זיקוקים

כשהנהגים ינצחו

״הנהג ניצח (The Motorist Won) כך נקרא הפרויקט שבו קייל ברנקזי  (Kyle Branchesi), העוסק באסטרטגיות, חדשנות ואמנות, מדמיין איך יראה העולם אחרי התאמה מרבית לצרכי המכוניות.  הוא מסביר כי הוא מנסה לבחון עניינים יומיומיים בנסיבות יוצאות דופן, כדי להסב את תשומת הלב למה שאיננו נוהגים לשים אליו לב.

בפרויקט האמור ברנקזי מדמיין כיצד תיראה לונדון אם הנהגים ינצחו ב״מלחמה״ המתנהלת שם בין מצדדי מכוניות ולמתנגדיהן. בהקדמה לדימויים שהוא מציע, הוא מסביר כי מדובר בוויכוח שבו הצדדים מגייסים מיני טיעונים פופוליסטיים ולכן הוא מציג את גרסת המציאות שאינה מתחשבת בתכנון עירוני סביר אלא רק בהקלה על עומסי תנועה וחניה.

בתמונה הראשית: סטונהנג׳, האתר ההיסטורי בתוספת תשתית כבישים מחודשת

בדרך אל בנייני הפרלמנט וביג בן

ארמון בקינגהאם עם מגרש חנייה אופטימלי

ברחובות פיונגיאנג

לא לעתים קרובות פוגשים ביוטיוב צילומים מרחובותיה של פיונגיאנג, עיר הבירה של קוריאה הצפונית, ובוודאי לא צילומים שאינם מעוצבים, מבוימים ומפוקחים על ידי הרשויות. סרטון נדיר כזה הוא הסרטון שצילם ג׳אקה פרקר, המתעד באמצעות מצלמת ״גו פרו״ רכיבה על אופניים ברחובות העיר, ביום חורפי אחד. האווירה נינוחה. תגובות הצופים משעשעות (בעיקר הניסיון לזהות כלי רכב מיושנים או לנתח את סגנון המבנים). בערוץ שלו ישנם סרטונים נוספים הקשורים לחיי היומיום במדינה המסוגרת בעולם.

רשת אנטי-חברתית

הרשת החברתית Daft מוגדרת על ידי יוצריה כ״רשת אנטי-חברתית למינימליסטים״. התקשורת עם אנטי-חברתיים אחרים ברשת נעשית באמצעות שורות הנושא של מיילים בלבד וכל מה שאפשר להכניס באלה. ההצטרפות חינם, ולאחר ההרשמה מקבלים כתובת מייל סודית. אליה כותבים ושולחים, אבל רק בשורת הנושא, כאמור, אם כי אפשר להכניס לשם גם קישורים. הרעיון הוא פשטות וצמצום, ולכן גם אי אפשר למחוק פוסטים אחרי שנשלחו לרשת.

הצעיף של הדוקטור

סדרת הקאלט הבריטית Doctor Who, שהחלה את דרכה בשנות השישים המאוחרות, כעבור עשרים שנה כמעט נזנחה על ידי ה-BBC אבל שבה וכבשה בסערה את הלבבות והמרקעים בעולם, עם כוכבים כמו דייוויד טננט, כריסטופר אקלסטיין, דרק ג׳קובי, בילי פייפר, פיטר קפלדי וג׳ודי ויטיקר, וכותבים כמו דגלאס אדמס, סטיבן מופט ועוד, אינה מצטיינת דווקא בעיצוב. התפאורה, האפקטים והתלבושות התעדכנו אמנם עם השנים, אבל לא איבדו את החן המקורי שלהם - ולכן לא מפתיע שעל פי דרישת מעריצות/ים, תאגיד השידור הבריטי פרסם הוראות סריגה לצעיף המקורי של הדוקטור הרביעי (שגילם טום בייקר, שחקן נפלא שמלאו לו לאחרונה 90), בעל שילוב הצבעים הבלתי אפשרי.

והריהו:

קינדל כבקשתך

זה לא חדש, אבל מרבית משתמשי קינדל אינם מודעים לכך: אפשר לשנות את הפונטים במכשיר, ולקרוא את הספרים (כמעט) בכל פונט שתרצו. ג׳ייסון קוטקה, בעל הבלוג המביא את המיטב שבמיטב ממעמקי הסייברספייס, הוא שהפנה השבוע את הזרקור אל הפטנט הזה, וגם העניק את הקישור המתאים לאתר How to Geek, שמלמד לאט ובסבלנות איך עושים את זה. כאן.

באותו אתר, אגב, אפשר למצוא כל מה שגיקים צריכים: מהשוואות בין שואבי אבק רובוטיים ועד הנחיות כיצד להשתמש ב-״שזאם״ כדי לזהות מוזיקה שמתנגנת באוזניות שלכם.

פסנתר, חצי פסנתר

האמן הקנדי מסקאל לסרה (Maskull Lasserre) מגדיר את יצירותיו כבוחנות את הפוטנציאל הבלתי צפוי של היומיום, באמצעות אלמנטים של נוסטלגיה, אקראיות, הומור ומקבריות, ואומר שכולן מעוררות תחושה של דבר מה מוכר, ועם זאת מוזר וזר באופן מטריד.

הפורטפוליו שלו כולל, בין השאר, סדרות שהוצגו על במות מכובדות בעולם: ״האוקטבה השלישית״ (ראו צילום ראשי), שבה הוא מציג שני פסנתרים המתחברים, לכאורה, באמצעות קנוקנות מגולפות בעץ, ״מתחת לאיזו ערימה של עפר אין אור כוכבים״, שהיא פיסול מתוך ובתוך ספר, מתוך התייחסות לנושאו (ראו תמונות), או Outliers (״חריגים״), נעליים המותירות עקבות של בעלי חיים.

את המגוון העצום של יצירותיו, שכולן מפתיעות, אפשר למצוא באתר.