תעלומת הקוטב הצפוני

שני מגלי ארצות טענו שהם היו הראשונים להגיע לקוטב הצפוני. האם מטאורולוג קנדי הצליח לגלות מי מהם שיקר?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

כשרוברט סקוט הגיע לקוטב הדרומי בינואר 1912, הוא מצא מוט תקוע באדמה. המוט תמך באוהל שהשאיר שם רואלד אמונדסן חמישה שבועות קודם לכן. בתוך האוהל היה פתק שיועד לסקוט כדי שלא יהיה כל ספק בשאלה מי הגיע לשם ראשון. בקוטב הצפוני שבצדו השני של העולם, לעומת זאת, היה הקרח סוחף כל סימן שהוא, ולכן היה קשה יותר למגלי הארצות הראשונים להוכיח שהגיעו לשם. פרדריק קוק היה ראשון לטעון שעשה זאת, באפריל 1908. ההישג נחגג עם שובו לארצות הברית ב-1909, אולם במהרה ספג המוניטין שלו מהלומה פומבית: הצהרה קודמת של קוק, לפיה טיפס בשנת 1906 על ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה, הר מקינלי, הוכחשה על-ידי שותפו לטיפוס. העובדה שהתיעוד המפורט של קוק של המשלחת הארקטית נשאר מאחור בגרינלנד לא שיפרה את המצב.

במקום זאת, השבחים הרשמיים – ואפילו פנסיה ממשלתית – הוענקו לחברו לשעבר שהפך ליריבו, רוברט פירי, שטען שהגיע לקוטב באפריל 1909. אך הספקות לא נעלמו, בעיקר לאחר שבחינה מחודשת של התיעוד ב-1988 גילתה מרכיבים חשודים בסיפורו של פירי. כך למשל דפי היומן שלו ריקים באופן מסתורי בששה ובשבעה באפריל 1909, היומיים שבילה בקוטב, לפי טענתו. נתוני הניווטים שלו כתובים על גזרי נייר שהוכנסו מאוחר יותר.

מגלי הקוטב

מגלה הארצות פרדריק קוק, 1909

תגליות נוספות העידו על כך שייתכן ששותפו לטיפוס לשעבר של קוק קיבל תשלום מנציגיו של פירי כדי לערער את המוניטין שלו, ושהתיעוד של קוק נשאר מאחור כי חבר המשלחת שנשא אותו חזר לבסוף על ספינתו של פירי – שסירב לקחת את התיעוד איתו. וכך הוויכוח בשאלה מי הגיע ראשון ממשיך להתנהל כבר יותר ממאה שנה, כפי שגילה וויין דייווידסון ב-1997, כשפגש קבוצה של מגלי ארצות מניו זילנד. "הם התחלקו למחנה קוק ומחנה פירי", הוא אומר, "והתווכחו כל הדרך לקוטב הצפוני". הגילוי הזה הביא את דייווידסון לתהות האם אבחנותיו יוכלו לתרום להכרעת השאלה.

דייווידסון עוסק בתצפיות מטאורולוגיות ומתגורר ברזולוט שבאי קורנווליס בנונאווט, קנדה. רזולוט נמצאת כמעט על קו הרוחב 75 צפון, עמוק בתוך חוג הקוטב הצפוני. תחום העניין של דייווידסון הוא שבירות באטמוספרה. זוהי בעצם אותה תופעה שמתרחשת גם על פני אגמים או על חתיכות זכוכית: כשקרן אור חולפת דרך אזורים בעלי תכונות אופטיות שונות, היא מתעקמת. איננו חושבים בדרך כלל על התופעה הזו באוויר, אומר דייווידסון, אבל היא מתרחשת בכל מקום ומעוותת את האופן שבו אנו רואים את העולם. "האופק וכל מה שסביבנו נמצאים בתנועה מתמדת".

בתנאים מסוימים השבירה יכולה לעוות את התפיסה שלנו לחלוטין. כששכבה חמה יותר של אוויר נמצאת מעל שכבה קרירה יותר, האור המתעקם סביב קימורו של כדור הארץ יכול ליצור את התופעה הידועה בשם פאטה מורגנה. בחוג הקוטב הצפוני היא יכולה לגרום למתבונן להאמין שהוא ניצב לפני חומת קרח. אולם לרוב ההשפעה שלה עדינה יותר. כשהשמש שוקעת קרוב לאופק, למשל, היא נראית קצת מעוכה. הסיבה לכך היא שהאור שמגיע לעינינו מחלקה התחתון של השמש צריך לנוע דרך אוויר סמיך יותר קרוב לקרקע, וכתוצאה מכך מתעקם יותר מאשר האור המגיע מהקצה העליון. זו התופעה שדייווידסון מתעד במשך שנים רבות. "אני היחיד בעולם שמתמחה בשבירה של כדור השמש", הוא אומר.

מגלה הארצות רוברט פילי ב-1909

מגלה הארצות רוברט פילי ב-1909

מידת ההשטחה תלויה בזווית של השמש בשמיים ובמצבים אטמוספריים הפכפכים, אבל דייווידסון מאמין שמאגר הנתונים שלו גדול דיו כדי לבחון את תצפיותיהם של פירי ושל קוק. שניהם השתמשו בסקסטנט כדי למדוד את גובה השמש מעל האופק. בעזרת הנתון הזה, לצד התאריך והזמן (שסיפק להם הכרונומטר), יכלו לחשב את קו הרוחב שלהם. הם מדדו את מיקומו של חלקה העליון והתחתון של השמש כדי לקבל ממוצע – ותוך כדי כך מדדו, מבלי להתכוון, את גודלה של השמש. לפי המדידות של פירי, כפי שנרשמו על אותן פיסות נייר ידועות לשמצה, הייתה השמש 6.7 מעלות מעל האופק. לפי מאגר הנתונים של דייווידסון, בזווית זו האטמוספרה אמורה למחוץ את הקוטר האנכי של השמש למשהו בין 31.19 ל-31.49 דקות קשת. הערכים המתועדים אצל פירי הם בין 31.58 ו-32.17 דקות קשת. רק אחד מהמספרים של פירי מתקבל על הדעת, ואילו השאר גדולים באופן בלתי אפשרי. הגדול מביניהם הוא גדול אף יותר מהקוטר הלא-מעוות של השמש, 32 דקות קשת. שבירה אטמוספרית אינה יכולה להגדיל את השמש.

משלחת לקוטב הצפוני

המשלחת של פרדריק קוק מגיעה, כביכול, לקוטב הצפוני ב-1909.

טווח הטעות של פירי, מודד מנוסה, לא היה אמור לעלות על 0.2 דקות קשת, אומר דייווידסון. "אז עכשיו יש לי בעיה עם הבחור הזה. מודד טוב היה אמור להבחין במדידות מנופחות בצורה כה חריגה ולדחות אותן מיד. המסקנה העולה מכך היא שהוא לא ביצע שם תצפיות". אבל אם כבר לרמות, למה להכניס מדידות בלתי-אפשריות? ההשערה של דייווידסון היא שמישהו שהייתה לו גישה לארכיון של פירי אבל ידע מוגבל בניווטים המציא את המספרים לאחר מעשה. בכל אופן, המספרים המשונים מטילים צל של ספק על מהימנותו של פירי.

האם משמעות הדבר היא ששמו של קוק טוהר? לא ממש. אחת המדידות שלו של השמש היא 26.5 דקות. הנתון הזה הוא הרחק מחוץ לטווח הקיים במאגר הנתונים של דייווידסון, ועולה ממנו כי קוק התרשל מאוד במדידות. "יש אצלו וריאציות עצומות, גדולות יותר מכל מה שאי פעם מדדתי. אחרי הכול הוא היה רופא, לא פיזיקאי".

אבל יש ניצוץ של תקווה. באחת התצפיות שלו מתעד קוק את השמש כשהיא נמצאת חמש מעלות מתחת לאופק. זה עלול להישמע כמו טעות נוספת, אבל שבירה קיצונית כזו יכולה להתרחש הרחק על פני הקרח הארקטי השטוח. אז אף על פי שישנם כאלה שחושבים שקוק לא הגיע רחוק, הנתון הזה מעלה אפשרות אחרת.
אבל בסך הכול, נראה שאין לבטוח לא בטענות של פירי ולא בשל קוק. "אני משער שאיש מהם לא הגיע לקוטב," אומר דייווידסון. הוא לא הראשון להעלות את ההשערה הזו. מגלה הארצות וואלי הרברט, שעמד בראש תהליך הבחינה מחדש ב-1988, הסיק שפירי פספס את הקוטב בכמאה קילומטרים, לאחר שסחף הקרח הסיט אותו ממסלולו. אולם הרברט לא היה חף מאינטרסים: אם פירי וקוק לא הגיעו לקוטב, הרברט עצמו הוא האדם הראשון שהגיע לשם ברגל, ב-1969.

גילוייו של דייווידסון מוסיפים לפחות ראיות מסוג חדש, אף על פי שמחנותיהם של פירי ושל קוק ימשיכו בוודאי להתכתש. אולי במקום לריב על העבר, עדיף לנו לצפות לשיא נוסף שאמור להתרחש בהמשך השנה: האדם הראשון שיגיע לקוטב הצפוני בקיאק.

(c) 2014 Reed Business Information - UK. All Rights Reserved.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סטפן בטרסבי, New Scientist.


תגובות פייסבוק