שני מגלי ארצות טענו שהם היו הראשונים להגיע לקוטב הצפוני. האם מטאורולוג קנדי הצליח לגלות מי מהם שיקר?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות
כשרוברט סקוט הגיע לקוטב הדרומי בינואר 1912, הוא מצא מוט תקוע באדמה. המוט תמך באוהל שהשאיר שם רואלד אמונדסן חמישה שבועות קודם לכן. בתוך האוהל היה פתק שיועד לסקוט כדי שלא יהיה כל ספק בשאלה מי הגיע לשם ראשון. בקוטב הצפוני שבצדו השני של העולם, לעומת זאת, היה הקרח סוחף כל סימן שהוא, ולכן היה קשה יותר למגלי הארצות הראשונים להוכיח שהגיעו לשם. פרדריק קוק היה ראשון לטעון שעשה זאת, באפריל 1908. ההישג נחגג עם שובו לארצות הברית ב-1909, אולם במהרה ספג המוניטין שלו מהלומה פומבית: הצהרה קודמת של קוק, לפיה טיפס בשנת 1906 על ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה, הר מקינלי, הוכחשה על-ידי שותפו לטיפוס. העובדה שהתיעוד המפורט של קוק של המשלחת הארקטית נשאר מאחור בגרינלנד לא שיפרה את המצב.
במקום זאת, השבחים הרשמיים – ואפילו פנסיה ממשלתית – הוענקו לחברו לשעבר שהפך ליריבו, רוברט פירי, שטען שהגיע לקוטב באפריל 1909. אך הספקות לא נעלמו, בעיקר לאחר שבחינה מחודשת של התיעוד ב-1988 גילתה מרכיבים חשודים בסיפורו של פירי. כך למשל דפי היומן שלו ריקים באופן מסתורי בששה ובשבעה באפריל 1909, היומיים שבילה בקוטב, לפי טענתו. נתוני הניווטים שלו כתובים על גזרי נייר שהוכנסו מאוחר יותר.
תגליות נוספות העידו על כך שייתכן ששותפו לטיפוס לשעבר של קוק קיבל תשלום מנציגיו של פירי כדי לערער את המוניטין שלו, ושהתיעוד של קוק נשאר מאחור כי חבר המשלחת שנשא אותו חזר לבסוף על ספינתו של פירי – שסירב לקחת את התיעוד איתו. וכך הוויכוח בשאלה מי הגיע ראשון ממשיך להתנהל כבר יותר ממאה שנה, כפי שגילה וויין דייווידסון ב-1997, כשפגש קבוצה של מגלי ארצות מניו זילנד. "הם התחלקו למחנה קוק ומחנה פירי", הוא אומר, "והתווכחו כל הדרך לקוטב הצפוני". הגילוי הזה הביא את דייווידסון לתהות האם אבחנותיו יוכלו לתרום להכרעת השאלה.
דייווידסון עוסק בתצפיות מטאורולוגיות ומתגורר ברזולוט שבאי קורנווליס בנונאווט, קנדה. רזולוט נמצאת כמעט על קו הרוחב 75 צפון, עמוק בתוך חוג הקוטב הצפוני. תחום העניין של דייווידסון הוא שבירות באטמוספרה. זוהי בעצם אותה תופעה שמתרחשת גם על פני אגמים או על חתיכות זכוכית: כשקרן אור חולפת דרך אזורים בעלי תכונות אופטיות שונות, היא מתעקמת. איננו חושבים בדרך כלל על התופעה הזו באוויר, אומר דייווידסון, אבל היא מתרחשת בכל מקום ומעוותת את האופן שבו אנו רואים את העולם. "האופק וכל מה שסביבנו נמצאים בתנועה מתמדת".
בתנאים מסוימים השבירה יכולה לעוות את התפיסה שלנו לחלוטין. כששכבה חמה יותר של אוויר נמצאת מעל שכבה קרירה יותר, האור המתעקם סביב קימורו של כדור הארץ יכול ליצור את התופעה הידועה בשם פאטה מורגנה. בחוג הקוטב הצפוני היא יכולה לגרום למתבונן להאמין שהוא ניצב לפני חומת קרח. אולם לרוב ההשפעה שלה עדינה יותר. כשהשמש שוקעת קרוב לאופק, למשל, היא נראית קצת מעוכה. הסיבה לכך היא שהאור שמגיע לעינינו מחלקה התחתון של השמש צריך לנוע דרך אוויר סמיך יותר קרוב לקרקע, וכתוצאה מכך מתעקם יותר מאשר האור המגיע מהקצה העליון. זו התופעה שדייווידסון מתעד במשך שנים רבות. "אני היחיד בעולם שמתמחה בשבירה של כדור השמש", הוא אומר.
מידת ההשטחה תלויה בזווית של השמש בשמיים ובמצבים אטמוספריים הפכפכים, אבל דייווידסון מאמין שמאגר הנתונים שלו גדול דיו כדי לבחון את תצפיותיהם של פירי ושל קוק. שניהם השתמשו בסקסטנט כדי למדוד את גובה השמש מעל האופק. בעזרת הנתון הזה, לצד התאריך והזמן (שסיפק להם הכרונומטר), יכלו לחשב את קו הרוחב שלהם. הם מדדו את מיקומו של חלקה העליון והתחתון של השמש כדי לקבל ממוצע – ותוך כדי כך מדדו, מבלי להתכוון, את גודלה של השמש. לפי המדידות של פירי, כפי שנרשמו על אותן פיסות נייר ידועות לשמצה, הייתה השמש 6.7 מעלות מעל האופק. לפי מאגר הנתונים של דייווידסון, בזווית זו האטמוספרה אמורה למחוץ את הקוטר האנכי של השמש למשהו בין 31.19 ל-31.49 דקות קשת. הערכים המתועדים אצל פירי הם בין 31.58 ו-32.17 דקות קשת. רק אחד מהמספרים של פירי מתקבל על הדעת, ואילו השאר גדולים באופן בלתי אפשרי. הגדול מביניהם הוא גדול אף יותר מהקוטר הלא-מעוות של השמש, 32 דקות קשת. שבירה אטמוספרית אינה יכולה להגדיל את השמש.
טווח הטעות של פירי, מודד מנוסה, לא היה אמור לעלות על 0.2 דקות קשת, אומר דייווידסון. "אז עכשיו יש לי בעיה עם הבחור הזה. מודד טוב היה אמור להבחין במדידות מנופחות בצורה כה חריגה ולדחות אותן מיד. המסקנה העולה מכך היא שהוא לא ביצע שם תצפיות". אבל אם כבר לרמות, למה להכניס מדידות בלתי-אפשריות? ההשערה של דייווידסון היא שמישהו שהייתה לו גישה לארכיון של פירי אבל ידע מוגבל בניווטים המציא את המספרים לאחר מעשה. בכל אופן, המספרים המשונים מטילים צל של ספק על מהימנותו של פירי.
האם משמעות הדבר היא ששמו של קוק טוהר? לא ממש. אחת המדידות שלו של השמש היא 26.5 דקות. הנתון הזה הוא הרחק מחוץ לטווח הקיים במאגר הנתונים של דייווידסון, ועולה ממנו כי קוק התרשל מאוד במדידות. "יש אצלו וריאציות עצומות, גדולות יותר מכל מה שאי פעם מדדתי. אחרי הכול הוא היה רופא, לא פיזיקאי".
אבל יש ניצוץ של תקווה. באחת התצפיות שלו מתעד קוק את השמש כשהיא נמצאת חמש מעלות מתחת לאופק. זה עלול להישמע כמו טעות נוספת, אבל שבירה קיצונית כזו יכולה להתרחש הרחק על פני הקרח הארקטי השטוח. אז אף על פי שישנם כאלה שחושבים שקוק לא הגיע רחוק, הנתון הזה מעלה אפשרות אחרת.
אבל בסך הכול, נראה שאין לבטוח לא בטענות של פירי ולא בשל קוק. "אני משער שאיש מהם לא הגיע לקוטב," אומר דייווידסון. הוא לא הראשון להעלות את ההשערה הזו. מגלה הארצות וואלי הרברט, שעמד בראש תהליך הבחינה מחדש ב-1988, הסיק שפירי פספס את הקוטב בכמאה קילומטרים, לאחר שסחף הקרח הסיט אותו ממסלולו. אולם הרברט לא היה חף מאינטרסים: אם פירי וקוק לא הגיעו לקוטב, הרברט עצמו הוא האדם הראשון שהגיע לשם ברגל, ב-1969.
גילוייו של דייווידסון מוסיפים לפחות ראיות מסוג חדש, אף על פי שמחנותיהם של פירי ושל קוק ימשיכו בוודאי להתכתש. אולי במקום לריב על העבר, עדיף לנו לצפות לשיא נוסף שאמור להתרחש בהמשך השנה: האדם הראשון שיגיע לקוטב הצפוני בקיאק.
(c) 2014 Reed Business Information - UK. All Rights Reserved.
תגובות פייסבוק
יש גאונים שפויים
כריסטה ל' טיילורהאם הפרעות רגשיות מגבירות את היצירתיות, או שמדובר בסטריאוטיפ רומנטי מסוכן? תגליות...
X רבע שעה
לכל הרוחות
יעקב בורקמייקל פאראדיי, דתי אדוק מחד ומדען מהולל מאידך, נקרא להכריע: תקשורת עם...
X 4 דקות
על מלא
כשהביטוי "על מלא" הופיע באורח מהדהד בזירה הציבורית הישראלית, איש אינו נזקק להסבר. יש לשער שגם מי שלא הכירו אותו או לא היו מודעים לו בדיוק, הבינו במה מדובר: משהו כמו "עד הסוף", "בעוצמה המרבית", "ללא סייג", "בגרסה המוחלטת" וכדומה. "ממשלת ימין על מלא" היא ממשלה ימנית ללא כחל וסרק, ללא גוון אחר, ללא פשרה, ויתור או סטייה מהיותה מורכבת רק מ"ימין". לא אכנס כאן למשמעות הפוליטית או הלאומית של הדברים וגם לא אנתח את ימניותו של הימין או אפילו את מקור המונח "ימין". ענייננו כאן הוא המבנה הלשוני, והוא אכן מעניין.
"על מלא" הוא תואר. לצורך העניין לא הכרחי להבדיל בין תואר השם ותואר הפועל, שתי קטגוריות שהגבול ביניהן מיטשטש לא פעם, ויתכן בהחלט שהוא יותר מלאכותי מכפי שלימדו אותנו בבית הספר. כתמיד, הדוגמאות ידברו. לא רק "על מלא" יש לנו בעברית הישראלית של ימינו. גם "על בטוח", כלומר בדרגת ביטחון גבוהה, בוודאות גבוהה.
בשלב זה, נראה כי המבנה הוא "על" + תואר, כך שהצירוף כולו מתפקד כתואר. חשוב לשים לב לנקודה האחרונה: "על מלא", "על בטוח" ודומיהם מבחינה מבנית - הם צירופים שמתפקדים כתואר. זאת בניגוד לביטויים כגון "על שקט", כשמדובר במכשירי טלוויזיה, טלפונים סלולריים וכו', למשל, "על אוטומט" בהקשר של מכשירים אחרים, או "על קירור" במזגן. כלומר, כשיש מכשיר בעל מספר מצבי פעולה שונים, "על" + [שמו של המצב] הוא צירוף שמציין את מצב הפעולה שאנו קובעים למכשיר. המבנה הזה שונה בהחלט מ"ממשלת ימין על מלא", ביטוי שמציין שאין לממשלה מצב אחר, אופציה אחרת או כוונון אחר לפעולתה. ואולי, באורח דומה, על דרך המטפורה, אפשר להבין גם את הביטוי "על ריק", כלומר לשווא, ללא תוחלת, באורח שאינו מניב דבר. "על ריק" בוודאי אינו ביטוי של מידה כמו "על מלא" או "על בטוח".
אם "על מלא" מציין "במידה המרבית", הרי שהצירוף המתפקד כתואר מביע מידה. כדרך להביע מידה, יש לו מתחרים. למשל, המבנה הכולל הכפלה. כידוע, "ילד רזה רזה" הוא ילד רזה מאוד, "מיץ מתוק מתוק" הוא מיץ מתוק ביותר, "אני רוצה את הצ'יפסים דקים דקים" אומר המערכון והכוונה לדרישה לצ'יפס דק מאוד (מאוד), והאפשרויות להכפיל כך בעברית המודרנית רבות מאוד. ואולי זאת גם הדרך להבין את הדוגמה המקראית הידועה בסצנה בין יעקב ועשיו: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם". כלומר, יתכן שעלינו להבין את "זה" כמתאר את "האדום האדום", את הדבר שהוא אדום בתכלית האפשרות שלו להיות אדום, כפי שמאכל מפתה ייראה בעיניו של אדם רעב מאוד. מבני הכפלה מהסוג הזה קיימים גם בשפות אחרות, והם צריכים להיות מנותחים, מושווים ומובנים בכל שפה בהקשריה ובמסגרת מנגנוניה התחביריים.
בעברית, בדגם שהראיתי כאן בקצרה, הגורם המוכפל הוא תואר. ההבדל במשמעות לעומת "על" + תואר הוא בכך ש"על" + תואר נוטה להביע הפלגה, מידה מרבית, של דבר שנתפש כחיובי, שתכונתו החיובית מגיעה לידי מיצוי אין למעלה ממנו. במבנים של הכפלה, הדגשת החיוב היא ככל הנראה מקרה פרטי. מעיד על כך דגם נפוץ אחר הכולל הכפלה, והפעם הכפלה של שם עצם, כמו ב"גבר גבר", כלומר גבר בתכלית התגלמות התכונות שנהוג לייחס לגברים; "סרט סרט" הוא סרט מעולה במיוחד, כליל השלמות הקולנועית וכן הלאה.
בד בבד, יש לשים לב ל"על", שתחבירו עשיר מאוד ותפקידיו רבים. החל בציון של איום ("פלשתים עליך שמשון"), מובן המוכר גם בערבית, והוא כנראה קדום מאוד, ועד לבניית מבנים של תואר כפי שהראיתי כאן. "על אחריותך", "על הראש שלי", "זה עלי" (כלומר אני נוטל על כך את האחריות) משלב בין המובן העתיק של איום וסכנה מסוימת, ביצירתם של ביטויים שיכולים לתפקד כתואר. צירופי תואר שמביעים מידה הם חלק מהסיפור של התחביר המורכב של "על", הרחק מהשימושים שלה כ"מילת יחס" (מונח משונה ולא מאוד מועיל), לציון עניינים מרחביים-גאומטריים מסוג "הספר מונח על השולחן".
העושר התחבירי של העברית המודרנית מרשים מאוד. ביטוי קטן כמו "על מלא" פותח יותר מצוהר אחד לעולם של אפשרויות ומבנים שמתגלות בהם דינמיות ואפשרויות ליצירתיות ולהבעה חזקה, מדויקת ודקת הבחנה.
אין ספק: יש לנו תחביר תחביר, שמתגלה לנו אם אנחנו מוכנים לעבוד עליו על מלא.