לאן צועדים חיילי הסטרט-אפ?

האתגרים אינם מותירים מקום לספק: הגיע הזמן לחשוב מחדש מהו אדם חושב, מהי למידה, מהו ידע, וכיצד נוכל לגדל, לחנך ולהכין את הדור הבא
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

"השיטה"

מערכות החינוך בעולם נוטות לקבל על עצמן לרוב תפקיד של מבוגר אחראי ושקול. אפילו בישראל אומת הסטרט-אפ חסרת המנוחה, נעה מערכת החינוך בקצב איטי משלה. מדי פעם צצים ועולים כוכבים מקומיים, בתי-ספר מיוחדים, או מורים ומנהלים יוצאי-דופן שהצליחו לייצר קסם, אבל השיטה מנצחת. "השיטה" היא המבחנים, הבגרויות, ההשוואות, הלחץ, הכיתות הצפופות, הוויכוחים על משמעת, המורים המתוסכלים שאינם זוכים ליחס ראוי, החומר שרובו אינו רלוונטי, ו-12 שנות לימוד מבוזבזות. "השיטה" היא בקרה, שליטה ופיקוח מצד משרד החינוך על האנשים בשטח (ברוב מדינות העולם יש דגש על פיקוח וריכוזיות). בימי משבר הקורונה הוקם בישראל מערך לאומי ללמידה מרחוק, שהיה, למעשה, ניסיון להמשיך סוג של שליטה מרחוק.

ישנו תמיד האיום הקבוע: אם לא תלמד ותקבל ציונים גבוהים מספיק, החיים שלך יהרסו. כולנו יודעים שזה לא נכון. מה שנכון זה שאנחנו צריכים לדבוק ברצונות שלנו, לדעת מה החלומות שלנו. מה באמת חשוב לנו

"בית-הספר מתנהל מאז ומעולם באמצעות מנגנון הפחד", הסביר לי מארק פרנסקי, חוקר וסופר, והאיש שטבע את המונח "מהגר דיגיטלי". "זוהי השיטה. המורים יכולים להיות חביבים באמת, ועדיין הכול נמדד, ובקצה המסלול מחכה תעודה גורלית לחיים... ישנו תמיד האיום הקבוע: אם לא תלמד ותקבל ציונים גבוהים מספיק, החיים שלך יהרסו. כולנו יודעים שזה לא נכון. מה שנכון זה שאנחנו צריכים לדבוק ברצונות שלנו, לדעת מה החלומות שלנו. מה באמת חשוב לנו... ילדים יודעים מה מעניין אותם". העולם החדש דורש כל כך הרבה מיומנויות שאפשר לרכוש בגיל צעיר כמו: שפות, חשיבה יצירתית, פתרון בעיות, חינוך פיננסי, כישורים בינאישיים, חוסן נפשי ויזמות. אולי חשוב מכל אלה: ללמוד מה אנחנו אוהבים, לדעת לחקור ולהעמיק בו ולבנות ערך עצמי וביטחון. זה לא באמת קורה, כולם יודעים את זה. וכשאני אומר "כולם" אני מתכוון לכולם: מנהלי בתי-ספר, מורים, הורים וילדים. מטבע הדברים, נשואות העיניים לפינלנד, בירת החינוך העולמי, ולמען הסר ספק  – גם שם אין לאיש ספק שצריך לחשוב על הכול מחדש. פאסי סלברג, חוקר החינוך הנודע מפינלנד, אומר כי בסיום המשבר הזה יהיה עלינו להגיב ולעצב מחדש את בתי-הספר שלנו. בדיוק כפי שאנו עושים בנוגע למערכות הבריאות, לא פחות מכך. דברים דומים מאוד אמרה לי גם מנהלת היחידה לחדשנות במשרד החינוך הפיני, אנֶלי ראוטיאיינן (Anneli Rautiainen), הרבה לפני ימי המשבר, בשיא התהילה של החינוך הפיני במדדים העולמיים: "בתי ספר נראים יותר מדי מסורתיים... אנחנו מנסים לדחוף לשינוי גדול באופן שבו מורים מלמדים ובאופן שבו תלמידים לומדים... כרגע אנחנו חושבים שאנו צריכים שינוי גדול".

אבני משחק, גן משחקים, ילדים, קלאס

איך ולאן הולכים באי הוודאות החדשה? איך מלמדים ללכת? תצלום: אריק תומפסון

הקסם המסוכן של המדדים

ההשוואה בין משטרים שונים ותרבויות שונות מעוררת קושי עצום. מטריד לראות עולם המתמסר כולו למדד זהה ויחיד – אותו עולם שחולם לחגוג את השונוּת, את הגיוון ואת האינדיבידואליות

את תמונת המצב העדכנית על מצבו של החינוך בעולם אנו מקבלים בעיקר על בסיס מדד פיז"ה. מאז שנת 2000 מבחני פיזה משמשים להערכת עשרות אלפי בני 15 בעולם, על-פי מיומנויות במתמטיקה, מדעים ושפה. המדד האחרון כבר הקיף 79 מדינות ויותר מ-600 אלף תלמידים. המבחנים אמורים להדגיש את אופן החשיבה ויכולת היישום של החומר הנלמד. מדד פיז"ה הפך לאימת מקבלי ההחלטות בעולם. מנהיגיהן של מדינות המדורגות במקום נמוך נאלצים לספק הסברים בתקשורת המקומית ומכריזים על רפורמות בתגובה לתוצאות. בחודש דצמבר האחרון פרסם האיחוד האירופי את דירוג המדינות בתחום החינוך, ובמקום הראשון עמדה סין, או יותר נכון המרחב הכלכלי של שנחאי/בייג'ינג/ג'יאנגסו/ ג'ג'יאנג. סין הגיעה למקום הראשון בכל שלושת המדדים – מתמטיקה, מדעים וקריאה. ארבעה חודשים חלפו מאז הוכתרה סין כמובילה במדד פיז"ה העולמי, ואת העולם תקף נגיף שהחל להתפשט בסין. במהלך כל התקופה הואשמו הסינים בהסתרת נתונים וזיוף העובדות, ורבים משוכנעים בכך גם היום. האם יכול מישהו לטעון בבטחה שהדיווחים על תוצאות מבחני המתמטיקה בסין כשרים ומהימנים, בעוד שמוסדות הממשלה בסין נחשדים בזיוף נתונים בשאלת הקורונה? הדירוג של סין במדד של פיז"ה מעורר תהיות. תחת הכותרת ״סין״, עבור מבחן פיז"ה ב-2009 למשל, נבחרו 12 מחוזות (כולל מחוזות כפריים), אבל רק הציונים של שנחאי פורסמו. חייבים להודות שזה מעניין. זה בערך כמו לאפשר לארצות-הברית לבחור ארבע מדינות שייצגו אותה במדד – היא תטפס לצרמת הטבלה. בעיר שנחאי, אגב, פגשתי הורים סינים שחוסכים במשך שנים, ואפילו נמנעים מלהביא לעולם ילד נוסף, רק כדי שיוכלו לרשום את ילדיהם לבתי-ספר מערביים פרטיים. הסיבה: הם רוצים לחסוך מהם את הסבל והלחץ של שיטת הלימוד הסינית, כפי שחוו על בשרם. ילדים בכיתה ו' בסין צפויים להקדיש שלוש שעות ביום לשיעורי-בית, בכיתה ח' כבר מדובר בשש שעות מידי יום, ובתיכון התלמידים כבר יאלצו להקדיש מדי יום שמונה שעות להכנת שיעורי בית. בפינלנד, לשם השוואה, התלמידים מקבלים מעט מאטד שיעורי-בית, ימי הלימודים קצרים וכמעט אין שיעורים פרטיים מחוץ למערכת הלימודים. סין היא אומה מרשימה, הממציאה את עצמה מחדש – מבחינות מסוימות – בקצב מעורר התפעלות, אבל עצם ההשוואה בין משטרים שונים ותרבויות שונות מעורר קושי עצום. מטריד לראות עולם המתמסר כולו למדד זהה ויחיד – אותו עולם שחולם לחגוג את השונוּת, את הגיוון ואת האינדיבידואליות.
מצד שני, הניסיון לגבש מדדים אחרים, הבוחנים יכולות כמו חשיבה יצירתית, ניהול עצמי, סקרנות או אמפתיה, מתגלה כמשימה סבוכה מאוד. יש להדגיש שתומכי מדד פיז״ה  ניסו בשנת 2015 לגבש מדד מיוחד לפתרון בעיות ושמו ״פתרון בעיות שיתופי״. המבחן נערך בסביבה ממוחשבת דמוית צ'אט, שבה הוצגו דילמות שונות בפני התלמידים, שנמצאו כביכול בשיחת צ'ט עם שני "תלמידים" אחרים (בגרסה העברית להלן "תמר" ו"אוהד"). בשלב מסוים מתגלים חילוקי דעות בין "תמר" ו"אוהד" – סביב הצורך לבחור נושא לימוד. התלמידים הנבחנים צריכים עכשיו לבחור את התגובה שתפתור את הקונפליקט הקבוצתי בצורה הטובה ביותר. אלה ארבע התשובות האפשריות לדילמה:
1- "אף אחד לא שאל אותי איזה נושא אני רוצה, למה שאתם תבחרו ראשונים?"

2 – "אולי כל אחד מכם יסביר למה הוא רוצה את הנושא הזה?"

3 – "למה אנחנו מבזבזים זמן על הוויכוח הזה?"

4 – "תמר ואוהד, יש סיכוי שתענו על השאלות מהר יותר מכפי שלוקח לכם לבחור נושא?"

על פי מחברי המבחן, התגובה הנכונה ביותר והאפקטיבית ביותר לקידום המשימה הקבוצתית היא תגובה 2: "אולי כל אחד מכם יסביר למה הוא רוצה את הנושא הזה?", כלומר התלמיד ינסה לפתור את הקונפליקט שנוצר בין חבריו לקבוצה. התגובות האחרות נחשבות לפחות אפקטיביות ופחות "חכמות" לקידום ביצוע המשימה. האמנם? מי יכול לפסול למשל את התשובה השלישית: "למה אנחנו מבזבזים זמן על הוויכוח הזה?" – תשובה מקובלת, ואף מתבקשת, בתרבות הישראלית. חברות היי-טק ישראליות מובילות בעולם לא מעט בזכות סוג של "חוצפה" וחוסר שקט שדוחף אותן להתקדם, בעוד שבמדינות אירופאיות מסוימות היה מתקבל המשפט הזה כפוגעני ומעכב.

מינוס שתיים, מתמטיקה

המתמטיקה אחידה ואובייקטיבית, לא כך ההשגים ומדידתם. תצלום: גייג' ווקר

למי שקיוו למדוד הוראת מתמטיקה באופן חוצה תרבויות, מחכה כעת אתגר בלתי-אפשרי לכאורה: מדידת מיומנויות רכות, באופן החוצה תרבויות ויבשות. זהו סוג של מרוץ לחיסון: עד שלא יופיעו ויתגבשו מדדים אובייקטיביים, מקובלים מבחינה מדעית, למגוון של יכולות – לא תוכל המערכת באמת לחדש את עצמה ולגוון את היעדים שלה. בסופו של דבר, השאלה היא מהי מצוינות, ועד כמה אפשר לגוון את הפריזמה שדרכה היא נמדדת. חוקר החינוך יונג זאהו, מבחין לדבריו בין שתי פרדיגמות של חתירה למצוינות: אוריינטציית-עובד ואוריינטציית-יזם. אוריינטציית-עובד מתמקדת בהעברת גוף ידע ומיומנויות שנקבעו מראש כבעלי ערך ומתאימה אותם לעבודות קיימות, בעוד שאוריינטציית-יזם מדגישה את פיתוח הפוטנציאל של כל ילד להפוך לאינדיבידואל, לקחת אחריות וליצור עובדות. איזה בית-ספר הייתם מעדיפים: כזה המצטיין ביצירת עובדים, או כזה המצטיין ביצירת יזמים? החינוך כיום, אומר זאהו, הוא בעל צורות רבות במקומות שונים, אבל במהותו הוא מכיל דרישה בסיסית אחת – להפוך אינדיבידואלים ליותר אפקטיביים בחשיבה שלהם, ולאו דווקא בפעולה שלהם, במערכות היחסים שלהם או בהישגים שלהם בעולם האמיתי. איש אינו מערער על חשיבותה של חשיבה טובה, אבל עם הזמן הלכה לאיבוד ההבנה שזו רק משימה חלקית מתוך מכלול הדברים שאנו רוצים וצריכים עבור הילדים שלנו. אנו חייבים לעבור מלמידה אקדמית וציונים, ליישום התשוקות שלהם להישגים בעולם האמיתי. אנו שוב חוזרים לצורך במדדים חדשים, המסמנים יעדים חדשים. דוגמה מאלפת למורכבות של מדדים ויעדי מדידה ניתן למצוא בסקר יזמות עולמי, שתוצאותיו מנוגדות לעיתים לממצאים של מדד פיז"ה. סקר ה-GEM בוחן היבטים שונים של פעילות יזמית, שאיפות ועמדות של יחידים ביותר מ-50 מדינות. על פי הסקר, המדינות שבהן יש רמות נמוכות של "יזמות" הן אותן מדינות המצטיינות במדדי פיז"ה. מדינות כמו קוריאה, סינגפור, יפן וטאיוואן, המובילות על פי מדד פיז"ה, קיבלו ציונים נמוכים בהרבה במדד היזמות מאשר בריטניה, אוסטרליה וארה"ב, שקיבלו ציונים נמוכים בהרבה במדד פיז"ה. במקום הראשון ביזמות – דובאי, ארה"ב וספרד, שאינן מצטיינות בפיז״ה, בלשון המעטה. מתוך 23 המדינות, דובאי מדורגת אחרונה בפיז"ה אך ראשונה ביזמות, ארה"ב מדורגת במקום ה-18 בפיז"ה אך שנייה בדירוג היזמות.

איך מתחילים? גרסת החינוך

הילדים שלנו גדלים לתוך עולם שדורש יכולות ניווט וניהול עצמי חסרות תקדים. שוק העבודה ממחיש זאת יותר מתמיד: אנו חוזים במעבר מ"תפקיד" קבוע ו"מקצוע" מוגדר שיש להתמחות בו, לתהליך בלתי פוסק ומשנה צורה של השבחת יכולות אישיות

נתחיל במה שכבר ברור ומובן: הילדים שלנו גדלים לתוך עולם שדורש יכולות ניווט וניהול עצמי חסרות תקדים. שוק העבודה ממחיש זאת יותר מתמיד: אנו חוזים במעבר מ"תפקיד" קבוע ו"מקצוע" מוגדר שיש להתמחות בו, לתהליך בלתי פוסק ומשנה צורה של השבחת יכולות אישיות. כל "בעל מקצוע" היום צריך להיות יזם בתחומו, להסתגל בכל פעם מחדש: לרובוטים, לווירוסים, לשינויים המהירים, לאופנות המתחלפות בקצב מואץ. משבר הקורונה והשבתת בתי-הספר האירו את העדר היכולת של בתי הספר לנהל את עצמם. ליתר דיוק, את העובדה שאיננו נותנים לילדים שלנו הזדמנות לגלות איך מתאים להם להתנהל בעולם – עולם הדורש מכל אחד מאיתנו להיות סוג של "אדם-יזם". אם ברצוננו שילדים ילמדו ליזום ולנהל את עצמם, הערכים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי בכל המרחב הלימודי. ילדים צריכים לקבל השראה ממורים ומנהלים, שיקבלו בעצמם את ההזדמנות להמציא את עצמם ולנהל את עצמם. אני מכוון לבית-הספר המונהג על-ידי ״טלנטים״: צוות הנהלה ומורים בכירים, הנעים במהירות, בחיפוש מתמיד אחרי ה"איך" הנכון. כולם יחד. רגע לפני שאתם נזעקים, אסביר בעזרת ארבעה נימוקים עיקריים, כיצד הדבר אפשרי:
1. יש לנו מטרות מוסכמות
כולנו יודעים מה צריך כל תלמיד לדעת וללמוד עד סוף השנה, המערכת הגדירה זאת במפורש. איננו מתווכחים כרגע על "מה לומדים" (תהליך סבוך וממושך), אלא מתרכזים רק בשאלה "איך לומדים". הפתרון המתבקש הוא לראות בכל בית-ספר יחידת לימוד והשראה. היעד שאליו מגיעים מוסכם וניתן לבחינה, בעוד שה"איך" מקבל את ההזדמנות להשתנות.
2. בכל מקום יש מצטיינים שיכולים להתוות את הקו
בכל מסגרת אנושית (חברה עסקית, יחידה צבאית או בית-ספר) יש לפחות 5%-10% אנשים בעלי כישורים יוצאי-דופן. בתי-הספר אינם שונים מבחינה זאת. המובילים בשטח מכירים את הקהילה שלהם, הם אלה שיודעים מי מהתלמידים זקוקים לעזרה, מי יכולים וצריכים ללמוד לבד, מי מהמורים יכולים להוביל ומי מההורים בקהילה יכולים לסייע. בפועל, מוקפים מנהלי בתי-הספר בישראל בהמון מפקחים, אחראים, מבחני מיצ"ב ומעקבים, שאותם עליהם לרצות.
3. יש כאן חלון של הזדמנויות
משבר הקורונה יצר הזדמנות במערכת היחסים של המורים וההורים, מערכת יחסים שבמדינות רבות בעולם היא מתוחה. ההורים הבינו עד כמה חשוב הקשר הריגשי של המורים עם ילדיהם, ויודעים להעריך היום יותר מתמיד את ההכלה והאמפתיה של המורים כלפי הילדים איתם הם מבלים בכל יום, כל השנה.
4. חופש ואמון מייצרים הישגים
כשאנשים מקבלים חופש פעולה ואפשרות להציב לעצמם את המטרות, הם תמיד ישיגו יותר. השיטה גורמת לכל כך הרבה ילדים לאבד את הניצוץ הזה בעיניים, והסקרנות שלהם דועכת ונחנקת. המועקה הזאת מלווה גם את מנהלי בתי-הספר ואת המורים.

ילדה, ספר, חוף הים, ילקוט, בית ספר, למידה מרחוק

למידה מרחוק. תצלום: גיוטירמוי גופטה

הלמידה מרחוק העניקה הזדמנות להבין מה באמת חשוב: ילדים שיודעים לנהל את עצמם ולסמוך על עצמם בעולם חסר ודאות. כדי להצמיח ילדים כאלה, צריך להקיף אתם במבוגרים שלומדים ויודעים לנהל את עצמם, במערכת מאפשרת ותומכת, שלומדת לנהל את עצמה בדרך חדשה. מהרגע שיעברו המושכות באופן ממשי ואמיתי ליזמות מקומית של בתי-הספר, ייפתחו גם אפשרויות חדשות למדידה. בתי-הספר הקטנים יוכלו לשמש כמעבדות אשר יוכלו לעזור לפתח ולהעריך את רמת הדיוק של מדדים חדשים.

גם ההורים צריכים לפעול ולחשוב באופן עצמאי ויצירתי, למצוא את הדרך הייחודית שלהם להיות "הורים", לשמש דוגמה לילדים, שבתורם ינהלו את עצמם בדרך המיוחדת שלהם

אך גם בכך אין די. התמונה לא תהיה שלמה אם לא נתייחס בכובד ראש להשפעתו של הבית על עיצוב ילדינו. גם ההורים צריכים לפעול ולחשוב באופן עצמאי ויצירתי, למצוא את הדרך הייחודית שלהם להיות "הורים", לשמש דוגמה לילדים, שבתורם ינהלו את עצמם בדרך המיוחדת שלהם.

איך מתחילים? גרסת ההורות

ההורות שלנו נשענת לא פעם על הנחות יסוד נחרצות באשר למודל ההורות "הנכון" ו"האחראי", אשר מובילות אותנו לעשות כל מאמץ לדבוק בהן ולקיימן. הנחת יסוד רווחת מאוד בקרב הורים גורסת כי "מסכים וטכנולוגיה מסוכנים עבור הילדים שלנו ומונעים מהם לפתח קשרים חברתיים". האמונה הזאת גורמת לנו לנהל ויכוחים ועימותים עם הילדים שלנו על זמן המסכים שלהם. הנה הגיע משבר הקורונה,ורק בזכות הטכנולוגיה יכלו הילדים לתקשר עם סבא וסבתא שלהם, ללמוד, או ליצור קשר עם חברים. המציאות הוכיחה לנו שהנחת היסוד הזו הייתה צרה ומצומצמת. איימי אורבן, חוקרת מאוניברסיטת קייימברידג׳ פרסמה לפני כשנה בכתב העת המדעי הנחשב Nature Human Behavior את אחת הסקירות הנרחבות ביותר על הקשר שבין רווחה נפשית של בני נוער לבין שימוש במדיה דיגיטלית. אחרי שסקרה נתונים של יותר מ-300 אלף בני נוער, נמצא כי קיים קשר קטן ביותר – מידת השימוש במדיה דיגיטלית מסבירה לכל היותר 0.4% מההבדלים ברווחה נפשית של בני הנוער. אורבן, המתמחה בניתוחים סטטיסטיים, מזדעזעת מהאופן שבו נחקרו עד כה השפעות המדיה המזיקות לכאורה. בזמן המשבר, היא וחלק מעמיתיה קראו להורים להניח לילדים לשחק במשחקי מחשב כדי לשמור על השפיות שלהם, אבל את רוב המבוגרים המבוהלים זה לא באמת שכנע. סיפורו של קייל ״בוֹגה״ קירסדורף, נער בן 17 מארה״ב, משעשע מאוד בהקשר הזה. ״בוגה״ זכה ב-2019 במקום הראשון במשחק Fortnite ופרס של שלושה מיליון דולר. לתחרות נרשמו 40 מיליון שחקנים. הוא הפך לכוכב רשת, מעלה בקביעות תכנים לטובת כל העוקבים שלו ומתאמן לפחות 6 שעות ביום כדי לשמור על מעמדו כאלוף עולם. הוריו הבהירו לו שירשו לו להמשיך, כל עוד הציונים שלו בבית הספר לא ייפגעו. משעשע לחשוב על ההורים המתווכחים עם הילד המיליונר על שעות המסך שלו, משום שהם משוכנעים שעתידו תלוי בציוני הבחינות שלו. ההורים שבויים בתפישה שלפיה שעות המסך הן בזבוז זמן מסוכן ואילו בית-ספר הוא כרטיס כניסה לעתיד בטוח. המבוגרים אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם.דוגמה אחרת להנחת יסוד כזו נוגעת לשיעורי-הבית: "ילד שמכין שיעורי בית הוא ילד שרוכש הרגלי למידה ולכן מוכן יותר לחיים", ולכן: "הורה טוב מקפיד שהילד שלו מכין שיעורי בית". גם הנחת היסוד זו מובילה שוב ושוב לוויכוחים ולעימותים עם ילדים. אנחנו משוכנעים שאנחנו דואגים לעתידם – אם הם לא יכינו שיעורי בית, הם לא ילמדו להתמיד ולא יהיו מוכנים לחיים. שורה של חוקרים מובילים, ביניהם ג'ון האטי, אטה קרלובק, האריס קופר, אלפי קון ורבים אחרים הראו שהקשר בין שיעורי-בית להצלחה אקדמית, במיוחד בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, כמעט אינו קיים. יותר מזה, הכנת שיעורי-בית לעיתים מזיקה: למשל, היא יוצרת פערים חברתיים, משניאה את הלימודים על הילדים, מעודדת שינון ולא בהכרח הבנה ומטפחת מוטיבציה חיצונית.

כדאי לשאול, מיהם בעינינו הורים אחראיים? האם הם אלה שמפקחים ועוזרים לילדיהם להכין את המטלות שקיבלו מבית-הספר?הייתי רוצה להציע הגדרה אחרת: הורים אחראיים הם מי שמשלימים עבור ילדיהם תכונות ומיומנויות שבית-הספר אינו מספק להם. עלינו להתרכז במה שהבית יכול להעניק לילדינו, כדי להשלים את בית-הספר. "שיעורי הבית האמיתיים שלנו", אמרה לי פרופסור אטה קרלובֶק, המובילה את התוכנית להכשרת מורים למדעים באוניברסיטת אריזונה, "הם לעזור לילדים שלנו לגלות מה הם באמת אוהבים בחיים".

לוח, גיר, ציפור, כיתה

לחשב מסלול מחדש. תצלום: מריאן קרול

לדיון הזה ישנן מספר מסקנות:

אי-אפשר לדבר עוד על חינוך בלי לדון במודל ההורות שלנו: כבר שנות השישים העולם הוכתר רשמית (על ידי פילוסוף התקשורת מרשל מקלוהן)  כ"כפר גלובלי". מאז הפך העולם למחובר עוד הרבה יותר, והוא נדמה לעיתים לרחוב אחד ארוך ומחובר. השכנים עושים רעש בקצה הרחוב ואנחנו לא יכולים לישון. באופן דומה, עלינו להסתכל על מרחבים שונים בחיינו בצורה הוליסטית יותר, כאלמנטים מחוברים ומשלימים זה את זה. עלינו להיות קשובים לכל הרצף המעצב את הדרך שבה אנחנו וילדינו חושבים ומתפתחים, ולזכור שבית-הספר הוא רק תחנה אחת בתוך הרצף הזה. הילדים שלנו מתבוננים בנו וסופגים מאתנו, והשאלה היא איזה הורים הם רואים: אנשים מלאי יוזמה, תושייה, דינמיות ואנרגיה (כמו שאנחנו לא פעם בעבודה), או שהם נחשפים אל הורים נוקשים, שעסוקים בעיקר בתפעול יעיל ככל האפשר של הילדים (כמו שאנחנו לרוב בבית). הורות נוקשה מחשבתית, מלאה כללים והוראות, אינה מותירה מקום אמיתי להתפתחות הילדים.

האם ההורים הזועמים על המערכת באמת רוצים שינוי, האם הם באמת מוכנים לוותר על ממוצע גבוה במתמטיקה, לטובת העשרה והשראה של ילדיהם ברוח חופשית יותר בבית-ספר? האם ההורים-תלמידים הם לקוחות שיודעים מה הם בעצם דורשים?

הלקוח תמיד צודק, או טועה: כלכלת העולם מתבססת על רצונו של הלקוח. הכול מתחיל וממשיך ברצונם של הלקוחות במוצר איכותי יותר, נוצץ יותר, אמין יותר ובאופן מידי ככל האפשר. הלקוחות במקרה זה הם ההורים, וככל שהילדים גדלים, גם התלמידים הופכים ללקוחות. עולה כאן שאלה: מה אנחנו באמת רוצים? האם ההורים הזועמים על המערכת באמת רוצים שינוי, האם הם באמת מוכנים לוותר על ממוצע גבוה במתמטיקה, לטובת העשרה והשראה של ילדיהם ברוח חופשית יותר בבית-ספר? האם ההורים-תלמידים הם לקוחות שיודעים מה הם בעצם דורשים? חוסר ההחלטיות של הלקוחות הוא אחד ההסברים המתבקשים לשינוי האיטי כל כך של מערכת החינוך, בהשוואה לכל כך הרבה תחומים אחרים בעולמנו.

ניהול עצמי: משבר הקורונה חידד עבור כולנו את חשיבותה של יכולת הניהול העצמי. הילדים צריכים לדעת למצוא עניין בעצמם, לזוז בעצמם בעקבות הסקרנות שלהם, לנהל את הזמן שלהם ולהתכונן לעולם החדש, שכל הזמן דיברנו עליו והוא כבר הגיע מזמן. הנטייה של המבוגרים (מורים והורים) להחזיר לעצמם תחושת שליטה דרך מאות הוראות וכללים ואכיפה בבית, היא טעות עבור כל הצדדים: היא שוחקת ומתסכלת  וגם שמשמת מודל נוקשה מחשבתית שאינו מצמיח מספיק עבור ילדים. כל עוד נמשיך להקיף את ילדינו בחוברות תרגול, ספרים, ומשימות מאורגנות ומתוכננות מראש, נמנע מהם את ההזדמנות לסלול את הדרך שלהם בכוחות עצמם.אנו זקוקים בדחיפות למדדים חדשים: אנו פועלים בהתאם למדדים של פיהם אנו נמדדים. הדרך לשינוי היא גיבוש של מדדים חדשים ומגוונים, שהם בעלי תוקף אובייקטיבי ומדעי מוכח. אלא שככל שהמדד מבקש להיות מקיף ורחב היקף – כך הוא מתכנס רק למה שניתן למדוד באופן מתמטי, כמותי, המוני ואובייקטיבי לכאורהנ. התוצאה בפועל היא הליכה אחורה: אל עבר מצעד פזמונים כלל עולמי, המתחרה בממוצע של עשיריות האחוז במתמטיקה, בעוד שמיומנויות שכולם מרבים להזכיר, כמו יצירתיות, יזמות, חשיבה עצמאית, סקרנות, הכלה של חוסר ודאות, או שיתוף פעולה – אינן מקבלות ביטוי אמיתי. חשוב לעצב מדדים חדשים, הניתנים לבחינה אובייקטיבית מדעית בנושאים כמו ניהול עצמי, מוטיבציה פנימית, חשיבה יצירתית ושאר המיומנויות שהזכרתי כאן. אחרת יתכן כי שום שינוי מהותי לא יתאפשר.
מהפכה "מלמעלה למטה": נכון לעכשיו, ניצוצות המהפכנות ניכרים בעיקר בגני הילדים ובבתי-הספר היסודיים, הודות לכך שחרב הבגרויות רחוקה מספיק. אך ככל שהולך ומתקרב התיכון הופכים הלימודים לנוקשים יותר ויותר. תקווה אחרת לשינוי היא שוק העבודה שישנה את דרישות הקבלה שלו. יש חברות עולמיות מובילות (למשל, מייקרוסופט) שהודיעו כבר שאינן מייחסות חשיבות לתור אקדמי כחלק מתהליך הקבלה לעבודה, אבל אלה עדיין בחזקת מיעוט. התמונה תתחיל להשתנות כשאר ארגונים יאתרו עובדים תוך דגש על תכונות כמו יצירתיות ויזמות, מבלי לייחס חשיבות לממוצע הציונים או לתארים. ברגע שעולם העבודה יבהיר לאוניברסיטאות שהוא מעוניין בבוגרים מסוג אחר, האוניברסיטאות, בתורן, יסמנו למערכת החינוך שהן מעוניינות בבוגרי תיכון מסוג אחר. החברות והארגונים בעולם העבודה במקרה הזה הם הלקוחות.

אנשי החינוך הם "טלנטים": מדהים כמה מעט נעשה ברוב מדינות העולם ביחס לסוגייה הכואבת של מעמד המורה. משלחות מכל העולם עולות לרגל לפינלנד ומקשיבות ברוב בהתפעלות לתיאור מעמד המורה הפיני: רק אחד מעשרה מועמדים מתקבל למסלול הלימודים, המשכורת טובה, המעמד יוקרתי, התואר השני שעל כל מורה לרכוש. מדוע כל כך מעט מורים בפינלנד רוצים ללמד בבית-ספר פרטי? כי בבית ספר ציבורי הם מקבלים שכר גבוה יותר. זהו, כך נראה, את הסיפור כולו.

תפוח

בונוס לטלנט. תצלום: an vision

מורים הם ״טלנטים״ לכל דבר: אם הם יתפתחו, הילדים יתפתחו ביחד איתם. אם הם יזכו ליחס של כבוד, חופש ואמון, הם יתנו מצידם יחס של כבוד, חופש ואמון גם לתלמידים. אי-אפשר שלא להזכיר את מנהלי בתי-הספר, מוביליהם של אותן יחידות שצריכות לקבל עצמאות מלאה. מנהלי בתי-ספר הם שצריכים לקבל את המפתחות. ברוב מדינות העולם, למרבה הצער, יש פיקוח הדוק על כל צעד שלהם. ה"טכנולוגיה" שכה מרבים לדבר עליה אינה הזום או מערכת הכיתה של גוגל, הטכנולוגיה החשובה באמת היא טיפוח של עוד ועוד "טלנטים" מובילים במערכת.

אנו חיים בעולם שבו עלינו לשאול עד כמה אנחנו מאמינים במידע שאנו מקבלים, האם אנחנו מאמינים בסמכות, האם עלינו לציית, מתי יותר ובאיזה מקרים פחות

המקום והזמן

התלות במקום ובזמן ממחישה את הניתוק שבין בית-הספר הקלאסי לבין החיים עצמם. עלינו לחבר את כל הנקודות, ולהבין שבכל רגע שבו נתבונן בסקרנות על הסביבה, נוכל ללמוד ולקבל השראה. המסקנות צריכות להיות אמיצות: עבור חלק מהילדים טוב יותר ללמוד דרך הזום ולא בכיתה עצמה. אפשר לעשות חלוקה של ימים בקרב ילדים גדולים יותר, שיכולים להישאר באופן עצמאי בבית ולהקטין משמעותית את גודל הקבוצה שחווה בתורה את המפגש הפיזי עם המורים. בית-הספר של החיים, בדיוק כמו החיים עצמם, נמצא בכל מקום שבו אנו קשובים. אוי לנו אם נחזור שוב לדרך אחת של למידה, המקדשת רק מקום אחד וזמן אחד.

חוסן נפשי בעולם מחובר

משבר הקורונה גזר סופית את הסרט וניתן לומר שהכרזנו רשמית – אנו חיים בעולם שבו עלינו לשאול עד כמה אנחנו מאמינים במידע שאנו מקבלים, האם אנחנו מאמינים בסמכות, האם עלינו לציית, מתי יותר ובאיזה מקרים פחות. השאלות הללו ממחישות עד כמה חשוב לפתח סוג של חשיבה עצמאית, לחדד את הזהות העצמית שלנו ואת החשיבה הביקורתית שלנו. נצטרך לנסח מחדש את המונחים שלנו ל"אדם חושב", לשאלות של "זהות", מהי באמת "למידה", ומהו באמת "ידע", "מוכנות לחיים", או "התמחות". העתיד הוא קרוב, כתב העתידן ריי קורצוויל, והנה, עכשיו קיבלנו הזדמנות לעצב אותו.

ד”ר אייל דורון הוא ראש החטיבה לפסיכולוגיה ומדעי הרוח בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה וראש המסלול Creativity in Action בבית הספר להכשרת מנהלים במרכז הבינתחומי.

תמונה ראשית: איך מחדדים? תצלום: אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אייל דורון.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על לאן צועדים חיילי הסטרט-אפ?

01
צבי

"משלחות מכל העולם עולות לרגל לפינלנד ומקשיבות ברוב בהתפעלות לתיאור מעמד המורה הפיני: רק אחד מעשרה מועמדים מתקבל למסלול הלימודים, המשכורת טובה, המעמד יוקרתי, התואר השני שעל כל מורה לרכוש"

מכל המלל המלומד זה העיקר.

ברגע שחברה צעירים ידעו שאם הם מסיימים למודי הוראה בהצטיינותי השכר ההתחלתי שלהם הוא 20000 ש"ח נטו. ומשם והלאה הוא ממשיך לטפס בהתאם לכישורים והתוצאות, נראה את טובי המוחות הצעירים מתחרים על מקום לימודים במכללות להוראה והתוצאות יהיו בהתאם. מפינלנד יבואו חוקרי חינוך ללמוד את "פלא הצלחת החינוך הישראלית".

כל עוד שכר מורה ימשיך להיות מעט מעל המינימום נמשיך לראות את אותה רמת המורים והתוצאות יהיו בהתאם.

    02
    בתיה

    אולי אם ידרשו תואר שני ממשי ובהצטיינות ממי שהולך להיות מורה אפשר יהיה גם לדבר על צועלת בשכר גבוה. לימודי ההוראה לא שווים הרבה ולא פלא ששום רפורמה בשכר לא מקדמת את רמת ההוראה והחינוך בישראל.

03
תומר

"ולא פלא ש--שום רפורמה בשכר-- לא מקדמת את רמת ההוראה והחינוך בישראל"
טעות, שכר המורים עדיין נמוך והעבודה הטובה לא פשוטה בכלל. מורה מקצועי במשרה מלאה לאחר 10 שנים במקצוע ירוויח בערך את השכר הממוצע במשק. למה שאדם מבריק ילך להיות מורה, חוץ משליחות (שעליה המערכת לא יכולה לבנות לאורך זמן ואכן אחוז הפרישה מהוראה גבוה)?

    04
    איש חופשי

    שכר ממוצע עבור חצי זמן עבודה.
    שנה שביעית חופש וקביעות.
    זו משכורת מטורפת, לא משכורת נמוכה.
    אבל מי שלא יודע לעשות חשבון, ולא יודע לתמחר דברים, לא מבין את זה.

      05
      צבי

      גיבוב של הבלים ושטויות בתערובת מתנשאת של מומחה לתמחור.
      על כל דקה בכיתה, מורה טוב ואכיפתי מקדיש עוד לפחות עוד דקה אחת בבית להכנה לשיעור - מדגיש מורה טוב ואכיפתי. (לא המורה הגנרי המשתרך כהיום ברוב ביה"ס).
      שלא לדבר על טלפונים אין סופיים מההורים של הילדים ממורי העזר של התלמידים להבהיר להעיר להתלונן לבקש ולאיים שתתמחר את כל זה בשעות תוכל להבין כמה עיוות יש בתהליך החשיבה שלך.

      ובעיקר אם השכר של המורים כל כך טוב למה אין נהירה של צעירים מוכשרים למקצוע?
      למה רק הנפולת והנחשלים בכישרונותיהם הולכים למסלול הוראה?

06
אדם לא דם דם דם

הורים השולחים את ילדיהם לחינוך בידיי זרים "מורים"בארץ ובכל מקום בעולם שלא התפלאו שאין חיבור וקשר אמיתיים בינם לבין ילדיהם והדבר היחיד שנותר הוא להשקיט את הילדים בעזרת מסך בגודל כף יד ולתת למערכתיות להשתלט על ילדכם לשם ניתובם בדרכים זדוניות שאינכם מסוגלים להעלות על דעתכם האיוולת