מאמר — לא הרגתי ג'וק רן לוי התמורות והתהפוכות של החיים רק מעצימות את הדרישה שעלינו לדרוש מעצמנו: להיות בני אדם טובים. | למה לא הרגתי אותו? יעל כבר גססה, צהובה, כבד גמור, לא זזה כמעט מהמיטה ופתאום הוא מופיע, הולך במסדרון ליד חדר השינה. לא הרגתי אותו ועכשיו,...
מאמר — 48 ריקושטים מלבנון אריה דובנוב מלחמות אינן נגמרות. הן משנות צורה, חודרות ונספגות כחוויות מכוננות ועדשה להביט דרכה על העבר, על העתיד, על החיים ועל עצמנו. | 1. ״דפוק-נדפוק אותם עד עצם עצמיהם; אך הנה רואה אתה, תמיד זה כך: בשעת מעשה הכול חמור יותר, והאדם מתגלה.״...
קריאה — חדר הפעמונים יורם קניוק פרק מתוך "סבון" מאת יורם קניוק, רומן גנוז שהתגלה לאחר מותו. | יוסף גרץ חזר מהמלחמה ובא ללמוד באוניברסיטה בירושלים. בסוף שנת ארבעים ושמונה החל ללמוד כימיה,2 ועתה היה בראשית שנת הלימודים השנייה. הוא התגלגל מחדר לחדר, מעליית גג לחדר כביסה עלוב...
מחשבה — נולד מחדש ניקול קראוס יורם קניוק לא מת בשבוע שעבר. כלומר, לפחות לא בפעם הראשונה. | אחרי מאה מכתבים, חמש עשרה פגישות, בדירתו שברחוב ביל"ו או בבית קפה תל אביבי, ואינספור שיחות מהטלפון הנייד שלו שלא היה לי שום סיכוי לענות על כולן, ויתרתי על הניסיון...
מחשבות מתחילות כאן
