נקניק בקיטבג

מילים נושאות זיכרונות קדומים. לעתים, הללו נבלעים בענני הזמן, ופעמים אחרות הם עדיין מבצבצים במילה עצמה, בגלגוליה בשפות השונות, כך שאפשר לקלוט רמזים מימי קדם וממה שאירע במהלך חייה.

ניגש ישר לנקניק. כלומר למילה "נקניק". צורתה אינה מרמזת על מקור עברי, על שורש שהיא נגזרה ממנו. ואכן, מדובר במילה ממקור זר. המקור הוא המילה היוונית הקדומה "לוּקָנִיקָה" (λουκάνικα) שמשמעותה בדיוק "נקניק". בעברית המילה מתוארת בצורה קרובה עוד בתלמוד הירושלמי, "נקוניקה", צורה המשקפת את הקירבה ליוונית. המעבר מ-ל' ל-נ' הוא דבר נפוץ ומקובל, שכן כל ארבעת העיצורים ברביעייה l-m-n-r (הזכורה לטוב מימי בית הספר כ-למנ"ר) מראים נטייה להתחלפות ביניהם.

אך בכך רק החל המסע בזמן ובמרחב. "לוקניקה" ביוונית קיימת גם בלטינית, וקשה לקבוע איזה משתי השפות אימצה את המונח ראשונה. מה שברור למדי הוא ש-lucanica היא מילה שמתקשרת לשטחה של איטליה של ימינו, וליתר דיוק בדרום המגף, ממש בין העקב לסוליה. שם נמצא כיום חבל בזיליקטה, שבחוף הרחב שלו הייתה התיישבות יוונית הרבה לפני התקופה הרומית, ושבכפרים בו מדוברים עד היום דיאלקטים יווניים. בכל אופן, אותה lūcanica מתייחסת לשם הקדום של חבל בזיליקטה, שם המשמש עד היום בפי אנשי דרומה של איטליה: חבל לוקאניה. כלומר, ה"לוקניקה" הייתה משהו שמקורו בחבל לוקאניה הקדום – מעדן הבשר המעובד הנדחס לתוך גרב דקיק העשוי מעי של בעל חיים. במילים אחרות: נקניק כפי שאנו מכירים עד היום.

לוקניה, ארצם של ה-lucani, בני העם הקדום שישב במקום ודיבר שפה הודו-אירופית משלו, שנעלמה בהדרגה עם השתלטות הלטינית, קיבלה את שמה בגלל מונח קדום מאוד, luc, שמובנו היה "אור", והוא קרוב מאוד ל-lux הלטיני (מקור שמו של פנס ה"לוקס" הארץ-ישראלי הידוע). כלומר "ארץ האור" ואולי "מזרח", כלומר מקור האור, מנקודת המבט של בני המקום הקדומים. בני לוקאניה הותירו אחריהם לא מעט שרידים, כמו ציורי קיר מרהיבים מהמאה הרביעית לפני הספירה, ויש לנו כל הסיבות להניח שהם ייצרו נקניקים גם מאות שנים קודם לכן, די זמן כדי שארצם תזוהה בלטינית וביוונית לא רק כארץ המזרח והאור העולה, אלא גם כמקור למעדן בשרי נחשק.

הצלחתו של הנקניק אינה מוטלת בספק. המילה מצויה במרחב גאוגרפי ולשוני אדיר. לא רק לעברית ולארמית היא הגיעה, אלא גם לערבית – "נָקאניק" ולפעמים גם "לָקאניק" (עוד עדות לחיוּת הרבה של המעתק הפונטי בקבוצה l-m-n-r) – ואף לפרסית (נָקָאנָק). לא מפתיע לגלות את המילה, בשינויים קטנים, ברחבי הבלקן וגם בשפות הרומאניות.

באלו האחרונות, מתגלים מספר פרטים מעניינים. באיטלקית lucanica אינה מציינת כל נקניק אלא סוג מסוים מאוד: נקניק עבה, כפרי, מבשר חזיר, שמיוחס למטבח הרומאי הקדום. בפורטוגזית של פורטוגל linguiça הוא נקניק ספציפי: שוב, מבשר חזיר, אך ארוך ודק יותר. ואילו בספרדית longaniza היא נקניק שצורתו ותכולתו המדויקות משתנות מארץ לארץ, אם כי הוא כמעט תמיד יהיה מבשר חזיר. עוביו ואורכו, התבלינים הכלולים בו וגם הצבע ומידת היובש הם עניין לגאווה מקומית, אם כי המונח נותר זהה, ואפילו הגיע לפיליפינים, עם הכיבוש הספרדי הארוך, שם הוא מוכר כ-longganisa, בשתי השפות העיקריות של ארץ האיים הגדולה, טָגָאלוֹג וסֶבּוּאָנוֹ, הנשמעות כיום ברחבי מדינת ישראל.

באלפי השנים מאז דחסו בשר מעובד וקצוף לשרוולים דקיקים ותלו אותם לייבוש בארצם של הלוקאנים, נעלמו בני העם ששמם הונצח בנקניק הבינלאומי, נעלם ההקשר הנוגע לאור ולעלות השחר בנוף של לוקאניה שהייתה לבזיליקטה. אמנם נוצרו אינספור גרסאות של המאכל, אך כולן שומרות על המאפיינים הבסיסיים מהתקופה היוונית הקדומה בדרום הרחוק של איטליה. המילה עצמה השתנתה אך מעט, הרבה פחות מהזיכרון הקולקטיבי של בני האדם שמשתמשים בה מהפיליפינים דרך בולגריה, ארץ הבאסקים ועד ברזיל ומקסיקו.

במבט רחב, יתכן שיש טעם להשוות מילים כמו "נקניק" לחומר גנטי שממשיך להתקיים בנו גם כשהאבות והאימהות הקדומים נעלמו וזכרם התפוגג. מילים כאלה מגלות עמידות מרשימה, וגם ממשיכות לפתח זרועות לכיוונים חדשים. הרי בעברית המדובר נוצר הפועל "לנקנק", ונוצר גם כינוי הגנאי "נקניק". וביוונית חדשה, מסתבר ש"לוקניקה", במובן מושאל, פירושה גם תיק רך וארוך, מהסוג המשמש חיילים. מה שנקרא במקומותינו "צ'ימידן" או "קיטבג", מילים עם גלגולים משלהן.