שככה יהיה לך טוב

מלבד פסיכופתים ונרקיסיסטים, רבים מאיתנו מחויבים לרעיון אשר לפיו, מנקודת מבט מוסרית, כאשר אנו פועלים עלינו להתחשב באינטרסים של אחרים, ולא רק באלה שלנו. אבל אם אנו רוצים לחיות היטב ולהיות טובים מוסרית, עד לאן עלינו להרחיק לכת? האם עלינו להתחשב באינטרסים של אחרים אפילו יותר מאשר באינטרסים שלנו – כלומר, האם אלינו לשאוף להיות אלטרואיסטים במיוחד?

מממצאיהם של מחקרים רבים שנערכו לאחרונה אפשר להניח שזהו בהחלט רעיון טוב. אחרי הכול, כשפועלים בצורה אלטרואיסטית, כך עולה ממחקרים אלה, הדבר מועיל לא רק למי שלהם אתם עוזרים, אלא גם חוזר ומועיל לכם מבחינה פסיכולוגית וגופנית, משפר את בריאותכם ומאריך את חייכם. המחקרים הללו הציתו את דמיונם של רבים והניבו כותרות בנוסח ״הכוח הגופני של האלטרואיזם״ ו״שכרון המסייעים״.

הקריבה, נתנה ועזרה הרבה ובהחלט גם זכתה לתהילה עצומה: אמא תרזה (1975), תצלום: UN Photo

הבעיה העיקרית היא שלא כל ההתכוונויות האלטרואיסטיות במיוחד נולדו שוות. ישנם מניעים שונים מאחורי מעשים אלטרואיסטים, והסיבות השונות הללו נבדלות בהשלכותיהן

אולם, מחקר שנערך לאחרונה מראה כי הסיפור מורכב הרבה יותר. הבעיה העיקרית היא שלא כל ההתכוונויות האלטרואיסטיות במיוחד נולדו שוות. ישנם מניעים שונים מאחורי מעשים אלטרואיסטים, והסיבות השונות הללו נבדלות בהשלכותיהן.

חשבו על מניע עיקרי לאלטרואיזם של חלק מהאנשים – תכונה המוכרת בפסיכולוגיה כנטייה להקרבה מוחלטת של העצמי (unmitigated communion). דמיינו אדם בעל דימוי עצמי נמוך, שגם חושש שמא אחרים רואים אותו באותה צורה. הוא מתעלם מצרכיו שלו כדי להקדיש את עצמו לבן זוגו, ילדיו או שכניו ולאינטרסים שלהם. הוא הופך למעורב באופן אובססיבי בענייניהם של אחרים וחייו סובבים רק סביבם, עד כדי כך שכאשר אנשים אלה יוצאים מהתמונה – למשל כשבן זוג נפטר, או כשהילדים או השכנים עוברים לגור במקום אחר – אין לו מושג איך להתחיל לבנות חיים לעצמו. יכול להיות שאתם מכירים או שפגשתם בחייכם אדם כזה.

ההקרבה חסרת הגבולות כרוכה בנטייה לוותר על האינטרסים האישים כדי לקדם את אלה של אחרים, ובמובן זה היא אלטרואיסטית מאוד. עם זאת, חשוב לציין שהקרבה אישית זו מקורה בכך שהאדם כורך את אושרו באושרם של אחרים בצורה קיצונית. הוא פועל לתועלת אחרים כי הוא מרגיש שהם אינם מסוגלים להסתדר בלעדיו, הוא דואג להם באורח מופרז ומרגיש שאינו מסוגל להיות מאושר אלא אם אחרים מאושרים.

המחקרים מאשרים כי אנשים שנוטים להקרבה כזו  נוטים גם לנוירוטיות גבוהה (אי יציבות רגשית) והם חווים יותר מתחים. עמיתיי ואני גילינו גם שאנשים אלה מקבלים ציון נמוך במה שמכונה ״בידול עצמי״ (self-differentiation). אנשים הנוטים לבידול עצמי נמוך מתקשים לאזן אינטימיות ואוטונומיה במערכות יחסים קרובות, ונוטים להגיב תגובות רגשיות עזות לחוויותיהם של אחרים, משום שקשה להם להישאר רגועים בעת שאחרים נמצאים בסערת רגשות. בידול עצמי נמוך, כמו הנטייה להקרבה עצמית, ידוע כקשור לדיכאון, חרדה ומתחים.

ישנו מניע עיקרי נוסף להתנהגות אלטרואיסטית, שקשור בתחושת השמחה הגדולה יותר כשמועילים לאחרים בגלל האופן שהדבר מבסס יחסים חיוביים עם אחרים

המחקר הזה, העוסק בנטייה להקרבה בלתי מוגבלת הוא תיקון חשוב לרעיון הפשטני שלפיו לאלטרואיזם ישנה צורה אחת בלבד, ושהוא מועיל לכם תמיד. הדבר מעלה, כמובן, את השאלה איך נראה אלטרואיזם בריא יותר. למדנו ממחקרים שאנשים נוטים להיות מאושרים יותר כשהם מועילים למישהו אחר מאשר כשהם מועילים לעצמם. אבל מה שחשוב כאן זו המטרה שבגללה הם חווים שמחה גדולה יותר. עמיתיי ואני סבורים שישנו מניע עיקרי נוסף להתנהגות אלטרואיסטית, שקשור בתחושת השמחה הגדולה יותר כשמועילים לאחרים בגלל האופן שהדבר מבסס יחסים חיוביים עם אחרים – תכונה שלה אנחנו קורים ״התמקדות באחרים״ (others-centeredness).

כדי להבין איך תכונה כזו נראית בפועל, חשבו על סיפור משנת 2018, אז העולם עקב בדריכות אחר הידיעות על אודות קבוצת כדורגל שנלכדה במערה בתאילנד. מאמנה בן ה-25 של הקבוצה, פי אֶק (Pi Ekk) התעקש שיחלצו קודם את כל חברי קבוצתו ורק אז הסכים שיחלצו אותו. לאחר מכן אמר אחד השחקנים כי זה לא היה מפתיע, כי המאמן אֶק תמיד התחשב באחרים לפני שחשב על עצמו ותמיד היה האחרון לשתות מים באימוני הקבוצה. יתכן שאֶק הפגין התמקדות באחרים, שהוא ייחס את אותה חשיבות לחילוצו שלו ולחילוצם של חברי הקבוצה, אבל העדיף לעזור קודם להם בגלל הערך המוסף הכרוך בהפגנת הדאגה כלפיהם.

כרגע, הוא ממוקד בטובתו של אדם אחר, אך מה הוא מפיק מכך? האם זו דרך לחיות? תצלום: YS

אנשים המתמקדים באחרים חושבים שאושרם שלהם ואושרם של אחרים חשובים באותה מידה. בשאלונים, הם נוטים להסכים עם אמירות כמו ״הרווחה שלי חשובה לא פחות ולא יותר מרווחתם של אחרים״. אבל הם גם מעריכים את הקשרים החיוביים עם אחרים. הדבר משתקף בכך שהם מסכימים עם אמירות כמו ״יש ערך רב לשיתוף פעולה של אנשים זה עם זה״. השילוב של גורמים אלה הוא שמוביל אותם להעדיף את התועלת לאחרים במקום לעצמם, כך שהם מסכימים עם אמירות כמו: ״אני מעדיף לוודא שתהיה תועלת לאחר מאשר להבטיח אותה לעצמי״.

אנשים שדורגו על פי מדדינו כמאוד ממוקדים באחרים הם מאוד סלחניים, נדיבים, הוגנים וישרים. הם גם יותר אמפתים, יותר אלטרואיסטים ויותר נוחים לבריות

כצפוי, טבעה האלטרואיסטי להפליא של ההתמקדות באחרים ניכר בבירור בממצאי המחקר שלנו. אנשים שדורגו על פי מדדינו כמאוד ממוקדים באחרים הם מאוד סלחניים, נדיבים, הוגנים וישרים. הם גם יותר אמפתים, יותר אלטרואיסטים ויותר נוחים לבריות. הם מתנדבים יותר ועוסקים יותר בעניינים חברתיים – ובמבחן שערכנו להם ובו נתבקשו לחלק כסף, הם נטו לתת יותר לשותפיהם.

אולם, חשוב לציין אנשים שממוקדים באחרים אינם מועילים רק לאחרים – חייהם שלהם משתפרים גם הם, באופן שתואם יותר את הכותרות הפופולאריות בנוגע לאלטרואיזם, אבל שונה מכפי שהיינו מצפים לו היו נוטים להקרבה חסרת גבולות. גילינו כי אנשים שממוקדים באחרים מרוצים יותר מחייהם, הם חווים משמעות גדולה יותר בחייהם לעומת אנשים אחרים, והם מתמודדים טוב יותר עם לחצים. הם גם מקבלים ציונים נמוכים יותר במדדים שליליים כמו נוירוטיות ובידול עצמי נמוך. בקצרה, התמקדות האחרים כנראה משמרת את ההשלכות החיוביות של מתן קדימות לאחרים אך נמנעת מההשלכות השליליות.

אם התמקדות באחר היא באמת המקום המדויק הטוב עבור אלטרואיזם, ואתם לא שם, יתכן שאתם תוהים מה תוכלו לעשות כדי להתקרב למקום הזה? אני אמנם אופטימי וסבור שתנועה כזו אפשרית – לאור מחקרים על שינוי אישיות רצוני, אבל איני יכול להציע כאן תשובה חד מעמית, משום שהמחקר בנושא רק החל לאחרונה. עם זאת, ישנן שתי הצעות טבעיות שנראות לי אפשריות לגמרי.

כאשר אתם נוטים להועיל לאחרים, האם אתם עושים זאת מסיבות הדומות יותר להקרבה חסרת גבולות, או מסיבות הקרובות יותר להתמקדות באחרים?

הראשונה קשורה בבחינה של התנהגותכם ומניעיכם. כאשר אתם נוטים להועיל לאחרים, האם אתם עושים זאת מסיבות הדומות יותר להקרבה חסרת גבולות, או מסיבות הקרובות יותר להתמקדות באחרים? אם אתם פועלים מתוך דאגה, מעורבים יתר על המידה או מרגישים שאינכם יכולים להיות מאושרים בלי לקחת שליטה על אדם אחר, יתכן שתרצו לחשוב שוב על ההתנהגות שלכם. יתכן כי המניעים שלכם לא תמיד ברורים לכם, כמובן, אבל לעתים תוכלו להבחין או לתקן את המניעים הבעייתיים כשאלה צצים.

שנית, יתכן שכדאי לכם לתכנן מראש ולהציב את עצמכם במצבים שבהם החלטתם מלכתחילה שתעדיפו להועיל לאחרים במקום לעצמכם. אולי תוכלי לתכנן כך שבפעם הבאה שתונח צלחת עם ממתקים במטבחון במשרד, תתנו לאחרים לבחור מתוכם ראשונים. ואולי תוכלו לתכנן לוותר לבני זוגכם בפעם הבאה שבה כל אחד מכם ירצה בבילוי אחר.

אתם אוהבים גלידת תות? אוהבים מאוד? הנה התרגיל: תנו לאחרים ליהנות ממנה לפניכם. תצלום: מרכוס ספיסקה

כך תחוו את הסיפוק המלווה את העזרה לאחרים, ותלמדו להעריך גישה כזו לחיים. שימו לב כי במספר מחקרים שגילו כי אנשים מאושרים יותר כשהם מועילים לאחרים מאשר לעצמם, המשתתפים התבקשו להועיל לאחרים ולא לעצמם. יתכן שזה לא מה שהיו בוחרים בעצמם באותו רגע, אך למרות זאת הם חוו סיפוק רב יותר.

חשוב שתתנו לעצמכם הזדמנות לחוות את הסיפוק הזה, כי הדבר ייסע לכם לתקן את הנטייה של אנשים לזלזל במידה שבה הם ואחרים מעריכים חיבורים קטנים המצטרפים אלה לאלה. אם תוכלו לאזן את הנטייה הזו וללמוד להעריך מערכות יחסים שאתם מאפשרים באמצעות פעולה לטובת אינטרסים של אחרים, הדבר עשוי לסייע לכם להתקרב יותר אל עמדת ההתמקדות באחרים – המקום המוצלח ביותר של האלטרואיזם.

ט. ריאן ביירלי (T Ryan Byerly) הוא פילוסוף מאוניברסיטת שפילד בבריטניה. הוא מעורכי כתב העת European Journal for Philosophy of Religion, גזבר האגודה הבריטית לפילוסופיה של הדת וחבר במרכז לפילוסופיה מעורבת (Engaged Philosophy) בשפילד. בין ספריו: ​Putting Others First: The Christian Ideal of Others-Centeredness (משנת 2019); ​​Paradise Understood: New Philosophical Essays About Heaven (משנת 2017 – בעריכה משותפת עם אריק סילברמן); וגם Intellectual Dependability: A Virtue Theory of the Epistemic and Educational Ideal (משנת 2021).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "תרשי לי לעזור לך", תצלום: מריטה טולדו.