זה לא אני, זה הגנים שלי

אנתוני בלאס ייפס (Blas Yepez) הוא אחד משורה של רוצחים ידועים לשמצה שהטילו לאחרונה את האחריות לפשעיהם על הגֶנים שלהם.

בשנת 2015, חבר מושבעים בסנטה פה, ניו מקסיקו, הרשיע את ייפס ברצח אכזרי של הסבא החורג של חברתו במהלך קטטה ביתית, ודן אותו ל-22 שנות מאסר. במשפט, השופט אסר על הסנגור הציבורי של ייפס להציג ראיות בנוגע לפגיעה שהנאשם חווה בילדותו ולמה שכונה "הפגיעוּת הגנטית" שלו לדחפים אלימים. הערעור שלו הגיעו עד לבית המשפט העליון של ניו מקסיקו, שדחה את הטיעון בשנת 2021.

מחקרים מורים על כך שהשימוש בגנטיקה התנהגותית באסטרטגיות הגנה בתחום הפלילי אינו משפיע במיוחד על שופטים וחברי מושבעים

המקרה של ייפס תאם מתכונת של טיעוני הגנה במקרי רצח באירופה ובארצות הברית. אלא שמחקרים מורים על כך שהשימוש בגנטיקה התנהגותית באסטרטגיות הגנה בתחום הפלילי אינו משפיע במיוחד על שופטים וחברי מושבעים, כפי שהדבר עולה מההרשעות וגזרי הדין.

הרוצח של הנשיא ג'ון פ' קנדי, לי הארווי אוסוולד, בתצלום לאחר מעצרו (נובמבר 1963). לא הייתה לו אפשרות לטעון להגנתו מסיבות גנטית. האם זה היה משנה? מסיר משהו מאחרויות? תצלום: משטרת דאלס, ויקיפדיה

ההשפעה הזעירה על הליכים פליליים משקפת את המורכבויות ואת הדקויות שעלו בתחום הגנטיקה ההתנהגותית. מדענים מסכימים מזה זמן רב – ובתי המשפט וגם הציבור מבינים במידה גוברת – שהגנים הם רק מרכיב אחד, לא סיבה יחידה, להתנהגות חריגה ולפסיכופתולוגיה. התוצאות בחיים מערבות חוויות באותה המידה שהן מערבות ביולוגיה, אם כי מומחים דנים בשאלה לאיזה גורם יש השפעה רבה יותר. בספרו מעורר המחלוקת Blueprint: How DNA Makes Us Who We Are (משנת 018), רוברט פלומין (עמית מחקר ב-APS) טען שמבחינת מכלל דרכנו בחיים עולה כי גורמים גנטיים גוברים על האופן שבו גידלו אותנו. חוקרים אחרים, כמו מרינוס ון אייזנדום (van IJzendoom) מאוניברסיטת ליידן בהולנד (גם הוא עמית ב-APS), תיארו את החיפוש אחר הקשר בין ֶגנים לבעיות התנהגותיות כ"חיפוש של מחט בערמת שחת".

בשני העשורים האחרונים, פסיכולוגים ומדענים בתחומים אחרים סרקו את כל הגנום האנושי וגילו, במקום זה, מכלול של סמנים גנטיים לתכונות והתנהגויות פסיכולוגיות

מחקר מוקדם יותר התמקד בקישור בין גנים ספציפיים להבדלים פסיכולוגיים ספציפיים. אך בשני העשורים האחרונים, פסיכולוגים ומדענים בתחומים אחרים סרקו את כל הגנום האנושי וגילו, במקום זה, מכלול של סמנים גנטיים לתכונות והתנהגויות פסיכולוגיות.

"הרעיון בדבר גן אחד המוביל למחלה אחת, הוא נחלת העבר", אמרה בראיון טרי מופיט (Moffitt) מאוניברסיטת דיוק.

מחקר בתחום הגנטיקה ההתנהגותית כלל חיפוש אחר השורשים המורכבים של התנהגויות אנטי-חברתיות, החל באימפולסיביות וכלה באלימות. מדענים אינם מנסים רק לזהות אנשים שיש להם נטייה מולדת לחוסר נימוס, לחוסר מוסריות או להתנהגות עבריינית. הם בוחנים כיצד הורות, חינוך וחוויות חיים אחרות מפעילים את הנטיות הביולוגיות הללו.

התפתחות הגנטיקה ההתנהגותית

התקדמות משמעותית בחקר הקשרים בין ביולוגיה ובעיות התנהגותיות התרחשה ב-1993 כשהגנטיקאי ההולנדי האן ברונר (Brunner) ועמיתיו הצביעו על קשר אפשרי בין אלימות ופגם בגן MAOA (monoamine oxidase A). MAOA הוא אנזים שעוזר לווסת את פעילות המוח. מאז, וריאנטים של MAOA נקשרו לדיכאון, להתנהגות אנטי-חברתית ולפשיעה אלימה. עורכי הדין של ייפס טענו שהוא נושא בגופו וריאנט של MAOA שידוע כ"גן הלוחם", ובשל כך הוא אינו מסוגל לשלוט בדחפיו האלימים.

מופיט ואבשלום כספי, שהוא חוקר בתחום הפסיכולוגיה,  היו בין החוקרים הראשונים שחשפו מרכיב של חברתי המעצים את השפעת ה-MAOA. במחקר אורכי שזכה להיות מצוטט לעתים קרובות, החוקרים מאוניברסיטת דיוק בחנו נתונים מאוכלוסייה גדולה שנולדה בדונדין שבניו זילנד, וגילו שזכרים עם חסר ב-MAOA נטו במיוחד להפוך לבוגרים אלימים אם הם גם סבלו מיחס פוגעני בילדותם, בעוד שזכרים בעלי רמות גבוהות של האנזים לא הראו נטיות אנטי-חברתיות שניתן למדוד אותן, אפילו אם הם סבלו מפגיעה או מהזנחה בילדותם. לא הגנים ולא הסביבה פעלו באורח בלעדי בהפעלת הנטיות לאלימות.

בשנים האחרונות, המחקר בתחום הקשרים בין גנים והתנהגות נעשה רב-פנים יותר. חלק מהעבודה מערב שימוש בציונים פוליגניים, שהם מדדים הסתברותיים של הנטייה של אדם להיות בעל תכונות מסוימות ומסלולים מסוימים בחיים.

"ציונים פוליגניים מצייתים לעקרון האגרגציה בפסיכולוגיה, שהוא ותיק מאוד", הסבירה מופיט. "במקום להסתפק במדד אחד, מנסים לצבור מדדים רבים – זאת גישה אמינה יותר להערכה של סיכונים".

פעילות פלילית היא צורה מובהקת של התנהגות אנטי-חברתית, ובשנים האחרונות התגלו קשרים גנטיים אחדים לפשיעה

פעילות פלילית היא צורה מובהקת של התנהגות אנטי-חברתית, ובשנים האחרונות התגלו קשרים גנטיים אחדים לפשיעה. חלק מהממצאים הללו מגיעים מה-Broad Antisocial Behavior Consortium (או BroadABC), יוזמה בינלאומית שמטרתה לאתר וריאנטים גנטיים הקשורים לסטייה חברתית. BroadABC בחן נתונים מ-25,891 אנשים על פני שמונה מדגמים. בין המדענים המעורבים בהתאגדות נמנים החוקרים בתחום הפסיכולוגיה דניאל דיק (Dick) מאוניברסיטת רטגרס ואלכסנדרה ברט (Burt), חברת ה-APS, מאוניברסיטת מישיגן סטייט. מאז ראשיתו ב-2013, ניתח BroadABCציונים פוליגניים וזיהה תכונות ניתנות להורשה הקשורות להתנהגות אנטי-חברתית, כולל פעילות פלילית.

המחקר זיהה גם את ההשפעות הסביבתיות המשתלבות עם הסיכון הגנטי להתנהגות פורעת חוק. באחד המחקרים, מופיט וכספי חברו לפסיכולוגית ההתפתחותית מאוניברסיטת אדינבורו ג'זמין ורץ (Wertz) ולעמיתיה בניתוח רישומים משטרתיים ונתונים הן ממאגר דונדין והן מה-E-Risk Longitudinal Twin Study בממלכה המאוחדת (המחקר האורכי הנוגע לסיכון אצל תאומים).

הסיכונים הגנטיים התבטאו בשנות בית הספר היסודי, וניכרו ביכולות קוגניטיביות נמוכות, בעיות של שליטה עצמית, קשיים בלימודים ונטייה להשתמט משיעורים

הם גילו כי אנשים בעלי ציון פוליגני נמוך בכל הנוגע להישגים בחינוך ביצעו בבגורתם מעט יותר עבירות פליליות, סיכון שנותר על כנו לאחר נטרול המעמד הסוציו-אקונומי וכל סוג של התנהגות אנטי-חברתית בקרב ההורים. הסיכונים הגנטיים התבטאו בשנות בית הספר היסודי, וניכרו ביכולות קוגניטיביות נמוכות, בעיות של שליטה עצמית, קשיים בלימודים ונטייה להשתמט משיעורים.

"אסירים עוסקים בפעילות גופנית" (1890), וינסנט ואן גוך, מוזיאון פושקין לאמנות, מוסקבה. תצלום: ויקיפדיה

המדענים הזהירו שהממצאים אינם קובעים בשום אופן שגנים הם גזירת גורל. ילדים רבים שנושאים רמות נמוכות של וריאנטים גנטיים הקשורים להישגים בלימודים מסיימים את לימודיהם בהצלחה ומצייתים לחוק. יחד עם זאת, הממצאים מצביעים על כך ששיפור החוויות של הילדים בבית הספר עשוי לסייע לנטרל את הסיכון הגנטי שלהם לפשיעה.

באחד המחקרים הגדולים ביותר שעסקו בגנום כולו ובקישור ממנו להתנהגות, קבוצה בינלאומית של פסיכולוגים וחוקרים אחרים זיהו 579 מקומות בגנום הקשורים לנטייה לבעיות התנהגותיות אצל ילדים, להתמכרות ולעוד חסכים בוויסות העצמי. מדענים ניתחו מידע מיותר מ-65 מחקרים, שנעשו על מדגם של 1.5 מיליון בני אדם. הם זיהו מקומות בגנום שנקשרו לבעיות של ויסות עצמי ולאחר מכן סיכמו את המקומות הללו לכל נבדק כדי להפיק את הציון הפוליגני האישי שלו בנוגע לוויסות עצמי. הממצאים שופכים אור על הרכיבים הביולוגיים של הפרעות התנהגותיות, כך כתבו החוקרים.

המדענים הזהירו שהמדגמים כללו רק נבדקים ממוצא אירופי והוסיפו שהממצאים אינם ראיות לכך שהתנהגות אנטי חברתית היא מוּלדת.

הגנים משפיעים על האופן שבו המוח שלנו מתפתח, מה שיכול לגרום לנו להיות בסיכון גדול יותר לתוצאות מסוימות. במקרה כזה, אנו מגלים שיש גנים שמשפיעים באורח כללי על ויסות עצמי או אימפולסיביות, ושהנטייה הזאת מוסיפה אז סיכון לשורה של תוצאות בחיים

"לעומת זאת, הגנים משפיעים על האופן שבו המוח שלנו מתפתח, מה שיכול לגרום לנו להיות בסיכון גדול יותר לתוצאות מסוימות", כתבה דיק בהודעת מייל. "במקרה כזה, אנו מגלים שיש גנים שמשפיעים באורח כללי על ויסות עצמי או אימפולסיביות, ושהנטייה הזאת מוסיפה אז סיכון לשורה של תוצאות בחיים".

סמנים רגשיים

מדענים השתמשו גם בשיטה סטטיסטית המכונה מידול גנטי כמותני כדי לזהות את הקשרים בין גנים והתנהגות. הגישה הזאת מתמקדת יותר בתכונות שאפשר לצפות בהן והיא מסכמת את ההשפעות הגנטיות והסביבתיות שביסוד הדברים. בין המובילים קו מחקרי זה נמנים ג'ניפר ל. טאקט מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, עמיתה ב-APS, פרנק מאן (Mann) מאוניברסיטת סטוני ברוק וקתרין פייג' הרדן (Paige Harden) ואליוט טאקר-דרוב (Tucker-Drob) מאוניברסיטת טקסס באוסטין.  החוקרים השתמשו בנתונים מפרויקט התאומים של טקסס, מחקר מעבדה אורכי בניהולם של הרדן וטאקר-דרוב שבוחן תאומים מתבגרים (זהים ולא זהים) וכן מי שנולדו בשלישיות ורביעיות, תוך שימוש בהערכות קוגניטיביות, סקרים ומשימות התנהגותיות.

במחקר שהתפרסם בשנת 2018 בכתב העת Clinical Psychological Science, מאן, הרדן, טאקר-דרוב וטאקט גילו אינטראקציה בין גנים ובין הסביבה הקשורה לבעיות הולכה בילדים בעלי רמה גבוהה של תכונות callous-unemotional(או CU), אגד של סמנים רגשיים שכוללים היעדר חרטה והיעדר התחשבות בזולת. החוקרים השתמשו בשורה של שאלונים וביקשו מהנבדקים לדרג את הרגישות שלהם לרגשותיהם של אחרים ואת מידת החשיבות שהם לביצוע דברים היטב (השאלונים תוכננו לאמוד את הימצאותן של תכונות CU), וכן את ההתנהגויות שלהם כגון תוקפנות, גניבה ושימוש באלכוהול. החוקרים השוו נקודות דמיון בין תאומים זהים ותאומים שאינם זהים כדי להעריך את ההשפעות הגנטיות. השוואות כאלו יכולות לאתר תורשתיות, שכן תאומים זהים, בניגוד לתאומים שאינם זהים, חולקים את אותו הגנום. החוקרים גילו שתכונות CU מגבירות את ההשפעות הגנטיות על התנהגות תוקפנית ועל הפרת כללים. הם גילו גם שההשפעות הסביבתיות (עמיתים, סביבה ביתית זהה) גברו על הגורמים הגנטיים, ספציפית בהשפעה על הנטייה להפר כללים.

"לסיכום, נראה שיש רכיב חברתי חזק שיכול להיות ייחודי לביטויים של התנהגות אנטי-חברתית שעניינם הפרת כללים", דיווחו החוקרים.

לפחות בינתיים, אקדח מעשן במערכה השנייה לא אומר הרבה על הגנים המערכה הראשונה. תצלום: הנרי מריון

הרחבת המאגר

המחקר בתחום הגנטיקה סובל מחולשות אחדות, ציינה דיק. התחום סובל מהיעדר חמור של מגוון, כפי שהיא כתבה במאמר ב-Current Directions in Psychological Research. כמעט 80% מהמחקרים המזהים גנים מתמקדים בפרטים ממוצא אירופי, ומתעלמים מאוכלוסיות שהודרו ונדחקו לשוליים במהלך ההיסטוריה וגם מן האינטראקציות שמתקיימות בהן בין גנים לסביבה. כיום, חוקרים משתדלים יותר להשתמש במחקריהם המדגמים מגוונים יותר, אך כדי לתקן את חוסר האיזון הזה יידרשו זמן ואמצעים משמעותיים.

תחום הגנטיקה ההתנהגותית רחוק מלהיות מוכן ליישומים ברמה הקלינית. על חוקרים להעניק עדיפות לחינוך הציבור כדי לסייע לאנשים לפרש את ציוני הסיכון הגנטי שלהם בכל הקשור לבעיות רפואיות ופסיכולוגיות למיניהן

תחום הגנטיקה ההתנהגותית רחוק מלהיות מוכן ליישומים ברמה הקלינית, אמרה דיק, אך היא קראה לחוקרים להעניק עדיפות לחינוך הציבור כדי לסייע לאנשים לפרש את ציוני הסיכון הגנטי שלהם בכל הקשור לבעיות רפואיות ופסיכולוגיות למיניהן. ספרה, The Child Code: Understanding Your Child’s Unique Nature for Happier, More Effective Parenting )משנת 2021) הוא חלק מתרומתה למאמץ הזה. למשל, הורים צריכים להבין כיצד הקוד הגנטי של הילד שלהם משפיע על התנהגותו וכיצד הם יכולים להתאים את אסטרטגיות ההורות שלהם לצרכים הייחודיים של ילדם, כך כתבה דיק.

"עלינו להיות מסוגלים לרתום את שפע הידע הגנטי החדש כדי לשפר חיים של אנשים", היא כתבה במאמרה ב-Current Directions, "אך הדבר ידרוש מאיתנו ללמד את הציבור [וסביר שגם אנשי מקצוע רבים בתחום הרפואה] על הדרכים המורכבות שבהן גנים משפיעים על התנהגות, יחד עם הסביבה".

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

 תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: ג'ק המרטש, גרפיטי במזרח לונדון, מאת זאבו. תצלום: דנקן קאמינג.