הנצח באורגזמה

במשך יותר מאלף שנה, המשפחה הקיסרית של יפן ורופאיה שימרו אוצר של רפואת המזרח: אסופה שלמה של 30 מגילות ״אישינהו״ או ״לב ההנחיות הרפואיות״. האסופה מבוססת על מקורות מהודו, סין, קוריאה ועוד, אם כי רבים מהמסמכים המקוריים אבדו מאז או הושמדו. בשנת 2012, מצאתי את עצמי בארכיונים הקיסריים בארמון בטוקיו, בוחן את המגילות היקרות.

שמחתי מאוד לגלות גישה הוליסטית: לא רק שמצאתי תרופות צמחיות ועזרים לתזונה ואורח חיים בריא, אלא גם, במגילה 28, מצאתי הוראות ליצירה ושימור של הג׳ינגקי (כוח החיים), המתמקדות במיוחד באנרגיה מינית. ההנחיות הללו, שמקורן לפני 2000 שנה לפחות, במזרח אסיה, סותרות כמעט לגמרי את הרעיונות המערביים, מאחר שהן מורות להגיע לאורגזמה בלי לשפוך זרע.

הדגש היה על תנועות איטיות ועדינות במיוחד, שמתחילות בליטופים של מה שנחשבים להיות המרידיאנים המסתוריים של האנרגיה בגוף

הרעיון נולד כבר במאה העשירית, בתקופת הייאן, תור זהב של השירה והספרות היפנית. המשוררת סיי שונאגון כתבה את ״ספר הכרית״ ואילו מורסקי שיקיבוּ, שהייתה, כמו שונאגון, גבירה בחצר הקיסר, כתבה את אחד הרומנים הראשונים והמשובחים ״מעשה גנזי״, המספר את ההרפתקאות הרומנטיות של נסיך. היצירות הללו ואחרות נוספות חושפות גישה טבעית ליחסי מין, שהייתה נפוצה ביפן בעתיקה. טבעיוּת כזו אפיינה גם את סין העתיקה, וניתן למצוא לה ראיות בחפירות הארכיאולוגיות בקברים באתר מוונגדואי שבמחוז הונאן, שם התגלו טקסטים על אמנות האהבה מסביבות 200 שנה לפני הספירה. שיר שהופיע בטקסטים הללו, ״איחוד היין והיאנג״ הוא כנראה מדריך יחסי המין הראשון בעולם שהשתמר. בכל היצירות הללו, מטפורות צבעוניות מתארות גישה זהירה, שאינה ממהרת, להנאות יחסי המין. הדגש היה על תנועות איטיות ועדינות במיוחד, שמתחילות בליטופים של מה שנחשבים להיות המרידיאנים המסתוריים של האנרגיה בגוף.

מסורת האמנות הארוטית הגיע ליפן מסין: ציור של מעשה אהבה, סין ( המאה ה-16). תצלום: 中国の春画「春宮画, ויקיפדיה ביפנית

איזה רקע מופלא לאסופת הכתבים הגדולה עצמה, שנכתבה על ידי רופא החצר היפני טמבה יסוּיוֹרי בשנת 984. במגילה מס׳ 28 מתוך יצירת המופת של טמבה, מתגלה הנרטיב הסיני הקלאסי בדבריהן של שלוש נשים שנודעו כיועצות לקיסר הצהוב המיתולוגי במאמציו להשיג אריכות חיים. כשהצלחתי לבקר שוב את המגילות בשנת 2018, ביחד עם בכירים בממסד הרפואי המודרני ביפן, יכולתי לתרגם עבור עמיתיי את הסימנים האדומים הבולטים מעל שמות שלוש הנשים. אחת מהן, ששמה מתרגם כ״האישה המקורית״ (סו-נו), מעין חווה הסינית, משתמשת באחד השירים האינטימיים העתיקים ביותר, מסביבות שנת 200 לספירה:

״אם נעשה פעם אחת: האנרגיה עזה.

אם נעשה פעמיים: השמיעה/ראיה מתבהרת.

אם נעשה בשלישית: המחלה נעלמת.

אם נעשה ארבע פעמים: הנשמה רגועה.

אם נעשה חמש פעמים: זרימת הדם טובה יותר.

אם נעשה בשישית: החלציים מתחזקים.

אם נעשה שבע פעמים: הישבן מתחזק.

אם נעשה שמונה פעמים: הגוף יקרון.

אם נעשה תשע פעמים: החיים יהיו ארוכים.

בפעם העשירית: אלמוות״.

כל שורה בשיר ניתנת לפרשנות כמעשים אינטימיים נפרדים או כמעשים עם בני זוג שונים, כפי שנהגו המונרכים לעשות עם שפע נשים ופילגשים. בתרגום [לאנגלית. ראו בתמונה למטה] ניסיתי לשחזר את הקצב המקורי של כל אחת מהשורות בהתאם למקור הסיני. השיר הישן בהרבה שנמצא במוונגדואי ״איחוד היין והיאנג״ דומה לשיר זה מבחינת השימוש באותיות הסיניות. קצב מחזורי היה חשוב בהעברת טקסטים, כמו בסוטרות או בשירה, כשהיה מחסור בחומרי כתיבה, ונזירים ומשוררים נאלצו לזכרו טקסטים ארוכים בעל פה. כך היה גם במאה העשירית. הנייר הנדיר עליו כתובות המגילות הוא שברירי במיוחד, והגרסה המקורית נחשבת כעת לאוצר לאומי והיא שמורה במוזיאון הלאומי בטוקיו.

השיר: "The Classic of Su Nu", עם תעתיק סיני ותרגום אנגלי השומר על קצב.

השיר הזה, כמובן, כמו שירים סיניים עתיקים רבים אחרים העוסקים באמנות האהבה, זקוק לפרשנות מטפורית. מילים כמו ״אלמוות״ אינן נושאות את אותה משמעות שמעניקות להן דתות המערב. מטרת השיר היא לעודד שיפור כללי בבריאות ובאריכות החיים.

האמת העמוקה יותר של השיר היא שהכול קשור בכול. זה בדיוק מה שהמדע המודרני מגלה כשהוא מקשר גנים למחלות. מרבית הגנים תורמים למרבית המחלות

האמת העמוקה יותר של השיר היא שהכול קשור בכול. זה בדיוק מה שהמדע המודרני מגלה כשהוא מקשר גנים למחלות. מרבית הגנים תורמים למרבית המחלות. חלק מהחוקרים המודרניים משתמשים במיפוי גנים אפילו כדי לנסח תאוריה אומני-גנטית, שהיא תאוריה של כל הגנים התורמים כך או אחרת למצבי בריאות או חולי. וזה פועל גם בכיוון ההפוך. ביטוי גנטי נשלט גם על ידי מצבים אפיגנטיים – כשהסביבה החיצונית מגבירה או מחלישה את הגנים. אין לנו ״גנים אנוכיים״. האנוכיות או הנדיבות נולדת מתוך המערך השלוב שהוא אנחנו, לא מביו-מולקולות כמו די אן איי. אפילו המדענים של ימינו משתמשים במטפורות כדי להביא את כוונותיהם.

כדי לתרגם ליפנית את המגילות, שכולן נכתבו בסינית קלאסית, נדרש כישרון רב. זה היה מפעל חייה של סאצ׳יקו מאקי, שעמלה למעלה מ-40 שנה כדי להפיק תרגום מודרני מושלם המתפרש על 34 כרכים. מתנה מחברת צמחי המרפא ״צמוּרָה״ אפשרה לאוניברסיטת אוקספורד להפוך לא רק לאחת האוניברסיטאות הבודדות בעולם שברשותן לא רק התרגום המלא של סאצ׳יקו, אלא גם מהדורת פקסימיליה של המגילות בכתב היד המקורי. התרגום ליפנית מודרנית הוא חשוב. מעט מאוד מהכתוב תורגם לאנגלית. מה שחושפת הגרסה היפנית הוא שטמבה הושפע מאוד מהבודהיזם בבחירתו מה לשמר מתוך הטקסטים הסיניים העתיקים. כל המוצרים מן החי וכל המתכות העלולות להיות רעילות נמחקו. התרופות היחידות הן צמחיות, קשורות בתזונה או קשורות ליחסי מין.

למעשה, ההנחיות הרפואיות הללו היו קשות לתרגום ולא רק בשל המטפורות: הן מפורשות מאוד מבחינה מינית, אבל המתרגמים הראשונים היו אירופים בני המאות ה-19 וה-20, שאחזו בתפישות ויקטוריאניות התואמות את תקופתם. למעשה, הסינולוג והדיפלומט ההולנדי רוברט הנס ואן חוליק (van Gulik) אפילו תרגם את המגילות ללטינית בשנת 1961, כדי להגביל את הגישה לחומר הכתוב, וגם להדפסים הארוטיים שליוו אותו, מימי שושלת מינג, לחוקרי האקדמיה בלבד – ספרייה שלא הסכימה למגבלות הללו, לא קיבלה עותק מוואן חוליק.

חלקי הגוף האנושי אינם צריכים להיבחן בנפרד אלא כחלקים של שלם – מערכת שלובה ומתקשרת אחת

כחלוץ של הביולוגיה המערכתית המודרנית והתפישה הרב שכבתית שלה את האורגניזמים, התחברתי מיד לתפישה האסיאתית המסורתית שלפיה חלקי הגוף האנושי אינם צריכים להיבחן בנפרד אלא כחלקים של שלם – מערכת שלובה ומתקשרת אחת. טמבה כמובן תיעד את התפישה הזו בשושלת שלמה של רופאים החל בו עצמו ועד למאה השלישית לפני הספירה.

בפגישה מקרית שהתרחשה בארוחת בוהוריים של חוקרים מאוקספורד לכבוד השנה החדשה ב-2016, התחלתי לשוחח על המגילות, ובעיקר על מגילה 28, עם היזמית לזלי קני. קני עבדה עם החוקרים קטיה סימון וגאדה אלסלאח מאוניברסיטת אוקספורד על תרכובת בשם ספרמידין – הקרוי כך משום שהיא נוכחת בזרע (sperm), שם נתגלתה לראשונה. למרבה הפלא, היה לה גם ניסיון כסקסולוגית בסין, והיא הכירה את המנהגים והאמונה הטאואיסטים הקשורים לעוררות מינית, אינטימיות והיתרונות הבריאותיים של הללו. היא גם הכירה את המחקר שנערך באוקספורד וגילה כי ספרמידין מעורר תהליך של אוטופגיה, היכולת של הגוף לחדש ולמחזר תאים, שהיא הבסיס לחיים – ולחיים מלאי מרץ – עצמם. האוטופגיה היא כל כך חשובה, שאוסוּמי יושינורי, חוקר יפני, קיבל פרס נובל בפיזיולוגיה או רפואה בשנת 2016 על גילוי מנגנון הפעולה שלה.

קני תהתה בקול אם הסיבה לעוררות ללא שפיכה אינה כדי שגברים יוכלו לספוג מחדש את הספרמידין וכך ליהנות מתמריץ לאוטופגיה התאית, שלה יתרונות ביולוגיים. גם אני תהיתי על היתרונות הבריאותיים האפשריים בספיגה מחדש של הזרע לגוף הגברי.

האם הוא יודע את הסוד? תצלום: SpAvAAi

כדי לבחון את התיאוריה שלנו, היינו צריכים להגדיר מהי הזדקנות ולהוכיח שההוראות במגילה 28 הובילו לעצירת ההזדקנות.

במקום לטפל בתסמינים של מחלות לב וכלי דם, אלצהיימר וסרטן, בין שאר המחלות הקשורות לגיל המבוגר, מדענים סבורים שניתן לעצור את ההזדקנות עצמה - באמצעות ספרמידין, שיכול למנוע סמנים רבים של הזדקנות ברמת התאים

אחד מהמחקרים המדעיים המצוטטים ביותר בנושא התפרסם בשנת 2013 בכתב העת המוביל בתחום הביולוגיה, Cell. המאמר – שנכתב על ידי הביוכימאי הספרדי קרלוס לופס-אוטין (López-Otín) ועמיתיו במדריד, קלן, לונדון ופריז – הציע תשעה סמנים להזדקנות, והעלה את האפשרות שניתן לעצור את תהליך ההזדקנות. במקום פשוט לטפל בתסמינים של מחלות לב וכלי דם, אלצהיימר וסרטן, בין שאר המחלות הקשורות לגיל המבוגר, לופס-אוטין אמר, ניתן לעצור את ההזדקנות עצמה. אחד החומרים שיוכלו למנוע הזדקנות היה, לדבריו, הספרמידין. בגלל שספרמידין מעורר אוטופגיה, הוא מסוגל למנוע רבים מתסמיני ההזדקנות הללו. אבל ספרמידין עשה יותר מזה – הוא גם הגן על הדנ"א המיטוכונדריאלי.

המיטוכונדריה היא תחנת הכוח של התאים. הביולוגית האמריקנית לין מרגוליס (Margulis) היא שקידמה לראשונה את התאוריה שלפיה המיטוכונדריות היו בעבר מיקרובים עצמאיים, שהצטרפו לתאים האחרים באמצעות תהליך של סימביוגנסיס ויצרו יחד את האורגניזמים מורכבים שאנו רואים סביבנו כיום.  לאחרונה, מגוון של מחקרים חדשים מגלים כי הספרמידין מגן כנגד הזדקנות המיטוכונדריה. אם ספרמידין מונע כשל בתפקוד המיטוכונדריה, שהוא הבסיס לאנרגיית התא, אז הגיוני לחשוב שהוא עשוי לאפשר לבני האדם משך חיים ארוך.

והגנה על המיטוכונדריה היא רק ההתחלה. מדענים גילו לאחרונה כי ספרמידין יכול למנוע ארבעה סמנים נוספים של ההזדקנות: שינויים אפיגנטיים שפוגעים בביטוי הגנטי, כשל בתחזוקת החלבונים, ייצור לא תקין של תאי גזע והפרעות בתקשורת הבין-תאית. ממחקרים חדשים עולה כי יתכן שהוא גם מעכב הזדקנות של התאים.

למעשה, התרכובת היחידה האחרת שהתברר כי היא מונעת שישה מן הסמנים השליליים הללו הייתה תרופה בשם רפמיצין – המיוצרת על ידי חיידקים שהתגלו באיי הפסחא (הידועים גם בשם רפה נוּי) – שלרוע המזל גורמת לדיכוי המערכת החיסונית. לספרמידין אין תופעות לוואי ידועות.

נותר רק סמן נוסף אחד של הזדקנות – התקצרות של הטלומרים, הקצוות שמגינים על הכרומוזומים מנזקים. האם ניתן לנגן על הטלומרים עצמם על ידי המתכון הזה ל״מעשה אהבה שנועד להאריך את החיים״?

אליזבת בלקברן, כלת פרס נובל נוספת בפיזיולוגיה או רפואה ופרופסור אמריטה במכון סאלק למחקר ביולוגי בקליפורניה, גילתה את כוחם של הטלומרים לצד אנזים שנקרא טלומרז, היכול להאריך את הטלומרים הללו, וכך להאריך את החיים. ספרה, ״אפקט הטלומרים״ (משנת 2017), שנכתב ביחד עם הפסיכולוגית אליסה אֶפֶל (Epel) מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנציסקו, הראה כי מדיטציה יכולה לגרום לגוף לייצר טלומרים נוספים, וכך לעודד אריכות ימים. ראיות נוספות הראו כי אימהות שחוו מתחים בזמן ההיריון ילדו תינוקות בעלי טלומרים קצרים יותר. אפל ועמיתי ערכו מחקר נוסף בשנת 2017, והראו כי זוגות שהייתה ביניהם אינטימיות מינית זכו גם הם בטלומרים ארוכים יותר, אם כי החוקרים אינם יודעים להסביר את המנגנונים הפועלים כאן, מלבד אפשרות של הפרשת אוקסיטוצין, הורמון הדומה לזה המופרש על ידי אימהות מניקות ותינוקותיהן.

קני תהתה אם הסנכרון של קצב פעימות הלב, הנשימה והמבטים בין צמד אוהבים, כפי שמתואר במגילות מיפן, הוא-הוא המנגנון. ואכן, שיפור טלומרי כזה לא נצפה בקרב קבוצת הביקורת, שהורכבה מזוגות שתיארו את עצמם כ״נשואים באושר״, אבל לא קיימו לאחרונה יחסי מין. יהיה אשר יהיה המנגנון שמאחורי הפקת הטלומרים, ברור ששני אוהבים צריכים להתקרב ולהתאחד גופנית במכוון כדי לזכות ביתרונות של אריכות ימים.

אבל אם ספרמידין וטלומראז היו מסוגלים לעכב יחד את כל סמני ההזדקנות, מהי מטרת כל שאר הנחיות אריכות הימים במגילות המתורגמות? ובעיקר, סקרנה אותי ההיקסמות הטאואיסטית בנוגע לרוק של בני האדם. למעשה, הטאואיסטים הקדמונים נהגו אפילו לבצע טקסים שבהם החליפו אלה עם אלה כוסות של רוק, לשיפור הבריאות.

דרווין הבין שהגוף שלנו חייב לתקשר עם התאים התחיליים (germ cells) שלו – הזרע והביצית. אחת המסקנות שאליהן הגעתי לאחרונה היא שהמדע המודרני גילה את המרכיבים הזעירים הקשורים בתקשורת הזו. כיום, אנחנו קוראים לה שלפוחיות חוץ-תאיות או אקסוזומים.

כמדען וכהיסטוריון, ביליתי זמן רב בעיון בכתבי צ׳רלס דרווין, בניסיון למצוא בהם התאמות לתגליות מדעיות עכשוויות וכדי לוודא שהמורשת של דרווין וכוונותיו יימסרו כראוי לדורות הבאים של המדענים. דרווין היה הוגה איטי ויסודי. הוא שילב תהליכים רבים בחיבורו על האבולוציה ״על מוצא המינים״ (1859) ובספרים נוספים. בניגוד למה שביולוגים אבולוציונים רבים חושבים כיום, דרווין הבין שהגוף שלנו חייב לתקשר עם התאים התחיליים (germ cells) שלו – הזרע והביצית. אחת המסקנות שאליהן הגעתי לאחרונה היא שהמדע המודרני גילה את המרכיבים הזעירים הקשורים בתקשורת הזו. כיום, אנחנו קוראים לה שלפוחיות חוץ-תאיות או אקסוזומים.

אנחנו יודעים גם שרוק מכיל אקסוזומים. האקסוזומים התגלו לראשונה בשנת 1983, אבל מדענים לא ייחסו להם חשיבות וחשבו שמדובר באשפה חוץ תאית. אולם לאחר שבוצעו ניסויים נוספים, בעיקר בתאי גזע, התברר כי טיפולים בתאי גזע הניבו תוצאות טובות יותר כשלגוף הוכנסו גם אקסוזומים. בניסויים נוספים התברר שאקסוזומים חשובים בעצם יותר מתאי הגזע עצמם. הם המתקשרים עם התאים התחיליים.

היפנים יודעים הרבה, מזה דורות רבים: ציור ארוטי בסגנון Shunga, זוג עושה אהבה - הוא בתספורת מערבית והיא בלבוש מסורתי, תקופת מייג'י (1880). תצלום: קלימה קילבנה

שאלתי את עצמי אם ההוראות לאריכות ימים המפורטות במגילה 28 פירושן שהמרידיאנים או ערוצי האנרגיה של הגוף – המהותיים כל כך ברפואה המזרחית – הופעלו על ידי מגע עדין של זוגות שלובי-גןף. אם האקסוזומים מועברים ברוק באמצעות נשיקות לאורך המרידיאנים הללו, הם עשויים לשמש תמרורים לתאי הגזע המאוד קטנים הנוכחים בכל רחבי הדם, ולהורות להם לאן ללכת כדי לתקן רקמות, אבל גם להחליף את הקולטנים עצמם בתאים. האם יכול להיות שהמרידיאנים המסתוריים הם פונקציה של האקסוזומים?

האם יתכן שהטאואיסטים הקדומים לא רק גילו דרך לעצור את מחוגי הזמן על ידי הפעלה מכוונת של ייצור ספרמידין וטלומרז, אלא גם שהחלפת אקסוזומים והפעלה של ערוצי אנרגיה מרידיאניים יכולות להשיב את עלומיו של הקיסר?

האם יתכן שהטאואיסטים הקדומים לא רק גילו דרך לעצור את מחוגי הזמן על ידי הפעלה מכוונת של ייצור ספרמידין וטלומרז, אלא גם שהחלפת אקסוזומים והפעלה של ערוצי אנרגיה מרידיאניים יכולות להשיב את עלומיו של הקיסר?

אני חושב שזה יתכן. כחוקר בתחום הרפואה, כבר זמן רב שאני מוקסם על ידי יכולתו של הטבע ליצור את אסופת התרופות שלו, ולדעת שבית המרקחת הפנימי של הגוף האנושי עושה זאת על ידי תחושה והערכה בלתי פוסקות של מצבו הפנימי והחיצוני, ועל ידי שאיפה להישארות במצב של איזון או הומאוסטאזיס. התפתחות הצמחים במשך מיליוני שנים בוודאי יצרה צירופי כימיקלים שעובדים, לטובת האורגניזם שאוכל אותם או לפעמים לרעותו, כשהתערובת היא רעילה. עשבי מרפא מנצלים את ההצלחה האבולוציונית של הצמחים במשך מיליוני שנים.

אני חושד כי הובלת בועיות חוץ-תאיות בין כל חלקי הגוף קשורה גם במידע חשוב נוסף המופיע במגילות הסיניות העתיקות, מאחר שהדגש על המשחק המקדים היה על תנועות איטיות ועדינות במיוחד, המתחילות בליטופים של מה שהם כנראה מרידיאני האנרגיה המסתוריים בגוף. אגב, אל לנו לבלבל בין אלה לבין הערוצים, העצבים וכלי הדם המוכרים לרפואה המערבית. אני משער שהלטיפות והעיסויים עשויים לגרום לשחרור של בועיות באזורים רבים של הגוף. האם אלה עשויים להתאים למושג המרידיאן? מדענים רבים מזלזלים במושג הלקוח מן הרפואה הסינית, אבל כפי שאנחנו לומדים מפיזיקת החלקיקים המודרנית, לא את כל מה שקיים ניתן לתאר בקלות באמצעים ויזואליים.

לא תמיד צריך להראות הכול, לא תמיד רואים מה שיודעים: "נאהבים מתחת למטרייה בשלג" (המאה ה-18), סוזוקי הרונובו, Harunobu. מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק. תצלום: ויקיפדיה

נשימה, מבט וקצב לב מסתנכרנים בין אוהבים במהלך המשחק המקדים עד שהמשגל עצמו מתרחש, אבל בשלב זה השלמת מעשה האהבים עלול להזיק לגבר

נשימה, מבט וקצב לב מסתנכרנים בין אוהבים במהלך המשחק המקדים עד שהמשגל עצמו מתרחש, אבל בשלב זה השלמת מעשה האהבים עלול להזיק לגבר. מן הטקסט של סו נוּ עולה כי ההשלמה אמורה להתרחש לא יותר משלוש פעמים מתוך עשר, ורק עם אישה ומתוך כוונה להרות. כל שימוש אחר בנוזלי הגוף היקרים של הגבר – במקרה זה, הזרע – נתפשים כמתישים את גופו של הגבר וגורמים לו להזדקנות טרם זמנו. בעוד האישה ואנרגיית היין שלה מתחזקות מאוד בעת ההגעה לפורקן, גברים צריכים להימנע מכך בכל מחיר, כדי שלא תיגזל מהם אנרגיית היאנג.

הפן הזה היה כל כך חשוב, שהרופאים המלומדים הותירו הנחיות מפורטות לגבר, כיצד יוכל להימנע מפליטת זרע, ועדיין להגיע לשיא. ברגע שגבר לומד את הטכניקה מעצימת החיים הזו, הוא יוכל לחוות אורגזמות רבות בדיוק כמו אישה, וליהנות מחיים ארוכים ובריאים.

זה נכון בעיקר בנוגע לטקסטים שנמצאו בחפירות בראשית שנות השבעים, בקברים בני 2200 השנים של האצילים באתר בסין. השיר המרהיב ״איחוד היין והיאנג״ נמצא על אוסף של פתקים כתובים על במבוק. המטפורות שונות מאלה שבשיר ״האישה המקורית״ במגילות, אבל המסר זהה בעיקרו. טיפוח האמנויות העדינות של חדר המיטות הוא סוד החיים הארוכים. מגילה 28 של טמבה מתארת, אם כך, בדייקנות את התרבות של סין העתיקה:

״הנחיות לאיחוד היין והיאנג

אחזו ידיים, בצד היאנג של פרקי הידיים

לטפו את שקע המרפק.

לחצו על חלקה התחתון של הזרוע.

הגבירו את הלהבה.

לחצו על אזור הצוואר.

לטפו את כלי הקיבול.

כסו את הטבעת המקיפה.

רדו אל האגן השבור.

חצו את זרם המשקה המשכר המתוק.

רפרפו על פני הים הגועש.

רדו במורד ההר היציב.

היכנסו בשער האפל.

רכבו על שריר ההזדווגות.

ינקו את התמצית ואת הרוח מעלה.

ואז תוכלו לזכות בחזון מתמיד ולהתקיים ביחד עם השמים והארץ״.

ככל שהעולם מגיח אט אט ממגפת הקורונה של השנתיים האחרונות והשפעותיה ההרסניות על האינטימיות, אנו נצטרך לגלות מחדש עד כמה חשובות מערכות היחסים האישיות והקרובות. אנחנו צריכים לגלות את הרצון לחיות ששימש השראה להנחיות אריכות הימים של המגילות

לא פלא שהידע העתיק הזה נשמר על ידי היפנים. להבדיל מסין, שם הספרות אבדה או נשרפה לעתים קרובות בעת חילופי שושלות, השושלת הקיסרית היפנית שרדה למעלה מאלף שנה. יתכן שזו גם הסיבה לכך שטקסטים מיניים מפורשים המשיכו לזכות בהערכה. כ-4500 שירים שרדו באוסף ה״מניושוּ״ מתקופה נארה, ורבים מהם נכתבו על ידי נשים שהביעו כמיהות מיניות בגלוי. תקופת הייאן המשיכה את המסורת הזו, שגם בה משוררות, כמו אונו נו קומאצ׳י ואיזוּמי שיקיבו שגשגו, ואילו מסורת ה״אוקיו״ (שפירושו ״עולם צף״ או חיפוש אחר עונג) נמשכה עד למאה ה-19. לעומת זאת, סין הפכה לחסודה בעקבות המעבר למוסר הניאו-קונפוציאני הנוקשה במאה ה-12. ואכן, יֶה דֶה הואי, המלומד הסיני הראשון שגילה את המגילות, בעקר את מגילה 28, ביפן בשנת 1903, הוקע על ידי עמיתיו חוקרי הספרות בסין. יתרה מזאת, בעבודתו המקיפה והמלומדת מכל בחינה אחרת של פונג יו לאן, ״היסטוריה של הפילוסופיה הסינית״, שנכתבה בשנות השלושים, היעדרם המוחלט של הרעיונות הטאואיסטים בנוגע ליחסי מין מעורר חשד. אזכורים של ״אהבה״ משתמשים בסימן רֶן, שפירושו נדיבות במובן של יחסי בנים ובנות להוריהם.

מגילות ה״אישינהו״ בנות אלף השנים של טמבה יסוּיוֹרי הן כבר אוצר לאומי. מגיע להן להיות אוצר עולמי, או ״נכס זיכרון של העולם״ כפי שמקטלגת זאת קרן אונסק״ו של האו״ם. ככל שהעולם מגיח אט אט ממגפת הקורונה של השנתיים האחרונות והשפעותיה ההרסניות על האינטימיות, אנו נצטרך לגלות מחדש עד כמה חשובות מערכות היחסים האישיות והקרובות. אנחנו צריכים לגלות את הרצון לחיות ששימש השראה להנחיות אריכות הימים של המגילות. לאחר מכן נוכל לשיר באמת את שירי האהבה הגדולים ביותר של העולם המערבי מימי הביניים, את ה״ססטינה״ של הטובדור מפרובנס ארנאוט דניאל בן המאה ה-12:

״בגן העדן, אושרו של לבי יוכפל״.

כפי שהסינולוג הצרפתי בן המאה ה-20 מרסל גרנט אומר, עבור הסינים בעת העתיקה, סקס היה ״מוקדש הרבה יותר מכפי שהוא עבורנו״. יתכן שהוא יוכל לחזור ולהיות כזה גם עבורנו.

דניס נובל (Noble) הוא פרופסור אמריטוס, מומחה לפיזיולוגיה של הלב וכלי הדם, מאוניברסיטת אוקספורד. הוא היה הראשון שפיתח מודלים ממוחשבים של הלב, אשר התפרסמו בשנת 1960 בכתב העת Nature. בין ספריו: The Music of Life (משנת 2006) ו- Dance to the Tune of Life (משנת 2016).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: זוג נאהבים בקומה העליונה של בית תה (1788), קיטגאווה אוטמארו (מתוך "שירת הכרית"). תצלום: המוזיאון הבריטי