מעניין למדי

התשבץ חוגג 100

היום הקצר בשנה הוא גם יום ההולדת של התשבץ. אתמול לפני 100 שנה פורסם התשבץ הראשון בעיתון ניו יורק טיימס. מחבר התשבץ היה הבריטי ארתור ויין, שהיגר לארה"ב ב-1891 כשהוא בן 19. לקח זמן עד שהתחביב, שהפך מאז למנהג קבוע של קוראים רבים, קיבל את מעמדו הנוכחי בתרבות הפנאי בסופי שבוע. למעשה, הקוראים של העיתון שפורסם ב-21 בדצמבר 1913 לא ממש הבינו את ההנאות הטמונות בפתרון 30 החידות עם תשובות מאונכות ומאוזנות מצטלבות. היה אף קורא אחד ששלח תלונה למערכת של ניו יורק טיימס. במכתב טען האיש שפתרון תשבצים ימלא את ראשם של הקוראים במידע מיותר. אך כעבור 10 שנים, לאחר פרסום ספר התשבצים הראשון, הפך התשבץ לחביב הקהל. הספר, שראה אור בהוצאת סיימון & שוסטר מכר למעלה מ-100 אלף עותקים וכיכב ברשימות הספרים הנמכרים ביותר לשנת 1925, לצד האוטוביוגרפיה של מארק טוויין. לצד ההנאה הברורה במציאת פתרון לחידה, מחקרים גם מצביעים על היתרונות הקוגניטיביים שבפתרון התשבץ (או בשמו העברי הראשון, "חידת שתי וערב"), וטוענים שפתרון תשבצים וסודוקו מאמן את הזיכרון ובכך מאט את ההדרדרות המנטאלית שעשויה להוביל לשיטיון.

22.12.2013

שלא תאכל לי ניקוטין

בפעם הבאה שאתם מנסים להפסיק לעשן, תשקלו לאכול כמה קילוגרמים של סלט חצילים ועגבניות במקום להשתמש במדבקות ניקוטין או בגומי לעיסה הממכר לא פחות. קראתם נכון, החומר הממכר והממריץ נמצא גם בירקות שאנחנו צורכים באופן יומיומי, בעיקר בעגבניות, פלפלים, חצילים, כרובית ותפוחי אדמה. שלושה חוקרים החליטו לבחון כיצד גופנו סופג את החומר הממכר כשהוא צריך לעכל אותו. במחקר הם התייחסו למדגם של 800 אנשים, בהם מעשנים ולא מעשנים, ומצאו עלייה ברמת הניקוטין בדגימות השתן של כל הנבדקים לאחר אכילה שיטתית של הירקות הנקובים. למעשה, הם טענו שאכילת 10 קילוגרמים של חצילים, למשל, היא שוות ערך לעישון סיגריה אחת, מבחינת צריכת ניקוטין. כמובן שבסיגריה קימיים חומרים פעילים מזיקים רבים ואחרים. אך אל דאגה, לצריכת ניקוטין דרך הקיבה יתרונות מסוימים. מעבר לעובדה שניקוטין יכול לשמש כזרז עיכול, ישנו גם מחקר שמצביע על קורלציה שלילית בין צריכת ניקוטין למחלת הפרקינסון.

17.12.2013

חשבון יכול להרוג אותך

זה לא סביר, למעשה תועדו מעט מאוד מקרים כאלה בספרות המקצועית, אבל ישנם אנשים שלא יכולים לערוך חישובים בראשם משום שהם עלולים למות מזה. מקרה אחד כזה תועד במאמר שהתפרסם ב-1982 בכתב העת האמריקאי Annals of Neurology. המאמר תיאר אדם שסבל מהתקף אפילפטי בכל פעם שהוא ניסה לבצע משוואת כפל או חילוק בראשו. לעומת זאת, הוא הצליח לערוך חישובים פשוטים של חיבור וחיסור. מקרה דומה תועד ביפן ב-1991. כותבי המאמר גוללו את סיפורו של צעיר יפני שנרשם לאוניברסיטה ב-1980 וכמה חודשים לאחר מכן הוא התחיל לסבול מכאבי ראש אקוטיים. לאחר בדיקה רפואית יסודית, הצליח רופאו לבודד את הגורם לסימפטומים: בכל פעם שהוא השתמש בחשבונייה., הוא סבל ממיגרנה. ישנם גם מעטי מעט שסובלים מהתקפים אפילפטיים כתוצאה מקריאה - כל סוג של קריאה. מאמר שתיעד את התופעה הדגיש שרוב האנשים שסובלים מאפילפסיה כתוצאה מקריאה רגישים לשפה בכללותה, וקרא לתופעה הנדירה "אפילפסיה כתוצאה משפה".

16.12.2013

כולם ציפו לאינקוויזיציה הספרדית

בניגוד למשתמע מהמערכון המפורסם של מונטי פייטון, כל מי שנחשד על ידי האינקוויזיציה הספרדית בביצוע עבירות בעלות אופי דתי, קיבל תקופת חסד של 30 יום לאיסוף עדויות והוכחות. החל משנת 1483, כ-6 שנים לאחר שהאינקוויזיציה החלה לפעול בספרד, החליט האינקוויזיטור הראשי תומאס דה טורקמדה על תקופת החסד האמורה. זאת לאחר מקרים חוזרים בהם אנשים השתמשו באינקוויזיציה ככלי נקם פוליטי ואישי ושלחו אזרחים רבים למאסר או אל מותם. דה טורקמדה, שמונה על ידי המלך, החליט להקשות על מתלוננים בכך שנתלוותה לכל האשמה תקופה של 30 ימים שבהם גם החוקרים וגם החשוד יכלו לגבש תיק של עדויות והוכחות. רק לאחר שהחוקרים היו בטוחים שיש ברשותם די מידע, נשלח החשוד לחקירה באחד ממתקני הכליאה המיוחדים שהיו ברשות האינקוויזיציה. משלב זה ואילך, יכלו החוקרים  להשתמש באמצעים רבים, בהם עינויים אכזריים, כדי להוציא מהחשוד הודאה באשמה המיוחסת לו. כמו כן, אנשים רבים נכלאו למשך שנים ארוכות לפני שנגזר דינם.

10.12.2013

איפה יורד הכי הרבה ברד?

כשאתם חושבים קניה, סביר להניח שתחשבו על הספארי - ודאי לא על סופות ברד. ואולם, בעיר קריצ'ו שבקניה יורד הכי הרבה ברד בעולם, עם למעלה מ-50 ימים של ממטרים קפואים בשנה (ושיא של 132 ימי ברד ב-1965). לשם ההשוואה, באנגליה יש רק כ-15 ימים של ממטרי ברד בשנה ואילו בארה"ב יש כ-45 ימי ברד בשנה (שגורמים לנזקים בסך מיליארדי דולרים). ברד נוצר בתנאי אקלים יציבים שמאפשרים את התפתחותם של ענני גשם מסוג קומולונימבוס (הנראים כמו עוגות קצפת). הטיפות שנוצרות בענן מתחילות בדיוק באותו מצב צבירה של שלג, אך מה שהופך אותן לברד מוצק הוא הטמפרטורה בדרכן ארצה. כאשר פתית השלג חוצה את רום הקיפאון, הוא מפשיר והופך לטיפת מים קרה במיוחד, אליה נצמדות טיפות נוספות. אך רוחות אנכיות עשויות להניף את הטיפות שוב מעלה מעל רום הקיפאון ולהקפיאן בשנית, הפעם כגבישי קרח זעירים, וכך, בניגוד לפתית שלג, כדורי ברד עשוים משכבות של קרח שמצטברות זו מעל זו (ולכן הם גדולים יותר). משמע, היווצרות של ברד תלויה, בין היתר, ברוחות אנכיות שמניפות את הטיפות בחזרה מעל רום הקיפואן. הסיבה לכך שרוב הגשם שיורד בקריצ'ו יורד כברד אינה ברורה, אך יש, כמובן, כמה השערות. סיבה אפשרית אחת היא זיהום האוויר שנוצר בעקבות מטעי התה, המשחררים רעלים שמשפיעים על הטמפרטורות באטמוספירה באזור. סיבה נוספת קשורה לכך שרום הקיפאון נמצא רק כ-3.6 קילומטרים מעל גובה פני הקרקע באזור זה. אך למרות שבקריצ'ו הם סובלים ממשקעים אלימים אלה, הם יכולים להתנחם בכך שממטרי הברד שיורדים שם אינם מסוכנים כמו בארה"ב ובסין. כך למשל, בנברסקה ב-2003, ירדו גבישי קרח עצומים בקוטר של כ-8 סנטימטר (בגודל של מלון ממוצע). הנזק שנגרם מהסופה עלה לממשל האמריקאי כמיליארד דולר. 

 

03.12.2013

האם פחמימות אחראיות לשיטיון?

אנחנו כבר מכירים היטב את הקשר בין צריכת פחמימות (בעיקר ריקות, כמו שאוהבים לכנות פחמימות לא מורכבות) לבין עלייה במשקל ומחלות כמו סוכרת. אך כעת יש לנו סיבה נוספת להתרחק מסופגניות. הנוירולוג דיוויד פרלמוטר טוען בספר חדש שפחמימות לא רק מסוכנות למשקל, הן גם קטלניות למוח. הספר טוען שגם אכילת פחמימות מורכבות מסוכנת לבריאות. ומדוע, אתם ודאי שואלים? לפי פרלמוטר, פחמימות אשמות ברמות ההולכות וגוברות של שיטיון במערב. כדי למנוע את התפתחותן של מחלות מוח ניווניות כמו אלצהיימר ושיטיון, ממליץ פרלמוטר, עלינו לחזור לאכול כמו אבות אבותינו: רק 5% פחמימות ולפחות 75% שומן.
הספר נשען על סדרה של מחקרים שמראים קשר הולך ומתהדק בין רמות גבוהות של סוכר בדם וסוכרת מבוגרים לבין מחלות קוגניטיביות למיניהן. פרלמוטר מאשים את העלייה המתמדת בצריכת פחמימות ואת הירידה המקבילה בצריכת שומן בשכיחות השיטיון והאלצהיימר. טענותיו זוכות לתגובות חריפות המזהירות מפני עלייה ברמת הכולסטרול ובמחלות לב בעקבות המלצתו לצרוך רמות גבוהות של שומן. כמו תמיד, עלינו לבחור בין המוח ללב.

 

01.12.2013