מתחילים מהסוף

בשנת 1881, יליד אמריקני בשם סקו-סאצ׳ט-און (Squ-sacht-un) משבט Squaxin באזור של איים במה שהיא כיום מדינת וושינגטון בצפון מערב ארצות הברית, חלה, ולכל הדעות גם מת. אשתו החלה בהכנות לטכסי הקבורה. כפי שסיפר על כך ברבות הזמן סקו-סאצ׳ט-און:

״נשימתי פסקה ומתתי. בבת אחת ראיתי אור בוהק – אור גדול – שעינה את נשמתי. הבטתי וראיתי שלגופי אין נשמה – הבטתי בגופי שלי – הוא היה מת.״

נשמתו, לפי אחד התיאורים, עלתה לבית שבו שאל אותו אדם אם הוא מאמין באלוהים. בתוך הבית הוא נתקל בתצלום שלו עצמו, שאיכשהו חשף את כל המעשים הרעים שהוא עשה בחייו

נשמתו, לפי אחד התיאורים, עלתה לבית שבו שאל אותו אדם אם הוא מאמין באלוהים. בתוך הבית הוא נתקל בתצלום שלו עצמו, שאיכשהו חשף את כל המעשים הרעים שהוא עשה בחייו. לאחר מכן הוא היה עד לשריפתם בכבשן של אנשים שהוא הכיר. בסופו של דבר, הוא פגש את אלוהים וניתנה לו הבחירה: לחזור לעולם כדי להטיף לנצרות או ללכת לגיהינום. לפני שהוא התעורר, הראו לסקו-סאצ׳ט-און עולם יפהפה, זוהר מאור, שבו הוא חווה תחושות של שלווה ונוחות. סקו-סאצ׳ט-און עבר שינוי גדול בעקבות החוויה הזו, והוא הסביר זאת כך: ״ראיתי אור גדול בנשמתי מאותה ארץ טובה; [הבנתי] את כל מה שישו רוצה שנעשה. לפני שקמתי לתחייה, הבנתי שהייתי חוטא״.

לבני Squaxin היו מנהגים שונים מאוד מהמוכר לנו, אך חוויות סף המוות שלהם דומות לשלנו. תצלום: Hathi Trust Digital Library, ויקיפדיה

זוהי דוגמה למה שלימים נודע בשם חוויה של סף מוות (Near Death Experience או NDE). חוויות סף מוות זכו להכרהבמערב מאז אמצע שנות השבעים של המאה שעברה, אך בני אדם, החל מבני האימפריות הגדולות ביותר וכלה בחברות הציידים-לקטים הקטנות ביותר, חוו אותן מאז ומעולם. אפשר למצוא תיאורים כאלה בטקסטים מקודשים עתיקים, במסמכים היסטוריים, ביומנים של מגלי ארצות ומיסיונרים, ובדיווחים האתנוגרפיים של אנתרופולוגים. בין מאות הדיווחים הללו שאספתי אפשר למצוא עדות של שליט מקומי סיני במאה השביעית לפני הספירה, עדות של חייל יווני מהמאה הרביעית לפני הספירה, דיווח של קדושה בלגית בת המאה ה-12, של נסיכה בת משיקה (Mexica) מהמאה ה-15, אדמירל בריטי מהמאה ה-18, קורבן של טכס הקרבת אדם בגאנה במאה ה-19 וגבר סובייטי שלכאורה הרג את עצמו אך הוחיה במהלך ניסויים בהשבה לחיים. חוויות סף מוות יכולות לקרות למי שנוהים אחר כל דת שהיא, וגם למי שאינם מחוברים לשום דת.

סיפורים משוּמר, ממצרים, מהודו ומסין הקדומות ומעבר להן, נפש עוזבת את הגוף, נעה בתוך מקום חשוך לאזור אחר ובוהק מאור, שם מקבלים את פניה קרובים שעברו מן העולם, היא עוברת הערכה כלשהי על יסוד החיים שלנו בעולם הזה, והיא פוגשת אלוהות או ישות אחרת שלעתים קרובות מתוארת כקורנת אור וכן הלאה

לעתים קרובות תיאורים של חוויות סף מוות מרחבי העולם נוטים להיות דומים באורח בולט למיתוסים של מסעות שלאחר המוות בדתות שונות. בסיפורים משוּמר, ממצרים, מהודו ומסין הקדומות ומעבר להן, נפש עוזבת את הגוף, נעה בתוך מקום חשוך לאזור אחר ובוהק מאור, שם מקבלים את פניה קרובים שעברו מן העולם, היא עוברת הערכה כלשהי על יסוד החיים שלנו בעולם הזה, והיא פוגשת אלוהות או ישות אחרת שלעתים קרובות מתוארת כקורנת אור וכן הלאה. חשוב לזכור שהמאפיינים המשותפים הללו מתגלים על אף מרחבים עצומים של זמן וחלל המפרידים בין התרבויות הללו.

האם יתכן שסוג זה של חוויה יוצאת דופן, המקושרת באורח אוניברסלי עם מצב שבו אדם כמעט מת, היא מקור בסיסי לאמונות באשר למה שיש אחרי החיים? עבור חברות רבות, אין כל צורך בספקולציות. בתיאורים היסטוריים וגם בתיאורים מודרניים, נאמר לא פעם שחוויות סף מוות מובילות באורח ישיר לאמונות חדשות, כולל האמונות שהתודעה יכולה להיפרד מהגוף ושהיא מוסיפה להתקיים לאחר המוות. גיליתי יותר משבעים תיאורים של חוויות סף מוות של ילידים אמריקניים מהמאות ה-16 עד ה-19, וביותר מעשרים מתוכם נאמר שהחוויה הייתה מקור לידיעה על אודות מה שאחרי החיים. באורח דומה, באיים של האוקיינוס השקט, 19 מבין 36 תיאורי חוויות סף מוות שמצאתי כוללים טענות דומות.

בדוגמה מרתקת משנת 1634, בני האינו (Innu) ממזרח קוויבק ולברדור (בקנדה של ימינו) אמרו למיסיונר הישועי הצרפתי פול לה-ז׳ן (Le Jeune) שהידע שלהם על העולם שלאחר המוות מקורו בשניים מאנשיהם שנסעו לעולם הרוחות ושבו ממנו. חוויות סף המוות שלהם נתנו לבני האינו כלים לאתגר את הטענות של לה ז׳ן בנוגע לגן העדן והגיהינום הנוצריים, שכן על פי הראיות של אנשים שחוו חוויות סף מוות, כולם הולכים לאחר מותם בדיוק לאותו מקום.

הם כבר ידעו: ביקור של סוחר לבן אצל בני אינו בלברדור, קנדה (1863). תצלום: הספרייה הבריטית, ויקיפדיה

חוויות סף מוות היו חוויות מכוננות לתנועות דתיות שלמות. תנועות שהתבססו על חוויות סף מוות קידמו הזרמת חיוניות חדשה – מין לידה מחדש סימבולית – של תרבות מקומית. דוגמה מובהקת לכך היא דת ״ריקוד הרפאים״ (Ghost Dance) שנוסדה על ידי השמאן בן ה-Paiute לאחר חוויית סף המוות שלו וחוויות התגלות נוספות שחווה. אלא שתנועות אלה הופיעו והתחוללו בכל רחבי תבל. בברזיל, בגיאנה ובוונצואלה, שורשיה של דת ה״הללויה״ של בני ה-Akawaio נטועים בחוויית סף המוות ובהתגלויות של מייסד הדת. כתוצאה מכך, נוצרו הנחיות כחלק מהמסורות הללו, ובהן פרקטיקות פולחניות (כגון תיפוף וריקוד בעלי אופי חזרתי, או שימוש בסמי הזיות) שמטרתן לגרום לחוויות וחזיונות הדומים לחוויות סף מוות. לא זאת בלבד שהדתות הללו מעוגנות בחוויות סף המוות של אנשים מסוימים, אלא שהן שימשו לצורך דמוקרטיזציה של חוויות סף המוות, והן מאפשרות לחסידי אותן דתות לחוות חוויות כאלה בלי שיהיה עליהם למות.

דתות גדולות יותר, כמו בודהיזם ״הארץ הטהורה״ (Pure Land) במזרח אסיה מעניקות ערך מיוחד לחוויות סף מוות וכוללות תיאורים רבים של חוויות כאלו בטקסטים המקודשים שלהן

דתות גדולות יותר, כמו בודהיזם ״הארץ הטהורה״ (Pure Land) במזרח אסיה מעניקות ערך מיוחד לחוויות סף מוות וכוללות תיאורים רבים של חוויות כאלו בטקסטים המקודשים שלהן. בדוגמה אחת, משנת 705 לספירה, עוזר למושל של מחוז מיאקו ביפן, אדם בשם הירוקוני (Hirokuni), היה לכאורה מת במשך ארבעה ימים, ואז שב לחיים. הוא תיאר כיצד שליחים הובילו את נשמתו על פני גשר ולקחו אותו לארמון זהב שבו הוא פגש את מלך העולם הבא. הוא ראה עונשים שניתנו לאביו בשל העבירות שהוא עבר בעולם הזה, ונאמר לו כיצד להימנע מגורל כזה:

״מי שדואגים לדלקם כתבים בודהיסטיים יחיו בארמון הזהב המזרחי וייוולדו בגן עדן לפי רצונם; אלו שדואגים לייצירת דמויות-בודהה ייוולדו בארץ הטהורה המערבית של חיים בלתי מוגבלים; אלו המשחררים יצורים חיים ייוולדו בארץ הטהורה הצפונית של חיים בלתי מוגבלים״.

לא ידוע אם תיאורים כאלו מבוססים על חוויית סף מוות ממשית כלשהי מבחינה היסטורית, אם כי הם מראים כיצד התופעה נראית ברגיל בהקשר דתי או רוחני. כמו בדוגמאות הרבות מאירופה של ימי הביניים וגם בקרב מורמונים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הסיפור של הירוקוני נכתב בעליל כדי לקדם תובנות והנחיות דתיות מסוימות, שכן כמו רבים שחוו חוויות סף מוות, מסופר עליו שהוא חווה שינוי עמוק בעקבות זאת והפך למופת להתנהגות אדוקה במסגרת המסורת שהוא היה חלק ממנה.

שנדאו (613-681 לספירה), מהכותבים המשפיעים בבודהיזם ״הארץ הטהורה״, בדיוקן מהמאה ה-14, מוזיאון אוניברסיטת אוטאני בקיוטו. תצלום: ויקיפדיה

חשוב לציין שחוויות סף מוות אינן מופיעות תמיד בהקשר דתי, ושההשפעה שלהן על האמונות הרוחניות אינה מוגבלת לאנשים שהיו דתיים עוד קודם לכן. אתאיסטים מושבעים יכולים גם הם לשנות את אמונותיהם ואת תפישות העולם שלהם לאחר חוויית סף מוות. מספרים שלאחר ששב לחיים בעקבות חוויית סף המוות שהוא עבר, הפילוסוף הפוזיטיביסט הלוגי האנגלי איי. ג׳יי. אייר (AJ Ayer) אמר לרופא שלו: ״ראיתי יצור אלוהי. חוששני שיהיה עלי לעדכן את כל הספרים והדעות השונות שלי״.

אין שתי חוויות סף מוות הזהות בכול. כמו בכל חוויה, הן עוברות דרך הפילטרים של השכבות המורכבות של התרבות, השפה והזהות האישית שלנו

עלינו גם להיזהר לא להפריז בהערכת הדמיון בין תרבויות בכל הנוגע לחוויות סף מוות. על אף שמשותפים להן תמות דומות בכל מקום שבו הן מתרחשות, אין שתי חוויות סף מוות הזהות בכול. כמו בכל חוויה, הן עוברות דרך הפילטרים של השכבות המורכבות של התרבות, השפה והזהות האישית שלנו. לאור העובדה שסקו-סאצ׳ט-און התנצר, חוויית סף המוות שלו כללה דימויים נוצריים והוראות להטיף את הדת עם חזרתו לחיים. בדוגמאות מהמזרח, אנשים שחוו חוויות סף מוות נשלחים לא פעם בחזרה לגוף בשל טעות בזיהוי: הישויות של העולם הבא לקחו את האדם הלא נכון. בתיאורים מערביים, לעומת זאת, החזרה מוצגת לעתים קרובות כצורך להשלים משימה בעולם הזה, למשל לטפל בילד. אך דבר אחד משותף לחוויות סף המוות השונות, והוא שהן כמעט תמיד מובנות כחוויות אשר מגלות את ״מה קורה כשאנחנו מתים״.

כיום, התופעה של חוויית סף מוות ממשיכה למלא תפקיד מרכזי באמונות שלנו על אודות נשמות, גופים, המוות ומעבר לו. הנושא מצוי באורח תדיר בתרבות הפופולרית והוא גם חלק מהותי בתנועות רוחניות אלטרנטיביות רבות. יש אפילו קבוצות וחברות העוסקות בחוויית סף המוות שבהן חברים מבקשים לחקור ולעדכן את הרוחניות שלהם לאור חוויות כאלה. הקבוצות הללו חולקות היבטים רבים עם תנועות דתיות, בכך שהן מעלות את מי שחוו חווית סף מוות למעמד גבוה יותר, אפילו למעמד של מעין-גורו, ובכך שהן מנסות לעשות קודיפיקציה של האמונות הנובעות מהחוויות הללו ולהפיץ אותם. הן מספקות דרך לאנשים ״רוחניים אך לא דתיים״, מי שאינם שייכים למערכת דתית מוגדרת, למצוא קהילה החולקת אמונות משותפות. עדויותיהם של מי שחוו חוויה של סף מוות מעניקות גם מידה של נחמה למי שאבלים על מותו של אדם יקר, ולאלו החוששים מהמוות. התועלות הללו מופקות ללא מחויבויות נגזרות וללא הפשרות הפילוסופיות הפוטנציאליות הנובעות לא פעם מהצטרפות לדת מהזרם המרכזי. בסופו של דבר, האמונה בחיים שלאחר המוות על יסוד חוויה אישית אינה דורשת להאמין במיתוסים של אלוהויות ובעיסוק לכאורה שלהן בחיינו היומיומיים. חוויות סף מוות יכולות להעניק לאמונה בחיים שלאחר המוות ממד רציונלי, תוך שהן מאפשרות לאדם להמשיך להיות אתאיסט.

חוויות סף מוות רבות כוללות מראה של מנהרה, אור, אנשים בקצה, ותנועה לעברם - ללא תלות או קשר לדת. תצלום: מרכוס מאייר.

תשובות רבות הוצעו לשאלה מדוע אנשים בכלל מאמינים בחיים שלאחר המוות. האמונות בחיים שלאחר המוות תוארו כהמצאה של ״מקל וגזר״, שבאה לעולם מידי המעמד השליט כדי לשלוט בהתנהגותם של אנשים, באמצעות איומים בעונש שמצפה לבני האדם והבטחות לפרסים נצחיים. אחרים טוענים שאמונות כאלו נוצרו מההתבוננות במחזורי המוות והשיבה שנראים בטבע – שקיעתה וזריחתה של השמש, ההתכלות וההתמלאות של הירח, ההולדת מחדש מדי שנה של צמחים ועצים. או שמא מקורן בכמיהות שלנו לצדק לאחר חיים של אכזבות ארציות, כך שהן בעיקרו של דבר פנטזיות בדבר מילוי משאלות. לאחרונה, מדעי המוח הציעו שאנו למעשה בנויים, ברמה המוחית ממש, כדי להאמין אינטואיטיבית בחיים שלאחר המוות.

יהיו המקורות האמיתיים של חוויות סף המוות אשר יהיו – בין אם הם ביולוגיים, פסיכולוגיים או מטפיזיים – אין כלל ספק שחוויות אלה הן חלק מהחוויה האנושית, שהן יכולות להשפיע על האמונה שלנו בחיים שלאחר המוות

כל אחת מהתאוריות הללו עשויה למלא תפקיד במתן הסבר להיבטים אחדים של אמונות ספציפיות בתרבויות מסוימות. אלא שכולן מתעלמות מהחוויה האנושית האחת שיש לה רלוונטיות ברורה ביותר לאמונות בחיים שלאחר המוות: החוויה של סף המוות. יהיו המקורות האמיתיים של חוויות סף המוות אשר יהיו – בין אם הם ביולוגיים, פסיכולוגיים או מטפיזיים – אין כלל ספק שחוויות אלה הן חלק מהחוויה האנושית, שהן יכולות להשפיע על האמונה שלנו בחיים שלאחר המוות ושהן אפילו יכולות לתרום להיווצרותן של תנועות דתיות חדשות. תופעת חוויות סף מוות מחזקת את מה שנראה שבני האדם בנויים מראש להאמין בו: שלמעשה, איננו מתים.

כשסקו-סאצ׳ט-און שב מחוויית סף המוות שלו, הוא קיים את ההבטחה שהוא הבטיח בעולם הנשמות והחל ללמד נצרות – אם כי הוא עשה זאת באורח ילידי מובהק. זה היה הבסיס לכנסיית השייקר האינדיאנית (The Indian Shaker Church), שנקראה כך בשל ההתפתלויות האקסטטיות של חבריה במהלך טכסים. אף שהשייקרים ראו בעצמם נוצרים, הם לא העדיפו את התנ״ך כמקור להתגלות – אלא הסתמכו על עדותו של סקו-סאצ׳ט-און, שנודע גם בשם ג׳ון סלוקום (Slocum). לואי יובלוץ׳ (Yowaluch), ראש הכנסייה בשנת 1893, העיר על התפקיד היסודי של חוויית סף המוות בהולדת הכנסייה: ״שמענו על קיומו של אלוהים מפיו של ג׳ון סלוקום... מעולם לא שמענו על דבר כזה, שאדם מת ומביא את הבשורה שיש אלוהים״.

גרגורי שושן (Shushan) הוא חוקר העוסק בחווייות סף מוות ובחיים שלאחר המוות בתרבויות ברחבי העולם ובהיסטוריה האנושית הוא מחבר הספרים Conceptions of the Afterlife in Early Civilizations משנת 2009, Near-Death Experience in Indigenous Religions משנת 2018. שני ספרים חדשים יותר שלו הם The Historical Anthology of Near-Death Experiences וכן The Next World. גרגורי שושן מתגורר בסנטה פה, ניו מקסיקו.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: פרט מתוך ״עלייתם של המבורכים״ (1504), היירונימוס בוש, גלריה דלה אקדמיה, ונציה. תצלום: ויקיפדיה