שירים

הפנינה
הקרה
הטופז
החָם
מחלקים
את פניו לשניים:
עיניים של חתול,
מבט של עופר.

אני מבטיח לך שלילה אחד אשוב, ללא מצפן, אחזור עם האור של הנהר שידריך אותי, והעיניים יניחו על עיניך את הרטט הזה של מים. אני מאמין בדרכים שקיימות מאחורי משקפיהם של המלחים, שבהן ספינה נחה ואתה נמלט. אינני מאמין בך. חוט של מים חונק אותנו. היה זה אז שהחלטת להמשיך במסע לבד, עם גיל ההתבגרות שלך שהיה מעט פצוע. האמנתי באש ובדממה שבשעת בוקר יודעים לרחוץ את הגופים ולהפוך אותם שוב לכאלו שאפשר לשוט בהם. המתנתי, ואני עדיין ממתין לך. אני מסתובב פה ושם, נוטל פירות מן הים, עם הילידים, מסתיר מן העולם את העצב שמכלה לי את הגוף.

תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר

אל ברטו (Al Berto) הוא שם העט של Alberto Raposo Pidwell Tavares, משורר, צייר, עורך ומפיק בתחום התרבות, שנולד בפורטוגל ב-1948 והלך לעולמו ב-1997.

כלבי דומה לארנב
אני דומה לבן-אדם
לעתים, לעתים נדירות, דומה שהדברים הם מה שהם
יש מי שישקיע את כוחו בקריעת המסך מעל
סתירה כזאת ברחבי החיים
ובסופו של דבר, ימות, כמו כולם,
בלי שהבין שום דבר לבסוף

אלו החיים, החיים עצמם, ירצה או לא ירצה אלוהים או איזה מישהו אחר

בנדיקט הוּאָר (Bénédicte Hobart) היא משוררת פורטוגזית שנולדה בבלגיה ב-1968. היא מתרגמת, שחקנית תיאטרון, זמרת, מחזאית ומלחינה.תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר

תקשיבי, תקשיבי: יש לי עדיין
משהו לומר.
לא משהו חשוב, אני יודע, הוא לא
יציל את העולם, לא ישנה
חייו של אף-אחד – אבל מי
מסוגל היום להציל את העולם
או אפילו רק לשנות את כיוון
חייו של מישהו?
תקשיבי לי, לא אעכב אותך.
עניין קטן, כמו הגשם הדק
שמגיע לו לאט-לאט.
מדובר בשלוש או ארבע מלים, לא
הרבה יותר מכך. מלים שאני רוצה להפקיד אצלך,
כדי שאורָן לא יכבה,
אורָן הקצר.
מלים שאהבתי מאוד,
שאני אולי אוהב עדיין.
הן הבית, מלח הלשון.

אאוז׳ניו דה אנדרדה (Eugénio de Andrade) - שם העט של ז׳וזה פונטיניאש (José Fontinhas) - היה משורר פורטוגזי שנולד ב-1923 והלך לעולמו בשנת 2005. נחשב לאחד המשוררים הבולטים של פורטוגל במאה ה-20.

אילו יכולתי,
הייתי נוגעת בפניך בדממה
ומדברת איתך על אודות הים,
נותנת לשערי ליפול
על כתפך
כמו בְּרָכָה
ועוצמת את עיניי
מודעת לכך שאני בך
כמו ערבה בוכייה.

תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר

כְּאֵב שֶׁלִּי, הַחְכֵּם. שָׁקֵט הֱיֵה וְרַךְ.
דָּרַשְׁתָּ רֶדֶת עֶרֶב — הוּא יוֹרֵד וּבָא.
אַפְלוּלִיּוּת סְתוּמָה עוֹטֶפֶת אֶת הַכְּרַךְ:
שַׁלְוָה לַאֲחָדִים, לַיֶּתֶר — דְּאָבָה.

הִנֵּה כְּבָר אֲסַפְסוּף בָּזוּי שֶׁל בְּנֵי תְּמוּתָה
אֶל שׁוֹט הַתַּעֲנוּג, תַּלְיָן אַכְזָר, נִרְכָּן;
בְּחַג הָעֲבָדִים לוֹקֵט לוֹ חֲרָטָה —
כְּאֵב שֶׁלִּי, הוֹשֵׁט לִי יָד, נֵלֵךְ מִכָּאן,

הַרְחֵק מֵהֶם. רְאֵה: שָׁנִים מֵתוֹת נוֹטוֹת
עַל מִרְפְּסוֹת מָרוֹם, שִׂמְלוֹת־אֶתְמוֹל עוֹטוֹת,
וְנֹחַם מְחַיֵּךְ מִתּוֹךְ הַמַּיִם גָּח;

חַמָּה גּוֹסֶסֶת תַּחַת גֶּשֶׁר תֵּרָדֵם;
וּכְשֹׁבֶל שֶׁל תַּכְרִיךְ אָרֹךְ, לִפְאַת מִזְרָח —
הַקְשֵׁב, אָהוּב, הַקְשֵׁב — לֵיל נֹעַם מִתְקַדֵּם.