גם אנחנו רוצים להיקרא מדענים

פרידריך האייק, חתן פרס נובל לכלכלה, תרם גם תרומה משמעותית, שאינה מוכרת דיה, לפילוסופיה של המדע. הוא התמקד במיוחד בהתמודדות עם תופעת ה "מדענות" (Scientism). המושג ״מדענות״ מתייחס למצב שבו מתודה מתחום המדעים המדויקים מוּחלת על תחום אחר באופן שאינו מותאם או מתאים. בספרו The counter-revolution of science : studies on the abuse of reasonמתאר האייק את ההיסטוריה של התפתחות המדענות החל מסוף המאה ה-18 ואל תוך המאה ה-19.

המהפכה המדעית קראה תיגר במובנים רבים על ההגמוניה של דת. מכאן יכול להתפתח הרעיון שהמדע יכול אף להוות תחליף לדת ולספק תיאור הוליסטי של ההתפתחות ההיסטורית האנושית בכללותה. האייק מתאר את התפתחות המגמה הזו בצרפת, ומציין במיוחד את השפעתו של הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט. תורתו של פרידריך הגל בגרמניה מאותה התקופה תרמה לאותו רעיון מכיוון אחר, כך שהתגבש רעיון של תיאור הוליסטי של המציאות הכולל את היכולת לחזות את עתיד האנושות ואף לתרום לקידום עתיד שנראה לכאורה בלתי נמנע. ההשפעות מצרפת וגרמניה התמזגו והפכו לבנות ביצוע בכתביו של קארל מרקס.

המדעים המדויקים מתמודדים עם תופעה מורכבת הניתנת לתצפית על ידי החושים. תוצר ההתמודדות היא תיאוריה הנוגעת לחלקיקי יסוד המסוגלים להניב את אותן התצפיות

התנגד בכל מאודו ל"מדענות": פרידריך האייק. תצלום: Mises Institute, ויקיפדיה.

האייק תוקף בספרו את המתודולוגיה של הגישה הזו. הוא מתעמק בהבדלים בסיסיים בין המדעים המדויקים ומדעי החברה ומבהיר כשלים מתודולוגיים בסיסיים בגישת המדענות. המדעים המדויקים מתמודדים עם תופעה מורכבת הניתנת לתצפית על ידי החושים. תוצר ההתמודדות היא תיאוריה הנוגעת לחלקיקי יסוד המסוגלים להניב את אותן התצפיות. למשל, נר בוער הוא תופעה הנגלית לחושים. אטומים, מולקולות ותגובות כימיות הם חלק ממודל תיאורטי המסביר את התופעה הנגלית לחושים.

האייק מדגיש את ההבדל בין תחומי חקר שונים בשני אספקטים בסיסיים:

• התופעות שהם מנסים להסביר.
• המרכיבים הבסיסיים המשמשים להסבר זה.

יחידות ההסבר הבסיסיות בפיזיקה עשויות להיות חלקיקים אלמנטריים. יחידת ההסבר הבסיסית בניתוח משחק שחמט, לעומת זאת, אינן חומריות. לכן ניתן לתאר משחק שחמט שהתקיים על לוח מהודר עם כלים מזכוכית בעזרת ספר מודפס שבו מודפסות תמונות סכמתיות של החלקים. ישנם שחקנים שיכולים לשחק שח ללא כלי משחק, בכוח הדמיון, כך שהביטוי הפיזי של המהלכים שלהם יתקיים בתנועות אוויר בלבד. באופן דומה, ניתוח של קוד מחשב אינו עוסק בחומרה המפעילה קוד זה וניתוח טקסט אינו מתחיל מצבע הדיו, הגופן או ההרכב הכימי ועובי הדפים. כל תחום חקר העוסק בניתוח יחידות מידע אינו מתחיל מחומר, כיוון שהחומר משמש לביטוי או עיבוד המידע בלבד.

במדעי החברה המרכיבים הבסיסיים המשמשים להסבר אינם בעלי תכונות חומריות, אלא הם הפרטים ותפישותיהם

במדעי החברה המרכיבים הבסיסיים המשמשים להסבר אינם בעלי תכונות חומריות, אלא הם הפרטים ותפישותיהם. מבחינת מדעי החברה אין זה משנה אם אותן תפישות הן נכונות או שגויות. התנהגות בני האדם נובעת מתפישותיהם ועניינם של מדעי החברה הוא בתבניות יחסים אנושיים הנובעות מהתנהגויות אלה.

למשל, ללא תלות בטעם האסטטי או הידע שלנו, נחשוב על מדינה שבה צמח מסוים נתפש כמוצר קוסמטי ואחר כתרופה. הפרטים ינהגו בהתאם לתפישות אלה באופן שיוליך לתבניות יחסים אנושיים כמו, למשל, מסחר.

כוח עבודה? מזון? סמל לאומי? מנשא לאביר רומנטי? בני האדם ורצונותיהם קובעים זאת ובהתאם, נוצרים מבנים, גישות ויחסים אנושיים. תצלום: הלנה לופס

מדעי החברה אינם  "כמו מדעי הטבע אבל פחות מדויקים". התחומים נבדלים מהותית כפי שניתן לראות בטבלה זו:

האייק מדגיש במיוחד שמושגים כמו "מדינה", "כלכלה" או "ממשל" הם מושגים אינטואיטיביים ולא "שלם הוליסטי הקיים כעובדה". אותם מושגים פופולאריים אינם אלא תיאוריות מדעיות בוסריות. תפקיד מדעי החברה הוא לייצר מושגים מדויקים יותר על בסיס יחידת היסוד שהיא הפרט ותפישותיו. זהו האדם שתכונותיו הבסיסיות מובנות לחוקר, לא כאיכויות פיזיקליות כמו מסה ומטען חשמלי, אלא מתוך כך שהחוקר מבין דברים כמו: "רצון", "מטרה" ו"תחושות" מתוך כך שגם הוא אדם.

כיוון שמושגים כמו "רצון" אינם מתוארים במונחים פיזיקליים אובייקטיביים, המדענות דוחה את "הפרט ותפישותיו" כמרכיב יסודי. מצד שני אין המדענות רוצה להתעלם מקיום החברה. כיוון שהפרט אינו מתקבל כנקודת התחלה לניתוח, מה שמתקבל כ"עובדה התחלתית" הוא דווקא המכלול, כלומר אותם מושגים אינטואיטיביים כמו "חברה", "מדינה" או אפילו "ההיסטוריה האנושית בכללותה". תיאוריות בוסריות פופולאריות הוליסטיות הופכות לנקודת המוצא לניתוח.

האייק מדגיש שמושגים כמו מוּדעוּת ורצון חלים אך ורק על האדם. למדינה אין נוירונים, אין לה מוח ואין לה תחושות

יתרה מזו. לאותם מושגים אינטואיטיביים מיוחסות אותן התכונות האנושיות כמו "רצון". האייק מדגיש שמושגים כמו מוּדעוּת ורצון חלים אך ורק על האדם. למדינה אין נוירונים, אין לה מוח ואין לה תחושות. יש אולי רצון דומה למספר גדול של אזרחים, ובהקשרים מסוימים נוח להתייחס למדינה כאילו יש לה רצון, אך חשוב לזכור שהרצון היא תכונה אנושית שלתוצר הנובע מאינטראקציה אנושית, כמו מדינה - פשוט אין.

כך נופלת המדענות בדיוק לטעות שהיא רצתה להימנע ממנה: ההאנשה.

לא המדינה רצתה ולא הצבא השתוקק: ביוני 1944 הפרטים רצו והיו מוכנים לסכן את עצמם ולפלוש לצרפת הכבושה - אנדרטת זיכרון בחוף אומהה. תצלום: מסטנג ג'ו

תיאוריה חברתית שאינה מתחילה בפרט ובתפישותיו כיחידת ניתוח בסיסית, מוליכה לבסוף לפרקטיקה של דריסת הפרט ותפישותיו

המין האנושי קיים כבר עשרות אלפי שנים, אך המדעים המדויקים התחילו לפרוח רק לפני מאות שנים. אחת הסיבות לכך היא הסתפקות בהסברים של תופעות על בסיס האנשה, דוגמת: "יש ברקים כיוון שזאוס כועס ומשליך אותם". טענתו של האייק היא שהאנשה שגויה של תופעות חברתיות מזיקה להתפתחות המחקר לא פחות. חמור מכך. מכאן קצרה הדרך לכך שמודעות ספציפית תזדהה עם אותה האנשה כדי לכוון את החברה בצורה "מודעת ומדעית יותר". זהו הרעיון של: "אני המדינה" או בקנה מידה גלובלי "אני האנושות".

תיאוריה חברתית שאינה מתחילה בפרט ובתפישותיו כיחידת ניתוח בסיסית, מוליכה לבסוף לפרקטיקה של דריסת הפרט ותפישותיו. הכללה אינטואיטיבית של "החברה בכללותה" והאנשה של המושג סוללת את הדרך לאישיות שתיקח פיקוד על המבנה החברתי ותתייחס לפרטים כאלמנטים שמטרתם לממש את תפישותיה שלה. התהליך החברתי הדינמי הנובע מאינטראקציה מורכבת של פרטים מוחלף במשטר טוטליטרי, הרואה בהם אמצעי למימוש חזון של אדם אחד או של קבוצה מצומצמת. הכשל התיאורטי מתמזג עם הכשל המוסרי ומוליך לדהומניזציה של האדם.

צבי שלם הוא מפתח חומרי למידה, ממציא משחקים ופילוסוף. הוא מנהלו של אתר לחומרים פדגוגיים

לקריאה נוספת, על ההשפעה ההדדית בין פרידריך האייר וקרל פופר, כאן.

תמונה ראשית: מתוך "הגלגל הכחול" (1920), פרנאן לז'ה, המוזיאון לאמנות בהאג. תצלום: ekenitr