שלושה ביקורים בברלין

ביקור ראשון

1.

אני מאוד אוהבת את הנשים הגדולות של הפסל הסיני.

יולנדה לא. "פסל שונא נשים," היא אומרת.

יולנדה מכריחה אותי ללכת עם פאוץ' ברחבי ברלין, "את כמו ילדה קטנה, יכייסו אותך," היא אומרת.

"אני נראית שמנה ככה," אני מתלוננת.

"נו," עונה יולנדה, "מה קרה פתאום,

את הפסלים את אוהבת

אבל אישה גדולה את לא רוצה להיות."

 

2.

יולנדה היא הברלינאית הכי ברלינאית שראיתי בחיי.

זה כמו להסתובב עם תכנית טלוויזיה.

פעם היא תמיד אמרה לי

"שנל, שנל!"

עכשיו היא אומרת

"תאטי תאטי," הולכת ונשענת

על המטרייה בגלל כאבי הברכיים שלה,

וכל צעד נשמע על המרצפות הישנות

שעל יד הנהר.

 

3.

יולנדה ואני רצות צולעות

כדי לגרש תיירת שהולכת

על גבי הספרייה של מיכה אולמן.

היא פוסעת עם המטרייה והמזוודה שלה

ועד שאנחנו מגיעות היא כבר נעלמה.

 

 ביקור שני

4.

בחור אחד דחף אותי בשדה התעופה,

אז הוצאתי כפפת אִגרוף מהתיק

ונתתי לו אגרוף.

אחרי שנפל לקחתי אותו ושמתי אותו בתוך המזוודה.

חבל שהייתי צריכה לעבור שוב את הבדיקה:

"מתי ארזת? היית לבד? מישהו נתן לך משהו למסור?"

בברלין יולנדה התעקשה לעזור לי לסחוב:

"למה המזוודה כל כך כבדה?" שאלה.

בבית של יולנדה פתחתי את המזוודה. היא ראתה את הגבר שוכב בתוכה ואמרה:

"בפעם הבאה תביאי שניים, אחד לי ואחד גם לך."

 

5.

יולנדה ואני מאכילות את הגבר ששוכב במזוודה הסגולה.

היא מאכילה אותו בקציצות ממולאות בצלפים משומרים.

אני נותנת לו אטריות ברוטב עשיר מלא בגבינה צהובה ומעוטר בבצל ירוק.

הגבר כבר לא קטן, השמין ויש לו בטן, וזאת לא בטן של בירה.

יולנדה שותה שתי כוסות יין בארוחה ואני שותה ליקר דובדבנים

ולו אנחנו לא נותנות אף טיפה.

 

6.

יולנדה ואני הוצאנו הערב את הגבר ששוכב בתוך המזוודה הסגולה,

רצינו שירקוד איתנו.

"אני לא רוקד בוטו," אמר.

 

7.

יולנדה ואני מוציאות את הגבר מהמזוודה הסגולה ולוקחות אותו לטיול היומי שלו.

הוא משתין בצד הדרך ואת הקקי אנחנו אוספות בתוך שקית גדולה מפלסטיק.

בא כלב גדול, התנפל עלי ונגס לי בתחת, יולנדה לקחה ענף גדול כדי לגרש אותו,

והגבר חשף שיניים והפיל אותו לרצפה,

עמד על החזה שלו בארבע גפיים חזקות ונהם.

 

8.

יולנדה לקחה את האיש שבתוך המזוודה הסגולה ואת פיפה, כלב הדקל הקטן והשחור, לטיול ליד הנהר.

קשרה אותם ברצועה וכולם הלכו יחד בסדר מופתי. נעצרו רק לרחרח ולהשתין ליד חצרות הבתים המפוארים.

בברלין היו חפירות עמוקות בכל מקום, שוחות ענקיות של חברת הגז המקומית, שהחליטה להחליף את הצינורות מימי מלחמת העולם השנייה בצינורות חדשים.

גם באזור הפסטורלי שיולנדה חיה בו נחפרו בורות ענקיים שכאלה בחול.

יולנדה החליטה לשחרר את האיש ואת הכלב מהרצועות שלהם. היה שקט.

הופ! רצו האיש והכלב בבת אחת, שיכורים מהחופש שניתן להם, ונפלו לתוך שני בורות באותו הזמן.

 

9.

יולנדה ואני הולכות לראות להקת מחול הולנדית בבית האופרה הישן בברלין. באולם האופרה אני המומה מהנברשות הנוצצות. "תראי," אני אומרת ליולנדה, "הכול עשוי מיהלומים."

בתור לקניית כרטיסים אני כמעט נרדמת על הכתף של יולנדה. היה לי מחזור באותו יום, ואכלתי בלינצ'ס עם דובדבנים ונקניקייה ענקית עם חרדל בתוך לחמנייה.

אחרי קניית הכרטיסים אנחנו מגלות שאין לנו מקומות צמודים.

איש אחד יושב באמצע בין שתינו.

האיש יפה מאוד, עם עיניים כחולות חולמניות ושיער חום. "תראי," יולנדה לוחשת לי, "הוא מאוד יפה, רק שהוא בגיל של אבא שלי."

"הוא דומה לאיש במזוודה הסגולה," אני אומרת.

ביקשנו ממנו להתחלף במקום.

הבלט היה יפה מאוד, הפינים רקדו מדויק ופשוט, והרוסים השתוללו על הבמה בפירואטים מרהיבים.

ואז עלתה הלהקה ההולנדית, שהופיעה עם כוריאוגרפיה של אוהד נהרין. "תראי," אני צועקת ליולנדה, "הם רוקדים כמו חיילים. רק שלא ייתנו להם רובים," אני אומרת, מתפללת שאין דוברי עברית בקהל. לפחות לא אומרים לי שששש... בקול מאוד רם, כמו בארץ.

כשהמחול נגמר והאורות באולם נדלקו ראינו את האיש עם העיניים הכחולות יושב בדיוק מולנו.

יולנדה אמרה, "מסכן, כולם באו בזוגות ורק הוא בא לבד. בטח החליף מקומות עם כולם, לאף אחד לא נתנו לשבת בזוגות במופע הזה." ככה זה עם כרטיסים מוזלים.

"את יודעת," אמרתי לה, "אני חושבת שהאיש הזה עם העיניים הכחולות הוא בטח האבא של האיש הקטן שבתוך המזוודה הסגולה, ששוכב עכשיו מצונף בתוכה בבית שלך." (סגרנו טוב טוב שלא יברח).

"אני דווקא כן הייתי מתחילה איתו," אמרתי ליולנדה, "אפילו שהוא דומה לאיש במזוודה הסגולה. למרות שאני מעדיפה גברים עם עיניים חומות כמו שלי, אני לא עומדת בחן של גבר מבוגר עם עיניים טובות."

 

10.

כואב לי החזה כאילו האיש מהמזוודה הסגולה יושב לי עליו ולוחץ ולוחץ.

ולראש לא מגיע אוויר בכלל.

 

11.

יולנדה ואני לקחנו מאימא שלה עגלה גדולה,

העמסנו עליה את הגבר במזוודה הסגולה

ולקחנו אותו אל הנהר.

השטנו אותו בתוך המזוודה כמו היה משה בתיבה.

שקט.

רק קולות אווזי הנילוס נשמעו סביב.

 

ביקור שלישי

12.

יולנדה ואני הלכנו לקבר של אבא שלה.

יולנדה שתלה פרחים ואני תלשתי פרחים יבשים וזרקתי אותם.

אמרתי ליולנדה

שאבא שלה לא היה שמח לראות אותי ליד הקבר שלו.

היא נזכרה איך השקה אותנו בצינור.

"כאילו היינו צמחים צמאים שזקוקים למים,"

היא אומרת.

 

אחר כך במוזיאון

גיליתי שהסנדלים שלי מלאים בעלי כותרת לבנים

והציפורניים מלאות בבוץ.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

חגית שורש היא מטפלת בבית אבות, אמנית. מיצגנית וכותבת.

הסיפור פורסם במקור באסופת "גברים" של כתב העת פטל.

תמונה ראשית: ציור קיר על בנין בברלין. תצלום: פאבל נקורנץ, unsplash.com

Photo by Pavel Nekoranec on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי חגית שורש.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערציור קיר על בנין בברלין. תצלום: פאבל נקורנץ, unsplash.com


תגובות פייסבוק