הנשיונל ג'יאוגרפיק מציג: הצילומים הכי מרהיבים של 2017. וכצפוי, צלמי המגזין הגיעו לכל פינה על פני הגלובוס, ולכדו את הרגעים הכי מפתיעים, מרהיבים ולעתים קרובות גם עוצרי הנשימה ביותר.
57 צילומים בסך הכול, שנאספו על ידי 88 צלמים-אוצרים, מתוך 112 כתבות של הנשיונל ג'יאוגרפיק, וממבחר של 2 מיליון צילומים.
הצילומים כאן, ולצדם קישורים לכתבות המקוריות, הסברים והמון בונוסים כאלה.
קבלו טעימה:
בתמונה הראשית: מתוך כתבה על זייפן האומנות המצליח בתבל, מרק לנדיס. צילום: DAN WINTERS
תגובות פייסבוק
השליש הנסתר
נועה הרץסביבות העבודה, הלמידה ועולם הקידמה כולו בנויים לאנשים מוחצנים, המבליטים את עצמם....
X 8 דקות
יצא לו
מישהי כותבת ספר. לימים, הוא רואה אור ומופץ ברבים. בעברית של ימינו, כשמדברים על האירוע הזה בחייה של מי שכתבה את הספר, אומרים "יצא לה ספר".
כל מיני "יצא לו" יש בעברית העכשווית. "יצא לי טוב", אומר מישהו כשהוא טועם תבשיל שהוא הכין בעצמו. "זה בסדר שהמנות יצאו לכם ביחד?", שואל המלצר במסעדה. "היא יצאה לה לטייל קצת", אומרים בהזדמנות אחרת. שני נושאים יש פה, ותשומת הלב הפעם תופנה לשני. הראשון הוא שלל המשמעויות של "לצאת" בעברית, עניין עשיר ורחב ומעניין. אך מהבחינה התחבירית מעניין במיוחד הנושא השני: שימושים ב"ל-" שמבטאים דקויות של משמעות שיש טעם לפרטן ולנסות להבינן מעט – הנושא גדול ורחב ומורכב, ולכן הדברים כאן הם בגדר טעימה ופתיחת כיוונים.
נחזור למחברת הספר. היא כתבה אותו. אנשים אחרים טיפלו בו, ואולי פרט לאנשים גם מערכות ומנגנונים (בית דפוס, הוצאה לאור וכדומה) והתוצאה היא שיש בעולם ספר הנושא את שמה. פרסומו הוא אירוע בחייה, הספר שלה. אבל הוצאתו לאור, פרסומו, בואו לעולם והגעתו לציבור אמנם קשורים כולם למחברת, אבל אינם מעשים שלה, או לא רק שלה. כלומר, מתקיימת זיקה בינה ובין האירוע, בינה ובין התוצאה. למעשה, יותר מסוג אחד של זיקה, שכן אין דין הכתיבה כדין הופעת הספר הנושא את שמה. וכל זיקה כזאת הדוקה או רופפת, נמצאת במקום כלשהו על קשת של עוצמות וגוונים.
כשאדם אומר "יצא לי גרעפס", כלומר שנפלט מגופו גיהוק, וליתר דיוק השתחרר אוויר שהיה כלוא בדרכי העיכול העליונות, ברור מה קרה, וברור, מההקשר הענייני, מה חלקו בדבר: חלק קטן מאוד. לרוב, הדבר קורה באורח בלתי רצוני. וכשמישהי אומרת, נוכח ציור שהיא ציירה, "יצא לי טוב", היא מביעה הערכה לתוצאה שהיא אחראית לה, אבל גם מוסיפה גוון של מקריות, אי-רצוניות או אי הבנה לגבי האופן שבו הדבר קרה בסופו של דבר. היא עשתה את הדבר, ציירה את הציור, אבל לא לגמרי ברור לה איך קרה שהוא יצא כפי שיצא, כלומר כיצד התחברו דברים ידועים ומסתוריים גם יחד לכלל התוצאה הניצבת לנגד עיניה ולנגד עיניהם של שומעיה המתבוננים בציור.
כמו "יצא לי גרעפס" יש גם "נפלט לי סוד", כלומר "אמרתי סוד בלי שהתכוונתי לכך". הדובר עשה משהו אבל מרחיק את עצמו מהמעשה ומתוצאותיו באמצעות השילוב בין פועל סביל ("נפלט") ו"לי". הסוד עצמו לא עשה דבר, ואילו על הגרעפס נטען במידה מסוימת שהוא יצא. בלי לסבך את הטיעון יתר על המידה, לאור המסגרת המוגבלת שלנו כאן, אפשר לומר שהפועל חשוב כדי להבין את הקשר בינו ובין ה"ל-". העברית העכשווית מציגה שפע עצום של צורות: "מתאים לי", "בא לי", "התחשק לי", "נראה לי", "טוב לי", "נפל לי", "בא לי בטוב" (ופה יש "בא לי" אחר לגמרי לעומת "בא לי" שמובנו "אני רוצה") ועוד ועוד. הרשימה אכן תהיה ארוכה מאוד.
לכן, אם נתרכז שוב ב"ל-", נוכל לומר שהוא מצביע על הרלוונטיות של הגוף המצוין בו, רלוונטיות של הנושא לפעולה, וזאת על פני קשת רחבה ומגוונת ביותר של אפשרויות. מידות של אחריות, דרגות של שייכות, סוגים רבים של זיקה של הנושא לפעולה, גוונים של אופי הפעולה, עמדות שונות של הדובר כלפי התוצאה. כל אלו מצביעים על ספירה אישית שהפעולה או המצב, וגם תוצאתם נוגעים לה, והנושא ("אני" במקרה של "לי") הוא הגורם שאותו הספירה מקיפה וסביבו היא נבנית. "טוב לי" מראה זאת באורח פשוט: הטוב נוגע ל"אני". "נפל לי", לעומת זאת, מתאר דבר שקרה ל"אני", לא באחריותו כמעט בכלל. "יצא לי", מראה על אחריות חלקית, חלקית מאוד, לפחות מבחינת אופן הצגת הדברים על ידי הדובר – אבל הדבר תלוי במושא. "יצא לי ציור יפה" יכול להצביע על אחריות מופחתת, על מקריות. "יצא לי ספר" מבקש לומר שהספר משויך לדוברת, שהוא שלה, אבל במידה של הכרה בכך שהיא אינה אחראית על כל ההיבטים הנוגעים לכך. בסופו של דבר, "הוצאתי ספר" עשוי להצביע על הוצאה עצמית, ואילו "יצא לי ספר" רומז שהוצאה לאור בחרה בו והוציאה אותו לאור (שהרי הספר לא נפלט מתוכה(. ואילו אנשי ההוצאה יאמרו בבעל-בתיות "הוצאנו לה ספר", ויפחיתו בכך במידה מסוימת מהתהילה המרוכזת בה בלבד, מהנגיעה הבלעדית שהיה אפשר לייחס לה בעניין הפרסום. כמה זה עלה לה? כמה זה עלה להם? אין לי מושג. כלומר, אני לא יודע על כך דבר, נראה לי.
מה אתם מקשקשים?
עמי בן בסטאתם תקועים בישיבה ארוכה? יש סיכוי סביר שתמצאו את עצמכם משרבטים. האם...
X 8 דקות