סדרת הצילומים של טום האסי (Hussey) נקראת Reflections - שפירושו בבואות, השתקפויות וגם הרהורים - ונראים בה קשישים, המתבוננים בדמויותיהם שלהם מן העבר.
האסי, תושב טקסס, סיפר על שיחה שניהל עם גבר בן שמונים, שחזר ואמר לו שהוא מתקשה להאמין שהוא אכן קשיש כל כך, ושבתוכו, נדמה לו שהוא עדיין אותו גבר צעיר שהיה לפני שישים שנה.
הסדרה כולה כאן. וסדרות צילומים נוספות שלו, כאן.
הצלם MRSY מנהל ברשת עשרות אלבומי תמונות המשקפים שנים של סיורים ביפן, ונועדו, לדבריו, לחשוף את יופיה המיוחד של הארץ. אחד מאלבומיו הגדושים (כ-2000 תמונות, לעת עתה) מתעד את ז׳אנר אמנותי מיוחד: קישוט ועיטור של מכסים של פתחי תעלות (ביוב, למשל) ברחוב.
מקור המנהג לכסות תעלות כאלה במכסים אמנותיים מרהיבים לא לגמרי ברור. יש הסבורים כי מדובר בפקיד ממשלה, שלפני כארבעים שנה החליט להתיר לכל רשות מקומית ביפן לעצב מכסי תעלות משלה, כדי לעורר מודעות לפרויקטים יקרים וחשובים (חידוש צינורות ביוב, צינורות מים ותשתיות אחרות). במשך השנים נערכו ביפן מספר תחרויות עיצוב של המכסים הללו, וערים שונות החלו מתחרות זו בזו, ומתאמצות להפגין מקוריות וטוב טעם. התוצאה לפניכם.
אגב, לטובת המטיילים ביפן המעוניינים לבקר את המכסים, כל תמונהבאלבום מלווה בנ״צ.
וכאן תוכלו למצוא כתבה על ביקור בבית חרושת למכסי תעלות מצויירים.
אריאן קלמנט עבדה כעיתונאית בנונאווט שבצפון קנדה, כשגילתה לפתע את המצלמה. התגלית הזו הובילה ללימודי אמנות בלונדון (שאותם סיימה בהצטיינות) ולמסעות בעולם, שבהם היא מחפשת ניגודים - בין מרקמים, גוונים ובעיקר בין מה שנחשב מושך ומי שנחשב מאוד לא מושך. וכך נולדה סדרת צילומיה המוקדשת לאינטימיות ויופי בזִקנה.
קלמנט אומרת שהקשישים היו תמיד אותם חברים ״בלתי נראים״ בקהילה שבה היא חיה, והיא מצלמת אותם חשופים, על מה שנחשב כפגמי הגיל, כדי להדגיש את עוצמת החיים והשמחה שהיא מוצאת בהם - גם בדוגמנים שחצו את גיל מאה.
ראיון עם קלמנט התפרסם לאחרונה בכתב העת My Modern Met.
בקצה אחד נמצאת זיידי סמית עם הספר ״שיניים לבנות״ ובקצה האחר רוברטו בולניו עם ״2666״. כך מצאה סימרן וטסה (Simran Vatsa) כשבדקה לאילו מרחקים מפליגים סופרים בדמיונותיהם, ואיפה הם ממקמים את גיבורי הספרים שלהם. סמית, מסתבר, מצהירה על עצמה שהיא אינה מסוגלת לכתוב סיפור המתרחש הרחק מווילסדן, השכונה הלונדונית שבה היא גדלה. בולניו, לעומת זאת, מעולם לא ביקר בעיר המקסיקנית סיודאד חוארס העומדת בלב ספרו עב הכרס.
וטסה השתמשה לצורך המחקר שלה ברשימת 100 הספרים הטובים שנכתבו מאז ראשית המאה ה-20, רשימה שהורכבה תוך שימוש באלגוריתם הסורק רשימות שונות כאלה שהופיעו בכתבי עת, בלוגים ועוד. וסטה מצאה כי 61 ממאה הספרים מתרחשים במקום שבו חיים הסופרים או בקרבה גדולה לשם, ואילו המרחק החציוני של שבו מתרחשות עלילות 39 הספרים האחרים עומד על כ-100 קילומטרים בלבד.
את הניתוח המלא של הנתונים, ואת ניסיונותיה של וטסה להבין את הקשר בין בחירות ספרותיות וביוגרפיות אישיות של כותבים, מאפדייק ועד וולף, תמצאו במצגת האינטראקטיבית היפה הזו שלה.
למעלה מ-16 אלף פסלים ופריטים בעלי חשיבות תרבותית מיוצגים בפרויקט השאפתני הקרוי Scan the World - מוגשים לציבור בקבצים המאפשרים הדפסת דגמים של אותם פסלים נודעים במדפסת תלת-ממד, לשימוש אישי.
הפרויקט הוא יוזמה של קהילה מקוונת בשם MyMiniFactory, קהילה של אמנים, מעצבים, אדריכלים ופסלים החולקים ביניהם ועם הציבור (לרוב בחינם, אבל לעתים בתשלום) דגמים תלת ממדדים של צעצועים, מכשירים, כלים וחפצי נוי שונים. נכון להיום הקהילה, המונה יותר מעשרת אלפים איש, מציעה כמעט 60 אלף קבצים כאלה, ומתוכם, כאמור, יותר מ-16 אלף קבצים שיאפשרו לכם להדפיס דגמים של ״דוד״ של מיכאלאנג׳לו, ראשה של נפרטיטי, האדם החושב של רודן ועוד. חפשו במאגר שלהם את הפסל שאתם רוצים להדפיס. לדברי היוזמים הפרויקט נועד לאפשר לקהל הרחב ״לחוות את האמנות הגדולה בעולם בצורה מוחשית במיוחד״.
שדים, מלאכים, רוחות רעות, מתכונים לכישופים ועשרות איורים צבעוניים מכיל הספר ״פלאי הבריאה״ (ובמקור: كتاب عجايب مخلوقات) שמקורו בפרס של ראשית המאה ה-20. הספר כולו נסרק והועלה כעת לרשת על ידי מחלקת הספרים הנדירים והאוספים המיוחדים של אוניברסיטת פרינסטון.
״פלאי הבריאה״ (Kitāb-i ʻAjāʾib-i makhlūqāt) כתוב בערבית ובפארסית, והחוקרים משערים שנכתב ואויר בעשור הראשון של המאה ה-20, וראה אור באיספהאן בשנת 1921. בספר מתוארים, בין השאר, שדים הנוהגים לתקוף דווקא בני אדם על פי המזל שבו הללו נולדו, ומפורטות הדרכים להבריח את השדים הללו וכן מתוארים האופנים שבהם מלאכים שונים (ובהם מיכאל וגבריאל) מגרשים את השדים. אגב, מחבר הספר, שאינו מזוהה בשמו, מייחס את הידע שלו כולו לדברים שלמד בחצרו של המלך שלמה.
זיקוקים