של מי עינוי הדין הזה

יתכן שגלגלי הצדק מסתובבים לאט, אבל הם אינם מסתובבים באותו האופן לכולם. ככל שהטיפול בתיק פלילי מתארך, כך סביר יותר שהנאשם יקבל תקופת מאסר ארוכה יותר. למעשה, המחקר מראה שנאשמים סופגים עונשים חמורים יותר אפילו כשמערכת הצדק היא האשמה בעיכובים.

עם חלוף הזמן, קורבנות של פעילות פלילית תומכים בעונשים קלים יותר, אבל שופטים, ועדות הדנות במקרים וצדדים שלישיים אחרים מפגינים תגובה הפוכה

מחקרים מורים על כך שעם חלוף הזמן, קורבנות של פעילות פלילית תומכים בעונשים קלים יותר, אבל שופטים, ועדות הדנות במקרים וצדדים שלישיים אחרים מפגינים תגובה הפוכה, כך אמר החוקר בתחום ההתנהגות טימותי ג'י. קנדרו (Kundro) מאוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל, בראיון לכתב העת Observer.

"על פי התאוריה הקודמת, האינטואיציה שלנו אמרה שעיכובים בזמן יובילו לענישה חמורה יותר, אבל המחקרים שלנו על יסוד נתונים שנשמרו מן העבר וכן נתונים מניסויים, סיפקו לנו ראיות משמעותיות לכך שההיפך הוא הנכון", אמר קנדרו. "לעבודה שלנו יש השלכות על מי שאחראים לקבלת החלטות בתחום הענישה – בעיקר כשהעיכובים אינם קורים באשמתו של העבריין".

איור של רגע מתן גזר הדין במשפט בארה"ב (1983) - שני עורכי דין ונאשמת. תצלום: בוץ' קריגר, ויקיפדיה

המחקר של קנדרו מצביע על כך שצדדים שלישיים נוטים להמליץ על עונשים קשים יותר ככל שהעבריין מבלה זמן רב יותר ללא ענישה כיוון שהם רואים את העיכוב "הלא הוגן" כעוולה נוספת שיש לתקנה.

הממצא הזה מטריד במיוחד כיוון שבתי משפט רבים בארצות הברית מפגרים באורח משמעותי ביחס לסטנדרטים שלהם עצמם לגבי הזמן הסביר לטיפול בתיק פלילי. למשל, דו"ח משנת 2000 שהוכן על ידי המרכז הלאומי לבתי דין של מדינות בארה"ב גילה שעל אף שבתי דין במדינות השונות מבקשים לסיים את הטיפול ב-75 אחוזים מהתיקים של עבירות מסוג felony בתוך תשעים יום, רק 30 אחוזים מהתיקים הללו הסתיימו במסגרת הזמן הזו בין השנים 2016 ו-2018. באורח דומה, על אף שהסטנדרטים הלאומיים האמריקניים מורים ש-98 אחוזים מהתיקים צריכים להסתיים בתוך שנה, רק 83 אחוזים עומדים במסגרת הזמן הזאת.

קנדרו והמחברים השותפים שלו, סמיר נורמוחמד (מאוניברסיטת פלסינבניה), המנט קאקאר (אוניברסיטת דיוק) וסלבטורה אפיניטו (אוניברסיטת הארוורד) החלו לחקור את ההשפעה של עיכובים על הענישה על ידי ניתוח שני מאגרי נתונים של החלטות ענישה אמיתיות שהתקבלו בתגובה לעבירות שבוצעו על ידי 150,392 אזרחים ו-10,380 שוטרים.

מאגר הנתונים האזרחי ממחוז קוק במדינת אילינוי כלל מקרים שבהם השופט הגיע להחלטה בדבר העונש הנגזר בשנים 2010 עד 2021 על עבירות felony שבוצעו בין השנים 1980 ו-2020. החוקרים הגבילו את המדגם למקרים שבהם הנאשם הודה באשמה או נמצא אשם, והוציאו מהבדיקה מקרים שסופם היה עונש מוות, עונש שמדינת אילינוי ביטלה בשנת 2011.

מאגר הנתונים המשטרתי נגע למקרים שבהם הייתה מעורבת משטרת העיר ניו יורק, ושהסתיימו עד חודש מאי 2021, כשוועדה לתלונות אזרחים קבעה את אשמתם של שוטרים על הפרות שבוצעו בין השנים 1984 ו-2020.

ככל שחלף זמן רב יותר מאז ביצוע הפשע (על ידי אזרחים) או מאז הדיווח עליו (במקרים של עבירות שוטרים), כך השופטים או הוועדה האמורה גזרו עונש חמור יותר

בשני המקרים קנדרו ועמיתיו גילו שככל שחלף זמן רב יותר מאז ביצוע הפשע (על ידי אזרחים) או מאז הדיווח עליו (במקרים של עבירות שוטרים), כך השופטים או הוועדה האמורה גזרו עונש חמור יותר. האפקט הזה נותר משמעותי גם כשהחוקרים שקללו את סוג הפשע ואת המידע הדמוגרפי ביחס לנאשמים, בין יתר הגורמים.

"מי שמבצעים הערכה של המקרים לעתים קרובות מאמינים שלאחר ביצוע הפשע צריכה לבוא ענישה מהירה שתתן לעבריינים את מה שמגיע להם על פי צדק", כתבו קנדרו ועמיתיו. "עיכובים עלולים להביא להחמרה של העונשים, כיוון שאנשים מפרשים עיכובים בציר הזמן – וליתר דיוק את התהליך שגרם לעיכובים אלה – כלא הוגן".

החוקרים בדקו את ההשערה הזאת גם באמצעות סדרה של מבדקים שכללו ניסויים בפועל. קנדרו ועמיתיו ביקשו מ-450 נבדקים מקוונים לקרוא על מקרה היפותטי של גניבה מחנות שבו מי שביצע את העבירה, "ג'יימי", גנב ציוד אלקטרוניקה בשווי אלפי דולרים. על פי סיפור המקרה, הודות למצלמות האבטחה של החנות, המשטרה הצליחה לזהות ולעצור את ג'יימי לאחר 24 שעות או לאחר 30 יום.

על פי המידע הדל הזה, הנבדקים שקראו שג'יימי נלכד בתוך 24 שעות המליצו על עונש ממוצע של 10 חודשי מאסר, בעוד שאלו שקראו שג'יימי חמק מהרשויות במשך 30 יום המליצו על עונש שהיה בממוצע מעט יותר מ-12 חודשי מאסר.

אף כי המשתתפים בשתי הקבוצות דיווחו על רמות דומות של זעזוע מוסרי ואמונה שיש להרתיע אנשים אחרים מביצוע פשע דומה, מי שקראו שהוא נלכד רק לאחר 30 יום דיווחו על כך שהם תופשים את העיכוב בזמן כיותר בלתי הוגן באורח משמעותי. יתרה מכך, רק גורם אחד מתוך הגורמים הללו השפיע על המלצות הענישה של הנבדקים: ככל שהנבדקים תפשו את העיכוב בזמן כפחות הוגן, כך עונש המאסר שהם המליצו עליו היה ארוך יותר.

עינוי דין מתמשך: אסיר וסוהרים באחד ממחנות המעצר בגואנטנמו. תצלום: DVIDSHUB

בשני מחקרים שקנדרו ועמיתיו ביצעו לאחר מכן, הם ביקשו לשלול הסברים חלופיים על ידי שינוי קל בפרטי הסיפור של ג'יימי. כשנבדקים קראו שהעיכוב נגרם בשל טעות טכנית שנוגעת למצלמות האבטחה – מה שהבהיר שג'יימי אינו אחראי לעיכוב – המלצות הענישה שלהם לא השתנו. נבדקים גם לא הושפעו מכך שנמסר להם שג'יימי לא ביצע כל פשע נוסף לפני שהוא נעצר בעוון הגניבה מהחנות.

לאחר מכן, החוקרים ניסו לשנות את מהות הפשע של ג'יימי. הפעם, 815 נבדקים קראו שג'יימי גנב אלף דולר מארגון צדקה כדי לרכוש מכונית חדשה. על פי הסיפור, ג'יימי נעצר מיד לאחר שהוא ביצע את התשלום בכסף הגנוב, אך מחצית מהנבדקים קראה שהשופט הורה לבית המשפט להחרים את המכונית באותו יום שבו הסתיים המשפט, ואילו המחצית האחרת קראה שבגלל עומס על בית המשפט, המכונית תישאר בידי ג'יימי במשך ששה חודשים לפני שתוחרם.

כשהנבדקים התבקשו להמליץ על קנס נוסף בגובה של עד 10,000 דולר, אלו שקראו שהמכונית הוחרמה מיד הציעו קנס בגובה ממוצע של 3,150 דולר, ואילו אלו שקראו שג'יימי יוכל להשתמש במכונית במשך ששה חודשים נוספים המליצו על קנס ממוצע של 4,910 דולר.

בדומה, כש-900 נבדקים קראו שג'יימי השחית רכוש ציבורי, אלו שקראו שג'יימי יישלח לכלא למחרת המליצו על קנס ממוצע של 2,010 דולר, בעוד שאלו שקראו שג'יימי יישלח לכלא בתוך ששה חודשים בשל צפיפות בבית הסוהר, המליצו על קנס ממוצע של 2,580 דולר. כמו במחקרים הקודמים, החומרה של העונש שהומלץ על ידי הנבדקים עלתה בהתאם למידת חוסר ההגינות שהם ראו בעיכוב הפרוצדורלי.

יחד עם זאת, קנדרו ועמיתיו זיהו דרכים אחדות שעשויות למתן את תפישת חוסר ההגינות הזאת. במחקר שחתם את המהלך שלהם, 3,062 נבדקים קיבלו את אותו המידע על מעשה הוונדליזם של ג'יימי, אשר בגינו הוא עתיד להישלח לכלא למחרת היום או בתוך ששה חודשים. אלא שהפעם, למחצית מהנבדקים בכל קבוצה נמסר כי השופט לא היה מודע לבעיית הצפיפות בכלא. לנבדקים הנותרים נאמר שהשופט ידע על בעיית הצפיפות והתחשב בעיכוב בזמן כשהוא החליט על אורכו של עונש המאסר של ג'יימי.

ההשפעה של עיכובים על ענישה מותנה כשניתן הסבר מפורש לעיכוב

נבדקים שהאמינו שהשופט לא היה מודע לעיכוב המליצו על קנסות דומים לאלו שהומלצו במחקר הקודם: ממוצע של 900 דולר לעיכוב הקצר ו-2,550 דולר לעיכוב הארוך יותר. כשהובטח לנבדקים שהשופט לקח בחשבון את העיכוב שנגרם על ידי הצפיפות בכלא, הקנסות שהם המליצו לקבוע ירדו לממוצע של 720 ו-840 דולר בהתאמה.

"מצאנו שההשפעה של עיכובים על ענישה מותנה כשניתן הסבר מפורש לעיכוב", כתבו קנדרו ועמיתיו.

קנדרו אמר שהוא מתכוון להמשיך לחקור את השפעותיהם של עיכובים שונים, וכן של מצבי הגבול שבהם עיכובים עשויים לא להביא להחמרה בענישה.

"למשל, אם אדם נענש על פשע שהוא ביצע לפני 50 שנה, אך החברה כבר אינה תופשת את הפשע כבעייתי מבחינה מוסרית, איני בטוח שהעיכוב הזה יחמיר את הענישה", אמר קנדרו. "למעשה, לזמן עשויה להיות השפעה הפוכה לעומת מצב שבו מבצע העבירה היה נענש מיד".

"משפט שלמה" (1620), גספר דה קראייר. תצלום: ויקיפדיה

קנדרו גם מעונין לחקור כיצד הדרך שבה מבצעי העבירות מבינים את העיכובים משפיעה על קבלת ההחלטות שלהם כשיש להם האפשרות להאיץ את תהליך הטיפול המשפטי-פלילי. המחקר מצביע על כך שלעתים קרובות עבריינים חוששים מאוד מענישה לאחר עיכוב, מה שעשוי לעודד לאותם לחתור לסיום ההליכים מהר יותר כשיש להם אפשרות לעשות כן, כך ציין קנדרו.

למשל, במחקר משנת 2021 שהתפרסם בכתב העת Journal of Risk and Uncertainty, יוהנס בוקנמאייר מאוניברסיטת ציריך ועמיתיו גילו שקבוצה של 296 נבדקים גילו את הנטייה הנמוכה ביותר לרמות במשחק קלפים כשהם ידעו שהם ייענשו מיידית או כשהאיום לענישה פוטנציאלית עמד מנגד במשך סיבובים אחדים במשחק.

במהלך כל אחד מ-28 סיבובי המשחק, הנבדקים התבקשו לנחש איזה קלף נשלף מחפיסה. על אף שתמיד הייתה להם האפשרות לנחש באורח הגון, בסיבובים אחדים גם הייתה להם ההזדמנות לרמות על ידי הצצה בקלף לפני שהם השיבו לשאלה. אלא שהרמייה עשויה להיות עניין מסוכן, ובמקרה הזה הייתה הסתברות של 25 אחוזים שהתרמית שלהם תתגלה, דבר שהיה מוביל לאובדן כסף ששימש במשחק ולהשעיה מהמשחק לסיבוב אחד.

כדי לשפר מנגנוני הרתעה, הענישה צריכה להיות מהירה או מעוכבת ומשולבת בחשש פסיכולוגי מפני אי-ודאות

כדי לבדוק את השפעת אי-הוודאות, בוקנמאייר ועמיתיו שינו את העונש לשחקנים שנתפסו מרמים, וזאת בשני ממדים – כך ש-(1) התרמית תתגלה מיד או לאחר עיכוב של שני סיבובים ו-(2) מי שרימו ייענשו מיד עם גילוי התרמית או לאחר עיכוב של שני סיבובים. באמצעות ניתוח תגובותיהם של השחקנים לתנאים הללו, החוקרים גילו שהמשתתפים גילו את הנטייה הנמוכה ביותר לרמות בסיבובים הבאים במשחק כשהגילוי והענישה עוכבו, מעט פחות נטייה לרמות שוב לאחר שהם התגלו ונענשו מיד, ונטייה גבוה ביותר לרמות שוב כשהתרמית התגלתה מיד ולאחריה היה עיכוב בענישה, או כשהם התגלו לאחר עיכוב ואז נענשו מיד.

"בהקשר של מדיניות, התוצאות שלנו מצביעות על כך שכדי לשפר מנגנוני הרתעה, הענישה צריכה להיות מהירה או מעוכבת ומשולבת בחשש פסיכולוגי מפני אי-ודאות", כתבו בוקנמאייר ועמיתיו.

תהליך רצוף קשיים

האצה של תהליכי העבודה של בתי המשפט תדרוש בחינה זהירה כדי להימנע מהשלכות לא רצויות, אמר קנדרו.

"מובן שיש אתגרים הניצבים בפני הרצון להבטיח שהמהירות לא תגרום לתוצאות שאין מתכוונים להן", הוא אמר. "למשל, איני סבור בהכרח שמישהו יתמוך בכך שבתי משפט או ארגונים המעורבים בתהליך יתעדפו מהירות על חשבון דיוק או יסודיות".

אסירים מכלא אמריקני בסיווג קל יוצאים לעבודת כפייה. תצלום: פטריק דנקר

בית המשפט לפתרון מוקדם של תיקים בסולט לייק סיטי (ECR) מציע דוגמה מובהקת לאופן שבו מאמצים שמקורם בכוונות טובות לקצר את זמן הטיפול בתיקים עלולים לגרום לתוצאות הפוכות. בית המשפט במחוז הקים את הערכאה הזאת בשנת 2011 כדי שתסייע בטיפול מהיר בתיקים על עבירות קלות יחסית, וזאת כדי לשחרר משאבים לטובת משפטים פליליים שבהם נידונים תיקים הכוללים עבירות חמורות יותר וכדי להפחית את העבריינות החוזרת, כפי שחוקרים מאוניברסיטת יוטה כתבו ב-2018 במאמר בכתב העת Criminal Justice Policy Review שעסק בתוכנית. כדי לעשות זאת, ערכאת ה-ECR סיפקה צוות משלה שכלל עורכי דין, שופטים ומנהלי תיקים שהקדישו את עצמם לדיון בתיקים שבהם הנאשמים הודו באשמה.

למעשה, משפטים מהירים יותר, על אף שהם מובטחים על ידי חוקת ארה"ב, עלולים להגביר את הסבירות שנאשמים שמורשעים ישובו לבצע פשעים

תאוריית ההרתעה מצביעה על כך שענישה יכולה להרתיע עבריינים ואת הציבור בכלל מביצוע פשעים עתידיים "רק אם העונש מהיר, ודאי וחמור באורח מידתי ביחס לפשע", כך הסבירו החוקרים. אלא שניתוח של תכנית ה-ECR מורה על כך שתאוריית ההרתעה עלולה להיות פשטנית מדי בבואה להסביר את המציאות של הפעילות הפלילית, הוסיפו החוקרים. למעשה, משפטים מהירים יותר, על אף שהם מובטחים על ידי חוקת ארה"ב, עלולים להגביר את הסבירות שנאשמים שמורשעים ישובו לבצע פשעים.

החוקרים, ובהם החוקר בתחום הפסיכולוגיה קורט פרינס, ניתחו את יעילות התוכנית על ידי השוואה בין 726 מקרים שטופלו בערכאת ה-ECR ובין 361 מקרים רגילים שטופלו בבית המשפט המקומי בסולט לייק סיטי. התיקים סווגו באורח שיטתי כדי שההשוואה תיעשה תוך התחשבות בנתונים גיל, מגדר, גזע, סוג ההאשמה, עבירות קודמות וההיסטוריה של טיפולים בשל התמכרות.

באורח התואם מחקרים קודמים, החוקרים גילו שתיקי ECR הסתיימו מהר באורח משמעותי, על פני 27 יום בלבד מהגשה ועד סגירה, לעומת 147 יום לתיקים שנידונו בבית המשפט הרגיל. אלא שהתגלה כי נאשמים בתיקי ECR שבו לבצע עבירות תוך פרק זמן קצר ב-48% מוקדם לעומת נאשמים שתיקיהם טופלו בבית המשפט הרגיל. הייתה להם גם הסתברות של 50 אחוזים לשוב ולבצע עבירה בתוך 250 יום, לעומת הסתברות של 50 אחוזים לשוב ולבצע עבירה בתוך 600 יום לנאשמים שטופלו בבית המשפט הרגיל.

"אסירים עוסקים בפעילות גופנית" (1890), וינסנט ואן גוך, מוזיאון פושקין לאמנות, מוסקבה. תצלום: ויקיפדיה

העלייה הזאת בנטייה לשוב ולבצע עבירות גרמה לכך שתוכנית ה-ECR בוטלה, שכן יתכן כי המאמץ, שנבע מכוונות טובות, להפחית את זמן הטיפול בתיקים פליליים גרם מבלי דעת לעליית בפשיעה החוזרת. מלקום פילי (Feeley),פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ברקלי, צפה תוצאה מהסוג הזה בספרו "The Process Is the Punishment" (משנת 1979). בספר, פילי טוען שיתכן שהעלויות הזמן, הכסף, וההזדמנויות הכרוכות במעורבות עם מערכת המשפט עשויות להיות ענישה יעילה יותר מכל גזר דין פורמלי, כך הסבירו החוקרים.

הרעיון לפיו התהליך בבית המשפט, כשלעצמו, הוא ענישה על ביצוע פשע – אינו חדש. לכן מתקבל על הדעת שבמקום הפחתה בעבריינות החוזרת, זירוז מופרז של טיפול בתיקים עלול להפחית את ההשפעה על מבצע העבירה, וכך, מבלי דעת, לגרום לעבריינות חוזרת

"הרעיון לפיו התהליך בבית המשפט, כשלעצמו, הוא ענישה על ביצוע פשע – אינו חדש", כתבו החוקרים מאוניברסיטת יוטה. "לכן מתקבל על הדעת שבמקום הפחתה בעבריינות החוזרת, זירוז מופרז של טיפול בתיקים עלול להפחית את ההשפעה על מבצע העבירה, וכך, מבלי דעת, לגרום לעבריינות חוזרת".

יחד עם זאת, החוקרים הוסיפו שבכל זאת נותר עומד על כנו נימוק מתחום זכויות האדם לטובת הפחתת זמן הטיפול בתיקים פליליים: לא זאת בלבד שעיכובים בבית המשפט תורמים לצפיפות יתר בבתי המעצר ובתי הכלא, אלא שנאשמים רבים נעצרים לפני המשפט, מה שמגביל את החירויות הבסיסיות שלהם אף לפני שהורשעו כלל בפשע כלשהו.

"נוכח מה שעומד על הפרק, סביר שבתי המשפט יבקש להפחית את זמן הטיפול בתיק, בין אם פשיעה חוזרת מופחתת בתוך כך ובין אם לאו", הם כתבו.

בעוד החוקרים ממשיכים לגלות את הקשר בין זמן וענישה, גלגלי הצדק ממשיכים להסתובב.

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: "אלגוריה של הממשל הטוב" (1338-1340), ארמון השלטון בעיר סיינה, איטליה. תצלום: The Yorck Project, ויקיפדיה