אמון בקליק

החיים המקוונים מעמידים במבחן את האמון שלנו בזולת, ואפילו משנים את מושג האמון. איך נוכל להתנהל בהם מעשית ורגשית?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

במי ניתן לבטוח ברשת?

השאלה הזו מתעוררת ללא הרף בחיינו הדיגיטליים, ומרתקת חוקרי אינטרנט ממגוון תחומי מחקר. בעודכם נאחזים בכרטיס האשראי שלכם ותוהים האם בטוח לבצע רכישה באתר מסחר אלקטרוני, חוקרי מנהל עסקים מנסים לברר אילו גורמים יגרמו לכם להקליק ולרכוש. כשאלפי נשים מדפדפות באתרי היכרויות מקוונים, ושואלות את עצמן האם הגברים הפנויים שבהם הן מביטות הם אכן פנויים, אלפי חוקרים של מדעי ההתנהגות בוחנים סוגיות של אמון בהיכרויות ברשת. ובזמן שמשתמשים ברשתות חברתיות מרפרפים על פני כותרות חדשות, ותוהים אילו ידיעות מזויפות, סוציולוגים ומדעני מדינה מתווכחים האם האינטרנט מסוגלת לקיים את מידת האמון הדרושה כדי לנהל שיח ציבורי ופוליטי משמעותי.

בעודכם נאחזים בכרטיס האשראי שלכם ותוהים האם בטוח לבצע רכישה באתר מסחר אלקטרוני, חוקרי מנהל עסקים מנסים לברר אילו גורמים יגרמו לכם להקליק ולרכוש

עם זאת, עצם הרעיון של אמון ברשת עלול להישמע כמו דבר והיפוכו, בעיקר אם משווים אותו לאמון בעולם הבלתי מקוון. חשבתי על זה פתאום כשצפיתי ב"אודיסיאו", מופע סוסים ואקרובטיקה של להקת הקרקס Cavalia. הוזמנתי לראות הופעה של 'אודיסיאו' בוונקובר, קנדה, כחלק משבוע מדיה חברתית, כנראה כדי שהישויות השונות שלי ברשתות החברתיות יוכלו להאיר את המופע באור חדש. מה שקרה בפועל, זה שהמופע הוא שהאיר באור חדש את קיומי ברשתות החברתיות, ובפרט את תפקיד האמון בחיינו המקוונים.

נדהמתי לגלות עד כמה 'מתן האמון' במעגל של חברים ברשת חברתית מחוויר בהשוואה לאמון שלוליין בקרקס נותן בחברו, כשהוא נאחז בידו ונתלה באוויר, בגובה של עשרה מטרים מהקרקע. וכמה קשה לבטוח באדם אחר, לעומת הביטחון בסוס, שלא ירמוס את ראשך, בעודך מטפס עליו מלמטה, כשהוא דוהר סביב הזירה במהירות של 65 קמ"ש? ומה בנוגע לביטחון בשרשרת שלמה של אנשים, שנאחזים אלה באלה, כדי להעיף אותך לגובה של 4 מטרים באוויר?

זה, כמובן, חלק גדול ממה שמרגש אותנו בקרקס: מופע הראווה של האמון הנובע מתוך הקרביים. לא רק הכוח, המיומנות והאומץ של המופיעים מדהימים אותנו, אלא גם האמון שהם נותנים זה בזה. האמון הזה הוא חלק בלתי נפרד ממה שפרנסין פורמו (Formaux) מתארת כ'אתלטיקת הסיכון': הקרקס הוא צורת בידור שהסיכון הוא חלק מרכזי בו. ואכן, פורמו רואה בהתייחסות המשתנה לסיכון את לב ההבדל שבין הקרקס המסורתי לדור החדש של הקרקס (ש'קוואליה' הוא חלק ממנו). לעומת הקרקסים המסורתיים, שבהם האמנים המופיעים היו אחראים בעצמם לציוד ולאמצעי האבטחה שלהם, רבים מן הקרקסים כיום מעסיקים אנשי מקצוע שתפקידים לדאוג לתנאי העבודה – ועל אף שברור כי רמת הבטיחות עלתה, המופיעים נאלצים לתת עוד יותר אמון באחרים. ומדובר באמון מהסוג המהותי ביותר: חייהם ממש תלויים בכך שאחרים יבצעו את עבודתם כראוי.

לחיחצת יד, קשר, חבלים

"לחיצת יד", תצלום: SJ Liew

חוקרים רבים מפקפקים בעצם משמעות ה'אמון' המקוון

מה המשמעות של לבטוח במישהו שאנחנו לא מכירים ולא רואים?

לעומת מידת האמון הזו, האמון שאנו תובעים אלה מאלה ברשת נראה כמעט חסר משמעות. ראשית, הוא לעולם אינו גופני: כפי שג'סטין הורביץ (Hurwitz) ניסח זאת בניתוח של הפן החוקי של השתנות אופי האמון המקוון, אמון מקוון הוא "עיקרון תאוּם מופשט וחשוב, שאפשר אינטראקציות בראשית האינטרנט, אבל כיום הוא הולך ונעשה פחות יישומי". אמון, בהקשרים שמחוץ לרשת, הוא חלק בלתי נפרד מהטבע המוחשי והממשי של מערכות יחסים בין בני אדם. בהיעדר הגופניות הזאת – היכולת להיווכח ולחוש באמון, באמצעות קשר עין או לחיצת יד – חוקרים רבים מפקפקים בעצם משמעות ה'אמון' המקוון. ראו את הבחינה הזו של אמון בחברה מקוונת שנערכה ב-1998 על ידי החוקרים ג'ונס ובואי:

"מערכות היחסים החברתיות שמספקת החברה הווירטואלית אינן קרובות די הצורך מבחינה גופנית או פסיכולוגית כדי להסיק כי החברים בו 'משולבים ברשת של מערכות יחסים חברתיות', כנדרש על ידי ההסברים הסוציולוגים להתפתחות של אמון. למרות שסיפורים על מערכות יחסים אלקטרוניות המתפתחות ב'רשת' נפוצים יותר ויותר, מערכות יחסים אלה מבוססות לעתים קרובות מאוד על רמייה ולכן מרבית האנשים אינם רואים בהן בסיס מספיק למתן אמון משמעותי. אין ספק כי מערכות היחסים מסוג אלה החיוניות ביותר ליצירת אמון שמבוסס על היטמעות לא יתפתחו בקלות בחברה וירטואלית".

אמון מקוון אינו רק פחות מוחשי מאמון גשמי, הוא גם פחות עמיד. אנחנו משקיעים את עצמנו בקהילה או שיחה מסוימות – ואולי חושפים את עצמנו מאוד – ולאחר מכן עוברים לבא בתור. אני שפכתי את הלב בקהילות של חוקרות פמיניסטיות, אימהות טריות ואימהות העוסקות בחינוך ביתי... ועברתי בלי שום בעיה לעניינים וקהילות אחרות, כשאני מותירה את אחיותיי-לשעבר, שבהן נתתי אמון, מאחור. התנהגות כזו היא אופיינית לדינמיקה של קהילות ברשת שאותה חקרו בֵּייטמן, גריי ובאטלר במאמץ להסביר את הגרסאות השונות של ההתנהגות והמחויבות בקהילות מקוונות: כפי ששמו לב, נטייתם של משתתפים להמשיך ולהשתתף בקהילה תלויה במידה שבה הם "מרגישים קשר של נאמנות ומחויבות לקהילה".

שלישית, אמון מקוון הוא רק לעתים נדירות עניין של חיים ומוות. כן, ישנם לעתים מקרים מזוויעים של בריונות ברשת המובילים להתאבדות, וישנן נסיבות שבהן, אין ספק, כי שיתוף במידע אישי (למשל, יציאה מהארון בגיל הנעורים) עלול להוות סכנה גופנית. אבל במרבית המקרים, כשאנחנו מדברים על מתן אמון זה בזה ברשת, אנחנו מתכוונים לפגיעות רגשית, סיכון כלכלי או אולי לחשיפה מקצועית.

למה אמון מקוון חשוב

למרות הכול, אמון מקוון הוא עניין חשוב. בעולם שבו ההון החברתי מצטמצם, היכולת לבנות ולתחזק אמון מקוון עשויה להיות חיונית לבריאות הקהילות, הכלכלות והדמוקרטיות שלנו. כפי שכותבים קיטילסטון ודאלטון:

"אף כי ההשתתפות במערכות יחסים מסורתיות הולכת ודועכת, אינטראקציות באינטרנט מתרבות במהירות. ככל שצורות ההתקשרות הווירטואליות הללו משגשגות, חשוב לבחון כיצד הן עשויות להשפיע על העמדת וההתנהגויות האזרחיות. עדויות המצביעות על החשיבות המהותית של מגעים פנים-אל-פנים בבניית סובלנות ופעילות פוליטית של קבוצות חברתיות, מחזקות את הטיעון לפיו ההון החברתי של אמריקה נתון בסכנה. עם זאת, ישנן ראיות לכך שאינטראקציות וירטואליות גם הן מאמצות נורמות ופעילויות דמוקרטיות ואלה תומכות בראיה חיובית יותר של הנטיות הנוכחיות של החיים הקהילתיים".

לאור חשיבותו של האמון המקוון, כדאי לשאול כיצד ניתן להעצים את הנראות ואת ההשפעה שלו, כדי שיזכה לאותה יראה וכבוד שאנחנו מעניקים למפגני ראווה של אמון בין אקרובטים, או בין סוס לרוכבו.

אנחנו יכולים להתחיל בבניית מנגנוני אמון חשופים יותר: בפייסבוק, למשל, לא ניתן לראות כן מי שתפו פוסט מסוים, ולכן אין לכם מושג אם אתם חלק ממעגל אמון קטן, או שאתם רואים משהו שהופץ לציבור הרחב. אנחנו יכולים גם לעודד מחויבות עמוקה יותר לרשתות אמינות, על ידי קביעת מחיר לעזיבה – לא מתוך כוונה להכריח אנשים להישאר, אלא כדי לעודד אנשים לחשוב היטב לפני שהם מסתלקים ממעגל של אמון. למשל, על ידי כך שנבקש מהם לעזוב את הקבוצה באופן רשמי, באמצעות הודעה, במקום פשוט להיעלם.

והכי חשוב, אנחנו יכולים להבהיר מהם הסיכונים של אמון מקוון, מעבר לכותרות אקראיות על קורבנות של בריונות ברשת, ובמקום זה לחשוף את הפגיעות הרגשית והמקצועית המוכרת, שהיא חלק בלתי נפרד מהאינטימיות המקוונת. כשאנחנו כותבים בפורום של חולים שאנחנו משתתפים בו, אנחנו יכולים לציין במפורש את תחושת החרדה הנובעת משיחה ברשת החושפת מידע רפואי, ומעוררת ציפיות של אמון ושמירה על סודיות. כשאנחנו חולקים החלטה מקצועית שגויה או כישלון בערוץ Slack של מקום העבודה, אנחנו יכולים לשים לב לכך שאנחנו נותנים אמון במערך של עמיתים לעבודה, ומפקידים בידם מידע על מנת שנוכל לשתף פעולה במציאת פתרון, או כדי ללמוד זה מטעויותיו של זה.

על ידי כך שפשוט נצהיר על הפגיעוּת המתלווה לשיתוף – והאמון המשתמע, המאפשר שיתוף כזה – אנחנו חושפים את קיומו ועוצמתו של האמון המקוון. הוא לא גופני או מרהיב כמו לוליינות בקרקס, אבל הוא לא פחות רב עוצמה ולא פחות חיוני לחיים ברשת.

כל עוד האמון המקוון יוותר לא מוחשי, זמני וכזה הכרוך בסיכון נמוך, הוא לא יצליח לעורר את מידת ההשקעה הנחוצה. בהתחשב בחשיבות החברתית, הכלכלית והפוליטית של החייאת מאגרי ההון החברתי שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתקמצן בהשקעה כזו. מאחר שהשקעה מועטה מדי באמון מקוון מהווה בעצמה סיכון – והוא מאיים לא פחות מדהירה במהירות של 65 קמ"ש, מתחת לסוס.

מקורות:

Le nouveau cirque ou l'esthétisation du frisson, Francine Fourmaux, Ethnologie française, nouvelle serie, T. 36, No. 4, SPORTS À RISQUES ? CORPS DU RISQUE (Octobre-Décembre 2006), pp. 659-668, Presses Universitaires de FranceTRUST AND ONLINE INTERACTION, Justin (Gus) Hurwitz, University of Pennsylvania Law Review, Vol. 161, No. 6 (May 2013), pp. 1579-1622, The University of Pennsylvania Law ReviewMoral Hazards on the Road to the "Virtual" Corporation, Thomas M. Jones and Norman E. Bowie, Business Ethics Quarterly, Vol. 8, No. 2, Trust, Business and Business Ethics (Apr., 1998), pp. 273-292, Cambridge University PressResearch Note: The Impact of Community Commitment on Participation in Online Communities, Patrick J. Bateman, Peter H. Gray and Brian S. Butler, Information Systems Research, Vol. 22, No. 4 (December 2011), pp. 841-854, INFORMSVirtual Civil Society: The New Frontier of Social Capital?, Miki Caul Kittilson and Russell J. Dalton, Political Behavior, Vol. 33, No. 4 (December 2011), pp. 625-644, Springer

אלכסנדרה סמואל היא כתבת טכנולוגיה, תחקירנית ומרצה, בעלת תואר ד"ר מאוניברסיטת הארוורד. ספרה Work Smarter with Social Media ראה אור בהוצאת Harvard Business Review Press ב-2015. היא כותבת קבועה ב-Harvard Business Review וב-The Wall Street Journal. זה האתר שלה.

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: אקרובטיקה. תצלום: פיטר ווטרמן

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה סמואל, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק