אושר אפשר לסרוג

הנאה תמימה, חום אנושי והערכה לעיסוק יצירתי: אולי אלו אכן המפתחות לחיים הטובים והראויים?
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

כמו בני-אדם רבים, אני ספקנית ביחס לכל ספר, הרצאה או מאמר שמבקשים כביכול לגלות את סודות האושר. עבורי, אושר קשור לרגעים, לאירועים חולפים. הוא נמצא שם ברגע של תובנה כשאני חולקת כוס יין עם חברה, כשאני שומעת קטע מוזיקה חדש ונוגע ברדיו, כשאני מגלה את לבי לקרוב משפחה או כשאני מתעוררת לאחר שנת לילה טובה עם סיום ימים אחדים של שפעת. אושר הוא תחושה של שמחה-ברגע שאי-אפשר לרדוף אחריה או ללכוד אותה, ושאינה יכולה לארוך זמן רב ביותר.

ואולם סיפוק מן האופן שבו דברים מתנהלים הוא עניין שונה לעומת אושר. אין כל קשר בין סיפוק ובין האיכויות וההסדרים בחיים שגורמים לנו לרצות לצאת מהמיטה בבוקר, לגלות מה קורה בעולם ולהתנהל עם מה שהיום מביא. יש מכשולים בדרך לסיפוק, וגם אם אי-אפשר להסירם כליל, אפשר לפחות להפחית אותם. כותבים מסוימים טוענים שסיפוק תלוי בעיקר בגֶנים שלי, במקום שבו אני גרה ובעונת השנה, או באופן שבו אנשים אחרים, כולל הממשלה, מתייחסים אלי. יחד עם זאת, פסיכולוגיה וגם מסירה של תכנים מתוך הניסיון האישי שנרכש על פני דורות רבים, יכולים לעזור באורח ממשי.

ביחד, מוזיקה, אוזניות

יש רגעים. תצלום: Hanne LK

וכך גם הפילוסופיה. האסכולות הגדולות של הפילוסופיה בעת העתיקה – הפלטוניזם, הסטואה, האסכולה האריסטוטלית, וגם האסכולה המועדפת עלי – האפיקורית - התייחסו באורח ישיר לשאלת החיים הטובים. כל הפילוסופים צדדו באידאל של "חיים על פי הטבע", והתכוונו בכך גם לטבע האנושי וגם לטבע הלא-אנושי, תוך שהם חלוקים בשאלה מה נכלל בכך. הכתבים המקוריים שלהם, שרובם נגישים לכל, קריאים ומעוררי מחשבה, הם עדיין מקור חשוב לא רק לתלמידי פילוסופיה ולמומחים, אלא לכל מי שמתעניין בנושאים הקשורים לטבע, לחברה ולתחושת הרווחה.

אפלטון הדגיש את טיפוח ארבע המידות: חוכמה, אומץ-לב, מתינות וצדק. הוא סבר שהמידות הללו, וכן "צורות" אחרות כגון אמת ויופי, ממשיות יותר מכל דבר שמורכב מחומר

מה הייתה "אסכולה" פילוסופית ליוונים ולרומים הקדומים? בעיקרו של דבר, הייתה זאת קבוצה שחלקה אמונות וערכים משותפים. חבריה היו נפגשים באורח סדיר כדי להקשיב להרצאות של העומד בראש האסכולה, לדון בנושאים פילוסופיים בתוך הקבוצה וגם עם אורחים מזדמנים, וכדי לעצב דרכים להגן על דעותיהם מול ההסתייגויות שעלו באסכולות של המתחרים שלהם. דיווחים ורישומים של ההרצאות והדיונים הגיעו לעתים לטקסטים כתובים, שנערכו על ידי ראש האסכולה או תלמידיו. עם זאת, הפילוסופיה לא הייתה סוג של חינוך ציבורי. בין 40 ל-80 אחוז מהאוכלוסייה של אתונה במאות הראשונות לפני הספירה היו עבדים בני שני המינים. אחדים מהם היו עשויים לשרת ולשעשע את הבאים לאירועים הפילוסופיים, אולם לא נטלו בהם חלק.

אפלטון, שאסף את המחשבות והדיונים של סוקרטס, מורו בן המאה החמישית לפני הספירה, הדגיש את טיפוח ארבע המידות: חוכמה, אומץ-לב, מתינות וצדק. אפלטון סבר שהמידות הללו, וכן "צורות" אחרות כגון אמת ויופי, ממשיות יותר מכל דבר שמורכב מחומר. המידה הטובה, כך הוא חשב, היא הדרך, הדרך היחידה, ל-eudaimonia, מושג שלרוב מתורגם כ"רווחה" או "שגשוג". חוסר יושר, מוגות לב, גרגרנות, תאוות בשרים והתנהגות לא מתונה אחרת וכן יחס רע לאחרים, מובילים לאישיות בלתי סדורה ולא מאושרת.

אתונה, אקרופוליס, לאו פון קלנצה

שחזור אידאלי של אתונה בגדולתה (1846), לאו פון קלנצה, המוזיאון לאמנות במינכן. תצלום: ויקיפדיה

הקהלים שסוקרטס ואפלטון היו רגילים לפנות אליהם היו על פי רוב גברים צעירים, שאפתנים ומפונקים, ממשפחות האליטה האתונאית, שהיה צורך להעמידם במקום ולכוון בדרך הישר. האם התאוריה של אפלטון בדבר שגשוגו של האדם באמצעות המידה הטובה הייתה אמורה לחול על נשים? אפלטון, אריסטו והסטואה, ניהלו אקדמיות שכל החברים בהן היו גברים. הנשים באותה תקופה הוגבלו בעיקרו של דבר לתחום הבית, לפחות הנשים המכובדות. העיסוקים הביתיים שלהן לא יכלו לאפשר להן לגלות אומץ-לב (שהובן בעיקר כאומץ-לב בקרב), או חוכמה (שכן הן נעדרו השכלה או ניסיון ביחס לעולם שמחוץ לבית), או מתינות (שכן לא הייתה להן חירות מינית והן לא נטלו חלק במסיבות שטופות אלכוהול), או צדק (שכן לא הייתה להן כל סמכות לשפוט גברים בוגרים או לחלק פרסים או עונשים). במאה הרביעית לפני הספירה, תלמידו של אפלטון, אריסטו, כתב באורח מפורש שהמידה הטובה שונה אצל גברים ואצל נשים. לנשים, ציות הוא המידה הנעלה מכולן, ולכן יש להניח שהיא המובילה לשגשוגן.

כדי להשיג רווחה או שגשוג, לא רק שעלינו ליישם את המידה הטובה: אנחנו זקוקים לחברים, לבריאות טובה ולהכנסה סבירה

אריסטו כתב על מגוון נושאים הרבה יותר רחב מאשר אפלטון, מביולוגיה ימית ועד להתרבות האנושית, משאלת ההתארגנות הפוליטית ועד לדרמה ורטוריקה. באתיקה, הוא ציין שמידות מסוימות טובות לכאורה עלולות להיות מוגזמות. יותר מדי אומץ הוא למעשה עקשנות; יותר מדי מתינות היא קמצנות וסגפנות. יותר מדי חוכמה עלולה לגרם לך להיראות נפוח, כך אני מניחה, ומחויבות קנאית לצדק תוציא מכלל אפשרות גילויים של חמלה ומחילה, שנראות כמידות טובות בפני עצמן. אך התרומה העיקרית של אריסטו לפילוסופיה של המוסר נחשבת הקביעה שלו שכדי להיות מאושר צריך להיות קצת בר-מזל. אם נולדתם לוקים במחלה נוראה, שמחמירה עם הזמן, או באמצע מלחמה, או אם יש לכם במקרה אויבים רבי עוצמה שמכשילים אתכם על כל צעד ושעל, הסיכויים שלכם לשגשג נמוכים יותר ממה שהם היו אילו הנסיבות היו שונות. כדי להשיג eudaimonia, לא רק שעלינו ליישם את המידה הטובה. אנחנו זקוקים לחברים, לבריאות טובה ולהכנסה סבירה.

אסכולה פילוסופית גדולה אחרת, שלישית במספר, הסטואה, יוצגה על ידי שורה של מורים וכותבים במסורות היווניות והרומיות, ובכללם אפיקטטוס וסנקה, אשר שבו לדעה האפלטונית לפיה אירועים חיצוניים אינם מפחיתים מרווחתו של האדם הטוב. הם חשבו שהעולם נשלט על ידי ההשגחה; כל מה שקורה, נגזר שיקרה, ועלינו לקבל את הגורלות הפרטיים שלנו ואת העבר והעתיד שנקבע עבורנו. היות שהדברים לא היו יכולים לקרות אחרת, חרטה וצער על החלטות ומעשים מן העבר הן עניין שאין בו טעם.

סנקה, התאבדות, מנואל דומינגס סאנצ'ס

"ההתאבדות של סנקה" (1871), מנואל דומינגס סאנצ'ס, מוזיאון פראדו, מדריד. תצלום: ויקיפדיה

לפי הגישה הסטואית, לא רק חרטה, אלא גם רגשות, כולל כעס, רחמים ואהבה, אינם אלא "מחלות" של הנפש שיש לרפאן

לפי הגישה הסטואית, לא רק חרטה, אלא גם רגשות, כולל כעס, רחמים ואהבה, אינם אלא "מחלות" של הנפש שיש לרפאן, אם כי מותר לנקוט בגישה מיטיבה באורח כללי כלפי המין האנושי. הם סברו שתגובה רגשית תמיד מערבת את האשליה שאיזשהו אירוע חיצוני, מכתב דחייה, בגידה של חבר, מפגש עם מישהו פנטסטי, או כאשר מישהו מענה אותך, לרוע המזל, הם רעים או טובים לנו באורח אובייקטיבי. הם חשבו שרגש הוא בסך הכול הפרעה גופנית שגורמת להפרעה בנפש. כדי להשיב את השלווה על מכונה, עלינו לזכור שהדברים הללו קורים כל העת, שנגזר שהם יקרו, ושה"אני" הוא "מבצר פנימי" שיכול לעמוד בפני כל מתקפה.

לגישה הסטואית יש חסידים אפילו כיום כיוון שהיא מציעה מנגנוני התמודדות מפורשים נוכח תלאות היומיום. טכניקות של פסיכותרפיה המערבות מרחק או פרספקטיבה על הבעיות של הפרט חופפות במובנים רבים לטכניקות הסטואיות. אך בגישה הסטואית יש גם בעיות רבות – וכך גם בפסיכותרפיה. לדעתי, הבעיה החמורה ביותר היא שהטכניקות הללו לא הוכחו. לא מצאתי שום מחקר אמפירי מתוכנן היטב ואמין מבחינה מתודולוגית, שמראה שמצבם אנשים שסובלים מבחינה רגשית ואשר עוברים תרפיה הגורמת להם לפתח פרספקטיבה, אכן משתפר, לאחר זמן מסוים, לעומת אנשים שסובלים מבחינה רגשית אשר פשוט מחכים שהזמן ירפא את פצעיהם.

בעיה נוספת עם הנוהגים הסטואיים היא שרגשות גורמים לנו להרגיש ששווה לחיות את החיים. אטימות רגשית והיעדר מוטיבציה הם המאפיין העיקרי של דיכאון. תרופות שמפחיתות את התגובה הרגשית הן מאוד בלתי אהודות על חולים שקיבלו אותן. מחקרים אמפיריים שנערכו לאחרונה מורים על כך שאנו זקוקים לרגשות כדי לקבל החלטות; אחרת – אנחנו פשוט משתהים ומהססים ללא קץ, תוך שאנו ממציאות נימוקים ונימוקי-נגד בעד או נגד איזושהי דרך פעולה. ולבסוף, הטענה הסטואית שלפיה רחמים כלפי סבלם של אחרים בסך הכול גורמים לנו עצמנו להרגיש רע, היא פשוט טענה בלתי אנושית באופן עמוק.

במאה השלישית לפני הספירה, פותחה באתונה הפילוסופיה הרביעית של העולם הקדום. מי שפיתח אותה היה אפיקורוס, ואחריו אימץ אותה ממשיכו הרומי בן המאה הראשונה לפני הספירה, טיטוס קארוס לוקרטיוס, מחבר היצירה השירית הדידקטית הגדולה "על טבע הדברים". הגישה האפיקורית אתגרה הן את הארגון הכולל והן את התיאורים של הדרך ל-eudaimonia לפי האסכולות הפילוסופיות האחרות. אפיקורוס וחסידיו יצרו מעין קומונה שבסיסה היה בביתו של אפיקורוס, שהיה מוקף "גן", מחוץ לחומות העיר. האפיקוראים אכלו ביחד, דנו במדע ובאתיקה, והתערו חברתית אלו באלו. נשים נכללו בכת, והשגשוג שלהן לא הובן אחרת משגשוגם של גברים. אפיקורוס נודע לשמצה בשל מערכות היחסים שלו, שלא היו במסגרת נישואין ואשר שילבו מין ופילוסופיה.

אישה, פאיום, דיוקן, רומי, יופי

אידיאל היופי הנשי במצרים הרומית, דיוקן מפאיום, לקראת המאה הראשונה לספירה. המוזיאון הבריטי. תצלום: ויקיפדיה

אפלטון, אריסטו והסטואיקנים כללו בשיטותיהם מקום כלשהו לאלוהים, או לשכלים הדומים לאל, כישות שבוראת או מושלת בעולם. באופנים השונים שלהם, כולם הסכימו שהחומר כשלעצמו – מת, שהוא אשליה וחסר מאפיינים פרט לכך שהוא "גוש". מהויות רוחניות, כמו האידאות של אפלטון, הנפשות של אריסטו או ה-pneuma שלפי הסטואיקנים מפיחה חיים בעולם, היו הכרחיות לשיטות ההגות הללו כדי להסביר את החיים, את המחשבה ואת השינויים הנצפים בטבע.

אפיקורוס סבר כי אין כל צורך להסתמך על האלים כדי להסביר את המתרחש בארץ ובשמיים – או את ההיסטוריה או את חייו הפרטיים של איש מאיתנו

אפיקורוס, לעומת זאת, היה מטריאליסט. הוא הצהיר שכל מה שבאמת קיים זה אטומים שאי-אפשר להרוס אותם – חלקים זעירים ונעים, שאינם נראים לעין האנושית, בצורות ובגדלים שונים, אך חסרי צבע, ריח, טעם וקול, וביניהם יש חלל ריק. כשהם משתלבים אלו עם אלו, הם יוצרים את העולם החומרי על כל התופעות שלו, כולל מחשבה ותפישה חושית. האטומים יצרו את העולם בעצמם – כשבמקור הם דבקו אלו באלו פשוט במקרה וגדלו יחד עד שנוצרו מהם מבנים מורכבים, יציבים וגדולים יותר. אם יש אלים, סובר אפיקורוס, הרי שגם הם עשויים מאטומים. אבל אין כל צורך להסתמך על האלים כדי להסביר את המתרחש בארץ ובשמיים – או את ההיסטוריה או את חייו הפרטיים של איש מאיתנו. הנפש מורכבת גם היא מאטומים; היא מתפזרת באוויר עם המוות, כך שאין שום אלמותיות, או תחיית המתים, או גלגול נשמות.

לתורת הטבע של האפיקוראים היו השלכות אתיות. בתפילה אין כל טעם, ולרשעים אין גיהינום, ולא משנה מה מלמדים כוהני הדת. חיים של eudaimonia הם פשוט חיים שבהם העונג גובר על הכאב. דבר זה דרש זהירות, וכן את היכולת להבחין בין חוויות ועיסוקים שמקובל לחשוב עליהם כגורמים לעונג ובין אלו שבאמת מענגים.

לאפיקוראים לא הייתה כל סובלנות לטענה של הסטואיקנים שבני-האדם יכולים לספק את צרכי עצמם, ללא צורך באישור חיצוני, רצון טוב או עזרתם של אחרים. הם פקפקו ברעיון שהשכל יכול או אמור לנסות לכבוש רגשות או לפרק אותם. הם עמדו על כך שכדי להיות מאושרים, עלינו להיות מעורבים בדברים חיצוניים ועם אנשים אחרים. כשהעניינים לא יסתדרו, אנחנו נסבול, ואין תרופה אמיתית פרט לזמן ולהסחת הדעת. לכן חיוני להיות מודעים לסיבות החיצוניות הנפוצות ביותר לאירועים שליליים ולהימנע מהם לפני שהדברים הרעים יתממשו. היות שהעתיד לא נקבע מראש, וכיוון שלבני-האדם יש רצון חופשי, הדבר אפשרי.

לפי אפיקורוס, אמביציה פוליטית והרצון להשיג עושר חומרי כמעט תמיד גורמים לחרדה ולאכזבה. כך גם האהבה הרומנטית כשהיא נכזבת – בדיוק מה שהסוציולוגים אינם חדלים מלומר לנו. אז נסו לא ליפול במלכודת, ואם נפלתם – נסו להיחלץ ממנה!

אמביציה פוליטית והרצון להשיג עושר חומרי כמעט תמיד גורמים לחרדה ולאכזבה. כך גם האהבה הרומנטית כשהיא נכזבת – בדיוק מה שהסוציולוגים אינם חדלים מלומר לנו. אז נסו לא ליפול במלכודת, ואם נפלתם – נסו להיחלץ ממנה! לפי אפיקורוס, אגב, אובססיה למישהו שאינו זמין לכם תשכך מהר יותר אם לא תיצרו כל מגע, ולפי לוקרטיוס, הסחת דעת זמנית עם כמעט כל עובר אורח שנעתר לנו, עשויה לעזור. אפשר להימנע ממחלות כואבות רבות על ידי התנהגות זהירה ובאמצעות בחירה נכונה במזון ובמשקה, וכשמחלות כאלו מכות בנו למרות מאמצינו הטובים, כאבים עזים הם קצרי-מועד וכאבי ארוכי-מועד הם קלים יותר.

מועמר קדאפי

אמביציה פוליטית, תאווה לעושר ולשליטה, ובסוף נפל לבור: מועמר קדאפי בוועידת הארגון לאחדות אפריקה באדיס אבבה, 2009. תצלום: הצי האמריקני, ויקיפדיה

במקום לכוון ספציפית להשגה של עונג מירבי, האפיקוראים התרכזו בהפחתת הכאבים למינימום, אותם כאבים שנגרמים בגלל כשלים של "בחירה והימנעות". הם ידעו שאינטואיציה מיידית ביחס לעלויות ותועלות היא עניין שאין לסמוך עליו. לעתים, עלינו להקריב מזון ומשקה מושכים בטווח הקצר כדי להימנע מהכאבים ארוכי-הטווח של התמכרות ובריאות גרועה; ועלינו להקריב הזדמנות מינית כדי להימנע מהשפלה, מכעס או מנזקים חברתיים או כלכליים. אך אין כל מידה טובה בעוני ובמחסור, ולעולם לא מגיע לאיש להיות במחסור. מות קדושים למען מטרה הוא חסר טעם, ואם אנחנו מענישים עבריינים, יש לעשות זאת מסיבות של הרתעה, לא כנקמה. ואם העונש אינו מועיל, הרי שלהעניש הוא דבר פסול מבחינה מוסרית.

אך אם החיים מוגבלים לחיים האלו, ועם המידות הטובות כמו חוכמה, מתינות וצדק הן לא יותר מרעיונות מופשטים בשכלים אטומיים, מדוע שנהיה מוסריים?

אפשרי לנהל חיים נעימים בלי לגרום פגיעה באחרים. אנחנו מוקפים באפשרויות לעונג בלתי מזיק: בהנאה החושית שלנו ממוזיקה, מאוכל, מנופים ומיצירות אמנות, ובמיוחד, בחקר הטבע והחברה, ובשיחה עם חברים

לשאלה הזאת היו לאפיקוראים שתי תשובות. אחת הייתה שהאנשים סביבנו סולדים מטיפשות, ממוגות לב, מהפרזה אנוכית ומחוסר צדק – כלומר מן ההפכים של המידות הטובות המסורתיות. וכך, אם אתם נוהגים כך כדבר שבשגרה, עד מהרה תגלו שאתם מודרים מהחברה ואולי אפילו תיענשו על ידי החוק. חוסר קונפורמיות במישור המוסרי מובילה לכאב.

התשובה השנייה הייתה שאפשרי לנהל חיים נעימים בלי לגרום פגיעה באחרים באמצעות התנהגות לא ישרה, לא מתונה ובשל אימוץ מנהגים רעים נוספים. אנחנו מוקפים באפשרויות לעונג בלתי מזיק: בהנאה החושית שלנו ממוזיקה, מאוכל, מנופים ומיצירות אמנות, ובמיוחד, כך חשב אפיקורוס, בחקר הטבע והחברה, ובשיחה עם חברים. בניגוד לאריסטו, שחשב שאדם צריך לבחור את חבריו לפי המידה הטובה שלהם (במקום לבחור בהם לפי היתרון שהם מגלמים), אפיקורוס חשב שחברים הם פשוט בני-אדם שחושבים פחות או יותר כמונו, ושבמקרה מוצאים חן בעינינו.

סלט, ירקות

ועכשיו, לחלוק עם חברים, תוך כדי שיחה. תצלום: הרמס ריוורה

על אף שמעטים מאיתנו רוצים לפרוש ולהצטרף לכת פילוסופית הכוללת מגורים, אי-שם מחוץ לעיר, יישום פרספקטיבה אפיקורית בחיי היומיום שלנו יכול להיות בעל ערך ברמה האישית.

התחרות על כוח, יוקרה ותמורה כספית היא חלק מן המארג של כל ההיבטים המאפיינים את החברה שלנו

נקודת המוצא הראשונה כדי לחשוב על האפיקוראיות בהקשר של זמננו היא העובדה שהתחרות על כוח, יוקרה ותמורה כספית (ואף אחד מהם אינו נחשב לטוב ממשי בעיני האפיקוראים) היא חלק מן המארג של כל ההיבטים המאפיינים את החברה שלנו. דוחקים בנו לנסות לקבל קידום ושכר טוב יותר, להשיג את הציונים הטובים ביותר ואת המקומות באוניברסיטאות הטובות ביותר, להתחרות על הכרה ולקבל אישור מעמיתים, לעשות הכול כדי להשיג את בן הזוג הטוב ביותר מבחינת מראה חיצוני וסטטוס חברתי. מודעות ברכבת התחתית של ניו-יורק דוחקות בי להשיג דיפלומה, להתחרות במכרזים לבנייה, להגיש תביעות משפטיות שיניבו לי הכנסה כספית גבוהה, לתקן את מראה פניי ולעצב מחדש את גופי. כתב העת הנוצץ של בוגרי האוניברסיטה שלי מעלה על נס את אנשי הסגל שגילו או המציאו משהו שאפשר להוציא עליו פטנט, או לפחות את מי מהם שנראה שהוא בדרך לכך, והפרסומות בו דוחקות בי להשקיע את הוני בחברות יוקרתיות כדי להשיג הון רב יותר. ספרי הייעוץ והקידום העצמי שמקודמים ב"אמזון" ומצטופפים במדפים של חנויות העיתונים בשדות התעופה מבטיחים לקדם אותי לעמדה בכירה שבה אקבל את כל ההחלטות וארדה בכפופים לי, ובדרך הם גם מבטיחים שארסק את ההתנהגות התבוסתנית המכשילה אותי ומונעת ממני למצוא אהבה שתחזיק מעמד לאורך ימים.

ההתמקדות הזאת בתחרות המוּנעת על ידי ההצלחה, מאפיין מרכזי של החיים בימינו, זוכה להשלמה בדמות צריכה פסיבית של מה שאמור להיות אובייקטים הגורמים לנוחות ולעונג

ההתמקדות הזאת המוּנעת על ידי ההצלחה, מאפיין מרכזי של החיים בימינו, זוכה להשלמה בדמות צריכה פסיבית של מה שאמור להיות אובייקטים הגורמים לנוחות ולעונג, כגון מזרנים מיוחדים, גרביים מסיבי במבוק ועוד. דוחקים בנו, הנשים, למצוא נחמה מאפליה ומהצבת מכשולים בעולם ההישגי של מקום העבודה על ידי כך שנצרוך מנות אחרונות דביקות, קוקטיילים אלכוהוליים מורכבים, קרמים מבושמים, מיני שיקויים, נרות ועוד שפע של שירותים אישיים כמו מסז'ים, טיפולי שעווה ופינוקים בספא.

הכול יסכימו שהחברה הממוקדת בצבירה, החברה התחרותית השוחרת מותרות, הניבה לנו יופי ותועלת, מים חמים וקרים בברזים, תרופות חדשות המקלות על כאבינו ומחלותינו, אביזרים נפלאים המשמשים אותנו לתקשורת ולבידור, וכן אספרגוס ותותי-שדה שלא בעונתם. לוקרטיוס מזכיר כבישים, אדריכלות ופיסול כשהוא מונה את היתרונות שהציוויליזציה הניבה בימיו. אנו מצדנו יכולנו להוסיף נסיעות במטוסי סילון, מדרגות נעות וקולנוע, ועוד הרבה, הרבה. אך המאמצים הגדולים לשנות את העולם, שלרוב מונעים על ידי אמביציה ותקווה לרווח כספי יותר מאשר רצון טהור להיטיב, הביאו איתם גם מלחמות, בזבוז כלכלי אדיר בדמות מוכנות צבאית, ניצול לרעה של גברים ונשים בעבודה, עוני, מחסור וגם חורבן סביבתי.

רולס רויס, פסלון, עושר

גברת רולס רויס אינה מבטיחה אושר. תצלום: ניק פיואינגס

תהילה ועושר הם משחק סכום-אפס. כדי שאחדים יהיו עשירים, רבי-עוצמה ומפורסמים, אחרים חייבים להיות עניים, צייתנים ודחוקים הצדה. ואם כסף, תהילה ופריטי מותרות באמת היו גורמים לבני-אדם להיות מאושרים, כל מה שהיינו צריכים לבחון היה העלות הפוליטית של השאיפות וההרגלים המודרניים שלנו. אך הראיות מורות על כך שאורח חיים ים תלוי לא בהישגים או לא בנכסים מוחשיים, והוא אינו מקודם על ידי הבלים ארוזים באורח מושך, המבטיחים באורח מטעה סיכוי לברוח לממד אחר של הרמוניה ורוגע.

ההנאה בכך שאנחנו מקבלים הכרה, הערכה ופרס, על אף שהיא גם בת-חלוף, שונה מאותם רגעים משכרים באמת של אושר שבהם אנחנו מרגישים מתואמים עם אדם אחר, או כשאנחנו שוקעים לחלוטין במשהו שמחוץ לעצמנו

כל מי שזכה בכך יסכים שנעים לקבל קידום, העלאה במשכורת, תעודת הוקרה, מענק, פרס או הזמנה. הרצון לקבל אישור והערכה מצד הסובבים אותנו ביחס לאישיות שלנו, ביחס לתפוקה שלנו, נראה כתכונה מובנית של נפשנו. אך הכול יכולים להסכים גם שההנאה בכך שאנחנו מקבלים הכרה, הערכה ופרס, על אף שהיא גם בת-חלוף, שונה מאותם רגעים משכרים באמת של אושר שבהם אנחנו מרגישים מתואמים עם אדם אחר, או כשאנחנו שוקעים לחלוטין במשהו שמחוץ לעצמנו. בניגוד למה שעדיין מקובל להניח בחוגים מסוימים של העוסקים בניהול, פרסים חיצוניים אינם מייצרים מוטיבציה מיוחדת. מוטיבציה ומסירות יכולות להיווצר רק מעצם ההנאה הממשית שבפעילות, בין אם הפעילות מתרחשת בשולחן הכתיבה, במגרש, בנות, בסטודיו או באתר בנייה.

אפיקורוס הדגיש את ההנאות שבלימוד ובהרהור על הטבע ועל העולם החברתי, ולוקרטיוס ציין שמה שיוצא דופן בבני-האדם הוא היצירתיות והיכולת שלהם ליצור דברים בידיהם. בני-אדם נהנים לפענח דברים ולגרום לדברים לעבוד, או סתם לגרום לדברים להיראות ולהישמע יותר טוב, ולהיות טעימים יותר, לעצמם ולאחרים. הנאה אמיתית נובעת מפעילויות המפעילות את הריכוז שלנו, שדורשות אימון ומיומנות, ושמניבות הנאה חושית. היכולת של ידינו לטפל בחפצים קטנים במהירות ובדייקנות, ייחודית לבני האדם. יחד עם ההערכה ליופי בצבע ובצורה, המתנה הזאת תורמת לאמנויות ולמדעים, כדבר הטוב ביותר שבני-אדם מסוגלים לעשות.

אחת הטרגדיות של החיים בציוויליזציה הוא שרוב העבודה האנושית אינה דורשת כושר המצאה או יכולת אמנותית אנושיים והיא גם אינה מפתחת אותם

אחת הטרגדיות של החיים בציוויליזציה הוא שרוב העבודה האנושית אינה דורשת כושר המצאה או יכולת אמנותית אנושיים והיא גם אינה מפתחת אותם. אף על פי כן, כל אדם שאינו חי בתנאים של מחסור תרבותי מוחלט יכול להפעיל אותם. הבילויים המסורתיים של ימי הילדות בוצעו לשם עצמם: מלאכות יד ופאזלים, קריאה על בעלי חיים, על ההיסטוריה, על מקומות רחוקים ועל העתיד, חקר הסביבה מחוץ לבית, עזרה למבוגרים ולילדים קטנים יותר. המקבילות של כל אלו בעולם המבוגרים מצויות במטבחים, בחדרי התפירה, במוסכים ובסדנאות, יחד עם הספריות וחדרי ההרצאות. לעשות דברים – עבודות חימר, תכשיטים, פריטים סרוגים, רקומים או תפורים – ותיקון דברים בבית, כל אלו הם מקור לסיפוק אנושי עמוק. בפעילויות הללו, הידיים, העיניים והשכל עוסקים בעולם החומרים, והטעם והשיפוט שלכם הוא הקובע את התוצאה. אין כל צורך שתזכו בפרס בפסטיבל הסרטים בקאן.

סוודר, סריגה, צמר, עבודת יד, מלאכה

נסרג בבית, ביד, מהלב, גורם אושר מיידי לנותן ולמקבל. תצלום: rocknwool

עשרות שנים של מחקר הראו שעושר מעל לרמה מסוימת אינו מוסיף לרמת הסיפוק של אדם מחייו

עשרות שנים של מחקר הראו שעושר מעל לרמה מסוימת אינו מוסיף לרמת הסיפוק של אדם מחייו, ואנשים מבוגרים יותר, שהגיעו להצלחה משמעותית בעולם, מדווחים לא פעם שילדיהם וההנאה מחברת מבוגרים העניקה להם סיפוק גדול יותר מאשר כל הכרה שהם זכו לה במסגרת הקריירה שלהם. אלא שמשום מה, הגילויים של חוקרי האושר נראים דומים לאלו של מומחי התזונה. מקבלים אותם כאמת, אבל הם אינם מניעים לפעולה.

בני-אדם יודעים – בעיקרון – מה טוב להם לאכול. אם תבחנו אותם באמצעות שאלון ותשאלו: "מה טוב לכם יותר: פירות, ירקות, דגנים מלאים וחלבון מן החי במידה מתונה? או שמא מאפים, עוגיות, ארוחות מוכנות, מזון מהיר ומשקאות קלים?" – כמעט כולם יענו נכון. ואילו שאלתם "מהו הבסיס לחיים טובים יותר: חברויות, פעילויות יצירתיות שאתם שולטים בהן, חקר ולימוד, אוכל טעים ומשקה מרענן ומגע עם הטבע? או שמא סטטוס, השפעה, כסף ורכישה של מוצרים ושירותים רבים ככל האפשר?" – רוב האנשים יתנו לכם את התשובה הנכונה גם לכך.

אז מדוע קשה כל כך להפנים את האמת ולנהוג על פיה? בכל הקשור לתזונה, עליכם להילחם בתרבות המיינסטרים, עם כל התעמולה, ההצגות המושכות שלה והמניפולציות שלה. אותו הדבר בדיוק נכון בכל הנוגע לרווחה האישית.

חואקין סורויה, ילדים בחוף הים

"ילדים בחוף הים" (1903), חואקין סורויה, מוזיאון פילדלפיה לאמנות. תצלום: ויקיפדיה

הראייה הרחבה והאובייקטיבית של אפיקורוס עשויה להעניק לנו תובנה באשר למצב שלנו כאן ועכשיו, ולכוחות שלנו לפעול בו

אסטרטגיה אפיקורית כדי להימנע מלהתפתות לצריכה חסרת טעם, על אף הסקרנות שרובנו חשים כלפי העולם החומרי והקריאות החוזרות שלו לקנות, לקנות, לקנות, היא לראות במסעות שופינג מעין חוויות של מוזיאון. אתם יכולים לבחון את כל הפריטים שלנגד עיניכם, הנתונים לרוב באריזות יפות, ואז אתם יכולים להרהר בתקוות ובפחדים שהם קשורים בהם באורח סמלי ואפילו ממש מאגי. קיימים מזרנים שנראה שיש ביכולתם להפוך חיי נישואין משעממים או חיים של בדידות אומללה לכיף גדול יותר, וכמובן שיש קרמים שיעניקו לכם נעורי נצח. תוכלו ליהנות מלהביט בפריטים הללו, אולי מלאחוז אותם בידכם, אבל אין כל צורך שתרכשו אותם ותאחסנו אותם בביתכם.

ערכה של פילוסופיה הוא בכך שהיא מעמידה אתגר בפני רעיוניות רגילים שיש להם כוח חברתי משמעותי. במיטבה, פילוסופיה מנסה להחליף אותם ברעיונות קשים יותר, פחות קלים לעיקול, אבל טובים יותר. הפילוסופיה האפיקורית תיארה עולם חומרי שמתפתח ללא הרף, ללא אלוהות שכולה צדק וטוב. והיא גם תיארה היסטוריה אנושית ארוכה של שליטה והונאה. התמונה הזאת נראתה קשה מדי בעיניהם של מבקרים רבים, והפילוסופיה האפיקורית קושרה ל"מטריאליזם גס", "רדוקציוניזם" ולצורה מפונקת ואנוכית של הדוניזם. את הקישורים הללו תוכל לתקן במלואם רק חזרה לכתבים המקוריים. במקום לגרום לנו להרגיש קטנים ומוקטנים, הראייה הרחבה והאובייקטיבית של אפיקורוס עשויה להעניק לנו תובנה באשר למצב שלנו כאן ועכשיו, ולכוחות שלנו לפעול בו. כמו פילוסופיות טובות אחרות, היא דוחקת בנו לתת להחלטות ולפעולות שלנו לזרום באורח ספונטני מתוך ההבנה שלנו ביחס ל"טבע הדברים", ולאופן שבו העולם עובד באמת.

 

קת'רין וילסון היא פרופסור לפילוסופיה, שלימדה בין השאר באוניברסיטת יורק ובאוניברסיטת CUNY בניו יורק. ספרה האחרון עד כה הוא How to Be an Epicurean (משנת 2019). קת'רין וילסון מתגוררת בניו יורק ובלונדון.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: "הדייט הראשון שלי", תצלום: O. Toom, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי קת'רין וילסון, AEON.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על אושר אפשר לסרוג

01
סמדר זאבי

בס"ד
בנוסף לנאמר מציינת, כי גם בתקופות מתקדמות יותר, מקומן של נשים היה מוגבל.
וכן, כתבי הפילוסופיה עצמם היו ממין גברי, כך שכל החשיבה השכלתנית התנהלה בדרכם.

02
לואיס

לא בס״ד
הדתות המונוטואיסטיות שהשרישו בדרכן את האמונה והשימוש באל ׳זכרי׳ הם הסיבה העיקרית לנחיתותן של הנשים בעת העתיקה וימי הביניים. ואילו עידני החילון וההשכלה נתנו אור ירוק להתחיל במהפכה הפמיניסטית ולשאיפה לשיוויון הנשים בכל התחומים , סמדר.