מי היינו ומי נהיה

רבות מנטיותינו והתנהגויותינו הן מולדות במידה כזו או אחרת. אבל איננו נולדים עם אישיות מובנית: מחקרים בגנטיקה התנהגותית מצביעים על חשיבותה ומגבלותיה של הגנטיקה בקביעת תכונות אופי, ומלמדים אותנו כי לסביבה ולחוויות החיים יש השפעה של המזג האישי כבר מגיל ינקות. כל הכוחות האלה מעצבים אותנו במהלך הילדות עד לגיל ההתבגרות, אז אנו מתחילים לצאת אל העולם, ועושים זאת – יש לקוות – עם חוסן נפשי המאפשר לנו להפוך למבוגרים שאנו רוצים להיות.

להפוך לעצמנו כבר מהיום הראשון

אנו מגלים סימנים ראשונים למזג אישי כבר בגיל ינקות

ההיסטוריה המחקרית הארוכה מלמדת שאת המזג – דרכו של אדם להגיב לסביבתו מבחינה רגשית – אפשר לזהות אצל תינוקות החל מגיל 4 חודשים

הורים ליותר מילד אחד ישמחו לספר לכם שכל תינוק הוא ייחודי ויש לו אישיות משל עצמו. ההיסטוריה המחקרית הארוכה מלמדת שאת המזג – דרכו של אדם להגיב לסביבתו מבחינה רגשית – אפשר לזהות אצל תינוקות החל מגיל 4 חודשים. כדי להעריך אותו, מראים לתינוקות צעצועים פשוטים ובוחנים את התנהגותם. אפילו בגיל המוקדם הזה, אנו מזהים לעתים קרובות הבדלים בולטים בתגובותיהם.

יש תינוקות שמגיבים בעוצמה למצב החדש, שמביא אותם לכדי התרגשות גדולה ואף בכי. חודשים ספורים לאחר מכן, התינוקות האלה נוטים להפגין תגובות שליליות דומות לכל השינויים בסביבתם, כמו מפגש עם אנשים חדשים ומקומות חדשים, או אפילו לשינוי בבגדים. תינוקות אחרים מגיבים לצעצועים חדשים בנינוחות, וכעבור חודשים מספר הם נוטים להגיב בנחת ובחיוך גם לאנשים, מצבים ודברים חדשים.

תגובות ראשונות טובות לדברים מוכרים וחדשים. תצלום: Shot by Ireland

אופן תגובתם של התינוקות לשינויים בסביבה נשאר יציב יחסית בשנות החיים הראשונות. למי שהגיבו בצורה שלילית לשינויים בסביבתם כתינוקות יש סיכוי גבוה יותר להיות שקטים וביישנים כשהם נכנסים לגן, ולפתח חרדה חברתית כבוגרים. לעומת זאת, התינוקות שהגיבו בחיוב לשינויים נוטים להיות חברתיים ופתוחים יותר.

ההבדלים בין ילדים ביישנים וחברותיים לפני גיל הגן משתקפים בביולוגיה ובנוירולוגיה שלהם, דבר המעיד על כך שלמזג יש בסיס ביולוגי חזק

תכונת היציבות הרגשית נמשכת הרבה מעבר לילדות המוקדמת. ההבדלים בין ילדים ביישנים וחברותיים לפני גיל הגן משתקפים בביולוגיה ובנוירולוגיה שלהם, דבר המעיד על כך שלמזג יש בסיס ביולוגי חזק. אפשר לומר שהמזג הוא התשתית הביולוגית של האישיות, אבל האישיות עצמה מורכבת מהמזג של הילד בשילוב עם השפעתן המצטברת של חוויות החיים. כלומר, האישיות נולדת כבר עם התינוק, אבל היא משתנה עם הזמן. לדוגמה, תינוק פסיבי עשוי להפוך עם הזמן, בסיוע של הורים רגישים ותומכים, לילד פחות מופנם או ביישן. ואף על פי כן, המחקר מראה שכולנו אכן שונים כבר מההתחלה.

(ונסה לוֹבּוּ)

מדוע הילדות חשובה כל כך

מה למדנו על השנים שהאישיוּת מעלה בהן הילוך

מגיל הגן ועד לבגרות המינית מתחולל ריקוד מורכב בין מזגו הראשוני של הילד לחוויותיו.

תשתיות תיאורטיות רבות מתארות שלוש תכונות מרכזיות: רגשיוּת שלילית (עד כמה הילד נוטה לחוות רגשות שליליים כמו פחד, כעס ותסכול); מוּחצנות (עד כמה הילד נוטה לחוות רגשות חיוביים כמו שמחה והתרגשות, ועד כמה הוא אוהב סביבות מרובות גירויים); ויכולת הוויסות, המתייחסת ליכולת להתרכז, להישאר בשליטה ולפעול להשגת יעדים.

בתקופת ההתפתחות הזאת מתרחש תהליך קסום: היכולות הקוגניטיביות המתהוות של הילד מעשירות את הממדים הראשוניים האלה ומוסיפות להם מורכבות. יתרה מזאת, המגע עם הסביבה תורם גם הוא להתגבשות תמונת האישיות, שכן תכונותיו של הילד מושפעות מסביבתו ומהאירועים המתרחשים בה מחד גיסא ומשפיעות עליהם מאידך גיסא. לדוגמה, התגבשותה של תפישת הזמן והעתיד עשויה להשתלב עם הממד המוחצן ולייצר ציפייה, ומשם להוסיף שכבות אופי נוספות, כמו אופטימיות, המובילה בתורה לחוויות חיוביות יותר.

התפתחות מוקדמת של היכולת לווסת קשב והתנהגות עשויה לשמש בסיס למוכוונות (קרי: יסודיות והיכולת להתמקד במשימות, לעתים נקראת "מצפוניות"), תכונה מועילה שמנבאת מגוון תוצאות חיוביות בהמשך החיים

התפתחות מוקדמת של היכולת לווסת קשב והתנהגות עשויה לשמש בסיס למוכוונות (קרי: יסודיות והיכולת להתמקד במשימות, לעתים נקראת "מצפוניות"), תכונה מועילה שמנבאת מגוון תוצאות חיוביות בהמשך החיים. כשהיכולות האלה משתלבות עם היכולת הקוגניטיבית המתפתחת בהמשך הדרך, לראות את העולם מנקודת מבטו של הזולת, נולדות גם תכונות כמו אמפתיה וחמלה.

נקודת המבט מתפתחת בהדרגה: יש עולם ואנשים אחרים. תצלום: טנפונג טוצ'ינדה

לעומת זאת, ילדים שנוחים להתרגז ולאבד שליטה עלולים להרגיש שהם מתקשים יותר מבני גילם. הדבר עלול לפגוע בהתפתחות ההערכה העצמית שלהם, ולהוביל לעוינות גלויה הנוטעת באדם את התפישה שהעולם הוא מקום שאינו ידידותי ומסוכן.

עד שמתחילה ההתבגרות המינית מתגבשת כבר תמונת אישיות ברורה. אבל אין זה אומר שתכונות האופי הקיימות חקוקות באבן. עדיין יש חשיבות מכרעת לחוויותיו של הילד מול מבוגרים מהימנים, ומערכות יחסים בטוחות וחיוביות הן רכיב מרכזי להתגבשות תכונות חשובות כמו חוסן נפשי, המסייע בהתמודדות עם אתגרי החיים הבלתי נמנעים.

(דייוויד רֶטוּ)

מתבגרים מטים אוזן לקולות חדשים

מוחם של נערים מחפש חידושים, ואחת הדרכים לעשות זאת היא להשתיק את הוריהם

"לא נראה לי ששמעת אותי. את יכולה בבקשה לשים את הצלחת בכיור?"

הבעיה אינה שהמתבגרים מסרבים להקשיב להוריהם, לא בדיוק. אלא שמבחינה נוירולוגית, המתבגרים מעבדים את הקולות של הוריהם אחרת מאשר בתקופת הילדות

אם אתם הורים למתבגרים, סוג זה של "שיחה" נשמע לכם ודאי מוכר. לפי מחקר חדש, הבעיה אינה שהמתבגרים מסרבים להקשיב להוריהם, לא בדיוק. אלא שמבחינה נוירולוגית, המתבגרים מעבדים את הקולות של הוריהם אחרת מאשר בתקופת הילדות.

צוות בראשות פרסי מיסְטְרי (Mistry), חוקר מתחום הפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות מאוניברסיטת סטנפורד, ערך סריקות fMRIשל נערים בגילאי 13-16.5. במהלך הסריקות השמיעו להם באקראי מספר פעמים, בין הקלטות נוספות, את הקולות של אמם ושל נשים זרות. גם האימהות וגם הנשים האחרות אמרו אותם משפטים חסרי פשר כדי להבטיח שהמשתתפים אינם מגיבים לתוכן הדברים. המשתתפים זיהו את הקול של אמם בערך ב-97 אחוז מהמקרים.

קודם לכן ערך הצוות מחקר דומה אצל ילדים בגיל 7-12. אצל הנבדקים הקטנים, הסריקות הראו כי קולה של האם מפעיל במוח מגוון אזורים האחראים לשמיעה, כולל מרכזי גמול, אזורים של עיבוד רגשי ואזורים של עיבוד חזותי.

אצל המתבגרים עלתה עוצמת התגובות האלה בכל אותם אזורי מוח – עד כדי כך שהחוקרים יכלו לנבא את גיל הנבדקים לפי נתוני התגובה לבדם. אבל יש להוסיף שאצל המתבגרים, התגובה המוחית לקולות בלתי מוכרים הייתה חזקה אף יותר, בייחוד באזורים הקשורים לעיבוד גמול ולייחוס ערך חברתי. השינוי התרחש במידה זהה אצל בנים ובנות.

להיפתח לעולם, לספוג את הקולות החדשים, עם הראש בעננים. תצלום: אמנדה טיפטון

מסקנת המחקר היא שבמוחם של מתבגרים מתרחש שינוי המעודד אותם להאזין לאנשים חדשים, מה שגורם לכך שהם יהיו קשובים פחות להוריהם. השינוי הזה עוזר למתבגרים להתפתח חברתית וליצור קשרים עם אנשים מחוץ למשפחה.

"קולה של האם הוא מקור הקול שמלמד ילדים על העולם החברתי-רגשי, ומאפשר את התפתחות השפה", מדווח מיסטרי. "עוּברים ברחם מזהים את הקול של אמם לפני שהם נולדים, אבל אצל מתבגרים – אף שהם חשופים למקור הקול הזה במשך יותר זמן מתינוקות – המוח מתרחק ממנו ומבכר קולות שהם מעולם לא שמעו".

נראה שבגלל שינויים נוירולוגיים, מתבגרים מפנים קשב רב יותר לקולות חדשים ו"מכבים" את הקולות של הוריהם. כשהמתבגרים שלכם אינם מקשיבים לכם, הסיבה אינה דווקא מרדנות, אלא אבן דרך התפתחותית בסיסית.

(מרכז ברונפנברנר למחקר מסורתי באוניברסיטת קורנל)

בגרות וגיל העמידה

נישואים ומערכות יחסים ארוכות טווח, שינויים מקצועיים, מעברים גיאוגרפיים והולדת ילדים, כל אלה דוחפים אותנו להסתגל ולהשתנות באופן שאולי לא העלינו בדעתנו עד אז, וזאת כדי לעמוד בציפיות ובדרישות של האנשים החדשים בחיינו

נישואים ומערכות יחסים ארוכות טווח, שינויים מקצועיים, מעברים גיאוגרפיים והולדת ילדים, כל אלה דוחפים אותנו להסתגל ולהשתנות באופן שאולי לא העלינו בדעתנו עד אז, וזאת כדי לעמוד בציפיות ובדרישות של האנשים החדשים בחיינו. אך אף על פי שנקודות השיא והשפל הבלתי נמנעות של החיים הבוגרים משפיעות על האושר ועל שביעות הרצון, עם מודעות עצמית, תחושת תכלית ואולי כמה שינויים באורח החיים, אפשר להימנע מרכבת ההרים הרגשית ולהפוך להיות אדם בוגר שליו, אדיב ובטוח יותר.

האמת על התבגרות אישיותית

על האופן שבו תכונות מועילות מסוימות מתפתחות עם הזמן

האמירה הבאה נכונה בכל גיל: לפחות חלק מתכונות האישיות שלכם ישתנו בשנים הבאות. אלא שאופי השינוי אצל כל אחד מאיתנו הוא בלתי צפוי למדי.

נחשוב רגע על האופן שבו הגוף מתפתח: אנשים שונים מגיעים לגבהים שונים בקצב שונה, אבל רובנו צומחים באופן פחות או יותר דומה, כלומר אנחנו ממשיכים לגבוה עד שלב כלשהו בגיל ההתבגרות ואז עוצרים. לא כך בתכונות האופי. התפתחותן אינה נעצרת בבגרות, אלא נמשכת בלי הפסקה. וגם אין מסלול התפתחות נורמטיבי אחד ויחיד, ואצל כל אחד מאיתנו תכונות יכולות להתעצם או להיחלש בכל גיל.

רבים מאיתנו מתרככים עם הגיל והופכים להיות, באופן כללי, נעימים יותר, נוחים יותר לשתף פעולה, מאורגנים יותר ובעלי תחושת חובה רבה יותר. אבל עוצמת השינויים אינה גדולה כמו שנוהגים להניח, ואנשים רבים כלל אינם מתפתחים לפי הדפוס הזה

קיימים צירי התפתחות נפוצים יותר מאחרים. למשל, בין תחילת שנות העשרים לשנות החמישים לחיים. המחקר מאשש במידת מה את הסטריאוטיפים הנפוצים בנוגע להתבגרות: רבים מאיתנו מתרככים עם הגיל והופכים להיות, באופן כללי, נעימים יותר, נוחים יותר לשתף פעולה, מאורגנים יותר ובעלי תחושת חובה רבה יותר. אבל עוצמת השינויים אינה גדולה כמו שנוהגים להניח, ואנשים רבים כלל אינם מתפתחים לפי הדפוס הזה.

כאשר בוחנים את חמש התכונות הגדולות – מוחצנות, נועם הליכות, פתיחות לחוויות, מוכוונות ונוירוטיות – רואים שרוב המבוגרים נעשים עם הזמן נעימי הליכות, מוכוונים ויציבים רגשית יותר (פחות נוירוטיים). מערך השינויים הזה נקרא "התבגרות אישיותית", כי נועם הליכות, מוכוונות ויציבות רגשית גבוהות הן תכונות רצויות שנוטות לעלות בקנה אחד עם תוצאות חיים טובות יותר. המחקר פחות חד משמעי בנוגע לעלייה או לירידה במוחצנות ובפתיחות עם הגיל.

יודע מי הוא, יציב, בטוח וכנראה לכן גם נעים סבר. תצלום: פוטו סושי

מי יתבגר יותר מכול?

נתחיל עם ניסוי מחשבתי: נניח שאתם מנהלים מחקר עצום ומודדים את חמש תכונות האישיות הגדולות של הנבדקים. בכל תכונה, הנבדקים מסווגים לקטגוריה של "נמוך" (השליש התחתון), "בינוני" (השליש האמצעי) או "גבוה" (השליש העליון). נניח גם שאתם בוחרים באקראי אלף בני עשרים, ומצוותים לכל אחד מהם באקראי נבדק בן חמישים. כעת אתם בוחנים כל אחת מחמש התכונות הגדולות ושואלים: מה הסיכוי שבן הזוג המבוגר קיבל ציון גבוה יותר מבן הזוג הצעיר?

מחקרים רבים מדדו נועם הליכות ומוכוונות במספר ארצות, ובממוצע, נבדקים בני חמישים קיבלו חצי סטיית תקן יותר מנבדקים בני עשרים. ביציבות רגשית, ההבדל כנראה קטן יותר. אפשר לתרגם אותו כך: בערך במחצית מהזוגות, בן הזוג המבוגר מקבל תוצאה גבוהה יותר, בערך בשלושים אחוז מהזוגות שני בני הזוג מקבלים אותה תוצאה, ובערך בעשרים אחוז מהזוגות, בן הזוג הצעיר מקבל תוצאה גבוהה יותר.

בקיצור, כמחצית מהאנשים צפויים לקבל דירוג גבוה יותר בנועם הליכות ובמוכוונות בגיל העמידה לעומת מי שסיימו לאחרונה את לימודים בתיכון. המחצית השנייה צפויה להישאר באותו דירוג – העשוי לעלות או לרדת מספר פעמים במהלך השנים – או אפילו לקבל דירוג נמוך יותר עם הגיל. בכל הקשור ליציבות רגשית, הפערים בין הגילים מעט קטנים יותר.

אמנם אנו מבינים איך אנשים משתנים באופן כללי עם הגיל, אבל הרבה פחות קל לצפות איך תשתנה עם השנים אישיותו של אדם בודד

אף שנועם ההליכות, המוכוונות והיציבות הרגשית נוטים לעלות ולא לרדת עם הגיל, הסבירות שאדם נתון יחווה את כל שינויי התכונות האלה יחד אינה גבוהה, שכן הסיכוי שכל האירועים במערך אירועים מסוים יתרחשו, קטן יותר מהסיכוי שרק אחד מהם יתרחש. לדוגמה, אם סבירות השינויים הצפויים בכל אחת משתי תכונות היא חמישים אחוז, הסבירות ששתיהן ישתנו היא עשרים וחמישה אחוז בלבד. וכשמדובר בשלוש תכונות, הסיכוי אף קטן יותר. אז אמנם אנו מבינים איך אנשים משתנים באופן כללי עם הגיל, אבל הרבה פחות קל לצפות איך תשתנה עם השנים אישיותו של אדם בודד.

(רנה מוטוס)

האם הדור שלך מעצב אותך?

בחינה מחודשת של השקפה מושרשת

יש שפע סטריאוטיפים דוריים בפסיכולוגיה הפופולרית: המילניאלים שמרגישים ש"מגיע להם", בני דור האיקס הציניקנים, וכן, גם הבוּמרים האנוכיים. אם אתם משתייכים לאחד משלושת הדורות האלה, ודאי תתרעמו אם ינסו להדביק לכם את הסטריאוטיפים האלה. הרי אתם בטוחים, על סמך חוויותיכם וחוויותיהם של בני גילכם האחרים, שאי אפשר לקטלג אתכם בכזאת קלות.

מחקר חדש ונרחב מצדיק את התרעומת שלכם. תוצאותיו של אחד המחקרים המקיפים ביותר שנערכו אי פעם בנושא השינויים ההתפתחותיים במבוגרים, מספקות לנו תשובות שחיכינו להן זמן רב בכל הקשור להשפעת הדור על האישיות.

כולנו נתונים לכוחות ההיסטוריה, ואין ספק שאירועים ומגמות משפיעים על תגובותינו לעולם וזה לזה. אי אפשר לשלוף אותנו אל מחוץ לרגע ההיסטורי ולהציב אותנו בריק

נעמי ברנדט (Brandt) מאוניברסיטת המבורג וק' ורנר שאיֶה (Schaie) ושרי ויליס (Willis) מאוניברסיטת וושינגטון, התבססו על מחקר פורץ דרך בן שבעים שנה הידוע בשם מחקר האורך של סיאטל, שהודות לו הם יכלו להפריד בין השפעותיהם האפשריות של גורמים חברתיים בתקופות היסטוריות שונות על האישיות. כולנו נתונים לכוחות ההיסטוריה, ואין ספק שאירועים ומגמות משפיעים על תגובותינו לעולם וזה לזה. אי אפשר לשלוף אותנו אל מחוץ לרגע ההיסטורי ולהציב אותנו בריק. אבל זה בדיוק מה שהחוקרים האלה ניסו לעשות.

הם פיצלו את הניתוח שלהם לשלושה גורמים יסודיים: הראשון, שינוי תוך־אישי, משקף את השינויים האישיותיים שאנו צפויים לראות לאורך זמן; השני, גיל כרונולוגי, משקף את גילנו בכל רגע נתון; השלישי הוא קבוצת הגיל שלנו, או דורנו. החלוקה הזאת סייעה לחוקרים לבדוק אם אנשים עברו עם הזמן שינוי אישי, אם השינוי נגזר מגילם לבד, ושמא התגלו בו השפעות דוריות ייחודיות. לדוגמה, אילו היה מתרחש שינוי אישיותי ייחודי אצל בומרים, המחקר היה צריך למצוא מובהקות פנים־דורית. אבל הוא לא מצא. בכל הקשור לשאלת השפעתה של שנת הלידה על מגמות בשינוי האישיותי, החוקרים דיווחו שהראיות חלשות, והפריכו "סטריאוטיפים כוללניים מדי שבגללם מדביקים תוויות לאנשים שנולדו בתקופות היסטוריות שונות".

נכון, כל תקופה היסטורית משפיעה אחרת על האנשים שחיים בה, אבל אין זה אומר שרובם יעברו את אותם שינויים אישיותיים עם הגיל.

(סוזן קראוס ויטבורן)

איך הנישואים משנים אותנו

האישיות מתגמשת כדי לעמוד בדרישות המחויבות הרומנטית

אומרים שזוגות נשואים נעשים דומים זה לזה עם השנים, ויש מחקרים המאשרים זאת. אבל האם הנישואים, מעצם טבעם, משנים את אישיותנו? מחקר חדש אומר שכן, לפחות בשנה וחצי הראשונות.

מקובל להניח שההתפתחות האנושית היא שילוב של סביבה ותורשה, ושבהגיענו לבגרות האישיות שלנו כבר מבוססת ובלתי סביר שיתחוללו בה שינויים קיצוניים נוספים. אבל לפי מחקר חדש, אירועי חיים משמעותיים יכולים לדחוף את האישיות בכיוונים מסוימים, ונישואים הם אחד השינויים המשמעותיים ביותר שיש בחיים.

מכיוון שנשואים טריים צריכים למצוא דרכים להסתדר זה עם זה על בסיס יומיומי, אין זה מפתיע שהם חווים שינויים אישיותיים המסייעים להם להסתגל לחיים בשותפות. זאת הייתה ההשערה שבחן צוות בראשות הפסיכולוג ג'סטין לאבנר (Lavner) מאוניברסיטת ג'ורג'יה. החוקרים בחנו 169 זוגות הטרוסקסואליים, 6, 12 ו־18 חודשים אחרי הנישואים, כדי לנסות לזהות שינויים אישיותיים בהתהוות. ובסוף המחקר הם אכן הצביעו על כמה שינויים כאלה.

התארסו, בקרוב יתחתנו, ויתחילו להשתנות בדרכים שונות זה מזו. תצלום: מאט דוונפורט

אצל הנשים התגלתה ירידה בפתיחות לחוויות, מה שאולי משקף את ההשלמה עם שגרת חיי הנישואים.

מכיוון שנשים נוטות להיות מצפוניות יותר מגברים, העלייה אצל הגברים משקפת ככל הנראה את ההבנה שחשוב להיות אמין ואחראי יותר כבן זוג

אצל הגברים הייתה עלייה משמעותית במוכוונות, ואילו אצל הנשים נשארה תכונה זו פחות או יותר באותה רמה. מכיוון שנשים נוטות להיות מצפוניות יותר מגברים, העלייה אצל הגברים משקפת ככל הנראה את ההבנה שחשוב להיות אמין ואחראי יותר כבן זוג.

הבעלים נעשו גם מופנמים יותר בשנה וחצי הראשונות לנישואים. מחקרים אחרים הראו שזוגות נוטים לכווץ את הרשתות החברתיות שלהם אחרי הנישואים, ולכן הירידה הזאת במוחצנות משקפת את המגמה הזאת.

גם הגברים וגם הנשים נעשו פחות נעימי הליכות לאורך המחקר, אבל הירידה הזאת הייתה ניכרת בייחוד אצל הנשים. באופן כללי, נשים נוטות להיות נעימות יותר מגברים, ולכן הנתונים האלה מעידים כי הנשים מנסות לבסס את מעמדן בשנים הראשונות של הנישואים.

אצל הבעלים נראתה עלייה קלה ביציבות הרגשית, אבל היא לא הייתה מובהקת סטטיסטית. אצל הרעיות, לעומת זאת, העלייה הייתה הרבה יותר גדולה. באופן כללי, נשים מדווחות על רמות גבוהות יותר של נוירוטיות (אי יציבות רגשית) מגברים, ולכן נראה שלמחויבות שבנישואים יש השפעה חיובית על יציבותן הרגשית.

רוב הזוגות במחקר היו בשנות העשרים לחייהם, תקופה שבה מתרחשים שינויים גדולים נוספים בחיים, כמו התחלת הקריירה והבאת ילדים לעולם. החוקרים הביאו זאת בחשבון ומצאו שלגילן של הנשים בעת הנישואים, למגורים משותפים לפני הנישואים וללידות במהלך השנה וחצי הראשונה – הייתה השפעה מעטה על הנתונים האישיותיים. החוקרים חושבים שהנישואים עצמם, ותגובותיהם של הנבדקים לדרישות החזרתיות של מערכת יחסים רצינית, הם שמחוללים שינוי אישיותי.

בתקופה שבה גברים ונשים מעצבים יחדיו את חייהם הזוגיים, הגורם המנבא הברור ביותר להצלחת הקשר הוא האישיות של בני הזוג בעת הכניסה למערכת היחסים. בני זוג יציבים רגשית מנהלים קשרים מספקים רגשית. אצל השאר, המסע עלול להיות הרבה יותר סוער.

(דייוויד לאדן)

העתיד

כעת ידוע לנו ששינוי אישיותי הוא חלק בלתי נמנע מההתבגרות, לא פחות מהשינויים בטעמינו המוזיקליים או הקולינריים, אז למה לא לנסות לשלוט בו? מחקרים מראים שאם נפעל כהלכה נוכל לדחוף את עצמנו לפתח הרגלים שלא היו מתפתחים אצלנו באופן טבעי, אבל עוזרים לנו להישאר בריאים, חדים וחיוביים עם הגיל. אחד המפתחות לכך הוא היכולת לדמיין את העצמי העתידי שלנו ולטפח אותו.

האם אנו יכולים לשנות את אישיותנו?

מחקר מוכיח שזה אפשרי, אם מתגייסים למשימה

התשוקה להשתנות לטובה היא פחות או יותר אוניברסלית. המחקר מצביע על שאיפה נרחבת להיות פתוחים, אופטימיים או כריזמטיים יותר, ופחות פסימיים או נוירוטיים. אבל האם שינוי אישיותי הוא אכן אפשרי, או שמא תכונות האישיות שלנו קבועות ומוגדרות?

מחויבות למשימה הופכת את השינוי האישיותי למטרה הרבה יותר מציאותית משנדמה

מחקר שנערך לאחרונה מלמד כי מחויבות למשימה הופכת את השינוי האישיותי למטרה הרבה יותר מציאותית משנדמה. ניית׳ן הדסון (Hudson) מאוניברסיטת סאת׳רן מתודיסט שבטקסס ועמיתיו מצאו שאנשים שפועלים באופן יזום לשינוי היבטים מסוימים באישיותם נחלו הצלחה במקרים רבים. הצוות גייס 377 סטודנטים לתואר ראשון למחקר של 15 שבועות, מדד את תכונות האישיות היסודיות שלהם ושאל אותם אילו תכונות הם היו רוצים לשנות יותר מכול.

לאחר מכן נשלחו המשתתפים לבצע מדי שבוע "אתגרים" בדרגות קושי משתנות על סמך היעדים האישיותיים שהם ציינו. לדוגמה, אלה שרצו להיות מוחצנים יותר, קיבלו את האתגר להציג את עצמם בשבוע הראשון בפני אדם שאינם מכירים, ובשבוע שלאחר מכן לשאול אדם לא מוכר שתי שאלות על אודותיו, וכן הלאה. המשתתפים גם חזרו ונבחנו בכל שבוע במבחן אישיות.

לא קל להשתנות, יש פער בין רצון ואפשרויות, ולעתים השינוי מאחורינו ותלוי בתפישתנו העצמית. תצלום: כריסטופר דומבר

אז, כן, שינוי אישיותי הוא אפשרי. ולמעשה, ייתכן שיש דרך ברורה להשגתו. הסוד הוא מסירות למשימה

ברוב המקרים, האתגרים עשו את העבודה. המשתתפים שרצו להיעשות מוחצנים, מוכוונים, נעימי הליכות או יציבים רגשית יותר גילו כולם שיפור בתכונות האלה. דווקא אלה שרצו להיעשות פתוחים יותר, לא הצליחו בכך באופן כללי, ולמעשה סיימו את הניסוי כשהם פחות פתוחים משהיו בהתחלה. החוקרים מצאו שהשינוי האישיותי לא הושפע מאוד מהקושי היחסי של האתגרים השבועיים, ושהדבר החשוב ביותר הייתה העקביות של המשתתפים – השלמת האתגרים שבוע אחר שבוע בלי הפסקה.

אז, כן, שינוי אישיותי הוא אפשרי. ולמעשה, ייתכן שיש דרך ברורה להשגתו. הסוד הוא מסירות למשימה.

(מארק טרברס)

מי תהיו בעוד עשר שנים? מישהו אחר

אל תיפלו בפח של אשליית קץ ההיסטוריה

לרובנו נוח יותר להביט לאחור ולהרהר בשינויים שהתחוללו בנו מאשר להביט קדימה ולדמיין את עצמנו משתנים בהמשך. בפסיכולוגיה, הדבר נקרא אשליית קץ ההיסטוריה: כשאנחנו מבקשים ממישהו להביט עשר שנים לאחור ולבחון את ההבדלים בינו ובין גרסה קודמת של עצמו, הוא מצליח לרוב לנפק רשימה ארוכה של שינויים, גדולים כקטנים – אולי באופן קבלת ההחלטות שלו, או אפילו בהחלטות שנראות לו טובות. סביר מאוד שהוא מתבסס על מודלים מנטליים שונים, על ערכים שונים ועל עקרונות שונים מהעצמי הקודם שלו.

אבל מה לגבי דברים קטנים יותר, כמו סוג האנשים שמקיפים אותנו או האוכל האהוב עלינו או סוג המוזיקה שאנו מאזינים לה? הפסיכולוג דניאל גילברט (Gilbert) מהרווארד מצא שכשנותנים לאנשים זמן להרהר בכך, הם מזהים הבדלים עצומים בין העצמי הנוכחי והקודם שלהם. אבל כשמבקשים מהם להביט עשרים שנה קדימה, אנשים מכל הגילים מנבאים בעקביות שינויים קטנים בלבד. "בכל גיל, אנשים אינם מעריכים כשורה את היקף השינוי שיתחולל באישיותם בעשור הבא, ולא רק בנוגע לדברים בני חלוף", מסביר גילברט בהרצאת TED, ואומר שחברים, תחביבים ויעדי חופשה מועדפים, כל אלה מועדים לשינויים. הוא מדבר על "הקלות של ההיזכרות והקושי לדמיין" ואומר שבני האדם הם "יצירות בהתהוות שחושבות בטעות שהן הושלמו".

המחקר מלמד שהיכולת לתפוש את עצמנו כאדם שונה בעתיד מועילה לקבלת ההחלטות כי היא עוזרת לנו לפתח אמפתיה לעצמי העתידי שלנו

רוב האנשים גם טועים לחשוב שמכיוון שקשה לדמיין שינוי אישיותי, אין זה סביר שהוא יתרחש. אבל גילברט אומר: "מצטער, כשאנשים אומרים 'קשה לי לדמיין דבר כזה', הם מעידים בדרך כלל על היעדר הדמיון שלהם ולא על אי סבירותו של האירוע המדובר".

היתרונות שבלהיות מישהו חדש

ההבנה שאיננו מי שהיינו בעבר, ושגם בעתיד לא נהיה מי שאנו עכשיו, תורמת לנו תרומה מהותית. המחקר מלמד שהיכולת לתפוש את עצמנו כאדם שונה בעתיד מועילה לקבלת ההחלטות כי היא עוזרת לנו לפתח אמפתיה לעצמי העתידי שלנו, להבין מה יהיה לו חשוב, ולהשתמש בנקודת המבט הזאת כדי לקבל החלטות טובות יותר בהווה.

זוהי גישה משחררת, והיא מסייעת לנו לפתח אמפתיה גם כלפי הזולת. במקום לשפוט אנשים על סמך מי שהיו בעבר, או אפילו על סמך מי שהם כיום, אנחנו יכולים להבין שגם להם יש היכולת להשתנות.

(בנג'מין הארדי)

כתבו: ונסה לוֹבּוּ (LoBue), דייוויד רֶטוּ (Rettew), רנה מוטוס (Mottus), סוזן קראוס ויטבורן (Krauss Whitbourne), דיווויד לאדן (Ludden), מארק טרברס (Travers), בנג'מין הארדי (Hardy).

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2023 Sussex Publishers LLC.

Distributed by Tribune Content Agency. The original article appeared here

תרגם במיוחד לאלכסון: תומר בן אהרן

תמונה ראשית: טביעות ידיים בעולם ושל העולם בנו, כל חיינו. תצלום: גרגורי דובוס, אימג'בנק / גטי ישראל