זיקוקים

ניק קייב, תום וייטס, פרנק בלום וזמרים גדולים נוספים חברו לפרויקט המשלב מוזיקה ואנימציה - ותרמו סיפורים לפרויקט  Stories for Ways & Means.

הסיפורים שבחרו לספר הם פרועים עד פרועים מאוד, כמובן. חברו אליהם מיטב המאיירים והאנימטורים, והתוצאה מוצגת בכריכה קשה, על תקליט ויניל וכמובן, בסדרת סרטונים ברשת. 

למשל:

16.04.2019

Longplayer הוא נגן מוזיקה המנגן יצירה שאורכה 1000 שנה. הוא החל לנגן בחצות ה-31 בדצמבר 1999, והיצירה עתידה להגיע לסיומה בדיוק בסופה של שנת 2999, ללא חזרות - ואז, כמובן, היא תתחיל מחדש, לאלף שנים נוספות.

את היצירה חיבר המלחין הבריטי ג'ם פיינר ( Jem Finer), שהשתמש לשם יצירתה, כמובן, באלגוריתם המבטיח שאכן היצירה תימשך אלף שנה. וכדי שלא תהיה קשורה לטכנולוגיה קיימת ותוכל להתנגן גם על כלים שטרם הומצאו, היצירה אינה קשורה לפורמט מסוים. בימים אלה היא מתנגנת לה על מערך מורכב של  234 קערות טיבטיות, המוצבות בלונדון ומוצגות לקהל המתעניין.

את ההסברים המלאים על הרעיון שמאחורי היצירה תמצאו כאן. ואת הצעדים שננקטו כדי להבטיח שתשרוד עד לשנת היעד, תמצאו כאן.

והסרטון הזה אפילו משמיע צלילים מתוכה (ואם תתמכרו להם, תוכלו להאזין באפליקציה ייעודית בזמן אמת)

 

15.04.2019

קל לפספס, אבל בלא מעט מקומות בעולם המכסים הכבדים המכסים את בורות הביוב, את פתחי הכניסה לתעלות תת קרקעיות שבהן עוברים מגוון כבלי תשתיות, מקושטים ביצירות אמנות של ממש. חשבון הפליקר הזה מציג את המיטב של יצירות האמנות האורבניות האלה (אמנות על Manhole covers), והכתבה הזו באתר אטלס אובסקורה מביאה את סיפוריהם של האמנים היפנים, שהיצירות שלהם מונחות ברחובות, ממש מתחת לאפם של העוברים ושבים.

דוגמאות? בבקשה:

14.04.2019

נורוז, ראש השנה הפרסי המשמש גם לציון בוא האביב, הביא את ספריית הקונגרס האמריקנית להעלות לרשת את אוסף הכתבים הפרסיים העתיקים שלה.

באוסף, המקיף 700 שנה, ישנם מסמכים נדירים בשפה הפרסית, העוסקים בתחומים מגוונים החל ממדע וכלה בדת ופילוסופיה, והם נכתבו בידי מלומדים מן האזור, ובין השאר על ידי כותבים מהודו, מן הקווקז ומאזורים באפגניסטן וטג'יקיסטן. כמו כן כולל האוסף שירים של משוררים ידועים, ליתוגרפיות וטקסטים המלווים באיורים צבעוניים יוצאי דופן ואפילו סידורי תפילה יהודיים.

11.04.2019

עגלת תינוק, נעלי נשים, מכונת תפירה, תיקי יד מהודרים - כולם עשויים מסכיני גילוח.

האמנית טייבה בגום ליפי (Tayeba Begum Lipi) ילידת בנגלדש, מספרת בראיונות שמאחר שהייתה הילדה ה-11 במשפחה בת 12 ילדים, נכחה בלידת רבים מאחייניותיה ואחייניה, וסכין הגילוח החד ששימש את המיילדת לחיתוך חבל הטבור נותר חרוט בזיכרונה. בהמשך יצירתה, הסכין משמש אותה לביטוי האלימות שחוות נשים בכל העולם. בעבודות העוסקות במצוקתם של טרנסג'נדרים, הסכין מרמזת על שיעור ההתאבדות הגבוה בקרב קבוצה זו. בימים אלה מוצגות עבודתיה של ליפי (שכבר הציגה בביאנלה בוונציה וגם בגוגנהיים הניו יורקי) בגלריה סונדראם טאגור בניו יורק, וניתן לצפות בכולן ברשת כאן. 

התמונה הראשית: מתוך עבודת הווידאו של ליפי (Unveiling Womanhood (2017.

10.04.2019

הגבול בין חיים למוות הוא דק, ולעתים גם מאוד לא ברור - לפחות מבחינה חוקית, משפטית -- משום שהוא משתנה ממדינה למדינה, ולכן גם עלול לחרוץ גורלות.

ביאטריס ג'ין, עיתונאית המתמחה בהצגה גרפית של תחקיריה, יצרה מצגת משובחת ואינטראקטיבית, המבהירה את ההבדלים בין האופן שבו מדינות שונות בעולם מכריעות בשאלה האם אדם הוא חי או מת. תחת הכותרת Limbo Lines היא מספרת על הכללים הנהוגים במדינות שונות, ואשר בגללם אדם שמת מוות מוחי ברוסיה עשוי להיחשב חי לגמרי אם ליבו פועם, בסין. המפה שלה גם מגלה באילו מדינות הנושא כלל לא זכה להסדרה חוקית, על אף ההשפעות המרחיקות לכת על נושאים כמו ירושה, תרומת איברים, מעמד אישי ועוד.

המצגת של ג'ין נמצאת במלואה כאן. 

 

 

09.04.2019