אם היה תואר "הכלכלן הסקסי ביותר בהיסטוריה", ג'ון מיינרד קיינס היה זוכה בו מעל לכל תחרות. הנביא הגדול של ההתערבות הממשלתית בשירות הקפיטליזם היה גבר כריזמטי, עם מבט ממיס לבבות, מבנה גוף גבוה ורזה ושפם אופנתי, אשר תיעד בדייקנות של טופס אקסל את מפגשיו האינטימיים עם מאות גברים ונשים. וירג'יניה וולף כינתה אותו "הגבר השרמנטי ביותר שהכרתי שאיננו אמן" וט"ס אליוט הביע חשש שהשפעתו עליו ועל תהליך הכתיבה של "ארץ הישימון" היא "מדאיגה, מסקרנת ומפחידה כאחת". האובססיה של קיינס לכבוש לבבות באה לשיאה כאשר ביטל ב-1923 את נסיעתו המתוכננת להודו כשליח מיוחד לפתרון מרד המסים בגלל שהתאהב לילה קודם ברקדנית.
על כן מתקפתו הפתאומית של ההיסטוריון והכלכלן ניל פרגוסון נגד קיינס הפתיעה רבים. פרגוסון, אשר דיבר בשבוע שעבר בכנס כלכלי בקליפורניה, אמר ש""קיינס היה הומוסקסואל ולא היו לו כוונות להביא לעולם ילדים. אנחנו לא מתים בטווח הארוך...הילדים שלנו הם ההמשך שלנו. האידיאלים הכלכליים של קיינס הם אלה שהובילו אותנו לבעיות של היום".
ההתבטאות אומללה מהרבה בחינות, והתנצלותו של פרגוסון בסוף השבוע בבלוג שלו חומקת מהדיון. האם אינטלקטואל צריך להיות הורה כדי שמורשתו תוכל להיחשב בעלת ערך לטווח הארוך? האם טובת האנושות, נניח, היא מטרה פחות לגיטימית מאשר הדאגה לעתיד ילדיך-שלך? אופייני הוא שהלחץ על פרגוסון להתנצל נוצר בעיקר בגלל הפגיעה בהומוסקסואלים, ולא בגלל התמיכה הגורפת שלו בנרטיב היהודי-נוצרי של החובה האישית להוליד.
אולם כפי שהכלכלן ג'סטין וולפרס ציין בטוויטר מייד אחר כך, אין זו הפעם הראשונה שפרגוסון תוקף את קיינס על רקע זה. כבר ב-1999 טען פרגוסון שקיינס היה "נשי... אהב לקרוא שירה... התאהב בקלות" ומעל לכל "נכנס לדיכאון במלחמת העולם הראשונה כי כל הנערים שאחריהם רדף גוייסו למלחמה".
קיינס תמיד היה מושא למתקפות מצד כלכלנים שמרניים, ומתקפות אלה בדרך כלל בוססו על התנהגות לא מוסרית כביכול. נבהיר, אם יש צורך, שקיינס היה בדיכאון כי הוא התנגד למותם החזוי של מיליוני בני אדם במלחמה, ושגם אם היה הומוסקסואל מוצהר, הוא בוודאי לא היה "נשי". למעשה, כאשר התחתן עם אחת הנשים היפות בעולם, הבלרינה לידיה לופוקובה, הנשים בקבוצת בלומסברי קיימו ישיבת אבל והמעצבת ונסה בל כתבה ביומנה, "היום איבדנו את הגבר הכי גברי והכי פנוי בלונדון". גם וירג'יניה וולף עצמה חשה קנאה לא מוסברת, שדחפה אותה לנקום בבלרינה הכובשת כאשר ביססה עליה את דמותה של רזיה ב"גברת דאלוויי".
לידיה לופוקובה עצמה, שלא נודעה כמי שמתרגשת מדי בפרשיות האהבים שלה (לשאלתו של בן זוגה אז, הרקדן פרדריק אשטון, מדוע היא עוזבת אותו השיבה: "הו פרדי, שלושת הימים הראשונים איתך היו נהדרים"), ראתה ברומן עם קיינס את "הריקוד היפה ביותר עם הפרטנר היפה ביותר שרקדתי בחיי". שר החוץ הקנדי, אחרי פגישתו עם קיינס, כתב בדו"ח שלו "אני עדיין תחת השפעה מאגית. האם הכלכלן הזה שייך בכלל למין האנושי? יש בו משהו מיתי ועל-טבעי". הכלכלן ליונל רובינס השווה את קיינס לצ'רצ'יל. אחרים השוו אותו ליוליוס קיסר.
האם יש קשר בין תיאבונו המיני האדיר של קיינס לבין התורה הכלכלית שהגה? פרגוסון, אשר בספרו האחרון "עלייתו של הכסף" (אשר ראה אור בעברית בהוצאת "עם עובד) מייחס למערכת הבנקאית הצלחות תרבותיות אדירות, מהרנסנס האיטלקי עד המהפכה הצרפתית, נוטה לייחס לכלכלנים אחרים מניעים אישיים חבויים, הקשורים בדרך כלל בהפקרות מינית. חלק מהטענות הללו, כמו המתקפה שלו נגד הכלכלן פול קרוגמן, מעלות את הסברה שלפחות על-פי פרגוסון, כלכלה אינה מדע, היא העדפה אישית המושתתת על העדפות מיניות.
אין זו תפיסה חדשה של הכלכלה כלל ועיקר. במסה המונומנטלית שלו על פוליטיקה, אריסטו עורך השוואה מדוקדקת בין מין "לא טבעי ולא מוסרי" (מין הומוסקסואלי שאינו יכול להביא להולדה) לבין עשיית כסף "לא טבעית ולא מוסרית", (הלוואות בריבית שאינן מולידות דבר מלבד כסף לשם כסף). אפילו בתקופה היוונית שלפני הנצרות, כאשר הומוסקסואליות לא נחשבה לחטא, הפילוסופים ראו קשר מסוים בין מין אגואיסטי לבין עשיית כסף אגואיסטית. אצל דנטה, תומכי סדום והלווים בריבית מושלכים לאותו מעגל של התופת ב"הקומדיה האלוהית".
הפילוסוף הבריטי ג'רמי בנת'ם הלך בעקבותיהם והגיע למסקנה הפוכה: "מין הומוסקסואלי, ובהגדרה רחבה יותר מין שמיועד רק להנאה, אינו גורם שום נזק כלכלי. למעשה, הוא רק מיטיב עם האנושות". ומכיוון שעל-פי בנת'ם ותלמידו המפורסם ביותר, ג'ון סטיוארט מיל, המעשה הכלכלי הנכון ביותר הוא זה שיביא ל"אושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר", מין לשם הנאה הוא מעשה כלכלי אצילי, יסוד חשוב בסדר הליברלי של מטרות המדיניות הציבורית.
קיינס עצמו לא נרתע מערבוב התחומים האלה, ובצעירותו כתב: "המטרות הראשוניות של החיים הם רדיפת האהבה, רדיפת היופי ורדיפת הידע הכלכלי. מכל אלה, האהבה מעולם ולעולם נועדה להיות הראשונה".
מקורות:דיווח על המתקפה של ניל פרגוסון באתר דה מארקרההתנצלות של ניל פרגוסון בבלוג שלופרק מסדרת הטלוויזיה "עלייתו של הכסף" ששודרה בערוץ 23 ניתוח המתקפות נגד קיינס באתר אטלנטיקהשמרנים מול קיינס בראי ההיסטוריה בכתב העת "אמריקן פרוספקט" האינטלקטואל ההודי פנקג' מישרה על הגזענות של פרגוסון
תגובות פייסבוק
2 תגובות על סקס והכלכלן
קטע מרתק . תודה
הביקורת על תורתו בגלל הומוסקסואליות היא דוחה ופוגענית. הטענה שאדם הרודף אחד תענוגות הווה בלי לחשוב על העתיד הוא כלכלן בעייתי - הגיונית מאוד. ניכר שהוא היה עסוק בהווה בלבד, גם מרדיפתו אחר מה שהוא כינה "אהבה" אבל לא היה בו שותפות ובניית קשר ארוך טווח. ההנאה ממין (כלשהו, מכל סוג) היא נהדרת. אלא שיחסי מין נעשים בין אנשים, ובכך הם בונים גם יחסים אנושיים. מי שתיעד מאות יחסים מיניים לא תיחזק יחסים אנושיים ארוכי טווח עם שותפיו, ובסבירות גבוהה גם פגע בכמה וכמה מהם בלי דעת ובלי לדאוג לאחריתם. יש מקום להטיל ספק בשיקול הדעת שלו בהחלטות כלכליות שמטרתן היא טובת הכלל לטווח ארוך.
זהו זה, מבחינתי אתה לא קיים
קייטלין טיפאניפתאום כולם "רעילים", בעיקר ברשת: איך זה קרה? האם מדובר ברגישות חדשה...
X רבע שעה
מסתירי הפנים
יורם מלצרהסיפור עצמו ברור למדי. בראשית שנת 1943, התפשטה המלחמה בין בעלות הברית...
X 6 דקות
מבריחים
רבים הם המקרים שבהם יש לנו בעברית שני שורשים המורכבים בדיוק מאותן אותיות שורש. יתרה מכך, יש מקרים לא מעטים שבהם שני שורשים כאלו בונים שני פעלים שנראים זהים, כלומר באותו בניין. מול צמדים כאלו, אנחנו תלויים לחלוטין בהקשר, שהוא העוגן המוחלט שלנו בשפה.
מקרה יפה כזה הוא של "ב.ר.ח.". אכן, שני שורשים זהים קיימים בעת ובעונה אחת בעברית, גם בימינו ממש, האחד עניינו הימלטות, והשני עניינו סגירת דלתות ושערים. ובשני המקרים יש לנו פעלים בבניין הפעיל: "הבריח" במובן של "העביר סחורה אסורה תוך הימלטות מהחוק" ו"הבריח" במובן של הסיט בריח המותקן על דלת או שער וגרם להם להיות סגורים.
קל לנו להבחין בין השניים על פי ההקשר, כמובן. קשה להניח הקשרים רבים, אם בכלל, שבהם נטעה לחשוב שהטקסט עוסק בהעברת סחורה בחשאי דרך גבול ולמעשה יתגלה לנו שעניינו של הטקסט הוא סגירה של שער באמצעות בריח. אמנם אפשר לדמיין איזה קשר, שכן בשני המקרים, לפחות באופן שבו תיארתי אותם כאן, מדובר במעברים, גבולות וחסימות. אלא שלמעשה יש כאן ניגוד במשמעות: הברחות של סיגריות כדי לחמוק מתשלום מכס עניינן פתיחה של מעבר, ואילו הברחת שערי הגדרות בלילה עניינה סגירה של מעבר ואפשרות מעבר. יתכן בהחלט שבשירה ייעשה שימוש יצירתי בניגוד כזה, המתבטא בין שני שורשים עם פעלים באותו הבניין, הפעיל, וניתן גם לדמיין סיפור קומי שבו שעוסקים בהברחת בריחים בתחתית של ספינה שמגיעה לנמל זר וסחר בלתי חוקי במנעולים...
מצד הלשון, ברור שכל מילון עברי יצטרך להתייחס בנפרד לשני השורשים: "ברח"(1) לענייני הימלטות ו"ברח"(2) לענייני מנעולים, כשלשורש "ברח"(1) יש מופע בבניין קל: "ברחתי" וכו' וכן מופעים בהפעיל ובסביל המקביל לו, בניין הופעל ("הבריח" ו"הוברח"), ואילו ל"ברח"(2) יש רק מופע בבניינים הפעיל והופעל.
כל המידע הזה אינו ניתן לתרגום מלא לשפה אחרת. החפיפה בצורה בין שני השורשים היא ככל הנראה מקרית. באנגלית, למשל, שרבים אוהבים למדוד על פיה תופעות בעברית או לפחות להבהיר לעצמם מול מה הם ניצבים, "להבריח" במובן של בריחים של דלתות ושערים הוא "to bar". לעומת זאת, "להבריח" במובן של סחורות אסורות פותח בפנינו עולם שיש בו שני ענפים. הפועל הוא to smuggle, ותולדותיו מתועדים בשפות גרמאניות אחרות כמו גרמנית והולנדית, ונראה שבמקור מדובר בעולם הסמנטי של חמיקה, החלקה פנימה, היות דבר חלקלק וכדומה, ולאחר מכן התפתחו משמעויות של פעולה בסתר. יחד עם זאת, יש באנגלית שם עצם שמציין את הסחורה המוברחת ואת העיסוק בהברחה: contraband, שמקורו בשפות הרומאניות – עם תיעוד ברור בספרדית, איטלקית, צרפתית ואחרות – והוא מורכב משני רכיבים, האחד הוא ה-bando, כלומר האיסור, והאחר הוא ההפרה שלו, ה-contra. כך יש לנו באנגלית אפשרות להתייחס לסחורה מוברחת בשני אופנים: smuggled goods ו-contraband, שיכול להיות גם תואר. אגב, bando, האיסור עצמו, הוא מונח ממקור גרמאני, והוא מוכר לנו באנגלית למשל ב-ban, שפירושו איסור שמוטל על דבר מסוים. מארג צפוף ועשיר בין שפות רבות על פני מאות שנים.
מנקודת המבט הזאת, כלומר מעושר אופני ההתייחסות להברחת סחורות באנגלית, אפשר לשאול כיצד אומרים בעברית contraband. וכאן אנחנו נתקלים בעובדה שבעברית אנו אומרים למעשה smuggled goods, כלומר "סחורה מוברחת". יש פה אי-נוחות מסוימת, לא רק בגלל הצורה המורכבת, אלא כיוון ש"סחורה מוברחת" היא סחורה שכבר הצליחו להבריח אותה, ואילו contraband האנגלי אינו מתחייב על כך שהפעולה הלא חוקית גם צלחה, אלא מתייחס גם לסטטוס החוקי של הסחורה.
אם תרצו, יש פה חלל קטן במילון העברי. ואם יש חלל קטן לעניין יומיומי שכזה, לא אבריח את השער בפני החידושים האפשריים ואנסה לשחק עם השורש "ברח", כלומר עם "ברח"(2) ולייצר משהו שאולי יקבל גם חותמת "חוקית" מרשויות האקדמיה שנטלו על עצמן את התפקיד המצחיק הזה.
"תִבְרַחַת" היא אפשרות אחת. "בּורְחָה" תוכל להיות יותר עכשווית-טכנולוגית, ואולי לשמש לסחורה אלקטרונית-מחשבית מוברחת. ומדוע לא שתיהן? כך נבדיל בין מטען של סיגריות שהועבר דרך גבול מדברי באישון לילה ("תברחת של סיגריות בשווי מיליון דולר נתפסה הלילה בידי כוחות של משמר הגבול") ובין נתבים וציוד תקשורת מתוחכם שנתפסו בידי אנשי המכס ("בורחה מתוצרת סין הוחרמה ממטענם של נוסעים בנתב"ג"). בשני המקרים אין בצורה כדי להעיד על הצלחת ניסיון ההברחה או על כישלונו, אלא על הסטטוס החוקי של הסחורה. ובשני המקרים, ענייני המנעולים, הגדרות והשערים, שהעיסוק בהם כנראה מצומצם יותר, לא ייפגעו והמונחים עבורם יישארו ללא שינוי, ואולי כך גם יקבלו יחוד בסופו של דבר.