כשהפאנקיסט מברך אותך ביום נעים

בסרטון "טיק-טוק" שעלה לא מזמן עם הכיתוב "סתם עוד יום בגרמניה", גבר הולך ועל פניו הבעה חמורה, והוא נתקל בגסות באדם אחר עם כתובות קעקע ופירסינג, שלובש וסט מעור. בעוד האיש הראשון מסתובב, הבעת פניו משתנה לחיוך מלא אור, והוא אומר "Entschildigung!", כלומר בערך "אשמתי!" [מילולית, אם כי זו הדרך הרגילה לומר "סליחה",  האיש שנתקלו בו, וכן שני החברים שלו בעלי המראה הקשוח, לבושים בבגדים שחורים, משיבים ברוח טובה: "Alles gut!" ("הכול בסדר!")

האם אנחנו מניחים מהו טבעם של אנשים על יסוד מה שהם עושים או על יסוד סטריאוטיפים הקשורים לגילם, למגדר שלהם וכן הלאה?

מיליוני אנשים אהבו את הסרטון הזה, בגלל הניגוד המקסים בין המידה שבה האנשים הללו נראים לא ידידותיים בתחילה, בהשוואה להתנהגותם בפועל. הסרטון גם מאפיין בבלי דעת את המתח הקיים בתחום הפסיכולוגיה בנוגע לאופן שבו אנו שופטים אחרים. האם אנחנו מניחים מהו טבעם של אנשים על יסוד מה שהם עושים (תהליך שפסיכולוגים מכנים "אפקט הסקת התכונות הספונטני") או על יסוד סטריאוטיפים הקשורים לגילם, למגדר שלהם וכן הלאה?

מחקר שראה אור בכתב העת Journal of Experimental Social Psychology בחן את הסוגייה הזאת על ידי בחינת ההשפעה של סטריאוטיפים על ""אפקט הסקת התכונות הספונטני". המחקר מעלה שאלות מעניינות ביחס להתרשמויות היומיומיות שלנו אלה מאלה, ועל השאלה אם הסטריאוטיפים שאנחנו מקדמים ביחס לאחרים (בין אם באורח מפורש ובין אם מבלי להיות מודעים לכך) הם רבי השפעה כפי שנהוג להניח.

מה אנחנו מניחים ביחס אליה? ביחס לאדם הזה? תצלום: צ'אן קיט טו

אילו ראיתם אדם העוזר לסחוב קניות מהסופרמרקט או מקבל ציון טוב במבחן, סביר שהייתם מניחים – אוטומטית, ולעתים קרובות שלא מודע – שהוא בעל תכונות אישיות מסוימות: שהוא ידידותי או פיקח. או, נניח שראיתם ברחוב אדם שצורח על מישהו אחר. "אתם עשויים לחשוב, ספונטנית ואפילו בלי שתהיה לכם כוונה לשפוט את האדם הזה, שהאדם שלפניכם הוא תוקפני, בגלל ההתנהגות הזאת", כך אומרת יאנה מנגלס (Mangels), פסיכולוגית מאוניברסיטת המבורג בגרמניה והמחברת הראשית של המאמר. דבר כזה יהיה דוגמה לפעולת "אפקט הסקת התכונות הספונטני".

מחקרים שנערכו בעבר גילו שסטריאוטיפים עשויים להתנגש עם הסקת מסקנות ספונטנית שצופים מבצעים על בסיס התנהגות של בני אדם, ובמקרים מסוימים אף לגבור עליהאך כשאנו מגבשים רשמים ביחס לאנשים אחרים, אנחנו עושים זאת תוך שימוש במידע שונה, ולעתים סותר, אומרת מנגלס. לאנשים יש גם סטריאוטיפים ביחס לאחרים: הם מניחים שכיוון שאדם נראה כשייך לקבוצה מסוימת, יהיו לו תכונות מסוימות שהם מקשרים עם הקבוצה. בואו נחזור לאדם שצרח ברחוב ונדמיין שמדובר באישה. אם צופה מהצד מאמין בסטריאוטיפ שאומר שכל הנשים הן רגועות וכנועות, האם הוא עדיין יניח ספונטנית, על יסוד התנהגותה, שהאישה הזאת תוקפנית? או שהאמונות הסטריאוטיפיות של הצופה הזה ביחס לנשים יגברו על ״אפקט הסקת התכונות הספונטני״?

מחקרים שנערכו בעבר גילו שסטריאוטיפים עשויים להתנגש עם הסקת מסקנות ספונטנית שצופים מבצעים על בסיס התנהגות של בני אדם, ובמקרים מסוימים אף לגבור עליה. למשל, מחקר משנת 2003 מצא שאנשים שהתבקשו להסיק תכונות ביחס ל"פועל זבל" שמצליח בחידון מדעי, נטו פחות להניח שהוא "פיקח" לעומת דעתם על פרופסור שהיה מצליח בחידון כזה. מחקר אחר מצא שאנשים נוטים יותר להסיק ספונטנית תכונות שמתאימות להתנהגויות התואמות סטריאוטיפ ספציפי, ולא כאלה שאינן עולות בקנה אחד עם הסטריאוטיפים. אך בסדרת הניסויים החדשה שלהן, מנגלס ושותפתה למחקר, ג'וליאן דגנר (Degner) גילו את ההפך:  ״אפקט הסקת התכונות הספונטני״ החזיק מעמד היטב, אפילו נוכח סטריאוטיפים סותרים.

זוג החוקרות השתמש במה שנקרא "פרדיגמת זיהוי ה-PROBE". הנבדקים שלהן קראו אמירות על אודות התנהגותו של אדם, כגון "ג'ון מקבל A במבחן", ולאחר מכן היה עליהם להביט ברשימה של מילים – כגון "אמיץ", "פיקח", "מקבל", ו"מבחן" – ולציין מהר ככל האפשר ביחס לכל מילה אם היא הופיעה או לא הופיעה באמירה הקודמת. ברשימת המילים נכללו תמיד שתי מילים המציינות תכונות שאינן נמצאות באמירה המקורית, אחת מהן כזו שאנשים עשויים להסיק אוטומטית שהיא מתאימה לאדם על יסוד התנהגותו – בדוגמה שהבאנו המילה הזאת היא "פיקח". במחקרים שנערכו בעבר בתחום הפסיכולוגיה החברתית נקבע שבשל "אפקט הסקת התכונות הספונטני", אנשים נוטים פחות לדחות במהירות את התכונה המשתמעת ("פיקח", במקרה הזה) ככזאת שנכללה באמירה המקורית, בהשוואה למהירות שבה הם דוחים תארים אחרים שלא השתמעו מתוך האמירה המציינת התנהגות ("אמיץ", במקרה הזה).

בכל אחד מארבעה מחקרים, מנגלס ודגנר התבססו על תכנון המחקר הבסיסי הזה על ידי יחוס ההתנהגויות הראשוניות לאנשים מקבוצות חברתיות שונות שסטריאוטיפים צמודים להן. למשל, החוקרים ייחסו את ההתנהגות "הרים ערימה של ארגזים כאילו כלום" לאנשים שונים במבדקים שונים בניסוי: או ששרירן מקצועי הרים את הערימה, או איש זקן או אדם בשם "לזלי" (ששימש כביקורת ניטרלית). מטרת החוקרות הייתה לראות אם הסטריאוטיפים של הנבדקים ביחס לגברים זקנים ושרירנים מקצועיים יפריעו, או יעודדו, את ״אפקט הסקת התכונות הספונטני״ – שבדוגמה הזאת נועד להביא למסקנה שהאדם המדובר היה "חזק".

כל הרשמים אפשריים. מה שקובע הוא ההתנהגות שאנו רואים. תצלום: Magali M

אם נהיה מודעים יותר לתהליכים הפסיכולוגיים ביסוד ההתרשמויות שאנו מגבשים ביחס לאחרים הדבר עשוי לסייע לנו להיות נכונים יותר להתנגד להתרשמויות הספונטניות שלנו

להפתעתן של החוקרות, רק אחד הניסויים הראה שלסטריאוטיפים הייתה השפעה כלשהי על ״אפקט הסקת התכונות הספונטני״, ואפילו במקרה הזה ההשפעה הייתה קטנה. עם נתמקד בפרטי הדוגמה שלעיל, המשתתפים נראו כמי שנוטים במידה שווה להניח שהאיש הזקן היה חזק (על פי התנהגותו) או שהשרירן היה חזק. "לא מצאנו את מה שציפינו למצוא", אומרת מנדלס. הדבר מורה על כך שיתכן כי ההשפעה של סטריאוטיפים על התרשמויות ספונטניות אינה חזקה כפי שחשבו בעבר, לפחות לא כשאנשים בוחנים התנהגות שאינה דו-משמעית.

חשוב להבין את הנטיות הללו, כיוון שמחוץ למעבדה, כשאנו מבצעים שיפוטים מהירים מהסוג הזה אלו ביחס לאלו, יכולות להיות לכך השלכות ארוכות טווח. "ממחקרים אחרים ידוע לנו שקשה לשנות את ההתרשמויות [הספונטניות] הללו ", אומרת מנגלס. אם נהיה מודעים יותר לתהליכים הפסיכולוגיים ביסוד ההתרשמויות שאנו מגבשים ביחס לאחרים הדבר עשוי לסייע לנו לחשוב יותר לעומק על ההנחות שאנו מניחים – ולהיות נכונים יותר להתנגד להתרשמויות הספונטניות שלנו במקרים שבהם אנו מגלים שהן אינן מדויקות. (ברוח זו, מחקרים קודמים הראו שלשים את עצמנו, בכוונה מודעת, בנעליהם של אחרים יכול למנוע מאיתנו לקפוץ למסקנות באשר לתכונות שלהם על בסיס רסיסי התנהגות שאנו קולטים).

כל עוד אנשים מפרשים את ההתנהגות הממשית של אדם אחר, הם עשויים לבצע ביחס אליו שיפוטים המבוססים יותר על מה שהוא עושה, ולא על פי הסטריאוטיפים המקושרים אליו

הממצאים החדשים מבוססים על סדרה אחת בלבד של מחקרי מעבדה ומובן שאין פירושם שבני אדם לעולם אינם משתמשים בסטריאוטיפים כשהם מבצעים שיפוטים ביחס לאחרים – סטריאוטיפים הם עדיין השפעות רבות-עוצמה בהקשרים רבים. ובכל זאת, "יתכן שהם אינם משמשים כפי שציפינו במקרים שבהם ההתנהגויות שצפינו בהן אצל אנשים אחרים בהחלט אינן דו-משמעיות", אומרת מנגלס.

משמעות הדבר היא שכל עוד אנשים מפרשים את ההתנהגות הממשית של אדם אחר, הם עשויים לבצע ביחס אליו שיפוטים המבוססים יותר על מה שהוא עושה, ולא על פי הסטריאוטיפים המקושרים אליו. או כפי שמנגלס אומרת בכותרת של המאמר שלה: "כשהפאנקיסט מברך אותך ביום נעים, הוא בכל זאת נראה ידידותי".

שיילה לאב (Love) היא כותבת ב-Psyche. מאמריה בנושאים מדעיים התפרסמו ב-"Vice", ב-"Wired" וב"ניו יורק טיימס", וכן בכתבי עת אחרים. היא מתגוררת בברוקלין, ניו יורק.AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: פאנקיסט בלונדון - תבקשו ממנו מידע כיצד להגיע להצגת תאטרון? תצלום: סטיב ברקר, unsplash.comPhoto by Steve Barker on Unsplash