לעשות ילדים בימינו

הרהורים על עתיד הפריון הנשי
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

בכמעט ארבעים השנה שחלפו מאז שתינוקת המבחנה הראשונה, לואיז בראון, הגיחה לאוויר העולם ב-25 ביולי 1978, אפשרויות הפריון התפתחו בקצב מדהים. כאחוז מכלל הלידות בעולם המערבי הוא היום של תינוקות שנוצרו בהפריה חוץ גופית; בהזרקת זרע תוך ציטופלסמית אפשר להחדיר את הזרע ישירות אל תוך הביצית, ונשים יכולות לקבל תרומת ביצית, להשתמש באם פונדקאית או להיות אמהות פונדקאית לתינוק מתרומת ביצית של אישה אחרת ומזרעו של בן הזוג או של גבר אחר.

הפריות חוץ גופיות כוונו במקור לנשים שלא הצליחו להיכנס להריון בגלל בעיה רפואית, אבל הפיתוחים החדשים לא פונים רק לקהל היעד הזה, אלא גם לרווקים, זוגות או יחידים הומואים או לסביות ונשים שעברו את גיל הפוריות הטבעי שלהן. האפשרויות האלה שינו את הגדרות ההורות; השימוש באמהות פונדקאיות יצר קטגוריה חדשה, "אמהות הריונית" (gestational motherhood), וגם העלו שאלות חדשות שנוגעות לזהות ההורית (אם זוג הומואים מתקשר עם פונדקאית ותורמת ביצית אחרת – כמה הורים יש לילד?), לזהות הילדית (האם גם ילדים שנולדו לאם פונדקאית ילכו לחפש את האם הביולוגית הנוספת שלהם בבגרותם, כמו ילדים שנולדו מתרומת זרע? האם ירצו לראות בתוך מי גדלו, מאיפה יצאו?) ולהשלכות המוסריות של מערכת היחסים המסחרית עם הפונדקאית או תורמת הביצית.

שאלות אלה ואחרות יוסיפו להישאל כשהאפשרויות רק ילכו ויתרחבו: תשע נשים שוודיות קיבלו תרומת רחם  וינסו להרות בקרוב – חלקן קיבלו את התרומה מאמותיהן, כלומר אם יצליחו להרות, התינוק שלהן יגדל באותו רחם שהן גדלו בו; אם נוכל להפוך תאי גזע לתאי זרע וביצית, זוגות חד מיניים יוכלו ליצור ילד שיהיה הילד הביולוגי של שניהם; ואפשרות לשלב את הגנום המיטוכונדריאלי של תורמת בגרעין הביצית של נשים ייצור לכאורה ילדים עם שלושה הורים ביולוגיים.

אפשר להצביע על כמה דברים מעניינים: ראשית, נשים עדיין עוברות את רוב טיפולי הפוריות. כמו אמצעי מניעה, רוב ההתערבויות ההורמונאליות והטיפולים החודרניים נעשות בנשים ולא בגברים, גם אם הבעיה (זרע נמוך או זרע באיכות נמוכה) היא של הגבר.

שנית, התפשטות השימוש באמהות פונדקאיות עשויה להתפשט גם לנשים שיכולות באופן תיאורטי להרות בעצמן. למה לסחוב תינוק בבטן וגם ללדת אותו אם אפשר פשוט לקבל אותו מוכן? זה יכול להישמע מוגזם או מעוות, אבל אולי יישמע אחרת אם נשווה זאת למנהג לשכור מינקת לתינוקות, שהיה רווח בעולם המערבי עד המצאת הפורמולה ועדיין נפוץ בחלקים אחרים של העולם. כמובן שאותן בעיות מוסריות (ניצול של נשים עניות יותר) מעיבות על שני המקצועות האלה.

האפשרות לעשות ילד לבד, כשכל יתר המעורבים ביצירה הם מועסקים בשכר, עשויה גם היא להפוך מתוצאה של היעדר ברירה אחרת למצב מועדף. המשפחה בכל מקרה מאבדת מכוחה כמוסד כלכלי-חברתי. במקום שנעשה ילדים ביחד ואחר כך נצטרך להתגרש, לחלק את המשמורת ולהגיש תביעות מזונות, כל אחד יעשה את הילדים שלו בעצמו יחליט אם לערב אותם או לא במערכת הזוגית.

והאם אפשרויות כמו הקפאה איכותית של ביציות או יצירה מאוחרת שלהן, ושימוש ברחם מלאכותי או אם פונדקאית יאפשרו דחייה ללא גבול של גיל הפריון, ויהפכו את גידול הילדים למעין תחביב לעת זקנה? בתרבויות שונות נהוג שהסבים והסבתות מגדלים את נכדיהם בזמן שהוריהם עובדים, ועכשיו פשוט נוכל להיות הסבים או הסבתות של ילדינו אנו, אחרי שעבדנו למענם או למעננו בשנים הקודמות לכך. וכאן מתעוררת שאלה נוספת: האם זו תהיה אפשרות, או האפשרות היחידה? מקומות העבודה עלולים להיעשות עוד פחות סובלניים לאנשים שיבקשו לממש את ההורות שלהם בטרם עת.

אבל לנוכח העובדה שעשרים אחוזים מהנשים האמריקאיות בין הגילאים 40 ו-44 לא עשו מעולם ילד, מספר כפול מאשר לפני שלושים שנה, וכמעט למחצית מהנשים שמרוויחות יותר ממאה אלף דולר בגילאי 41-55 אין ילדים (הכלכלנית סילביה אן הולט כינתה את המצב הזה "creeping nonchoice"), נראה שהשאלה הגדולה מכולן היא, האם יהיה די בכל זה כדי לפתות מספיק אנשים לעשות ילדים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

20 תגובות על לעשות ילדים בימינו

הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לאנשים שלא יכלו להיות הורים להביא ילדים לעולם ופותחת עוד אפשרויות . האפשרויות לניצול מעטות ואמהות פונדקאיות למשל מקבלות עשרות אלפי דולרים עבור הריון כך שקשה לקרוא לזה ניצול. לא רואה מצב שבו הרבה אנשים שלא הולידו ילדים יהיו מעוניינים פתאום בילד לעת זיקנה.

לגבי טיפולי הפוריות שמרוכזים בעיקר אצל נשים, אין הרבה מה לעשות. מכיוון שההריון מתרחש אצל האישה התפקיד של הגבר הוא בעיקר לספק את הזרע ואם יש לו בעיית זרע ואי אפשר לפתור אותה כך שתהיה התעברות מיחסי מין רגילים, ההתערבויות הרפואיות הן בעיקר בצד הנשי.

    03
    מיכל

    אבל אפשר לא לעצור פה. אם נשים קבלו תרומת רחם מאימותיהן, למה גברים לא יקבלו תרומת רחם? השתלת עובר מבחנה, הריון עם תמיכה הורמונלית מתאימה וניתוח קיסרי לסיום?

    מיכל, אם היו יכולים ליצור הריון אצל גבר או גורילה היו מנסים את זה אבל מבחינה ביולוגית אי אפשר היה לעשות מה שאת מציעה. בפועל, גם אם לאישה יש בעייה מסוימת, הגוף שלה עדיין מוכן פי אלף יותר טוב להריון מאשר גבר. איפה בדיוק ישתילו רחם אצל גבר? גם התמיכה ההורמונלית שנשים בטיפולי הריון מקבלים היא פונקציונלית לשלבים הראשונים של ההריון. ברגע שהאישה נכנסת להריון כבר כמעט אין צורך בתמיכה כזו והגוף עושה את שלו.

    ואת בוודאי יודעת שהרבה משפחות מעוניינות לאמץ תינוק אבל הן לא יכולות כי זה עולה הרבה כסף ואין מספיק תינוקות. רק בגלל שתינוקות מתים מרעב במקומות אחרים לא אומר שאפשר היה לאמץ אותם, צריך פשוט לדאוג שהם לא ימותו מרעב.

    05
    מעין

    אבל גיל- אתה מתייחס למצב הנתון הספציפי במסגרת הסדר הנוכחי ומשטרי ההצדקה הנוכחיים.
    לא בטוח שבמציאות המתבססת על הגיון אחר לגמרי- היה נותר רעיון הרחם מחוץ לגוף האישה כל כך "לא אפשרי מבחינה ביולוגית". גם לא מצבם של אותם תינוקות שגוועים מבלי שניתן לאמצם. נראה לי שהכותבת מתייחסת לאפשרות בה נמתחו ונתגמשו דרכי המחשבה שלנו על הורות, אימהות, תפקידי מגדר, וגם ביולוגיה. ובעקבותיהן, בתקווה, גם דרכי הפעולה.

    מעיין, אני שואל ברצינות, באיזו מציאות אחרת מדובר? אנחנו מדברים על מגבלות ביולוגיות ופיזיולוגיות לא על בחירה שהיא חברתית להתרכז רק בנשים. היו דווקא דיבורים על רחם מלאכותית אבל זה פשוט מדע בידיוני בשלב הזה.

    לגבי האימוץ, הבעייה היום היא באמת חברתית יותר מביולוגית אבל קשורה בעיקר לכך שמדינות רבות (בעיקר באפריקה) לא נותנות למערביים לאמץ ילדים כי הן מרגישות שזה לא נכון מבחינה מוסרית. ברור שצריך לטפל בבעיות העוני במדינות הללו אבל לא בטוח שאימוץ הוא דווקא הפתרון הנכון. אין ספק שיש כאן כל מיני חסמים חברתיים ותרבותיים שחלקם קשורים לאדישות של אנשים לסבל של אחרים רחוקים מהם.

    07
    מעין

    כן, לכן מדע בדיוני הוא חשוב כל כך- מאפשר לפחות לדמיין מציאות אחרת. אני לא בטוחה שתקציבי עתק ומיטב המחקרים מוקדשים למצוא דרכים אלטרנטיביות לילודה עצמה. אני לא בקיאה בזה מההיבט הביולוגי-מדעי-מחקרי אבל כן קראתי על אי אילו סברות בנוגע לאפשרויות בתחום שאולי היו עולות על הדעת סביב כל תופעה אנושית אחרת שכרוכה בכל כך הרבה סבל וסיכון (רק היום הופיעה בקטן בעמוד האחורי של העיתון ידיעה על בחורה בת 25 שנפטרה מרעלת הריון). בעיניי זה מעורר חשד. ולו רק בגלל שלידה, הנקה ואימהות הם בין האמצעים האפקטיביים ביותר לשמר יחסי כוח. אולי זה נשמע כמו איזו תיאורית קונספירציה אבל אני חושבת שזה גם בגלל שנראה לנו כל כך ברור וצלול שפשוט לא קיימת שום אפשרות אחרת.
    ולגבי האימוץ אני שוב- לא מתווכחת בנוגע לעובדות הספציפיות שהעלית רק בנוגע לשאלה- איפה מושקעים משאבים ומאמצים? בארץ למשל כל כך הרבה אנרגיה מנותבת לעידוד ילודה, שאתה חייב לתהות אילו אמיתות חברתיות (וביולוגיות) ניתן היה לשנות לו זה היה בראש סדר העדיפויות של מישהו, מסיבות כלכליות ו/או אידאולוגיות ( לא שיש הבדל בהכרח).

    מעין, למה סבל וסיכון? הריון באופן כללי מאוד בטוח בעולם המערבי גם אם יש לפעמים אסונות כמו שאת מתארת. הדרך הכי טובה לתינוק להוולד היא בצורה שבה האבולוציה עיצבה אותה. המדע יכול לשפר כמה דברים בדרך והשתלת רחם היא אחת מהן, אבל זה עדיין במסגרת האפשרויות הסבירות מבחינה מדעית וביולוגית.

    ואני מסכים איתך אגב שבארץ יש עידוד ילודה ברמות שלא מוצאים בשום מדינה אחרת כמעט, וההטבות שנותנים לטיפולי פוריות באמת כנראה מוגזמים מאוד.

    09
    מעין

    זה מזכיר לי טור של עלי מוהר שנקרא "פרדוקס היין". הוא מתאר איך כל האמריקאים התחילו לרוקן את חנויות היין שלהם כי יצא מחקר שהראה כמה הצרפתיים מאריכים חיים למרות התזונה שלהם והועלתה ההשערה שמא אולי שתיית יין אדום היא הסוד. ועלי מוהר כתב- האם באמת חושבים שאפשר פשוט למהר לשתות יין, ככה בנפרד מכל שאר הרכיבים (הרבים מספור)- ויהיה לזה אותו האפקט?
    אז לגבי לידות. אין כמעט שום התנהגויות שאנו רואים בחיי היום יום שמזכירות תקופות בהן באמת לא היו בנמצא טכנולוגיות מפותחות ולא היה אלא לפעול כפי ש"אפשרה האבולוציה". למה דווקא שם (ששוב-אני לא יכולה להעלות על הדעת עוד פרטיקה בת ימינו שנראית כה פרימיטיבית) זה חשוב כל כך? למה שם זה צריך להיות כפי ש"נועד בטבע" כל כך? ומי אמר שלשמר את אופן הלידה, בעוד שכל שאר רכיבי הקיום כה שונים, זה דבר מה בעל ערך בכלל? אין ספק שאחת הדרכים הכי משמעותיות לשנות מן היסוד את אותם גורמים בלתי נראים וכה קשים לכימות שנשים נלחמות עליהן שנים- סליחה- הדרך הכי משמעותית, חד משמעית- תהיה לנתק את כורח הלידה (שעוד דגש כל כך חזק מושם בשנים האחרונות על זה שתהיה טבעית בנוסף לכל)- מהגוף הנשי. זה ישנה את שוק העבודה ואת מבנה התא המשפחתי כליל. בתור ספקן אתה בטח גם חושד בסטאטוס קוו הקיים בנושא לא? :)
    ונכון! אם אני לא טועה בארץ הסבסוד גדול באופן יוצא דופן גם מבחינת כמות הנסיונות המותרים, גם מבחינת גיל האישה וגם מבחינת כמות הילדים שכבר יש לה קודם לטיפול.

    מעין, אין שום דבר פרימיטיבי בלידה, זה פשוט הדבר הכי טבעי והדרך הכי יעילה ללדת. זה כמו שתאמרי שבמקום לאכול נקבל אוכל באינפוזיה או בכדורים. כל פתרון שיהיה בניגוד לטבע יצריך משאבים אדירים ולא יהיה שווה את זה. תחשבי רק כמה משקיעים היום בטיפול בפגים, וכמה מאמצים נעשים להשאיר אותם בחיים. גם אם הטיפולים הללו מצליחים, להתחיל את חייך כפג גורם לבעיות רפואיות רבות יותר בעתיד, אז מה יקרה אם כל חייך יתחילו מחוץ לרחם?

    11
    מעין

    לי זה נראה פרימיטיבי. והאוכל הוא דווקא דוגמה טובה כי גם הוא לא ממש קשור כיום לייעודו המקורי תסכים איתי (ובמקרים רבים הוא אכן נכנס באמצעות אינפוזיה, אם יש צורך בכך). ואני לא יודעת מה זה בניגוד לטבע. דלז אמר שהטבע הולך תמיד נגד עצמו.

    בכל אופן אין ספק שאנחנו רחוקים בדעותינו. כמו גם בנקודות המוצא שלנו (כן, אלו ה'טבעיות', פיזיות, וחברתיות) סביב סוגיית הלידה וההורות.

13
מיכל

ובנתיים, לא הרחק, ילדים עם זבובים בעיניים ובטן נפוחה מחכים למוות הגואל. אנחנו מוזרים.
מתנצלת על פיצול התגובה. פשוט הרהרתי תוך כדי דברים אחרים

14
מיטל

ה׳טבע׳ הוא לא איזה אויב אפל או כח פרימיטיבי טיפש. הוא מה שהוא. אפשר להדביק לו איזו תווית שרוצים. אפשר למשל גם לחגוג אותו ולהנות ממנו. גם מהריון לידה והנקה למשל. ואפשר גם לעבוד איתו כדי לשנות מצבים שאינם רצויים, ברור. אבל אולי במקרה הזה לא כדאי לנו הנשים לוותר על מה שלרוב יש לנו כאפשרות מולדת? אפשר לפתח את האפשרות להריון ולידה גבריים, זה יהיה נחמד, זה יקל, זה יעזור קצת לשוויון אבל לא בטוח שגם אחרי מסע הסברה מאסיבי לשינוי המצב - הגברים יבחרו ללדת והנשים יבחרו לוותר על ההריון. כרגע, אולי הבעיות הנלוות של הבדלי מעמד כלכלי וכתוצאה חברתי יכולות להפתר במישור החברתי כלכלי? בצרפת למשל - מטפלת / מעון ממומנים החל מגיל 3 חודשים, רוב הנשים לא מניקות וחוזרות לעבודה ולשאר עיסוקיהן לעיתים תוך חודש חודשיים. אני אישית, אחרי הריון, לידה, הנקה, גידול בבית וחזרה לעבודה מלאה שנה אחר כך - לא הייתי הולכת על האופציה הצרפתית גם אם היתה ניתנת לי, ובטח לא מוותרת מראש על ההריון והלידה, אבל אם היה ניתן, אני חושבת שהייתי משחררת לבעלי את ההריון הבא.

    15
    מעין

    הי מיטל- ראשית אני יכולה להבין ולהזדהות עם העדפותייך ובחירותייך ואף מריעה לך עליהן, באמת- אני חושבת שהן נתפסות כמובנות מדי מאליהן נכון לעכשיו בעוד שאמורות להתפס כבחירה אינדיבידואלית של מי שיש לה הכוחות והיכולות.
    אני לא מבקרת מהלך חיים מסוג זה בכלל- אך מה איתי ועם שכמותי? שבין האופציות הקיימות לא נמצא משהו שמתאים להן? מעבר לכך, אני לא מסכימה איתך בדבר אחד- זה לא יעזור קצת לשוויון. זו מציאות שאנחנו כרגע לא יכולות להעלות על הדעת כי ההריון והלידה כל כך אינהרנטיים לאיך שנתפסת הנשיות ככלל שאי אפשר לדמיין את הגבולות שיפרצו. כך לדעתי. אני גם לא חושבת שהטבע הוא כוח פרימיטיבי אפל או טיפש. אני פשוט מרימה גבה אל הפעמים שממהרים לשלוף אותו ואל הפעמים בו הוא פתאום לגמרי לא רלוונטי. ולא חושבת שיש ערך מוחלט כזה- טבע. אלא רק משמעויות שהתרבות מזריקה לתוכו. אי אפשר לחשוב עליו כעומד בפני עצמו.

16
ריקי1

מסכימה כי הפקעת ההריון והלידה מבלעדיות הנשית תשנה את כל החיים כפי שאנו מכירים אותם - משוק העבודה ועד חלוקת העבודה בתוך התא המשפחתי.
הריון גברי לא נראה לי סביר בזמן הקרוב (מעבר לקושי הטכני והביולוגי, כמה גברים באמת ירצו בזה? לדעתי גם הומואים לא ישושו לכך), אך הריון חוץ גופי נראה יחסית ישים.
אני בהחלט יכולה לדמיין יום שבו עוברים יגודלו באינקובטורים מנוטרים היטיב המספקים להם את כל צורכם (ואין צורך לגלוש לחזון האפוקליפטי של האקסלי בגלל זה).
מי שתתחלנה את המגמה יהיו הקרייריסטיות האמביציוזיות, תמשכנה הנשים אשר לא ירצו להפקיר את גזרתן וגופן לפגעי ההריון ולאחר מכן ההליך יהפוך לנפוץ ביותר...
גם אני מרגישה שההריון והלידה נותרו כאי של פרימיטיביות בחיינו, ולמי מאיתנו שלא מתבשמת מהקרבה ל"טבע" דווקא בתחום הזה - יהיה יום אחד פתרון הרבה יותר פונקציונלי ויעיל מזה הנוכחי.

17
מיטל

מסכימה מעין, אנשים (גברים למשל, ובכל הקשור לנשים, לדוגמא) מרימים את נס ה׳טבע׳ כשנח להם (למשל הריון) ורומסים אותו כשלא (שערות ברגליים נניח).
אבל ריקי, אני בספק אם אי פעם עוברים יתפתחו וישרדו מחוץ לגוף חי. כבר הוכח שילדים שלא זוכים למגע פיזי מתים לא אחת גם אם כל שאר צרכיהם מסופקים. אני משוכנעת שהמצב לא יהיה שונה כשמדובר בעוברים.

ועוד מחשבה - אם מדברים על שחרור מהשתעבדות לכוחות הזרים לנו - שתי קבוצות הנשים שלדעתך יבחרו מראש באופציה של הריון ממוכן ומנוטר, מונעות כך נראה לי, מנורמות שמוכתבות בייחוד על ידי גברים.

18
מיטל

מסכימה מעין, אנשים (גברים למשל, ובכל הקשור לנשים, לדוגמא) מרימים את נס ה׳טבע׳ כשנח להם (למשל הריון) ורומסים אותו כשלא (שערות ברגליים נניח).
וגם מסכימה שקשה לדמיין היום אם ואיך מהלך כזה באמת יתפוס. אני אישית אוהבת שלא כולם יכולים לעשות את הכל. שיש כוחות ומגבלות שהם שלי ויש כוחות ומגבלות שהם של בן זוגי, מעצם מיננו, ומתכונותינו המולדות. אבל אני לגמרי מבינה שלא כל אחת ואחד מרגישים בנח עם ההבדלים האלו, ורוצים לשנות את המצב. האידיליה היא אולי שהכל יהיה אפשרי וכל אחד יבחר את מה שטוב לו. אבל הבעיה היא (ותרבות השפע מוכיחה) שבני האדם לא טובים בלבחור מתוך היצע בלתי מוגבל.

וריקי, אני בספק אם אי פעם עוברים יתפתחו וישרדו מחוץ לגוף חי. כבר נצפה ונחקר שילדים שלא זוכים למגע פיזי מתים לעיתים באופן בלתי מוסבר גם אם כל שאר צרכיהם מסופקים. אני משוכנעת שהמצב לא יהיה שונה כשמדובר בעוברים.

ועוד מחשבה - אם מדברים על שחרור מהשתעבדות לכוחות הזרים לנו - שתי קבוצות הנשים שלדעתך יבחרו מראש באופציה של הריון ממוכן ומנוטר, מונעות כך נראה לי, מנורמות שמוכתבות בייחוד על ידי גברים.

20
מעין

הי מיטל
הכל נסלח :)
כאמור, השינוי בהקשר "נשא/ית" ההריון והלידה הוא אף עמוק יותר- ישפיע על תפיסות גבריות ונשיות ויערער עליהן גם בשדות שאין להן דבר וחצי דבר עם הורות, מעבר לפתרון הקונקרטי עבור אנשים ש"לא מרגישים נוח עם ההבדלים". אך כפי שאמרתי- זה משהו שאין עוד איך לדמיין, כי אין לו כל תקדים. אנשים "יתלשו" מהמשמעויות המיוחסות להם, ומהסטראוטיפים הנלווים להם וממשטרי ההצדקה שאופפים את הסטראוטיפים האלה. ובנוגע לנורמות שציינה ריקי- יתכן ואלו יהיו הנשים הראשונות לבחור בכך, יתכן ולא- אך נורמות מעצם הגדרתן הוכתבו "על ידי גברים" (על ידי מערך חברתי מגדרי שנוצר באופן שמיטיב עם גברים, יותר נכון). אז לא יודעת אם צריך לזקוף את זה לרעה כמו פשוט להשתמש באותם הדברים ולמלא אותם תוכן אחר.