רגוע זה המרגש החדש

אין ספק שהאהבה עשויה להיות סוערת, אבל בחברה המואצת שלנו, הרוגע – ולא הסערה – הוא הוא הריגוש הרומנטי החדש
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

"אהבת אמת אינה תשוקה חזקה, בוערת, פזיזה. להפך, היא שלווה ועמוקה. היא מסתכלת במה שיש בתוך הקנקן, נמשכת לתכונות הפנימיות לבדן. היא נבונה ובררנית, ומסירותה עזה ומתמדת".

אלן ג' ווייט

נהוג להשוות בין רגשות לסערות ולאש – הם נחשבים עזים ובלתי יציבים, ומעידים לכאורה על ריגוש עז או תסיסה. כפי שנאמר בשיר השירים (פרק ח): "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:  רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ." היפוכו של ריגוש הוא אדישות שכואבת אף יותר מרגש שלילי, כמאמר האמרה הידועה "אהוב אותי או שנא אותי, רק אל תהיה אדיש כלפיי".

רגשות נובעים משינוי משמעותי במצבנו. ומכיוון שמדובר בשינוי משמעותי, הוא דורש מאיתנו משאבים רבים. לא פלא שאנו מקשרים רגשות לחום ולתחושת דחיפות. בכל הקשור לרגשות, אין עניינים בעלי משמעות פעוטה וזניחה; אם משהו נתפס בעל משמעות פעוטה וזניחה, הרי שהוא אינו רגשי. אחד ממאפייני הרגשות הוא נטייתם להתעצם: בסערת רגשות, כל דבר נראה חזק ומשמעותי יותר. השינוי, ובייחוד המחשבה על שינוי אפשרי, מייצרת ריגוש רב.

האפיון הזה נפוץ גם בתיאורים של אהבה רומנטית. כפי שטוענת הסופרת האמריקאית בטסי פרילו: "האהבה מבאישה במים עומדים. צריך להסעיר אותה עם מכשולים וקשיים ולדקור אותה בהפתעה". מכאן, "מה שניתן איננו נחשק". אנו נוטים לחשוב שאהבה אידיאלית היא ריגוש בלתי פוסק ורגש ללא פשרות. לפי גישה זו אין דרגות לאהבה. אהבה אידיאלית היא סערה בלתי פוסקת. במילותיה של להקת "אלבמה": "האהבה נותרת כלהבה נצחית".

כל התיאורים הנ"ל מתרכזים ועוסקים בסערת רגשות המצויה ברגשות עזים וממוקדים הנמשכים פרק זמן קצר. סערת רגשות נובעת משינוי וככזו אינה יכולה להימשך זמן רב; לאחר זמן מה, המערכת מתחילה לפרש את המצב החדש כנורמלי ויציב, ומתאימה את עצמה אליו.

עומק רומנטי מתייחס להתנסות הרומנטית הכוללת, המגלמת בתוכה גם חוויות סוערות של שיאי גובה רומנטי וגם התנסויות רומנטיות מתמשכות שמתפתחות ומעצימות את השגשוג של כל אחד מבני הזוג ושל הזוגיות שלהם

אל מול סערת הרגשות, ישנם הרגשות המתמשכים, שעשויים להימשך כל החיים ומבטאים עמדות בסיסיות באישיותנו. רגש מתמשך מעצב את העמדות וההתנהגות שלנו בצורה בעלת אופי שהוא במידה רבה קבוע. הבזק של כעס עלול להימשך דקות ספורות בלבד, אבל היגון הנובע מאבדן אדם קרוב נשאר איתנו ומשפיע על היבטים רבים של חיינו, כמו מצבי רוח, התנהגות, שגשוג אישי והאופן שבו אנו מתייחסים לזמן ומרחב. אהבתו ארוכת השנים של גבר לאשתו לא טומנת בחובה, בהכרח, התרגשות בלתי פוסקת, אבל היא משפיעה על יחסו כלפיה וכלפי אחרים. לא כל סערת רגשות הופכת לרגש מתמשך, אך באהבה רומנטית זה בהחלט אפשרי.

בדומה להבחנה במוסיקה בין גובה הצליל לבין עושר ואיכות הצליל, אפשר להבחין בין גובה התשוקה שביחס הרומנטי לבין עומק ואיכות היחס הרומנטי. גובה רומנטי משקף תמונה רגעית של החוויה הרומנטית; הוא מתייחס לעוצמת שיא רגעית של רמת התשוקה – המינית בדרך כלל. גובה שיא שכזה נמשך זמן קצר ולא מתפתח בצורה משמעותית. לעומת זאת, עומק רומנטי מתייחס להתנסות הרומנטית הכוללת, המגלמת בתוכה גם חוויות סוערות של שיאי גובה רומנטי וגם התנסויות רומנטיות מתמשכות שמתפתחות ומעצימות את השגשוג של כל אחד מבני הזוג ושל הזוגיות שלהם. אהבה עמוקה מבוססת בעיקרה על הפעילויות המשמעותיות של בני הזוג יחדיו ולא על שיא תחושתי של אחד מהם. בעוד שהזמן בונה ומפתח את העומק הרומנטי, הזמן מפחית את שיאי גובה התחושה.
מהו ריגוש?

הגדרת ריגוש עז כוללת בתוכה התלהבות עזה שיש בה הנאה ועניין פעיל במשהו שאנו אוהבים, רוצים להכיר אותו ולהיות מעורבים בו. לפי הגדרה זו ריגוש רומנטי אינו בהכרח תחושה קצרת טווח של סערת רגשות המתאפיינת רק בשיא גובה כלשהו, אלא שהוא עשוי להיות חלק ממערכת יחסים רומנטית עמוקה ומתמשכת. אם ריגוש טומן בחובו את הרצון לדעת עוד על מישהו ולהיות מעורב בחייו, הרי שעלינו להניח שהזמן יכול להעצים את הריגוש. מכאן שאפשר לדבר על ריגוש עמוק וארוך טווח שכולל גם פרקים קצרים יותר של שיאי תשוקה עזה. מסיבה זו עלינו להבחין בין ריגוש שהוא בגדר סערת רגשות שטחית לבין ריגוש הנובע מרוגע עמוק.

הריגוש שברוגע

במבט ראשון נדמה ש"ריגוש רגוע" הוא אוקסימורון, ולכן יש להבהיר תחילה את פירוש המושג. רוגע הוא תחושה כללית של העדר תסיסה. כשמשתמשים במילה "רגוע" לתיאור מזג האוויר, היא מעידה על העדר סערות, רוחות או גלים גבוהים. בעוד שהרוגע נטול אלמנטים שליליים כמו תסיסה, סערה, טרדה או מצוקה, הוא אינו בהכרח פסיבי או נטול פעילויות וריגושים חיוביים; למעשה, הרוגע הוא רכיב יסודי בפעילויות עצמותיות, כלומר פעולות שערכן בפעילות עצמה והמעצימות את הפרט ומובילות לשגשוגו. רוגע עמוק מקושר לעוצמה פנימית, ובדיוק מסיבה זו הוא מהווה כוח חזק ומייצב. לכן כאשר אנו בעימות עם הזולת, הרי "אין דבר מרגיז יותר מאשר רוגע" (אוסקר ויילד) אצל הזולת, המעיד על חוזקו הפנימי.

שיא הגובה הרומנטי מבוסס על סערת רגשות; האהבה העמוקה מבוססת על רוגע (שלווה, שקט פנימי), המתאפיין בריגוש עמוק. בגרות היא מושג המקושר לאהבה עמוקה

כשמנתחים את המאפיינים הטיפוסיים של רגשות ומצבי רוח, יש להתייחס לשני רצפים של המימד הריגושי – רצף העוררות ורצף הנעימות. הפסיכולוג האמריקאי רוברט תייר (Thayer) מחלק את רצף העוררות לשניים: רצף הנע בין נמרצות לתשישות ורצף הנע בין מתח לרוגע. לפיכך יש לנו ארבעה מצבים בסיסיים: נמרצות רגועה, תשישות רגועה, נמרצות מתוחה ותשישות מתוחה. את כל אחד מהמצבים האלה אפשר לקשר למצב מסוים על רצף הנעימות. תייר קובע שמצב הנמרצות הרגועה הוא הנעים ביותר, בעוד שהתשישות המתוחה היא הכי פחות נעימה. אנשים רבים לא מבחינים בין נמרצות רגועה ונמרצות מתוחה כי הם חושבים שהם נמלאים מרץ רק במצבים המתאפיינים במידה מסוימת של מתח. תייר כותב שמושג הנמרצות הרגועה זר למערביים רבים, אבל לא לבני תרבויות אחרות. הוא מביא את הציטוט הבא של נזיר הזן שונריו סוזוקי :

"רגיעה של הנפש אין פירושה הפסקת הפעילות. רגיעה אמיתית תימצא בפעילות עצמה. קל להגיע לרגיעה במצב של חוסר פעילות, אך רגיעה תוך כדי פעילות היא רגיעה אמיתית".

את הרוגע הדינמי הזה אפשר למצוא בפעילויות עצמותיות עמוקות, אשר מובילות בסופו של דבר לשגשוג אישי. מכיוון שהפעילויות האלה מרגשות מיסודן, אפשר לדבר על "ריגוש רגוע עמוק".

על בגרות וריגוש רגוע

נדמה שבגרות עומדת בניגוד לחדשנות ולסערת רגשות. לא פלא שצעירים נחשבים רגשניים יותר ממבוגרים. למילה בוגר יש הגדרות שונות, כמו "מבוסס על תהליך מחשבה איטי ושקול", או "מתייחס למצב של התפתחות מלאה". הגברת שיא הגובה הרומנטי קצר הטווח נובע בדרך כלל משינוי חיצוני, בעוד שאהבה עמוקה ארוכת טווח נובעת מהתפתחות עצמותית. שיא הגובה הרומנטי מבוסס על סערת רגשות; האהבה העמוקה מבוססת על רוגע (שלווה, שקט פנימי), המתאפיין בריגוש עמוק. בגרות היא מושג המקושר לאהבה עמוקה.

לזוגות נשואים מבוגרים רבים יש פחות עימותים מאשר לזוגות צעירים, אף על פי שהם מדווחים כי הקשרים הארוטיים שלהם מהותיים פחות מבחינתם

לאור ההבדלים האלה, לא מפתיע שההנחה המקובלת, שאומרת כי האושר דועך עם הגיל, התגלתה כלא נכונה. למעשה, ההפך הוא הנכון: מחקרים מראים שאנשים מבוגרים הם מאושרים ושבעי רצון בחייהם יותר מאשר צעירים. אחד ההסברים האפשריים לכך הוא שכאשר אנו מבינים שזמננו בעולם קצר, אנחנו משנים את השקפתנו ומתמקדים בחוויות החיוביות העכשוויות. במצב זה רוב החוויות הרגשיות שלנו יתאפיינו ברוגע, ולא בסערת רגשות. סוניה ליובומירסקי (Lyubomirsky), פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה, סיכמה את הממצאים האלה וקבעה שעבור רוב האנשים, התקופה הטובה ביותר היא המחצית השנייה של חייהם.

לאור הטענות האלה התגלה שאנשים מבוגרים תופסים את בני זוגם כאנשים חמים גם בעת מחלוקת ומדווחים על שביעות רצון רבה מחיי הנישואין. לזוגות נשואים מבוגרים רבים יש פחות עימותים מאשר לזוגות צעירים, אף על פי שהם מדווחים כי הקשרים הארוטיים שלהם מהותיים פחות מבחינתם. נראה שאהבה המבוססת על ידידות עמוקה היא המאפיין העיקרי של חייהם. מערכות יחסים אינטימיות בגיל מבוגר נוטות להיות הרמוניות ומספקות.

רוגע בפעילויות רומנטיות

חוויית האהבה העמוקה מתבססת על פעילויות עצמותיות שתורמות לשגשוגם של בני הזוג יחד ובנפרד. נהוג לקשר עומק למורכבות. כדי לאהוב מישהו עמוקות עלינו לנקוט גישה מקיפה שמכירה בטבעו העשיר והמורכב של האהוב. התעלמות מטווח התכונות העמוקות המלא של האהוב היא שטחית ופשטנית. העומק הרומנטי עומד לעתים בניגוד להפחתה בעוצמת התשוקה המינית שמתרחשת עם הזמן. אהבה עמוקה מובילה לאמון עמוק; הריגוש, במקרה זה, נגזר מהאמונה שבן זוגנו הופך אותנו לאדם טוב יותר, ואנחנו אותו.

ריגוש שטחי וסוער, שעשוי לשאת בחובו יתרונות מסוימים, לא מוביל להתלהבות מתמשכת ולרצון להעמיק את היכרותנו עם בן הזוג

מסקנה זו עשויה לפתור את דילמת היציבות הרומנטית, הבאה לידי ביטוי בכך שאנשים מעוניינים במערכות יחסים מרגשות ויציבות בעת ובעונה אחת. אנשים רוצים להתרגש מהאהבה ולהרגיש התלהבות עזה. המוטו של אחת מקבוצות הדיון ברשת הוא "נשואים, אבל לא מתים"; קבוצה זו מבטיחה לחבריה "להתעורר מחדש לחיים". ריגוש שטחי וסוער מסוג זה, שעשוי לשאת בחובו יתרונות מסוימים, לא מוביל להתלהבות מתמשכת ולרצון להעמיק את היכרותנו עם בן הזוג. באהבה עמוקה חלק מההתלהבות השטחית הולך לאיבוד, אבל אנו מרוויחים "ריגוש רגוע" ארוך טווח ומעמיקים את היכרותנו עם בן זוגנו.

בדידות ויחסים שטחיים

ההבדל בין קשר רומנטי שטחי לקשר עמוק, מוצא את ביטויו בבעיית הבדידות שהפכה למגפה השקטה של תקופתנו, וזאת למרות פריחתן של הרשתות החברתיות ואמצעי תקשורת אחרים ברשת שאמורים להקל על יצירת קשרים בין אנשים. קשרים שטחיים שכאלו הם בעלי ערך רגעי כלשהו, אך אינם יכולים להחליף את הקשרים המשמעותיים העמוקים, ולעתים קרובות הם אף פוגעים בסיכוי ליצירת קשרים עמוקים, ולכן מחריפים את בעיית הבדידות. בדידות לא נובעת מהעדר קשרים חברתיים, אלא מהעדר קשרים חברתיים משמעותיים. יש להבחין בין להיות לבד ובין בדידות. היות לבד היא עובדה אובייקטיבית שמצביעה על כך שהאדם איננו מצוי בחברת אנשים אחרים. בדידות היא מצב סובייקטיבי שאנשים יכולים לחוות אותו גם בחברת אנשים אחרים. אנשים בודדים לא חייבים להיות לבד, ואלו שלבד אינם בהכרח מרגישים בדידות. כך למשל טען אנטון צ'כוב:

"אם אתה מפחד מהבדידות, אל תתחתן."

כך גם, לא מעט אנשים מציינים שהם מרגישים בדידות לאחר שהם משתמשים בפייסבוק ומשוחחים עם אנשים רבים, שעם אף אחד מהם אין להם למעשה קשר חברתי משמעותי. הרגשת בדידות וחוסר משמעות יכולים לאפיין גם קיום יחסים רומנטיים שטחיים.

איזה ריגוש לבחור?

בחברה הפזיזה וחסרת המנוחה של ימינו, החותרת בראש ובראשונה למהירות וליעילות, אנו מוצפים בריגושים סוערים ושטחיים. בסביבה כזו, אנשים אטיים ועמוקים עלולים ליפול קורבן למירוץ; היתרון הוא בידיהם של הטיפוסים המהירים והשטחיים.

החברה של ימינו מציעה לנו שפע של ריגושים שטחיים ומעט מדי ריגושים עמוקים. לכן מציאת ריגוש עמוק היא מסע מעניין יותר ולכן, בסופו של דבר, אף מרגש יותר

בחברה שלנו אין מנוח לאוהבים, ולא מכיוון שדרכם אל האהבה אינה נכונה; אולי היא מעט משעממת, אך היא בכל זאת דרך בעלת ערך – המכבדת את הזולת ומאפשרת במקרים לא מעטים קיום אהבה לאורך זמן רב. אבל הדרכים החלופיות השטחיות והסוערות יותר לא מאפשרות לאוהבים להיות שמחים בחלקם, בהיותן נתפסות כקלות להשגה ואטרקטיביות יותר. לעתים קרובות, הרדיפה אחר ריגושים סוערים קצרי טווח היא הבעיה, לא הפתרון. כשאנו חוזרים שוב ושוב על חוויות שטחיות וסוערות, הן עלולות להיעשות משעממות ומאכזבות – לא מרגשות כלל. החברה של ימינו מציעה לנו שפע של ריגושים שטחיים ומעט מדי ריגושים עמוקים. לכן מציאת ריגוש עמוק היא מסע מעניין יותר ולכן, בסופו של דבר, אף מרגש יותר.

אין להכחיש את ערכן של חוויות שטחיות, סוערות ומרגשות – לעתים קרובות הן מהנות להפליא. ואין להכחיש שלעתים ישנו ויתור מסוים על חוזק של תחושה שטחית עבור עומק רומנטי; עם זאת, לא מדובר בוויתור שמשמעותו העדר ריגוש. מדובר בשקלול בין מצבים מזדמנים קצרים של ריגוש שטחי לבין חוויית הריגוש העמוק המתמשכת.
מכיוון שאנו חיים כעת זמן רב יותר, ומכיוון שהחברה העכשווית מציעה לנו שפע של ריגושים שטחיים, ערכו של הריגוש הרגוע והעמוק עולה משמעותית. כדי להיות מאושרים יותר בימינו אין צורך בעוד ועוד ריגושים שטחיים, אלא ביכולת לייצר, לשמר ולהעצים את הריגוש הרגוע העמוק. על כן, ישנם מצבים רבים שבהם עלינו להעדיף את הריגוש העמוק על פני הריגוש הסוער והשטחי, ולהבין שברומנטיקה רגוע הוא המרגש החדש.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על רגוע זה המרגש החדש

02
דנה

מעניין ומלמד בדרכו ובכתיבתו הנעימה והמדוייקת של פרופ' בן זאב.
אם נלמד את הדור הצעיר (ואני אחת מהם),
את המהמורה שנקראת אלינו בדרך בה אנחנו הלכים,
אולי נחסוך כמה מכאובי לב ותחושות חוסר שובע בעצמנו ומעמצנו
ולפני נחלת הכלל,
המאמרים של פרופ' בן זאב תמיד מלמדים גם אותי כאינדיבידואל
תודה.

במאמר נאמרו דברים שלדעתי האישית והמקצועית הינם נכונים.
הבעיה שמושג האהבה מורכב מכמה רבדים.
המראה של בן הזוג המדהדת בתוכי ובהתאם לעוצמתה אני מגדיר את מידת אהבתי אליו.
באיזו מידה בן זוגי מקיים כלפי דברים מסויימים. כדי שהרגיש שאכן הוא אוהב אותי מעבר להצהרותיו.
וציפיותי, שבקשר התקיימו דברים נוספים שיתנו מענה לצרכי.
בנוסף אוהבים את מי ואת מה שמוערך מבחינה חברתית. ועל פי מקורות הכוח של בן הזוג. מותנה בקבוצת ההישתייכות שלי.
מושג האהבה אינו נדון ומכך יוצא שבחירת בן הזוג נעשית על פי התאמה זמנית ויחסית.
ושאלה של זמן מתי אחד מבני הזוג בוגד רגשית קוגניטיבית ומעשית.
מי יתן ומאמר זה יעורר הדים לחשוב על מה ולמה אנו אוהבים לאהוב.
וינחה אנשים לבחירת בן זוג שיכול להתאים לכל החיים המשותפים.
וזאת אינה אוטופיה !