את מי יזכרו הדורות הבאים?

על אמנות, פוליטיקה ומה שעתיד לבוא
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

האם האיש בתמונה הצבעונית מוכר לכם? סביר שכן. לא רק למוזיקאים.

748px-Beethoven

זה כמובן בטהובן.

האם שמו ויצירה כלשהיא פרי עטו מוכרת לכם? הסימפוניה החמישית שלו למשל?
האם האיש בתמונה הבאה מוכר לכם?

פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה

סביר שלא. הוא לא מוכר גם לפוליטיקאים. הוא היה מנהיג חשוב שחי באותה תקופה שחי האיש בתמונת הצבע ודובר בו אז הרבה יותר מההוא בתמונת הצבע: פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה צ-1797 עד 1840.

לפני מספר שנים נפגשתי עם דמות חשובה ומובילה בפוליטיקה הישראלית, אישה שכיהנה כשרה, ושאלתי אותה:

"האם את מכירה את השם באך?" "בוודאי" ענתה מיד. "ואת המוזיקה שלו? או של מוצרט?" "כמובן". "והאם את יכולה להעלות בזיכרונך ציור של רמברנדט, ואן גוך או עבודה של מיכלאנג'לו"?

"כן, יותר מאחת", ענתה בסקרנות גוברת לשמוע את ההמשך. הקשיתי עוד קצת - "ומה עם מבנה של גאודי? נו באמת." ענתה", כן. הייתי בברצלונה. מקסים.

ואז שאלתי את השרה: "האם את יודעת מי שלט בארצו של באך בזמנו?"

שקט.

"לא" היא ענתה.

"ובארצו של מוצרט בימיו? ובאיטליה של מיכלאנג'לו? ספרד של גאודי?". לשרה לא היו תשובות לשאלות.

קוראים יקרים. האם העליתם אי פעם במחשבתכם את התובנה הבאה:

מה שנשאר בסופו של דבר מעם ומחברה, הם התרבות, האמנות והיצירה. זה מה שנשאר לדורות הבאים.

סטאלין בימיו היה הרבה יותר "חשוב" מצ'ייקובסקי או מטולסטוי של ימיהם והשפעתו הייתה מידית. איזו תרומה הוא תרם לאיכות חייהם של אנשים בעולם העתיד לבוא? צ'ייקובסקי וטולסטוי ייזכרו עוד שנים ארוכות אחרי שידהו שיירי הכאב והסבל שגרם סטאלין ה"חשוב".

לפני כל מערכת בחירות יש בידינו אפשרות להשפיע. איש מהעומדים להיבחר לא מזכיר וכנראה גם לא יזכיר שם תרבות ואמנות. יצירה? הא! יש דברים הרבה יותר "דחופים" על סדר היום. ומה עם "סדר המחר"? הם חיים כאילו אין מחר.

למנהיגים יש הזדמנות להיכנס להיסטוריה ולהשפיע דווקא דרך הדבר הזה שלא נראה כל כך חשוב - האמנות! זה מה שנשאר בסופו של דבר מכל תרבות.

אגב, מי היה ראש השבט של אנשי המערות אי שם לפני עשרות אלפי שנים? איש לא יֵדע. מה נשאר? הציור על קיר המערה.

כשאדם נוטע עץ זית הוא עושה מעשה אצילי. במקרים רבים הוא לא יהנה מפריו של העץ שנטע. רוב רובם של הזיתים שאי פעם יימסקו מהעץ ייאכלו על ידי אלמונים; רוב רובו של השמן שאי פעם יופק מהעץ הזה, ישמח אלמונים; רוב רובם של היושבים בצל הזית שנטעת לעתיד לבוא, לא ידעו מי אתה ומה שמך, האדם שפעם בעבר נטע את העץ.

לעומת זאת, הידיעה ש"אני עושה זאת למען רווחתם של הבאים" משפרת מיד את איכות החיים כאן ועכשיו.

זכרו - מה שנשאיר כאן לדורות הבאים הוא האמנות והיצירה - כל השאר זו מציאות שברירית ובת חלוף ועניין להיסטוריונים.

***

ושתי שאלות קטנות לסיום – מישהו כאן נהנה לאחרונה ממפעל חייו של ביסמרק?
וגם, הידעתם שראש העיר של פריז הפציר במוצרט להישאר בעירו וזאת, כך אמר, כדי ששמו שלו ייזכר לדורות כמי שנתן לאמדיאוס אזרחות צרפתית?

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שערSquares with Concentric Circles, 1913 מאת וסילי קנדינסקי.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על את מי יזכרו הדורות הבאים?

01
זיגי מורנו

על השאלה הרטורית (?) בסוף המאמר ("מישהו כאן נהנה לאחרונה ממפעל חייו של ביסמרק?") אנחנו כנראה אמורים לענות בשלילה, בבחינת ראייה ניצחת לתזת המחבר.
ביסמרק עזב את העולם לפני 117 שנה ואת תפקידו לפני 125 שנה, ולכן אין פלא שקשה לענות בחיוב על שאלת המחבר, אבל אולי ננסה בכל זאת.
אין חולק כיום שביסמרק הוא אבי מדינת הרווחה המודרנית. כולנו, לרבות האמנים והיוצרים שבינינו, נהנים מפנסייה. המושג הזה לא היה קיים לפני ביסמרק, כמו גם ביטוח בריאות או ביטוח תאונות.
יש יותר מרגל אחת לסברה שלולא צ'רצ'יל, למשל, העולם המערבי כפי שהוא מוכר לנו (לרבות החופש ליצור) לא היה מתקיים לאחר 1939-1940. גם לולא בן גוריון היינו ממשיכים להתקיים כעם יהודי, בוודאי, אבל בכלל לא בטוח שהיישות המדינית הרחוקה-משלמות הקרויה מדינת ישראל היתה קיימת.
"כל השאר זו מציאות שברירית ובת חלוף ועניין להיסטוריונים" - האמנם? מה בדיוק שברירי ובן חלוף בהשמדת יהדות אירופה, שלפי רוב המומחים היתה נמנעת ללא מעורבתו של פרי בטנה של גב' קלרה שיקלגרובר?

ואם נשאל האם ידוע לכם איזה אמן מפורסם חי בתקופתו של סטאלין/בן גוריון/ביסמרק וכו' אנחנו גם לא נדע. ואז זו תהיה הוכחה ניצחת שפוליטיקאים הם החשובים ואילו האמנים הם בני חלוף ונשכחים. האמת היא שפשוט מדובר על שני קווי היסטוריה מקבילים שאין חיבור ביניהם. ולכן לדעתי מאמר זה אולי נושא בחובו רעיון חביב, אך לוקה בדמגוגיה בגרוש.

03
מישל פ.

השאלה מעניינת וסוציולוגים רבים עסקו בה בניהם מקסים ובר ואחרים.
התשובה היא כמו תמיד תוצר של עשיה פוליטית, והשאלות שלא נשאלו הן המשמעותיות לדעתי, - מיהם הכוחות העומדים מאחורי מי שאנחנו זוכרים ולמה.
יש תנועות משוררים שמתפרנסים היטב מפוליטיקה. ואני גם חולקת על תיחום פוליטיקה למוסדות שלטוניים בלבד. פוליטיקה נמצאת ברוב מה שאנחנו עושים, אומרים או יוצרים אם אנחנו אמנים. כבר בעצם השאלה מה עולה לסדר היום ומי יהיה רשאי לעשות זאת.
פוליטיקה נמצאת עמוק באמנות אגב, במקום בו אתה מוצא עורכי כתבי עת שהם כותבים בעצמם ומהווים מעצבי טעם ברוח סגנון הכתיבה שלהם, אם לא ממש שלהם או של שותפיהם לבמה המצומצמת.
מאמר תמים ששוגה בתפיסת צילה של המציאות.

04
אוהד נוי

ואם יזכרו את כותב המאמר בעוד 120 שנים, האם יהיה
בסביבה על מנת להתבשם מעובדת היותו נזכר? האם זה מה שנותן משמעות לחיים?
וסטלין, רב המעללים, גם הביס את היטלר- עשיה אנושית לא נחשבת ביחס ל״אגם הברבורים״ של צ׳ייקובסקי.
והיטלר, שוודאי כל ישראלי זוכר ויודע, האם תרם לאנושות יותר מרוזוולט הנשכח?
אבל אשמח מאד לשמוע קונצרט בניצוחו של רוני פורת.

05
יוסף בן יעקב

המחבר עושה השוואה בעייתית בין האמנים הגדולים בכל הזמנים לבין מדינאים מדרגה ב' או ג'. אבל את אלכסנדר מוקדון, יוליוס קיסר, נפוליאון, ג'ורג' וושינגטון, סטאלין, צ'רצ'יל ובן גוריון יזכרו ככל הנראה גם בעוד 500 שנה אם לא יותר, לא פחות מאשר את בטהובן, ואן גוך ומיכלאנג'לו. האם לטובה? זו כבר שאלה אחרת.

06
הילה

בארץ מתייחסים למבצעים וליוצרים כאל אותה קטגוריה.
כל מיני זמרים למינהם או שחקני קולנוע מקבלים תואר אמן , ולא הוא.
בקטגוריה אמן יש לכלול רק יוצר כמו במאי ,סופר, משורר , צייר, מלחין .אחד שברא יש מאין. זמר, שחקן במה או סרט אינם לחלוטין אמנים. ראה,,, אין ספור כאלה בישראל שמדורגים כאמנים.