אוהבים ממרחק

״אנו מבחינים באיכויות מרחוק ובפגמים מקרוב״ – ויקטור הוגו

קרבה פיזית, שבה אפשר לגעת כל העת בבן-הזוג, נחשבת כהכרחית לטיפוח האהבה הרומנטית. מחקרים לא מעטים סותרים הנחה זו ומצביעים על הערך של הריחוק הפיזי בביסוס המרחב האישי הנדרש לשגשוג הפרט ולליבוי הלהבה הרומנטית. לכן, מערכות יחסים ממרחק הן לא אחת בעלות ערך רומנטי רב יותר מיחסים המתנהלים תחת קורת גג אחת. הקרבה הפיזית מונעת לפעמים העצמת הקרבה הרומנטית. לעיתים קרובות, אם כן, רחוק (גיאוגרפי) הוא הקרוב (הרומנטי) החדש. האם החיים שלא תחת קורת גג אחת טובים מן החיים יחד? קרבה היא גורם מכריע בקביעת העוצמה הרגשית. מכיוון שרגשות הם אישיים ביותר, הם מתעוררים בדרך כלל בתגובה לאנשים הקרובים לנו. לא סביר שנגיב רגשית לאדם שאיננו קשורים אליו. לרוב המרחק מפחית את העוצמה הרגשית מכיוון שהוא עומד בניגוד למעורבות האינטימית האופיינית לרגשות. אהבה מעוררת את הרצון להתקרב ככל האפשר לאהוּב.

קרבה גיאוגרפית נחשבת תנאי מהותי לאהבה רומנטית, ואחת הסיבות לכך היא שקשר מיני, המהווה חלק מאהבה כזו, כולל התנהגויות כגון גיפופים, ליטופים, נשיקות ויחסי מין, אשר דורשות קרבה גיאוגרפית. יתרה מזו, בעבר מצאו רוב האנשים את "האחד והיחיד" שלהם קרוב למקום מגוריהם, מכיוון שזה דרש הרבה פחות משאבים ומאמצים מאשר מערכת יחסים ממרחק.

יותר מ-3.5 מיליון אמריקנים חיים בנפרד מבני זוגם מסיבות שאינן גירושים או סכסוך, ומספרם רק הולך ועולה

למרות שיקולים אלה ישנם כיום יותר ויותר בני זוג שגרים במרחק גיאוגרפי רב זה מזה. "נישואי סוף-שבוע" (Commuter marriage) הם דוגמה לכך, אם כי במדינות גדולות כארצות הברית ישנן גם צורות נפוצות אחרות של מערכות יחסים ממרחק. "נישואי סוף-שבוע" הם מערכת יחסים בין אנשים נשואים (או בני זוג המנהלים קשר משמעותי) שמתכוונים להישאר נשואים ובכל זאת חיים חלק ניכר מחייהם בנפרד, לרוב בגלל מיקום המשרות שלהם, חובותיהם האקדמיות או שאיפותיהם המקצועיות. הם נוסעים כדי להיפגש זה עם זה, לעתים קרובות בסופי שבוע אך לפעמים גם בתדירות נמוכה יותר. מערכות יחסים ממרחק הן צורה נפוצה מתמיד של קשרים רומנטיים; יותר מ-3.5 מיליון אמריקנים חיים בנפרד מבני זוגם מסיבות שאינן גירושים או סכסוך, ומספרם רק הולך ועולה. טכנולוגיות כגון שיחות טלפון, אס אם אסים, סקייפ ואימיילים מאפשרים לבני הזוג להיות בקשר מידי ולתחזק מערכת יחסים רומנטית משמעותית ומתמשכת למרות הריחוק הגיאוגרפי.

יש לציין שהמגזר שמנהל מערכות יחסים ממרחק אינו דגימה מייצגת של כלל האוכלוסייה; זוגות במערכת יחסים ממרחק הם עשירים ומשכילים מהממוצע. עובדה זו עשויה להשפיע על האוניברסליות של הממצאים האמפיריים בנושא זה.
את העלייה המשמעותית במערכות יחסים ממרחק אפשר לתלות (באופן חלקי לכל הפחות) בדגש חזק מתמיד על פריחה אישית במערכות יחסים רומנטיות בכלל ובנישואים בפרט.

מה שטוב לך, טוב לי

עצם העדרה ממלא את חיי יותר מנוכחותם של אחרים – אדוארד תומס

בספר Passionate Marriage מציע דייוויד סנארש (Schnarch) להבחין בין מודל אישוש-האחר באינטימיות לבין מודל אישוש-העצמי. מודל אישוש-האחר מעורר ציפייה לקבלה, אמפתיה, אישוש ופתיחות הדדית מצדו של בן הזוג. מודל נפוץ זה כולל תלות מעמיקה שבה חלק משמעותי בזהות מבוסס על האחר. כחלופה למודל אישוש-האחר, סנארש מציע את מודל אישוש-העצמי שבו כל אדם משמר את האוטונומיה שלו ואת ערכו העצמי. במודל זה, הבסיס לאינטימיות זוגית הוא בידול, קרי היכולת לשמר את תחושת העצמי בתוך הקשר הקרוב עם בן הזוג.
במודל המקובל, מודל אישוש-האחר, ערכה של מערכת היחסים נמדד לפי יחסו של בן הזוג כלפינו; הפריחה האישית שנייה בחשיבותה בהערכת מערכת היחסים.

במודל אישוש-העצמי, הפריחה האישית, כמו גם הפריחה המשותפת, היא הבסיס לעומק הרומנטי. פריחה משותפת עומדת בלב תפיסת האהבה, כיוון שאהבה משמעותה להיות יחד בדרכים מסוימות. הפריחה האישית של כל אחד מבני הזוג מתבטאת בפריחה המשותפת. האהבה אינה רק – או בעיקר – "הידלקות" על בן הזוג, אלא רצון לפרוח יחד במשך שנים רבות עם בן זוג שפורח בעצמו. בעיני אריסטו, פריחה אנושית אינה מצב זמני של הנאה שטחית, אלא פרק זמן ארוך שהאדם מגשים בו את יכולותיו הטבעיות.

לפני כמאתיים שנה, כשהחלו להכיר באהבה כמרכיב מהותי בנישואים, המודל הנפוץ של הנישואים תאם את מודל אישוש-האחר. מכיוון שהגבר היה המפרנס העיקרי, ולעתים קרובות היחיד, שביעות רצונו הייתה חיונית להמשך מערכת היחסים. כמאה שנים לאחר מכן, כשאחוז גדול יותר מן הנשים יצאו לעבוד ולהתפרנס מחוץ לבית, עלה שיעור הגירושים במידה דומה. נשים אלה ייחסו חשיבות פחותה לאישוש שהעניק להן הגבר. ככל שאחוז הנשים העובדות המשיך לעלות גָבַר הדגש על פריחה אישית, ומאז נעשה מודל אישוש-העצמי נפוץ יותר.
כשפריחה אישית עומדת במרכז מערכת היחסים הרומנטית והנישואים, פוחתת חשיבותה של הקרבה הגיאוגרפית לבן הזוג. נוסף לכך, במצבים רבים קרבה גיאוגרפית רבה לבן הזוג עלולה לפגוע בפריחה האישית במקום לטפח אותה, בייחוד כשהאהבה אינה עמוקה.

מרחק כלשהו, שיספק מרחב אישי רב יותר וייתן מקום לפריחה אישית, חיוני לאהבה עמוקה. מרחק פיזי משמעותי עלול לפגוע במערכת היחסים, אך מרחק מתון עשוי להועיל לה

ואכן, פריחה אישית היא נדבך בולט יותר ב"נישואי סוף-שבוע". בני זוג אלה מרוצים יותר ממצבם המקצועי מאשר בני זוג בעלי קריירות נפרדות שגרים יחד. קרלה מייסון ברגן (Bergen, 2006) מדווחת כי "נשות סוף-שבוע" רבות מתארות את נישואיהן כ"טוב מכל העולמות"; אחרות אומרות שהן "נקרעות בין שני העולמות." הן חוות את הטוב מכל העולמות מכיוון שהן עצמאיות ותלויות בעת ובעונה אחת; הן מנצלות הזדמנויות לפריחה אישית אך בה בעת מתחזקות את נישואיהן. והן נקרעות בין שני העולמות מכיוון שחייהן מתנהלים בשתי סביבות שונות. יש לציין שנשים אלה לא תיארו את חוויותיהן כ"רע מכל העולמות." והן תיארו את הסידור הזוגי כחיובי או לא בעייתי מבחינת הבעלים.

ערכן הרומנטי של מערכות יחסים ממרחק

מערכת יחסים ממרחק עושה למען הלב דברים שזוגיות קרובה ויומיומית לא יכולה לעשות – תומס מור

לאחר שהראינו כי מערכת יחסים ממרחק תורמת לפריחה האישית, נבדוק אם היא מעלה גם את הערך הרומנטי. נעשה זאת בעזרת שלושת מרכיבי האהבה הרומנטית של סטרנברג: אינטימיות, מחויבות ותשוקה (Sternberg, 1988).
באופן כללי, האינטימיות במערכות יחסים ממרחק רבה יותר מאשר במערכות יחסים שגרתיות. כמה מחקרים מראים שהתקשורת בין בני זוג רחוקים אינטימית יותר, חיובית יותר ווכחנית פחות מאשר התקשורת בין בני זוג המתראים דרך קבע. זוגות במערכות יחסים ממרחק מדווחים על שיחות ופעילויות אינטימיות יותר. פתיחות וחיוביות – שתי אסטרטגיות שכוללות חשיפה אינטימיות של פרטים אישיים – הן האסטרטגיות הנפוצות ביותר בתקשורת שלהם, והן תורמות רבות ליציבותה של מערכת היחסים ושביעות רצונם של בני הזוג. התנהגויות אלה תורמות בסופו של דבר לאינטימיות רבה (Jiang & Hancock, 2013). רמות האינטימיות הגבוהות יותר שהזכרתי כאן מתייחסות למדד ממוצע, וישנן נסיבות רומנטיות המאפשרות אינטימיות רבה יותר במערכות יחסים בקרבה גיאוגרפית כיוון שיש בהן תקשורת רבה יותר פנים-אל-פנים. דבר זה נכון בייחוד לקשרים של אהבה עמוקה.

מחויבות ואמון חשובים בכל מערכות היחסים הרומנטיות, אבל במערכות יחסים ממרחק חשיבותם עולה מכיוון שיש סיכוי רב יותר שיתרחשו אירועים המאיימים על המחויבות. לורה סטפורד (Stafford, 2005) טוענת שאצל זוגות במערכות יחסים רומנטיות ממרחק (כולל קשרים טריים) יש רמות לא פחות גבוהות של יציבות, סיפוק, מחויבות ואמון בהשוואה לזוגות בקרבה גיאוגרפית. בעוד שמגורים משותפים נחשבים חיוניים למערכת יחסים רומנטית, ב"נישואי סוף-שבוע" המחויבות חשובה יותר מהמגורים המשותפים. המרחב האישי הרב יותר במערכות יחסים ממרחק אינו כולל בהכרח חירות מינית; ב"נישואי סוף-שבוע" יש מחויבות רבה, ובהתאם לכך אחוז הבגידות דומה לזה שבנישואים שגרתיים. נראה שגם שיעורי הגירושים דומים.

לורה, גרושה בשנות ה-40 לחייה, אמרה שכשהיא ובעלה לשעבר חיו במסגרת של "נישואי סוף-שבוע," "הרגשתי טוב לגבי המרחב האישי שלי ולכן לא בגדתי. אחרי אחת עשרה שנות נישואים, כשעברנו לגור יחד עם שלוש הבנות שלנו ואני נשארתי בבית כל יום, הרגשתי שבעלי פולש למרחב האישי שלי ופוגע בחירות שלי, הרגשתי כאילו אני בשבי; באותה תקופה התחלתי לבגוד בו" (מצוטט בבן-זאב וגוסינסקי, 2008).

אין ראיות אמפיריות חותכות המראות אם עוצמת התשוקה – אשר באה לידי ביטוי בתאווה המינית– עזה יותר או פחות במערכות יחסים ממרחק. ישנם שיקולים סותרים בעניין. מחד גיסא, מערכות יחסים מסוג זה טומנות בחובן שינוי שעשוי להגביר את התשוקה המינית בין בני הזוג. מאידך גיסא, פרק הזמן המוגבל לקיום יחסי מין הוא גורם מלחיץ מכיוון שיש לבני הזוג פחות הזדמנויות להירגע יחד ולהתקדם בקצב המתאים להם. יתרה מזו, אם יחסי המין אינם מספקים ייתכן שלא תהיה הזדמנות באותו ביקור לנסות שוב, ובני הזוג עלולים לחיות בתסכול ואכזבה עד למפגש הבא. באופן כללי, גם אם ישנם רגעים של תשוקה מינית עזה יותר, סביר להניח שהסיפוק הכללי מיחסי המין לא יעלה, ואולי אף ירד בהשוואה לסיפוק שחשים זוגות שגרים יחד.

שיחת סקייפ בין אוהבים. צילום: אימייג׳-בנק

אם כך יש מתאם כללי בין פריחה אישית וערכה הרומנטי של מערכת היחסים. לא קשה להבין זאת, לאור המקום המרכזי שמערכות יחסים אינטימיות ורומנטיות תופסות בחיינו. עם זאת, המתאם הזה אינו מושלם. לפעמים אהבה עזה עלולה להקשות על בני הזוג להתמקד בעבודתם וכך לפגוע בפריחתם האישית. תופעה זו אופיינית לשלב הראשוני של מערכות היחסים ולרוב היא אינה נמשכת זמן רב. בטווח הארוך אהבה עמוקה מגבירה את הרגשות החיוביים והאנרגיות של בני הזוג, והם מגיעים בדרך כלל למצב של אנרגיה-שלווה המהווה רקע אידיאלי לפריחה אישית.

סיכום

ההיעדרות משקיטה תשוקות בינוניות ומעצימה תשוקות גדולות, כפי שהרוח מכבה נרות ומלבה שרפות – פרנסואה דה לה רושפוקו

קביעת המרחק הגיאוגרפי ופערי הזמן המיטביים במערכת יחסים חשובה מאוד לפריחתם האישית והמשותפת של בני הזוג. בניגוד לאידיאל הרומנטי של אחדות ושל זהות ממוזגת, קרבה רבה בין הנאהבים עלולה, בנסיבות מסוימות, להפחית את האהבה. מרחק כלשהו, שיספק מרחב אישי רב יותר וייתן מקום לפריחה אישית, חיוני לאהבה עמוקה. מרחק פיזי משמעותי עלול לפגוע במערכת היחסים, אך מרחק מתון עשוי להועיל לה.

פריחה אישית היא נדבך מרכזי באהבה עמוקה, אבל ישנן כמה דרכים להשיגה. מערכת יחסים ממרחק היא דרך אחת המתאימה לסגנון חייהם של זוגות רבים ותורמת למערכת היחסים שלהם. כמובן שהיא אינה מתאימה לכל הזוגות ובכל הנסיבות; היא עשויה להתאים לתקופה מסוימת בחייהם של בני זוג, אך ככל שאנשים נעשים מבוגרים יותר הם שואבים סיפוק רב יותר דווקא משלווה - לא מריגושים - וערכה של מערכת יחסים ממרחק יורד. יש גם דרכים אחרות להשיג מרחב אישי ולשמור עליו, דרכים יקרות פחות ונוחות יותר.
מערכות יחסים רציניות ממרחק הן תופעה הולכת וגוברת שמועילה לעוד ועוד אנשים. ייתכן שריחוק (גיאוגרפי) הוא אכן הקרבה (הרומנטית) החדשה, אף על פי שהוא לא מבטל את ערכה של הקרבה הפיזית.

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת Psychology Today.