לידה ומוות

הקדמה

חיבור זה הוא הקצר בכתביו של דוגן ומהחשובים שבהם. אין יודעים מתי והיכן נכתב, אך לאור סגנונו והטרמינולוגיה המאפיינת אותו יש פרשנים הסבורים כי נכתב כשדוגן התגורר במנזר קושוג'י, בראשית שנות הארבעים לחייו. התרגום העברי מבוסס על כתב המקור הרשמי של אסכולת הסוטו, המופיע אצל זנשו 2, 528–529.

המונח "לידה ומוות" (שוֹגִ'י, לעתים: סֶישִי, 生死) הוא מהתרגומים השכיחים למילה saṃsāra בסנסקריט, שפירושה נדודים. הכוונה לנדודים חוזרים ונשנים של התהוות וכיליון – לידה ומוות. ¹ בחרתי לתרגם את המילה saṃsāra כפי שהובנה במסורתו של דוגן, קרי לידה ומוות. עם זאת, אציין כי אפשר לקרוא את התרגום כך שבכל מקום שהמילים האלה מופיעות, ייקרא המונח סמסארה.

החיבור מציג את פרשנותו של דוגן למה שמכונה במסורות הזן "הסוגיה הגדולה של לידה ומוות" (שוֹגִ'י נוֹ דַיגִ'י, 生死の大事). עבורו לידה ומוות אינן קטגוריות דואליסטיות נפרדות, אלא תהליך שופע, חוזר ונשנה, של התהוות וכיליון. כל אשר ישנו הוא לידה ומוות בלתי פוסקים. ההתרחשות השוקקת של לידה ומוות רגעיים (סֶצוּנַה שוֹגִ'י, 刹那生死) היא המאפשרת את התהוותן של התופעות והיא גם המחוללת את התכלותן.

כפי שניכר בחיבור זה וברבים מכתביו של דוגן, השאלה הדתית העמוקה לא הייתה כיצד יש להשתחרר ממציאות זו של לידה ומוות, אלא כיצד ראוי לחיות אותה ובכך ללכת אל מעבר לה. במובן זה החירות הגדולה ממציאות הלידה והמוות אינה ביטול הקטגוריות הללו, אלא קבלה עמוקה שלהן. אופן קבלה זה משתקף במשמעותם המעשית של חיי הזן, כפי שדוגן מציין בסוף דבריו: הוא מורה על אתיקה של מידות טובות כמרחב הנחלץ מסבך הלידה והמוות.

אפשר אפוא לומר כי עבור דוגן המוחלט מבליח במימושה של צורת חיים – חיי הזן – המגשימים את תמונת העולם של הדרך הלכה למעשה ². כך, באופן מרתק, חיבור שכל מהותו עלולה להיראות במבט ראשון כמעין עיון פילוסופי־מטפיזי, מסתיים בהדגש אתי. לא השחרור מלידה ומוות, אלא הקיום הראוי עם עובדת הלידה והמוות הוא המחלץ מהם.

לידה ומוות

"היות שבודהה הוא בלידה ומוות, אין כל לידה ומוות". עוד נאמר: "היות שבודהה אינו בלידה ומוות, אין בו תעתוע באשר ללידה ומוות". אלה מילותיהם של שני המורים ג'יַא שַאן וחברו דִינְג שַאן. אל תקל בערכן. אלה מילותיהם של קודמינו אשר מימשו את הדרך.

ראוי לאדם השואף להיחלץ מלידה ומוות להבהיר לעצמו היטב את פשר הנאמר במילותיהם. התר אחר בודהה מחוץ ללידה ומוות דומה לזה המבקש להגיע אל ממלכת יוּאֶה שבדרום בעוד עגלתו מכוונת צפונה, או כמו היית מנסה להבחין בדובה הגדולה בעוד מבטך פונה אל ממלכת הדרום. כך רק תגבר סיבת היטמעותך בלידה ומוות ותאבד את דרך השחרור. הבן בעומק לבך כי לידה ומוות הם עצמם נירוואנה. אין לידה ומוות לסלוד מהם; אין נירוואנה לייחל לה. ברגע שתבין זאת, תשתחרר לראשונה מלידה ומוות.

המחשבה כי לידה נעה אל מוות היא שגויה. לידה היא רגע שלם בפני עצמו. יש מה שקודם לו ויש מה שעוקב אחריו. לכן נאמר בתורתנו כי לידה פירושה הלא־נולד. גם סוף הוא רגע שלם בפני עצמו. יש מה שקודם לו ויש מה שעוקב אחריו. לכן סוף פירושו אין סוף. ברגע הנולד אין דבר פרט לנולד, וברגע הסוף אין דבר פרט לסוף. לכן כשהנולד מופיע קבל אותו כנולד, וכשהסוף מופיע קבל אותו כסוף. אל תסלוד מכך ואל תייחל לדבר־מה אחר.

לידה ומוות הם חייו של הבודהה. לדחותם מעליך בסלידה – פירושו של דבר לאבד את חייו של הבודהה. אך גם אם תעצור בכך ותיאחז בלידה ומוות, הרי שתאבד את חייו של הבודהה. כך תיוותר רק עם צורתו החיצונית של הבודהה. מבלי שתימנע ומבלי שתיאחז – כך תבוא בראשונה אל תוך לבו של הבודהה. לא תוכל לאמוד זאת במחשבותיך ולא תוכל לבטא זאת במילותיך. רק שמוט ושכח כעת את הגוף־נפש והשלך את עצמך אל עומק משכנו של הבודהה, כך שכל התנהלותך תונע מכיוונו של הבודהה. כשאתה מניח לעצמך להלך בדרך בהתאם לכך, בלא לאמץ את גופך לשווא ובלא להתיש את לבך, הרי שאתה נחלץ מלידה ומוות ונהיה לבודהה. מי ייוותר כלוא בדמיונות תודעתו?

יש דרך קלה להיות לבודהה: הימנע מכל רע, אל תיאחז בלידה ומוות, חוש חמלה עמוקה כלפי כל הבריות, כבד את קודמיך ונהג אדיבות בזוטרים ממך, אל תסלוד מעשרת אלפי הדברים הנקרים בדרכך ואל תתאווה אליהם, אל תחשוש ואל תשקע בחרטה. הנוהג כך מכונה בודהה. אל לך לחפש מעבר לכך.

 מתוך "מורה הזן דוגן: מבחר כתבים", מאת איהי דוֹגֶן,  תרגום מיפנית, הקדמה והערות: איתן בולוקן. ראה אור בהוצאת "מאגנס", 2023.

תמונה ראשית: מתוך "פרחי לוטוס" (1915), קלוד מונה, Neue Pinakothek, מינכן. תצלום: ויקיפדיה