קיום אצור

בשנים האחרונות תחום האוצרות קנה לו נוכחות ציבורית ותרבותית בולטת. "אוצֵר(ת)" הוא תחום עיסוק ואף מקצוע מוכר, ומוסדות אקדמיים מכשירים בעלי מקצוע, אוצרים ואוצרות לרוב. היות שכך, ראשית יש להתבונן במונח "אוצֵר", שמציין אדם שאחראי על תכנים במוזיאון או בתערוכה: איסופם, שימורם, עריכתם, הצגתם תוך מתן הקשר ונימוקים לבחירה ולאופן ההצגה, להחלטה לשמור ולשמר פריטים מסוימים וכיוצא בכך.

מבחינת השפה העברית, הדברים ברורים למדי: השורש א.צ.ר. נוגע לאיסוף, אגירה ושמירה וכן – כפועל יוצא – למתן ערך למה שנאסף ונשמר. ערכו של אוצָר אמיתי מבוטא גם בכך שלא פעם, בוודאי במקרים של ערך כלכלי, תרבותי או רגשי מובהק, האוצר עצמו מורכב מ"אוצרות", פריטים יקרים ונחשבים במיוחד. איסוף וערך, שמירה וייחוס חשיבות – אלו ההיבטים הבולטים הנוגעים לשורש א.צ.ר. והם משליכים על עיסוקם של האוצְרים ועל תחום האוצְרוּת. הדגש הוא על איסוף ושמירה, ומעבר לכך נוספים המובנים הקשורים לבחירה, לסידור, לעריכה ולמתן המשמעות על ידי כל אחד מהתהליכים הללו והשיקולים הכרוכים בהם.

באנגלית, ובשפות אירופיות רבות, מקצוע האוצְרוּת אינו קשור בחבל הטבור לאגירה או לפריטים רבי ערך, כלומר לאוצָרות. מוקד העולם הסמנטי הנוגע לתחום ולעיסוק הזה הוא הפועל הלטיני cūrō, ושם הפועל הוא cūrāre, והמשמעויות שלו מאירות עיניים. בלטינית, הפועל cūrō מציין סידור, דאגה, טיפול ואף ריפוי, וגם ניהול, ממשל ואחריות על דבר מסוים, ואפילו נטילת אחריות, נשיאה בנטל ולטרוח לטובת עניין מסוים. וכך, curator ("אוצֵר(ת)") ו-to curate("לאצור") קשור ל-to cure, "לרפא". הפועל הלטיני, בשלב של עליית הנצרות, נתן לנו את cura, בספרדית (curéבצרפתית) שהוא הכומר, בעל תפקיד כנסייתי שמופקד בידיו תחום אחריות, קהילה או עניין כנסייתי אחר שהוא צריך לדאוג להם. ומכאן יש לנו גם מונח לגוף הכללי של הכמורה בוותיקן, הוא ה-curia, כלומר שם קיבוצי המציין את כלל גוף הכמורה הדואג לכל הקהילה הקתולית באשר היא. במעבר חד, באנגלית, הפועל to cure משמש לא רק ל"לרפא" אלא גם לטיפול בפריטי מזון, כך שניתן לאכול אותם לאחר זמן, כמו במקרה של החמצה, עישון או המלחה. כלומר: הטיפול שיש בו היבט של דאגה סדורה למצב העתידי של פריט המזון. וכך, טבעי ש-cūrātor בלטינית הוא מי שהופקדה בידיו אחריות, מנהל, שומר-משגיח או נאמן, גם מבחינה פורמלית-משפטית, על עניין מסוים, מי שהוטל עליו להקדיש תשומת לב ולהיות אחראי לתוצאות. מכאן, טבעי היה שתיווצר המילה שמוכרת לנו באנגלית כ-curator כשבשפות אירופיות רבות אחרות הופיעו מילים מאותו מקור לטיני. כלומר, עיקר המובן שנישא על ידי curator הוא האחריות, הטיפול והדאגה.

בימינו, בעולם הדובר אנגלית, עלה הביטוי "curated existence", לתיאור צורת חייהם של רבים המתנהלים ברשתות החברתיות ובעולם של חשיפה מוגברת. הכוונה להקפדה על אופן הצגת קורות החיים, ה"סטורי" באינסטגרם והתדמית המשתקפת מפוסטים בפייסבוק וכדומה. העיסוק המתמיד בשיוף הפינות החדות ובהעלמה של כל דבר בעייתי, שאינו חיובי או שעלול לסדוק את הדימוי מדומה לאוצרות שאינה נחה לרגע, המעצבת את האופן שבו אדם משקף את עצמו, את דמותו הגלויה, הציבורית, המקוונת. החיים מתנהלים כתערוכה, והאדם הוא מוצג שהוא מטפח ללא הרף.

בשפות הרומאניות, curar מתמקד בעיקר בריפוי, כפי שהדבר ניכר בשמו של האי הקטן והמרתק Curação ("קוראסאו") מול החוף הצפוני של אמריקה הדרומית, שנאמר עליו שהוא "אי המרפא" או "אי הרפואה". אמנם נראה שמקור שמו של האי אחר, והוא נגזר מעיוות של השם שהילידים המקוריים כינו בו את עצמם, אך במאות ה-16 וה-17 נפוצה הסברה שהאי שימש מקום מרפא למלחים שסבלו ממחסור בוויטמין סי, שגרם למחלת הצפדינה. המלחים החולים היו מושארים על האי לתקופה של ריפוי, ונראה ששפע הפירות העשירים בוויטמין החשוב שהיו זמינים באי הביא להם את המרפא הרצוי, וחיזק את המנהג לייחס לאי את השם Curação תודות לסגולות מרפא הזמינות במקום.

ובכן, מה טוב יותר להדגיש, את האגירה והשמירה או את הדאגה והאחריות? נוכל לומר ש"אוצֵר" ו-"curator" משקפים, כל אחד בדרכו, מטען של תרבות ומנטליות, המבצבץ מכל מונח על פי התרבות שהצמיחה אותו. ובכל זאת, יש לזכור כי אין פה סימטריה, שכן המונח העברי נוצר זמן רב לאחר התבססות העולם הסמנטי העשיר שהביא לעולם גם את "curator". התהליך העברי שהוליד את "אוצֵר" ואת "אוצְרוּת" הנגזר ממנו הגיוני וסביר מכל בחינה הנוגע למבנים המורפולוגיים הזמינים בעברית. יתרה מכך, השורש ר.פ.א. כבר הפיק מילים לא מעטות והוא גם אינו נוח לגזירה נוספת,מה גם שאין בו היבטים הנוגעים מיידית לדאגה, ואין בו הצד הרך שמשתקף מ-cūrāre הלטיני ומצאצאיו בלשונות הרומאניות, שם נמצא עדיין מילים שנגזרו ממנו ושמובנן "דאגה", "תשומת לב מלאת דאגה" ועוד.

העדפות הן כמובן שאלה של טעם. המונחים העבריים מבוססים ומושרשים היטב, ויתכן שלמנטליות ולהיסטוריה היהודית-עברית גניזות, גנזכים ואוצרות שמורים במעמקים מתאימים מאוד, בעוד שלעולם הספוג בנצרות קתוליות מתאימים גוונים של דאגה וחמלה, תשומת לב של מעורבות. הפועל הלטיני cūrāre הוליד צורות רבות נוספות הנוגעות לאחריות מנהלית ולטיפול בעניינים פורמליים עד השלמתם, וגם למובנים של שימת לב לתקינות ואפילו לחיפוש פשוט. רשת הקשרים ההקשרים הללו גדולה מאוד, ויתכן שצריך פעולה מסורה ורצינית של אוצְרות כדי לסדר את כולם בתערוכה לשונית מרהיבה.