נדיבות של תרנגול הודו

נניח שאתם קובעי מדיניות שרוצים להילחם במגפת ההשמנה החולנית. האם עליכם לתת לאנשים את הכלים שיאפשרו להם לקבל החלטות טובות יותר, כמו לציין בתפריטים את מספר הקלוריות? או שעליכם לאסור על סוגים של אוכל-זבל, ואולי לאסור על מכירת משקאות מסוכרים בכוסות ענק?

נדמה לכם בוודאי שלאיסור על מכירת ג'אנק פוד תהיה השפעה גדולה יותר. אבל נסו להביט על הדברים מנקודת מבטו של האזרח הפשוט. האם אתם עדיין מעדיפים שמישהו יכתיב לכם מה מותר לכם לשתות?

זוהי תופעה מוכרת: כשאנשים נמצאים בעמדה של מי שמקבלים עזרה, הם נוטים להעדיף עזרה המעניקה להם מעמד פעיל (הקרויה באנגלית agentic aid), כזו המאפשרת להם להחליט איך להגיב, אומר אדם וייץ, מרצה לניהול וארגון בית הספר למנהל עסקים קלוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן באילינוי. עם זאת, בעת העזרה לאחרים, רבים מעדיפים את הגישה ההפוכה, הכרוכה בקביעת מדיניות פטרנליסטית.

אנשים נוטים לתמוך יותר במדיניות פטרנליסטית אם הם מאמינים שהאנשים שעליה היא חלה אינם בעלי מסוגלות מנטלית

מחקר חדש של וייץ ועמיתיו מציע הסבר אפשרי לשני סוגי ההתנהגות.

החוקרים גילו כי אנשים נוטים לתמוך יותר במדיניות פטרנליסטית אם הם מאמינים שהאנשים שעליה היא חלה אינם בעלי מסוגלות מנטלית – כלומר, נראה כי אינם מפגינים שליטה עצמית, אינם מתכננים את מעשיהם לעתיד, ומקבלים החלטות ללא מחשבה מעמיקה. עם זאת, המשתתפים נטו להעריך יותר את היכולות המנטליות שלהם עצמם לעומת אחרים, ולכן בכל הנוגע אליהם, תמכו יותר במתן עזרה המעניקה להם מעמד פעיל.

"עלינו להיות מודעים לאופן שבו השיפוט שלנו את היכולות המנטליות מכתיב את ההחלטות שלנו", אומר וייץ. "בחירת מדיניות פטרנליסטית בנוגע לנו עצמנו, אינה תמיד רעיון רע כל כך".

מעניין לציין כי הצוות גילה גם את ההפך: משתתפים חשבו שאנשים שקיבלו עזרה פטרנליסטית הם בעלי מסוגלות נמוכה יותר. הממצאים מעלים את הסברה כי הענקת עזרה כזו – למשל מתן מזון במקום כסף לעניים – עלולה לפגוע בדימוי הציבורי של מקבלי העזרה.

לתת דגים, חכה או סירת דיג? תצלום: ניקיטה אנדרייב

מדיניות פטרנליסטית ויכולת מנטלית

מחקרים קודמים העלו את הסברה כי מימון ישיר של עניים הוא דרך יעילה לשיפור רווחתם.

"אנשים כנראה יודעים מה לעשות בכסף שלהם", אומר וייץ. למשל, יתכן כי מקבלי התמיכה זקוקים לכספים כדי לפתוח עסק, יותר מכפי שהם זקוקים למזון או לקורסים מקצועיים שמציעים להם ארגוני הצדקה.

יתכן כי אנשים אינם אוהבים לקבל עזרה פטרנליסטית, משום שהם מרגישים שהיא מאיימת על החירות האישית שלהם או פוגעת בדימוי העצמי שלהם

אבל לעתים קרובות, ארגוני הצדקה מעניקים לנזקקים סיוע, גם בגלל שזהו סוג של סטטוס קוו. יתכן כי התורמים חוששים שמקבלי הממון יבזבזו את הכסף בחוסר אחריות. "אנחנו לא ממש סומכים על האנשים העניים, שידעו לצאת מהצב הזה", אומר וייץ.

מצד שני, יתכן כי אנשים אינם אוהבים לקבל עזרה פטרנליסטית, משום שהם מרגישים שהיא מאיימת על החירות האישית שלהם או פוגעת בדימוי העצמי שלהם.

וייץ ושותפיו למחקר, ג'וליאנה שרודר מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, וניקולס אפלי מאוניברסיטת שיקאגו, תוהים האם אמונותיהם של אנשים באשר ליכולות המנטליות של מקבלי העזרה יכולות גם הן להסביר את הנטיות הללו.

החוקרים ערכו מחקר מקוון בהשתתפות מאה אנשים, באמצעות שירות ה-Mechanical Turk ("התורכי המכאני") של אמזון. המשתתפים קראו על אודות ארגון הצדקה GiveDirectly, הפועל בשיטת העזרה המשאירה את הנזקקים במעמד פעיל, על ידי הענקת הכספים ישירות לעניים בקניה ובאוגנדה.

לאחר מכן המשתתפים דירגו את יעילותה של פעילות הצדקה הזו, וכן מרכיבים ביכולות המנטליות של מקבלי הסיוע, כמו שליטה עצמית והיכולת לתכנן. לבסוף, המשתתפים קיבלו 25 סנט ויכלו לבחור האם לתרום חלק מהסכום או את כולו ל-GiveDirectly או לארגון הצלב האדום, המספק סיוע פטרנליסטי יותר. המשתתפים קיבלו את כל הכסף שהם בחרו לא לתרום.

האופן שבו המשתתפים במחקר תפשו את היכולות המנטליות של מקבלי הסיוע השפיע על החלטותיהם. כשאנשים העריכו יותר את היכולות המנטליות של הנזקקים, הם נטו לחשוב שהארגון GiveDirectly יצליח לסייע לעניים יותר. הם גם תרמו יותר כסף לצדקה.

מחקר אחר מצא כי כשמציגים את הנזקקים כבעלי יכולות גבוהות יותר, גוברת תמיכתם של אנשים בסיוע שאינו פטרנליסטי. במחקר מקוון, משתתפים קראו על אודות הסיוע שמעניק ארגון GiveDirectly במדינה אפריקנית אנונימית שנקראה במחקר "ניה". קבוצה אחת קראה נתונים סטטיסטיים על תושבי ניה, שהדגישו את העובדה שהם חסרים יכולות מנטליות, כמו למשל, ש-14 אחוזים מהם אינם יודעים קרוא וכתוב. הקבוצה השנייה קראה את אותו מידע, ערוך באופן שהדגיש את היכולות המנטליות של התושבים, למשל, ש-86 אחוזים מהם קוראים וכותבים.

אנשים בקבוצה השנייה דירגו את יעילותו של GiveDirectly בנקודה אחת יותר (מתוך שבע אפשריות) מכפי שדירגה אותה הקבוצה הראשונה. הם גם תרמו יותר כסף ל- GiveDirectly מאשר לצלב האדום, בעוד שהמשתתפים שקראו את התיאורים השליליים נהגו באופן הפוך.

כסף מתוק? תצלום: שרון מק'קצאון

"אני" לעומת "הם"

בשלב הבא, החוקרים בדקו עד כמה אנשים נוטים לתמוך במדיניות פטרנליסטית כשהיא נוגעת לעצמם, לעומת מצבים שבהם היא נוגעת לאחרים.

אנשים עשויים לשער כי "אני יכול לחשוב בכוחות עצמי, יש לי שליטה עצמית טובה", אומר וייץ. אבל הם עשויים לתפוש אחרים כחלשים יותר, ולחשוב שמתאימה להם יותר מדיניות פטרנליסטית.

כדי לבחון את הנושא, הצוות חילק את משתתפי המחקר המקוון לשתי קבוצות. אחת הקבוצות נתבקשה לדמיין כי המושל שלהם שוקל חקיקה בנושאים כמו חובות בכרטיסי אשראי, ואילו הקבוצה האחרת נתבקשה להעמיד פנים שהם מושלי אוהיו, ושהם צריכים להחליט איזה סוגים של מדיניות יועילו יותר לתושבים. המשתתפים היו צריכים לבחור בין צעדים פטרנליסטיים, כמו הגבלת סכום ההוצאות המותר בכרטיס אשראי, לבין צעדים שמותרים את האחריות בידי התושבים, כמו אספקת מידע על תשלום קנסות.

הקבוצה הראשונה, שדמיינה את עצמה כמי שהמדיניות החדשה תשפיע עליה, תמכה במדיניות פטרנליסטית בממוצע ב-1.77 פעמים מתוך חמש. אבל הקבוצה השנייה, שפעלה כקובעי המדיניות, בחרה באפשרות הזו 2.36 פעמים מתוך חמש.

מבחן תרנגול הודו

עם זאת, על אף שאנו נוטים לייחס לעצמנו מעלות רבות משל אחרים, קורה שהריסון העצמי שלנו כושל. לכן הצוות הסתער על משתתפי המחקר ברגע רגיש: בחג ההודיה.

"כמעט כולנו חווינו כשלים בשליטה העצמית" אומר וייץ. "אחרי שהתפטמתם – בארוחה שכללה כנראה תרנגול הודו ופשטידה ותפוחי אדמה – התפישה שלכם את עצמכם בכל הנוגע לשליטה עצמית תהיה נמוכה יותר".

החוקרים שלחו סקר למאה משתתפים, ימים ספורים לפני חג ההודיה. 98 משתתפים נוספים קיבלו את הסקר בערב חג המולד. המשתתפים ענו על שאלות הנוגעות ליעילות של מדיניות פטרנליסטית ומדיניות המותירה את מקבלי הסיוע פעילים, בכל הקשור לקידום אכילה בריאה, כמו הקטנת המנות במסעדות לעומת פרסום מודעות בנושא.

לאחר מכן האנשים דירגו את מידת ההסכמה שלהם עם הצהרות הנוגעות ליכולות המנטליות שלהם, למשל "אני עושה הכול מתוך כוונה מראש" ו"יש לי שליטה עצמית משובחת".

כצפוי, הדירוג הממוצע של המשתתפים את כוחם המנטלי צנח מ-4.55 מתוך 7 לפני חג ההודיה, ל-4.17 לאחר החג. בו זמנית, הערכת יעילותה של מדיניות פטרנליסטית עלתה מ-3.50 ל-3.99.

במילים אחרות, הקבוצה שמילאה את השאלון לאחר החג גילתה נכונות גדולה יותר להודות, "טוב, כן, אני משער שמדיניות פטרנליסטית יכולה להיות יעילה, אפילו עבורי", אומר וייץ.

כלומר, אם מנהל רוצה לאכוף כללים קשוחים יותר במקום העבודה – נניח איסור על שימוש ברשתות חברתיות – יש לו יותר סיכוי להצליח אם יציע את הכללים הללו יום לאחר שאנשים בילו ללא הפסקה בפייסבוק או בטוויטר במעקב אחרי שערורייה שכיכבה בחדשות.

האם סוג העזרה שאנשים מקבלים משפיע על האופן שבו אחרים מעריכים את יכולותיהם המנטליות?

חג ההודיה ורגלי תרנגולי הודו. תצלום: ג'קי גלאגר

יצירת סטיגמה

ומה עם המקרים ההפוכים? האם סוג העזרה שאנשים מקבלים משפיע על האופן שבו אחרים מעריכים את יכולותיהם המנטליות?

ניסוי מקוון מרמז שהתשובה חיובית. אם למשתתפים נודע כי ארגון מספק לפליטים מזון או מחסה, במקום כסף מזומן, הם חושבים שהפליטים בעלי יכולת נמוכה יותר. והם גם סבורים כי הפליטים ייטו לבזבז את הכסף על סמים או על אלכוהול.

כשארגוני סיוע מציעים לאנשים עזרה פטרנליסטית, אחרים "יסיקו מכך שאנשים אלה לא יודעים איך לחשוב בכוחות עצמם", אומר וייץ. משום כך, ארגונים יכולים לפוגג את הסטיגמה המוצמדת לעניים אם יעניקו להם עזרה שאינה פטרנליסטית.

המחקר אינו מגלה לנו האם סוג מסוים של עזרה טוב מאחרים. זה תלוי במצב, אומר וייץ.

למשל, הרשמה אוטומטית לתכנית הפנסיה של החברה – טקטיקה פטרנליסטית – בדרך כלל מביאה לשיעור נרשמים גבוה. אבל מחקר על אודות עניים מעלה את האפשרות כי "הדרך הטובה ביותר לסייע למי שנמצא במצוקה, היא לתת לו כסף ולפנות את הדרך", הוא אומר.

אז האם אנשים מעריכים מדי את היכולות המנטליות שלהם עצמם, או מזלזלים מדי ביכולות של אחרים? לדברי וייץ, שני הדברים נכונים במידה, אבל להערכה הנמוכה מדי עשויה להיות השפעה רבה יותר, כי אנשים אינם יודעים הרבה על מאמציהם של אחרים לתכנן ולקבל החלטות שקולות.

"אנחנו מודעים הרבה יותר למה שמתרחש אצלנו בראש", אומר וייץ. "אנחנו נוטים להעריך את היכולות המנטליות של אחרים פחות מדי, כי אנחנו לא רואים את הפעמים שבהן הם משקיעים מחשבה".

מבוסס על מחקר של ג'וליאנה שרודר (Schroeder), אדם וייץ (Waytz) וניקולס אפלי (Epley)

המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.

Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: עגבניות. תצלום: אדגר קסטרחון, unsplash.com

Photo by Edgar Castrejon on Unsplash