האם הם באמת נולדים ככה?

הוויכוח על הזהות המינית בוחן את יחסנו לתשוקה האנושית
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

ביוני 2015 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי לבני אותו מין יש זכות להתחתן. ההחלטה הייתה הישג גדול עבור תנועה שקמה לפני קרוב לחמישים שנה. במהלך המאבק על שוויון בנישואים השוו התומכים בין מצבם לבין דיכוי האפרו-אמריקנים, בין שמדובר בחקיקה נגד יחסים בין-גזעיים או בהפרדה גזעית. אך הבדל אחד משמעותי בין שתי התנועות האלה לא עלה לדיון.

הפעילים האפרו-אמריקנים טענו בתוקף שאמירות לגבי הבדלים גנטיים וביולוגיים הן מורשת של המדע הנאצי, הגזעני. לעומת זאת, תנועת השוויון בנישואים אימצה את הדטרמיניזם הביולוגי. פעילים למען זכויות להט"ב היו מהאחראים העיקריים להפצת התפיסה שזהות מוגדרת על-ידי הביולוגיה.

הגישה הזו אומרת שנטייה מינית אינה בחירה, אלא תכונה שנולדים איתה. היה קשה מאוד לשכנע את האמריקנים בעניין הזה. לפי סקר גאלופ הראשון שעסק בסוגיה הזו, ב-1977 חשבו רק 13% מהאמריקנים שאנשים נולדים הומואים או לסביות. אפילו ב-1990 חשבו 20% בלבד שנטייה מינית היא תכונה ביולוגית מולדת. אבל מאז 2011 נסקה התמיכה בתפיסה הזו, וכיום קרוב למחצית מהאמריקנים חושבים שנטייתם המינית של הומואים ולסביות נקבעת מלידה. התמיכה בזכותם של בני אותו מין להתחתן עולה במקביל לתמיכה בתפיסת "נולדו ככה".

האמונה הכוזבת בדטרמיניזם הביולוגי מגבילה את יכולתנו לדון במאפיינים הנדרשים לקהילה טובה וצודקת והיא מובילה רבים מאתנו להבנה מוטעית של עצמנו ושל החברה.

אמנם נהוג לקשר בין הדטרמיניזם הביולוגי של הנטייה המינית לניצחון תנועת זכויות הלהט"ב, אך אותו דטרמיניזם הסב גם נזק רב לשיח הציבורי האמריקני. תנועת הלהט"ב ניצחה בקרב על נישואים חד-מיניים, וכעת עומדים בפניה קרבות נוספים, קשים אף יותר. כדי לנצח גם בהם, צריכים הפעילים והחוקרים לזנוח את הבדיות שהם עצמם הפיצו. האמונה הכוזבת בדטרמיניזם הביולוגי גורמת נזק רב. היא מדירה כמה מהחברים הנדכאים ביותר בקהילה הלהט"בית, כמו הטרנסג'נדרים; היא מגבילה את יכולת הדיון שלנו באשר למאפיינים הנדרשים לקהילה טובה וצודקת; והיא מובילה רבים מאתנו להבנה מוטעית של עצמנו ושל החברה.

ב-2015 שימשה הסיסמה "נולדו ככה" (Born This Way) לקידום מטרה פרוגרסיבית, אך אם נביט בעניין מבחינה היסטורית נגלה שמדובר ברעיון מטריד. לדטרמיניזם הביולוגי יש קריירה ארוכה של דיכוי ורצח; המיליונים שסבלו מזוועותיו היו נדהמים לשמוע שהוא תרם לקידום זכויות אדם. הרי רק לפני כמה עשרות שנים שימשו הבדלים גנטיים ככלי לזיהוי והשמדה. המדע הנאצי וחוקריו היו מחויבים לגילוי ההבדלים הגנטיים המיוחסים לסטיות; הסוטים, לשיטתם, היו יהודים, הומואים, צוענים, כל מי שאינו לבן, חולי נפש ורבים אחרים ש"נולדו ככה".


בעיני הנאצים, העובדות הגנטיות הבלתי משתנות האלה הצריכו תוכנית השמדה; והנה, בהקשר שונה בתכלית, הגנטיקה של ה"הבדל" מצריכה קבלה ופתיחות. אך שתי הגישות מתבססות על רעיון הדטרמיניזם הביולוגי: גנטיקה מגדירה זהות; אותם גנים מובילים בהכרח להשמדה או לקבלה. מכאן אפשר להתחיל להבין מדוע הברית בין פעילי זכויות הלהט"ב לדטרמיניזם הביולוגי נחלה הצלחה רבה.

לא היה די באקטיביזם כדי לשכנע אנשים שנטייה מינית היא תכונה גנטית – נדרשו גם מחקרים אקדמיים. הצעד המשמעותי הראשון נעשה ב-1990, כשהנוירוביולוג סיימון לֶוֶויי (LeVay), שעבד אז במכון למחקרים ביולוגיים בקליפורניה, ערך נתיחות לאחר המוות ב-41 אנשים: 19 הומואים מוצהרים, 16 סטרייטים ותשע נשים. לוויי חפר עמוק אל תוך המוח. מחקרים קודמים הראו שקבוצת תאי המוח INAH3, הגרעין הבין-רקמתי השלישי בהיפותלמוס, קשור למשיכה מינית בין עכברושים. אצל הזכרים, האזור הזה גדול הרבה יותר מאשר אצל הנקבות כיוון שעוברי עכברושים זכרים נחשפים לרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון מאשר נקבות. אם גודלו מסביר משיכה מינית, שיער לוויי, אז ייתכן שלהומואים יש INAH3 קטנה יותר מאשר לסטרייטים.

ההומואים שלוויי ניתח מתו מאיידס, וכך גם שליש מהסטרייטים שהוא בחן. "מגפת ההומואים" דרבנה חוקרים בכל העולם לנסות להבין בצורה טובה יותר את טיבה של התשוקה המינית. חלק מהמחקרים האלה בחנו את חיי החברה בקהילות ההומואים, והאקטיביסטים חששו שהזרקורים האלה יחשפו את המתרחש בפינות אפילות של בתי מרחץ. רובו המכריע של הציבור האמריקני האמין שיחסי מין הומוסקסואליים אינם טבעיים, ושהפקרות מינית היא סטייה. הסבת תשומת הלב הציבורית לחירות המינית שאפיינה את קהילות ההומואים העירוניות, לא הייתה מסייעת לחולים ולגוססים.

אבל אם הומוסקסואליות היא זהות שמוגדרת על-ידי הביולוגיה, הרי שיהיה קשה הרבה יותר להאשים את הגוססים. ממצאיו של לוויי עזרו לחולל שינוי בשיח; הם דווחו ב-1991 ב-Science, כתב העת המדעי המוביל בעולם. ה-INAH3 של הומואים הייתה קרובה יותר בגודלה ל-INAH3 של נשים מאשר לזו של סטרייטים. זה היה צעד משמעותי בדרך להבנת הבסיס הביולוגי של הנטייה המינית.

חשוב לשים את הדגש על מה שלא מצאתי: לא הוכחתי שהומוסקסואליות היא גנטית, ולא מצאתי סיבה גנטית להומוסקסואליות. לא הראיתי שהומואים נולדים ככה...

אבל לוויי היה זהיר בהצגת ממצאיו, והתריע מפני פרשנות חד-משמעית של מחקרו. "חשוב לשים את הדגש על מה שלא מצאתי", הוא אמר למגזין Discover ב-1994. "לא הוכחתי שהומוסקסואליות היא גנטית, ולא מצאתי סיבה גנטית להומוסקסואליות. לא הראיתי שהומואים נולדים ככה...". אך העוצמה הציבורית הטמונה בממצא מן הסוג הזה היא מפתה ביותר. ב-1993, הגנטיקאי דין היימר (Hamer) ועמיתיו מהמכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית פרסמו ב-Science ממצאים המעידים על קיומו של גן הומואי. היימר ציין שלקרובי משפחתם של הומואים מצד האם יש סיכוי גבוה יותר להימשך לבני אותו מין מאשר הקרובים מצד האב, ושיער שדבר-מה בכרומוזום ה-X הוא שאחראי למשיכה לבני אותו מין. היימר מצא כי יש סבירות גבוהה שאחים הומואים יחלקו אותם סמני דנ"א מאזור Xq28.

הזהירות נשכחה כליל. ההומואים, שהוקעו כסוטים וסבלו קשות ממשבר האיידס, זכו סוף סוף לקריאת קרב משלהם. זו אינה אשמתם. זו אינה אשמת אמותיהם. הם "נולדו ככה". בסופו של דבר הפכה הסיסמה הזאת להמנון בפני עצמה והתקדמה מכתבי עת מדעיים לתנועות בכל העולם. ב-2011 הגיע “Born This Way”, שירה של ליידי גאגא, לראש המצעדים ב-23 מדינות, והאלבום (שנקרא באותו שם) מכר יותר משישה מיליון עותקים. המנטרה “born this way” הופיעה בשיר 27 פעמים וכך היללה את הרעיון שהפך לאורתודוקסיה בקרב תנועות ההומואים והלסביות:

אתם נולדתם ככה.

הבעיה היא שלא נולדנו ככה. גנים אינם הגורם הבלעדי שמגדיר אותנו. לדוגמה, גובהם של שני הוריי הוא 1.60 מטר. אבל החומר הגנטי שלי קבע את גובהי בשילוב עם אופן הגידול שלי. בעוד שהוריי גדלו במדינות מתפתחות, אני גדלתי בניו יורק, שבה היה מזון בשפע ושירותי בריאות איכותיים. בזכות התנאים האלה אני גבוה מהוריי ב-23 סנטימטרים.

אחת האמיתות המוסכמות של הביולוגיה, הנלמדות בקורסי מבוא רבים, היא שהשפעתם של הגנים מוטית על-ידי תנאים סביבתיים וחברתיים. ביולוגים ואנשי מדעי החברה גם יחד יודעים זאת היטב והוכיחו זאת שוב ושוב, גם בהקשר של נטייה מינית. ב-2002 בחנו הסוציולוגים פיטר בִּרמן (Bearman) מאוניברסיטת קולומביה והאנה בריקנר (Brückner), אז באוניברסיטת ייל, את השערת "הגן ההומואי". הם הראו שביטוי גנטי אכן משפיע על משיכה לבני אותו מין, אך רק בתנאים חברתיים מסוימים.

אם נטייה מינית אינה תכונה הנקבעת, מדובר בבחירה. משמעותה היא שלהט"בים חייבים להגן על הפרקטיקות שלהם מפני האשמות בחוסר מוסריות.

על כן יש לציין שביולוגים, חוקרים נוספים ופעילים חברתיים לא רק קיבלו את הבדיה הזו, אלא אף עזרו להפיץ אותה. סביר להניח שהסיבה לכך היא שחתירה תחת הדטרמיניזם הגנטי של הנטייה המינית נראית כמו עסק מסוכן ביותר. הרי אם נטייה מינית אינה תכונה הנקבעת מראש, מהי? עבור רבים, התשובה פשוטה: מדובר בבחירה. ולתפיסת הנטייה המינית כבחירה יש השלכות פוליטיות מזיקות הרבה יותר מאשר לשקר הדטרמיניזם הביולוגי. משמעותה היא שלהט"בים חייבים להגן על הפרקטיקות שלהם מפני האשמות בחוסר מוסריות. הם חייבים לנסח טיעונים שמסבירים למה הפרקטיקות שלהם שונות, לדוגמה, מאלה של פוליגמיסטים, פדופילים, או אנשים המקיימים יחסי מין עם חיות (bestialists).

אך הדרישה המעיקה הזו לצידוקים צצה רק מכיוון ששני הצדדים בדיון הזה דחקו את עצמם לפינה. כדי להימנע מדיון בלגיטימיות של הפרקטיקות המיניות של להט"בים, התפשרו האקטיביסטים על הרטוריקה רבת העוצמה של הדטרמיניזם הביולוגי. כדי לסתור את הטענה הזאת, מבקרי קהילת הלהט"ב פונים לאידיאולוגיה האמריקאית הדומיננטית – בחירה חופשית. אנחנו תלויים בין הפנטזיה הנאיבית של הבחירה הטהורה לבין הדטרמיניזם האבסורדי שמעיד על העדר מוחלט של בחירה.

ישנה דרך נוספת. היא לא תספק את כל אלו שהיו רוצים שנקבל ללא פקפוק את ההנחה שנטייה מינית היא בסך הכול תופעה ביולוגית, והיא גם לא תשמח את כל מי שטוען כי קהילת הלהט"ב היא תסמין של תחלואים מוסריים ובה בעת גם הגורם להם. אך הדרך הזאת מספקת לנו תיאור ביולוגי וחברתי מדויק יותר של נושא הנטייה המינית; גם אם התשוקה מונעת על-ידי הביולוגיה, הרי שהיא נעה על מסילה שהונחה על-ידי התרבות האנושית.

האקדמיה מכנה את הרעיון הזה – שאומר כי מרבית פעולותינו אינן נקבעות מלידה אך גם אינן תוצאה של בחירה חופשית – בשם "קונסטרוקציוניזם חברתי". בקרב האינטליגנציה ישנה אמת מוסכמת – גזע ומגדר הם הבניות מסוג זה. האם צבע עורנו נקבע על-ידי הביולוגיה? ברובו. אך אין לקפוץ מכאן למסקנה הרעועה שגזע הוא ישות ביולוגית. התהליך שבו אנו הופכים הבדלים בגווני עור ומאפיינים גופניים ל"גזע" הוא פעולה חברתית. לפעולה הזאת יש עבר – סחר העבדים על השלכותיו, הקולוניזציה, קטגוריזציה מדעית. יש לה גם הווה. כשברק אובמה נבחר לנשיאות ארצות הברית ראינו כיצד מתגבשות מחדש האפשרויות הגזעיות וההבנה הגזעית. האירועים שהתרחשו לאחרונה בפרגוסון, בולטימור וצ'רלסטון, והקמתה של תנועת #Blacklivesmatter נגד אלימות ממסדית כלפי שחורים אמריקנים, ממשיכים לחולל שינויים במשמעות המושג "גזע".

מתוך קטלוג סיווג של גזעים במקסיקו הקולוניאלית

מתוך קטלוג סיווג של גזעים במקסיקו הקולוניאלית (פרט). באדיבות Museo Nacional del Virreinato, Tepotzotlán, Mexico

כשחוקרים מעוניינים להדגים כי תופעה שנראית לנו טבעית אינה אלא הבניה חברתית, הם פונים להיסטוריה ולהבדלים התרבותיים. לו היה הגזע תופעה שנקבעת על-ידי הביולוגיה, היה אפשר לצפות שהוא יישאר זהה בתקופות ובמקומות שונים. אבל היוונים לא דיברו על מושג ה"גזע". הם הסבירו הבדלים בין אנשים באמצעות טיעונים סביבתיים: חום וקור מייצרים הבדלים בגוון העור. רק כשהופיעו מערכות הסיווג המדעיות המודרניות, וכשההתפשטות הגיאוגרפית והקולוניאלית של אירופה צברה תאוצה, התחלנו לסווג אנשים לפי גזע ולתפוס את הקטגוריות הגזעיות כתוצאה של תורשה ביולוגית.

המדע התקדם רבות מאז ימי יוון העתיקה. ייתכן שהידע שצברנו קירב אותנו לאמת ביחס לגזע – אמת שחמקה מאבותינו כיוון שהם כלל לא היו מסוגלים להעלות בדעתם את כשפי הגנטיקה או את כוחה המדעי. כדי לבחון את נכונות הטענה הזאת, על החוקרים לבחון תרבויות שונות. כשהם עושים זאת, הם מגלים שבחברות שונות יש חוויות גזע שונות. הביטו לדוגמה בברזיל. ברזילאים נוהגים לומר ש"הכסף מלבין". ככל שגברים ונשים מטפסים במעלה הסולם החברתי הם נעשים לבנים יותר (ובייחוד צאצאיהם). אך כיצד יכול שינוי במעמד חברתי לשנות את הגזע הביולוגי? התשובה, לפי ביולוגים וחוקרים ממדעי החברה גם יחד, היא שהגזע אינו מושג ביולוגי, אלא הבניה חברתית.

אין זה אומר שהביולוגיה היא חסרת חשיבות. הגנטיקה היא כלי מרכזי בניתוח ההתנהגות שלנו, וכל מי שמתכחש להשפעת הגנטיקה עושה זאת על אחריותו בלבד. כשחוקרים אומרים שמגדר הוא הבניה חברתית, הם אינם מתכוונים לומר שאין הבדלים ביולוגיים בין המינים, או שהביולוגיה אינה משפיעה על התנהגותנו. מה שהם אומרים, בין היתר, הוא שדחפים גנטיים באים לידי ביטוי דרך התרבות האנושית. במאה ה-16 צייר הולביין את הנרי השמיני כמופת של גבריות. הוא עומד לפנינו בחותלות צמודות ומה שנראה, בעיניים מודרניות, כחצאית קצרה. לו הייתי מתלבש כך היום, זה היה נתפס כתלבושת דראג.

הנרי השמיני. דיוקן מאת הנס הולביין הבן

הנרי השמיני. דיוקן מאת הנס הולביין הבן (1497-1543)

רק לפני דור אחד האמינו גברים ונשים שעבודות הבית הן נשיות במהותן. כיום, אף על פי שגברים עדיין מבצעים חלק קטן יותר מעבודות הבית, גבר שאינו שותף מלא לגידול הילדים נחשב למי שמתחמק מחובותיו הגבריות. ביטויים של זכריות והתנהגות גברית קשורים פחות לגורמים הגנטיים המגדירים "זכריות", ויותר לתפיסות תרבותיות של גבריות. לו היו הגברים של ימינו משוגרים באורח קסם למקום ותקופה אחרים, הרי שרובם היו מתקשים להתנהג כגבר ראוי לשמו. הסיבה לכך אינה פגם ב"זכריות" הבסיסית שלהם, אלא שהביטוי החברתי לכרומוזום ה-Y שברשותם אינו מוטמע בדנ"א שלהם, אלא בחברה ובתרבות שלהם.

אף על פי שנהוג לתפוס את המושגים "גזע" ו"מגדר" כהבניות חברתיות, לנטייה המינית יש מעמד שונה יחסית. אמנם אקדמאים נוהגים לשלם מס שפתיים לתפיסת הזהות המינית כהבניה חברתית, אך הם נמנעים מקריאת תיגר פומבית על הדטרמיניזם הביולוגי, אולי בגלל הפחד לפגוע בניצחון האדיר של תנועת הלהט"ב.

הכלים הבסיסיים של החוקרים, קרי ההיסטוריה וההבדלים התרבותיים, מפריכים את הדטרמיניזם הביולוגי של הנטייה המינית, בדיוק כפי שהם מפריכים אותו בהקשר לגזע. אם הזהות המינית נקבעת על-ידי הביולוגיה, הרי שאנו אמורים למצוא ראיות לקיומם של הומואים ולסביות (כפי שאנו מגדירים אותם כיום) בתקופות שונות ובתרבויות שונות. אך כאשר אנו מתחילים לחקור את הנושא, אנו רואים ש"הומוסקסואליות" – שאותה אגדיר כמשיכה קבועה ומהותית לבני אותו מין המייצרת זהות חברתית ייחודית – היא תופעה נדירה מאוד. אנו מוצאים אינספור דוגמאות לתופעה שאכנה כאן "קוויריות" – או ביטוי מיני שאינו תואם את הנורמה של התקופה. בכך נכללים יחסי מין, ואף מערכות יחסים, בין בני אותו מין, אך גם משיכה מינית לנערים צעירים, פוליגמיה, פאן-סקסואליות, פרקטיקות מיניות של טרנסג'נדרים וה"מין השלישי" ופרקטיקות נוספות רבות שאותן קשה לי להבין כאמריקני בן ימינו. אך בעוד ש"הומוסקסואליות" – לפי ההגדרה שהצגתי כאן – היא סוג של קוויריות, הרי שהיא תת-קטגוריה קטנה בלבד. הומוסקסואליות זו היא ביטוי כמעט יוצא דופן המוגבל ברובו לחיים המערביים המודרניים; וההבנה הזאת חותרת תחת ההנחה שמדובר בתופעה ביולוגית.

יש מי שיחשוב על היוונים של העת העתיקה ויאמר כי גם אצלם היו ביטויים להומוסקסואליות. אבל הביטוי המיני שלהם יגעיל את רובנו, כיוון שמדובר ב"פֶּדֶרַסְטְיָה" (παιδεραστία, "אהבת נערים"), ולא הומוסקסואליות במובנה העכשווי. הגברים היוונים ההם היו מקיימים יחסי מין עם נערים בתחילת גיל ההתבגרות, כשהגבר היה בדרך כלל זה שמבצע את התפקיד המיני שנחשב "גברי" או "אקטיבי". התפקיד הפסיבי היה שמור בעיקר לכפופים לו – נערים או נשים. מערכת היחסים לא הייתה מוגבלת אך ורק לסקס, אלא כללה גם חינוך מוסרי ותרבותי של אותם נערים צעירים. ההיבטים המיניים של מערכות היחסים האלה כמעט תמיד פסקו כשהנער התבגר. תהיה זו הגזמה, במקרה הטוב, להשתמש בפדרסטיה עכשווית כראיה היסטורית לקיומה של הומוסקסואליות קבועה ובלתי משתנה.

זוגות של גברים ונערים,

זוגות של גברים ונערים, פרסקו בקבר במושבה היוונית פסטום באיטליה.

אך אנו כן מוצאים פדרסטיה בהקשרים תרבותיים רבים. הפרקטיקה הזו הייתה קיימת בספרד תחת המוּרים, באזורים מסוימים באיטליה בתקופת הרנסנס ובאזורים שונים במזרח התיכון וסין בתקופות שונות. אמנם יש שיראו בכך עדות לקיומו של דחף ביולוגי יסודי, אך צורת החשיבה הזו אינה מדויקת. עבור היוונים, פדרסטיה הייתה צורה של חינוך מוסרי שהייתה עשויה לכלול מגע מיני – והפרקטיקה הזו הייתה שמורה לנערים (לא לגברים); אצל הסינים הייתה התופעה הזו מוגבלת לזנות; אצל הרומאים, חדירה הייתה מותרת רק ביחסי מין עם עבדים, והפרת הכלל הזה הייתה עלולה להוביל לעונש חמור. ברוב ההקשרים הנ"ל, יחסי מין בין גברים בוגרים היו אסורים. אנו מזהים מגוון של פרקטיקות מיניות ומערכות יחסים בתקופות ובמקומות שונים, אבל אנו כמעט לעולם לא מזהים זהות חברתית הומואית.

המכנה הביולוגי המשותף כאן, אם אכן יש כזה, הוא תשוקה מינית; מסילות התשוקה – משמעותה של התשוקה והאופן שבו היא באה לידי ביטוי – הן שונות בתקופות ובמקומות שונים. ההשלכה של המסקנה הזו היא שנטייה מינית היא תשוקה פסיכולוגית שצורת הביטוי שלה היא הבניה חברתית. חלק מההבניה החברתית הופך את התשוקה לאהבה. חלקה הופך את התשוקה לפדרסטיה. חלקה הופך את התשוקה לכוח, באמצעות שליטה מינית, או באמצעות ריבוי נשים. ההשלכה הרדיקלית היא שאהבה כלל אינה טבעית, בייחוד לא כבסיס לנישואים. ואין שום דבר "נורמלי" לגבי נטייה מינית במובן רחב יותר, לא בהטרוסקסואליות ולא בהומוסקסואליות.

נכון, הומואים ולסביות רבים אומרים שהם "תמיד הרגישו שונים", או שהם היו מודעים לנטייתם המינית מרגע שהם היו מודעים להיותם יצורים מיניים. האם זו אינה ראיה לדחף ביולוגי רב עוצמה? לא בהכרח, מכיוון שהיא תואמת גם את התפיסה שנטייה מינית נקבעת על-ידי הביולוגיה והסביבה יחד. גזע הוא הבניה חברתית, ואת חוויית הגזע אנו מרגישים מתחילת חיינו. כשאנו חושבים על הבניות חברתיות, אנו נוהגים לבצע שתי טעויות: אנו מניחים שהבניה חברתית אינה דבר אמיתי, או שקל לשנות אותה. כסף הוא הבניה חברתית; ערכו ומשמעותו אינם תלויים בתכונה אינהרנטית אלא בתכונות שאנו מייחסים לו. לדולר הפיזי אין ערך אמיתי – ערכו טמון בהכרתנו הקולקטיבית בו. אם אתם חושבים שהבניות חברתיות אינן אמיתיות, אני מציע שתתנו לי את כל כספכם. אבל אינכם עומדים לעשות זאת מכיוון שלכסף יש השלכות חומריות משמעותיות אף על פי שהוא הבניה חברתית, וזה נכון לרוב ההבניות החברתיות.

לעתים קרובות קל יותר לשנות את תכונותינו הביולוגיות מאשר את ההבניות החברתיות שלנו. אנחנו יכולים לשנות את השיוך המגדרי שלנו, את קיומו או היעדרו של שיער ואת גווניו; אנו יכולים לייפות ולהסיר, להעצים ולהצעיר, לחולל שינויים יסודיים. אנו יכולים להשמין או להרזות, להיעשות שריריים או רופסים, לגדל ולטפח ציפורניים או לגזוז אותן. אנו מזדקנים, כמובן. אבל אפילו את החוויה הזאת והשלכותיה אנו משנים.

הבניות חברתיות הן עניין אחר; שינויים דורש מאתנו להשפיע על המוני אנשים, שרבים מהם מחויבים לעמדתם הנוכחית או מגדירים את עצמם לפיה. גם אם אתחיל להתלבש דרך קבע כהנרי השמיני, לא סביר שאצליח לשנות את תפיסות הגבריות שלנו. וזה לא מפני שאין לי במה גדולה מספיק. אם קלינט איסטווד יתחיל להתלבש כמו הנרי השמיני, רוב הסיכויים הם שנתחיל לפקפק בשפיותו – ולא שהוא ישנה את תפיסת הגבריות שלנו.

מובן שגם הבניות חברתיות משתנות. משמעותן משתנה ללא הרף בצורות שקשה מאוד לזהות. הזהות החד-מינית עצמה התפתחה בעקבות שינויים הדרגתיים במבנה המיניות והנטייה המינית. משיכה לבני אותו מין הפכה מפעולה שגברים או נשים מבצעים מדי פעם (כפי שהיה בעבר) למאפיין זהותי. המילה "הומוסקסואל" הפכה משם תואר, המתאר פעולות מסוימות, לשם עצם – סוג של אדם. לזהות קבועה, מהותית, בלתי משתנה. חלק מהתהליך הזה כלל התפתחות אטית החל מסוף המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20, וחלקו היה תהליך מואץ בעקבות משבר האיידס, שהפך פרקטיקות מיניות מסוימות שהיו מקובלות בתתי-התרבויות העירוניות של סוף המאה ה-20, לקטלניות. אך כמעט בלתי אפשרי לזהות במדויק מקור, סיבה, אירוע או אדם שאחראים לתהליך הזה.

על כן אני מציע עמדה מורכבת יותר. "נולדו ככה" היא מנטרה פשוטה שמדלגת מעל הקונספטים והאתגרים שתיארתי לעיל. אבל היא גם מסוכנת, כיון שכאשר אנו מקבלים את בדיית הדטרמיניזם הביולוגי, אנו מסתכנים באי-הבנה מתמדת של החלק החשוב ביותר בחיינו – מערכות היחסים האינטימיות שלנו. אנחנו המצאנו את האהבה הרומנטית. ואת ההומוסקסואליות. ופחות או יותר כל סוג אחר של מערכת יחסים. העובדה הזאת אינה גורעת מהחשיבות או המוחשיות של הדברים האלה. אבל ההמצאות שלנו אינן חלק מטבענו הביולוגי: הן חלק משיחה בין הביולוגי לסדר החברתי של חיינו.

הפגנה בבריטניה למען הומוסקסואל איראני מבקש מקלט

הפגנה בבריטניה למען הומוסקסואל איראני מבקש מקלט. תצלום: Jason

ללא הבנה מדויקת זו, קל להתחמק משאלות יסודיות לגבי החברה האנושית. אם הביולוגיה מגדירה את התנהגותנו, אין סיבה שנשאף לשפר או לשנות את עולמנו. הכול נקבע מראש, מהרגע שהפכנו להומו סאפיינס. אך אם נכיר בכך שנטייה מינית היא הבניה, נוכל לקיים דיונים מהותיים לגבי כמה מההיבטים החשובים ביותר בחיינו. עם מי אנחנו נכנסים למערכות יחסים אינטימיות ומדוע? מה אנחנו עושים עם השלכותיה של האינטימיות המינית (צאצאים ובריאות)? מי אחראי לחייהם, התפתחותם וחינוכם של ילדים בחברה? האופן שבו מערכות היחסים המיניות שלנו מאורגנות הוא אחת מאבני היסוד של השעתוק החברתי. מכאן נובעת חשיבותם של נישואים חד-מיניים. אך מפתיע לגלות עד כמה מוגבלות הדרכים שבהן אנו יכולים לקיים את הדיון הזה, והדטרמיניזם הביולוגי עוזר לנו להימנע ממנו לחלוטין. מגוון של סוגיות חברתיות מעסיקות אותנו, ואנו לא נוכל לטפל בהן ביעילות אם נתכחש לעובדות קיומו של המצב האנושי – בהן נטייה מינית – ונבלום את הדיונים עוד לפני שהחלו.

חלק מהחששות האלה נוגעים ישירות לתנועת הלהט"ב. יש חברים רבים בקהילת הלהט"ב שהזכות להינשא אינה בראש מעייניהם, וזאת כיוון שההגדרה העצמית שלהם עדיין לא זוכה לכבוד בסיסי. תומכי הנישואים החד-מיניים קידמו, למטרות פוליטיות, טיעון כוזב ומסוכן שכלל אינו עוזר לחברים המודרים ביותר בקהילת הלהט"ב. מנקודת המבט של הדטרמיניזם הביולוגי, כיצד אנו אמורים להבין טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים? כיצד עלינו להבין את כל מי שטבעו הביולוגי אינו תואם את תחושת העצמי שלו? או שטבעו הביולוגי אינו תואם את קטגוריות ההבנה המוגבלות שלנו?

אם נטייה מינית אינה מוגדרת מראש, אם היא ניתנת לשינוי, עלינו לנסח טיעונים בעד הפרקטיקות והזהויות המיניות שאנו מקבלים, ולגנות את סוגי הנטיות המיניות שאנו מתעבים. גישה זו מותירה מקום גם לטיעונים שמרניים נגד הומוסקסואליות. ויש להשלים עם זה. כי הגישה הזאת גם מאפשרת לי לגנות פדרסטיה בתוקף. הידיעה שזו הייתה פרקטיקה מינית מקובלת בחברות רבות בעבר לא משנה את עמדתי. וסיבת הגינוי שלי – שפדרסטיה מבוססת על יחסי כוח שבהן הסכמה מינית אינה אפשרית – משמשת גם כטיעון בעד קבלת הקהילה הלהט"בית.

מה שמדאיג אותי לא פחות מגינויים שמרניים כלפי הומוסקסואליות היא אמונתם של הליברלים באליל שקר, במדע הכוזב. הליברלים צריכים להתעמת עם השמרנים בשאלה "מה טוב לחברה?". בזכות העימות הזה הם ייאלצו את השמרנים להקריב את הפרה הקדושה שלהם, הבחירה האישית, ויתחילו להכיר בכך שהחברה היא דבר מוחשי ובעל ערך. וכולם יחד ייאלצו להודות שנטייתם המינית אינה שונה מזו של הלסביות וההומואים – נובעת מתשוקה, מעוצבת על-יד החברה.

שיימוס חאן הוא סוציולוג מאוניברסיטת קולומביה המתמקד באליטות. הוא מחבר הספר Privilege (ראה אור ב-2011).


AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי שיימוס חאן, AEON.
§ מאמר | # מדעי החיים
- דימוי שערCut Up 27, תצלום: אימג'בנק, גטי ישראל


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

19 תגובות על האם הם באמת נולדים ככה?

01
לימור

כותב המאמר מערבב בין מאפיינים ביולוגים לחברתיים. גזע במובן של מאפיינים פיזיולוגים הוא מאפיין ביולוגי, ילד שנולד עם צבע עור וצבע עיניים מסויים יגדל ככה לא משנה באיזה חברה הוא יגדל. היחס של החברה לגזע, התיחסות אל גזעים מסויימים כנחותים ועבדים, זה עניין חברתי. המושג גזע כמאפיין ביולוגי לא מחייב את ההשלכות החברתיות שהמחבר מתעקש לחבר אליו.
באותה צורה המחבר טוען שאין עדויות למשיכה קבועה ומהותית לבני אותו מין. לא יכולות להיות עדויות למשיכה מינית, רק ליישום של אותה משיכה מינית. יש פה ערבוב בין מאפיין- משיכה- לבין התנהגות- זוגיות.
לדוגמה אפשר להסתכל על אנשים בני 80 שהתחתנו עם בני המין השני והקימו משפחות ורק בגיל מאוד מבוגר הרשו לעצמם לתת ביטוי לנטייה המינית שלהם ולצאת מהארון. האם המחבר טוען שהם בעצם לא היו הומואים מכיוון שמבחינה חברתית הם חיו כהטרו, ורק בסוף חייהם בחרו בנטייה מינית הפוכה?
מהעובדה שאין זוגיות חד מינית לאורך ההיסטוריה אפשר להסיק שלא היתה משיכה אבל אפשר גם להסיק שהיתה משיכה אבל לא היתה לגיטמציה לאותה משיכה. המסקנה תלויה בדעות של המסיק יותר מאשר בעדויות.

02
שם מלא

התחלתי לקרוא ובטרם אחזור רציתי להודות לכם על שאתם נותנים במה לדעות לא-מיינסטרימיות, בלי קשר לשאלה אם הן צודקות או אם אני מסכים איתן.

03
איתמר דוידוב

הדעות שיובעו כאן הן לטעמו של העורך. אך אם העורך/ת אינו מרגיש צורך להציג ביבליוגרפיה, הרי שמקומי אינו כאן. המחשבות לא מתחילות בגיבוב מילים, המחשבות נשענות על עובדות מוצקות ומגובות.
שיחררתי את "אלכסון" מנוכחותי.

    04
    אופיר

    לא הגזמת קצת?
    אני מסכים שכותב המאמר לא הציג ממצאים של מחקר מדעי התומכים בתיאוריה שהומוסקסואליות היא תכונה נרכשת ולא מולדת,
    אך הוא הציג מחקר שתומכים כביכוך בטענה הנגדית וטען שהם לא מוכיחים זאת.
    מלבד זאת הוא הציג ראיות תרבותיות והיסטוריות, שאולי אינן מוצקות כמחקר מדעי ומקיף, אך אין לשלול את השימוש בהן בסוציולוגיה.
    התגובה הקיצונית שלך מרמזת על סגירות וחוסר סובלנות לדעות שונות משלך.
    ייתכן בהחלט שכותב המאמר שוגה, אבל זו לא סיבה להיפגע בצורה אישית.

05
ורדה הולנדר

וואוו איתמר,לקחתה את דעת הסוציולוג לכיוון אחר לגמרי.התפיסה שלו תמכת בגישה הטוענת שאין הדברים רק גנטיים ועל הסתירה החברתית המוזנת מאידאל "הבחירה החופשית"/"החלום האמריקאי" וטוען שההבנייה החברתית/החיברות הם גורם משפיע על "הבחירה" הגמישה/הנזילה שיש כיום לגבי מיניות.אתה יכול לטעון אחרת ונמק.אשמח לזכות בחידד עפרוני

06
שמואל כץ

לצערי כנראה שחלק מהקוראים לא הבינו מה כותב המאמר התכוון לומר. אני נתקל בכך יותר ויותר כאשר אני קורא תגובות. כותב המאמר לא רק שאינו יוצא כנגד נטייה מינית כזו או אחרת, אלא אף מעודד קבלה שלה. הטענה המרכזית במאמר היא שהטענות המדעיות כביכול, אינן כאלו כלל, וכי הם יוצרות תלות מסוכנת בין קבלת הנטייה והקבלה החברתית. המחבר טוען בצדק, שההסבר הביולוגי יכול גם להוביל למצב ההפוך, בו הנטייה לא תהיה מקובלת חברתית. לכן הוא מסביר את החשיבות של הרציונאל החברתי בקבלת הנטייה מעבר להסבר הביולוגי.
מעבר לכך, כותב המאמר צודק כאשר הוא קושר בין השפעה חברתית על ביטוי גנטי. הדבר כלל אינו משנה מבחינת קבלת הנטייה ואכן מסביר הרבה מההתניות החברתיות של ימנו, כמו גזע, מגדר ועוד (אבל לצערי רוב האנשים לא מצליחים להבין את מה שהמחבר אומר ואומרים גם רבים וטובים אחרים).
כמו כן, חשוב להבהיר, למדע אין אג'נדה, אין כוונה נסתרת או מטרה, המדע נועד על מנת להציג עובדות ופרשנויות הניתנות לחיזוי והפרכה. לכן לייחס לכותב המאמר שמראה איך המדע משמש ככלי פוליטי ומעוות לצורך זה כוונות נסתרות, זה מעליב. האמת, נראה לי שכותב המאמר לא רק שאינו מאמין בגזע, מגדר, או חוסר נטיות מיניות, אלא אף תומך בזכויות הקהילה הלהטבית לממש את זכויותיה כבני אדם בלי שום קשר לאם הסיבה היא ביולוגית טהורה או לא.

    07
    איתמר דוידוב

    ניראה, חברי היקרים לדיון, שיש כאן החמצה מצערת.
    אני מגיב לחמשת התגובות האחרות שהופיעו באלכסון ובפיסבוק.
    נכון שכותרת הכתבה מניחה את הדברים של: ״הם״ זו לא הזדהות של הכותב, אבל נניח לזוטה הזו.
    נתמקד בכתבה פסאודו מדעית. מדוע היא כאילו מדעית? כי אין תימוכין למקור, למחקר, להנחות של הכותב.
    אם נשמע שהאשמתי אותו, שיקח את התנצלותי הכנה. זה לא אישי.
    לו היה לי את הזמן, לחפש לחטט ולמצוא את המקורות ההסטוריים והמדעיים, הייתי עושה זאת, כדי להניח זאת מולכם, חמשת המגיבים/ות שלהם איכפת. אבל איני צריך את ההוכחה, היא שם למי שרוצה להתעמק.
    אני תמיד שמח ל׳צחצח׳ מוחות לשמוע ולהתרשם, אבל מערכת אלכסון הוציאה אסון.

08
אופק

למה דווקא כאן אתה צריך אסמכתה מדעית? זה לא כתב עת מדעי. ברור לי שהכותב מבין בנושא, וגם אוהד את הקהילה הלהטבית. הוא מראה את הבעיה של הגישות היותר קיצוניות ומציע דרך חדשה. מה פה אסון, חוץ מחוסר הסובלנות של חלק מאלה שקראו את זה?

    10
    איתמר (אותו הדבר) דוידוב

    סלחו לי קוראים יקרים.
    באמת...... עדר ?
    אני מבין.
    להיות בעדר זה נעים,
    להיות בעדר, זה בטוח,
    להיות בעדר זה לא מאיים.
    אבל זו לא האמת שלכם.
    איני מערער על אמונותיכם,
    אבל סילחו לי שאיני שותף לאוסף של נבערות מדעת. של אמונה ב"עגל הזהב"
    של (דוגמית חביבה): סליחה איתמר, "בשביל מה להצליב מידע" ? הרי הכל ברור (כלומר, הרי הכל שטחי, לא מתורץ, לא מאומת, מתקשקש עם מה שהוא, מי שהוא, איך שהוא.
    ואני חשבתי שתרבות דמוקרטית הינה פלג של תרבות יוון ורומי ?
    נהההההההה, לא ייתכן כדבר הזה,
    או שמא אני הוזה (?) ואני איני מודד דבר. כי שומדבר לא משנה ?
    ובסוף סיימתי כפילוסוף מצ'עמם את עצמו ?
    אבל... בלי להניח לכם להרהר שוב במושא שיחתנו.
    הכותב לא תימך את תפישותיו בבבליוגרפה מוצקה.
    אני מבקש מהמערכת ומהכותב להישען על חו"ג עליהם אוכל להשען.
    אם זו אפשרות (למרות שהואשמתי בתגובות המלומדות לכתבה: "הקורא/ים לא מבינים. הקוראים לא קוראים. הקוראים "מפספסים" את הקוראים.

11
בנימין

מאמרים שאני שמח אחרי קריאתם אינם בהכרח אלו שאונסים אותי לקבל את הטיעונים שלהם בזכות ראיות אמפיריות, מה שאכן אין כאן
משמחים אותי ומחכימים אותי מאמרים ששוברים פרדיגמות.
המאמר הנוכחי הוא כזה.
מהפרדיגמה של הדיון האם זו גנטיקה או בחירה, אני יוצא אחרי המאמר עם אפשרויות נוספות, מורכבות יותר ועל פניו כנראה אמיתיות יותר, לפיהן זו לא רק גנטיקה, ומצד שני גם מה שאינו גנטיקה אינו בחירה של האינדבדואל, אלא תכתיב חברתי, ולא זה הפשטני ששומעים לפעמים כמו 'דמות האב/האם במשפחה היתה כך וכך ולכן ... , אלא העובדה שהחברה יצרה את הקטגוריה החברתית-מודרנית של הומו.
להבדיל מטענת 'זה גנטי', שמשתקת כל דיון ודיאלוג חברתי, ההבנה שהחברה מבנה (מם פתוחה) קטגוריות חברתיות, ונותנת לגיטימציות לביטויים ספציפיים של משיכות שיש להן גם רקע גנטי, פותחת מקום לדיון חברתי. וכמו שבשיח הציבורי כלכלי יש מקום לספקטרום רחב של עמדות, כך גם כאן יהיה שוק של דעות באשר לכיוון בו על החברה לעצב את עצמה.
תמיד יהיו רדיקלים שישאפו להחיל את השינוי, לכאן או ולכאן, כאן ועכשיו, ויהיו מתונים שיטענו שאי אפשר / אסור / לא מוסרי לכפות שינוי כזה על החברה ועל אינדבידואלים, אבל המכנה המשותף הוא שאנו יכולים, ואולי חייבים, להציב יעדים לחברה בדרכנו לבנות עולם טוב יותר.
וכמו שהפחתת העוני הוא יעד שהחברה, באמצעות מכשיריה החברתיים - החינוך, הדת, המדינה - מגוייסת אליו במידה כזו או אחרת, וגם כשזה כואב לחלק מהאינדיבודיאלים (מהלאמה ועד מס), כך גם עיצוב הנורמות החברתיות חייב להיות יעד של החברה.

12
איתמר דוידוב

אין שמחה גדולה משמחת דיון מעמיק בדיעות שונות. כך זה עבורי.
אבל, ידידי המגיבים, דעה שונה היא מצויינה, איני טוען שאני יודע הכל או ׳צודק׳ בדיעה זו או אחרת. אני רק בן 57 שנים והייתי ועודי פעיל בהקשבה למידה כמו גם השמעה.
מתגובה לתגובה פני נופלות, ואני מבין שהתגובות, בלי לפגוע באף אחד, או אחת, הן קשקשת חסרת ביסוס.
למה אני צריך ביסוס והוכחה? לכשעצמי, למדתי שיש לבסס דיעה על בדיקה.
תסתכלו לעצמכם בעיני הלב והמוח וחפשו מידע שלא מבוסס על עובדה וראו שאינו מחזיק מים.
כדי להשתכנע שנטיה כלשהיא, ממיגדר ועד מחלה היא מושפעת גנים, רצוי לקרא, וקראתי, מחקרים בנושא. וכך לגלות את הבסיס הגנטי ש׳יופעל׳ בסביבה מתאימה ולעיתים ייחסם, או ידוכא, ולא יבוא לידי ביטוי.
ולכן, קשה לי להינות אינטלקטואלית ולנכס עוד שביבי מידע מכתבה שאינה מציינת את מקורותיה.
חברים, גופנו ונפשנו הם יציר מורכב מאוד. אנחנו מחפשים את הידע, אבל אנו מחפשים. לא מצאנו דבר שלם עדיין. יהיה זה יומרני מצידי להיתפס כנוקט בדיעה כלשהיא. אני עסוק בשאלות. ואם יש תשובה או תשובה חלקית, אני רוצה לדעת שהיא בדוקה.
מה היא בדיקה? בעולם בו אני מאמין יש ערכי יסוד. 1+1=2 למשל. ערכי שפה המושתתת על הסכמה הדדית. ערכי מחקר השקופים לציבור.
ערכי כתיבת והעברת מידע לציבור הנשענים על הנחות יסוד, מחקרים וסטטיסטיקות השקופים לקורא. ולא בגלל חשדנות, כמו שנירמז עלי, אלא בגלל שקיפות.
ריבוי ההתקפות עלי, על דרישת היסוד הזו לשקיפות, מצערת אותי. היא מצערת אותי ומחזירה אותי להנהגה הפוליטית חינוכית השולטת בישראל.
איני שופט, אבל כל אזרח בישראל מכיר ומבין למה הכוונה.
השינוי נמצא בידיים שלנו.

13
rvc

לא בטוח שמישהו תוקף אותך אבל המאמר הוא מאמר שמשקף דעה ועמדה מסויימת ולא נזקק לשום מידע או מחקר אני מסכים עם הכותב כי אני יודע מה קורה בתוך הראש שלי הרבה מאוד פעמים וברור לי שיש פה יורת מגנטיקה. אפשר לדבר על המאמר עצמו שהוא מאוד מעניין ואם אתה רוצה מקורות הבהרת את זה. ואם לנו זה לא חשוב ואנחנו רוצים לדבר עליו אז בוא נדבר עליו כי יש הרבה מה להגיד בנושא לדעתי

14
סופי

מאמר מרתק אבל לוקה בתרגמת קלה.
"גזע ומגדר" הם לא "קונסטרוקציות (מבנים)", אלא הבניות.
קונסטרוקציוניזם חברתי = הבנייה חברתית; זה המונח השגור בעברית במדעי החברה והיה עדיף להשתמש בו.

    15
    זיו גולדוסר

    אכן המאמר לא ראוי היה לתרגום באלכסון. קשקשת פוסט מודניסטית, פסאדו מדעית, ללא תובנות מענינות, ללא הנמקות, ללא תימוכין. בעיקר משחקי מילים.

16
יורם

תודה רבה, סופי. תיקנו בכל מקום חוץ מאשר במופע הראשון של התופעה הכללית, "קונסטרוקציוניזם". אם קונטסטרוקציה היא הבניה, קונסטרוקציוניזם לא יכול להיות גם הוא הבניה. אם ידוע לך אחרת - נשמח לדעת. ושוב: תודה רבה.

18
ישלי חוהו

שאפו אלכסון על האומץ לפרסם מאמר שבוודאי לא יביא לכם הרבה כבוד בשיח פמיניסטי.
להעלות מאמר שמפקפק בטיעונים של ליברלים (גם אם לא במסקנות שלהם)??
כמעט פעולת התאבדות מצדכם (ומעידות כל כך שלל התגובות שפתאום הצטלצלו להן מכל כך הרבה סמוקי לחיים באתר)

בכל מקרה, כן, זה נסיון מעניין וחכם להרכיב את השיח (מלשון לעשותו מורכב יותר)
מה חבל שרוב הקוראים ייתייגו אותו מייד כ"הומופוב" וישליכוהו לפח.

19
איילת

בעיני מאמר מעניין ומעורר חשיבה. לגבי הטענות שהמאמר לא מדעי נראה לי שהוא לא מתיימר להיות כזה. זה מאמר שמביע דעה ונסמך על תיאוריות חברתיות כדי להסביר תופעה. כך נהוג בסוציולוגיה. מניחה שכותב מתחום האמנות היה יכול להסתכל על זה אחרת וכן הלאה, כל אחד מהפריזמה שלו. יש כל מיני דרכים להסתכל על תופעות. לא רק מהיבט מדעי.