אלכסון קלאסיק 27 אלף לייקים למכירה

"אלכסון" החליט לעזוב את פייסבוק. הנה הסיבות
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

החלטנו לעזוב את פייסבוק.

מלכתחילה, היה מדובר בשידוך לא טבעי. "אלכסון" נוסד והתפתח במשך יותר מחמש שנים ככתב עת שמציע חלופה משמעותית, שקטה, מכובדת ומכבדת, לרעש ולקוצר הרוח המושלים בכיפת הדיון הציבורי. ההתמקדות שלנו ברעיונות, העיסוק שלנו בעמדות מורכבות, הטיפוח ארוך הטווח של כתיבה איכותית וההערכה שלנו כלפי כתיבה אסתטית וכלפי עמדות שאין בהן ידיעה מוחלטת וסופית, וכן העמידה שלנו על ענווה אינטלקטואלית כערך שיש לקדמו — כל אלו מנוגדים לאורך הנשימה הקצרצר ולהיטלטלות המכוונת המוכתבת על ידי הרשתות החברתיות והאלגוריתמים העלומים המנהלים אותן. ובראש ובראשונה הדברים אמורים ביחס לפייסבוק.

אי-אפשר לעסוק בדברים חשובים כלאחר יד, ואין דרך לחשוב על נושאים מורכבים בתוך מנגנון הדורש תגובה מיידית, שלעולם תהיה רגשית, נמהרת, חפוזה ועל פי רוב גם פזיזה

אי-אפשר לעסוק בדברים חשובים כלאחר יד, ואין דרך לחשוב על נושאים מורכבים בתוך מנגנון הדורש תגובה מיידית, שלעולם תהיה רגשית, נמהרת, חפוזה ועל פי רוב גם פזיזה. הסברה הרווחת הייתה שעבור כתב-עת כמו "אלכסון", פייסבוק הוא במה הכרחית לחשיפת תכניו לקהל רחב. יש טעם להתעכב מעט, ואולי לעשות זאת ביתר פירוט בהזדמנות אחרת, על המושג "חשיפה". הוא שגור מאוד במערכת החינוך, בתקשורת ובעולם השיווק, במה שהפך להיות שילוש בהחלט לא קדוש. במקרה הטוב, "חשיפה", היא הטעמה שטחית, מהירה, מדגמית, מכוונת-כותרת, בגירוי מסוים של הסקרנות. במקרה הרע, כמו חשיפה לשמש, מדובר בצריבה של העור.

ובאיזו חשיפה היה מדובר, למעשה? פוסט בפייסבוק עולה בשעה מסוימת, מבשר על פרסומו של מאמר ב"אלכסון", ומכיל משפט המזמין את העוקבים אחר הדף שלנו לגשת למאמר ולקרוא אותו. מטבעם של הרגלי השימוש בפייסבוק כפי שהוטעמו שלא מדעת על ידי האלגוריתם, רובם העצום של העוקבים אחר הדף שלנו, ואפילו מתוך אותו אחוז שמקבל את הפוסט בפיד שלו, עוברים תהליך מהיר: הם "נחשפים", רואים, מקבלים מושג קל על התוכן, ויכולים להגיב בדרך הפייסבוקית הבסיסית – כלומר "לעשות לייק" או במקרים נדירים להפנות את תשומת לבם של חבריהם לקיומו של הפוסט, או להגיב עליו בקצרה. כל המחזור הזה מתקיים בתוך שנייה או שתיים, שהן נתח לא זניח בתוחלת החיים של הפוסט, הממהר לפנות את מקומו, להיעלם בפני הפריט הבא שיעלה בפיד של המשתמש. ואם לא האכלנו את האלגוריתם, העוקבים יכלו גם לא להבחין בכך, שכן השיטה היא שתמיד מוזרם משהו בפיד, ומחזור ההזנה אינו נקטע ולו לרגע. כל משתמש והפיד שלו, כמובן, ו"אלכסון" הוא רק אחד ממספר עצום של מועמדים להיכנס לפיד של כל אחד מ-27,000 העוקבים שצברנו עם הזמן.

התגובות באתר של כתב העת למאמרים ולמחשבות מעידות על היתרונות הגדולים של מרחב למחשבה, לשיקול דעת ולהתבטאות מורכבת, שאינה מוכתבת על ידי הלהטה וגירוי של רגע

זהו המקום לומר שמעולם לא קנינו לייקים ומעולם לא שילמנו לפייסבוק כדי לקדם את התכנים שלנו. "אלכסון" אינו מיזם מסחרי והוא אינו מוכר דבר תמורת כסף. כתב העת נועד לחברה הישראלית, לקהילת קוראי העברית, והוא זוכה לתמיכה גדלה והולכת מצדם של הקוראים המוקירים אותו והרואים חשיבות בהבטחת הקיימות של כתב העת, ואנו רואים בברכה את העלייה המתמדת בנתון הזה, נתון שכולו שלכם. "אלכסון" חף מפרסומות. כתב העת, שהוא מקום מפלט מן הרעש הרב בסביבה, נמנע מלזהם את סביבת הקריאה באמצעות פרסומות. התכנים של "אלכסון" נבחרים ומטופחים לעמוד לשנים, להיות קריאים גם לאחר זמן, והתגובות באתר של כתב העת למאמרים ולמחשבות מעידות על היתרונות הגדולים של מרחב למחשבה, לשיקול דעת ולהתבטאות מורכבת, שאינה מוכתבת על ידי הלהטה וגירוי של רגע, שהרי החומרים עומדים לרשותכם ואינם נבלעים בגרונו האפל של איזה פיד.

פייסבוק, לעומת זאת, מזכיר לנו את עולם אופרות הסבון. הסדרות הללו זכו לכינוי soap operas כיוון שמאפיין מרכזי ביותר בהן היה שהן היו משובצות בפרסומות לסבון כביסה, סבון כלים, חומרי ניקוי ביתיים וכדומה, הכול לפי הניתוח שהעלה שהצופים בהן הם בעיקר צופות, עקרות בית אמריקניות מן הימים שבהן האישה דאגה לכביסה, לכלים, למטבח. אופרות הסבון היו סוסים טרויאניים, שמבטנם זינקו לוחמים נחושים למכור אבקת כביסה. כלומר, הן היו מנשאים לפרסומות. המטפורה ראויה להרחבה: ככל שחלף הזמן, ראינו שפייסבוק דומה לטלוויזיה במובנה השלילי ביותר. הצופה מושאר פסיבי, מגורה למחצה, בידו לעולם אינה נותרת יותר ממחצית תאוותו, ומולו רץ סרט אינסופי, פיד טלוויזיוני, שמטרתו להותירו במקומו זמן רב ככל האפשר, רק כדי להזרים לתוכו עוד ועוד פרסומות. האמירה המפורסמת של איל העיתונות מראשית המאה ה-20, ויליאם רנדולף הרסט, לפיה עיתון מורכב משני חלקים: הפרסומות הגלויות והפרסומות הסמויות, התממשה באורח שטני בטלוויזיה, וגרוע מכך – בפייסבוק.

רבות נכתב על הקשר בין פייסבוק ובין המשתמשים והגורמים הנוספים בעלילה של הרשת החברתית. אכן, אם אנו חושבים על כך מעט, האדם הפרטי המשתמש בפייסבוק דומה לצופה בערוצי טלוויזיה בכך שהוא אינו משלם עבורם דמי מנוי חודשיים. אך הוא אינו הלקוח. הוא אינו לקוח משום סוג. ולכן גם אין לו זכויות או יכולת להביע מחאה, לבקש הבהרה ממשית של תנאי ההתקשרות או לבוא בקשר עם הספק. למעשה, כל עוד אינך משלם לפייסבוק, אין לך כל מעמד מול הגוף הענק הזה. ומי משלם? מי זכאי למעמד לכאורי של לקוח? רק המפרסם, כלומר בעליהם של דפי פייסבוק מסחריים-ארגוניים שמבקשים למכור משהו דרך האלגוריתם. הללו מקדמים עצמם בתשלום, מקדמים מודעות קנויות, וממלאים את הפידים לפי פילוחים מבית היוצר של האלגוריתם של פייסבוק או בסיוע קבלני-החדרה חיצוניים מהסוג הרע ביותר, כפי שראינו בעקבות הגילויים הקשים החל בשנת 2016.

מי אנחנו, אם כן, המשתמשים בפייסבוק? בין אם אנו אנשים פרטיים ובין אם אנו גורמים שאינם מסחריים, אנו למעשה המוצר

מי אנחנו, אם כן, המשתמשים בפייסבוק? בין אם אנו אנשים פרטיים ובין אם אנו גורמים שאינם מסחריים, אנו למעשה המוצר.

אנחנו מוסרים לידי פייסבוק את סך כל הפעילות שלנו, את כל התכנים שאנו יוצרים, את כל המידע המאפשר לדעת מה אנחנו עושים, היכן אנחנו נמצאים, מה אנחנו אוהבים, מי החברים שלנו ומה הטעמים והנטיות שלהם – מידע שאף הועבר לא פעם לידי גורמים אינטרסנטיים בעלי יכולת חישוב וחדירה משופרת, והכול כדי להטות את הדעות וההתנהגות שלנו. הטיה קלה של מיליוני משתמשים היא יתרון מסחרי או פוליטי עצום למדינה, לחברה המסחרית או למפלגה הרוכשת שירות כזה. ידיים זרות מתערבות בפיד ואנחנו הופכים למטרות למניפולציה. אנחנו מגויסים להיות הסוסים הטרויאנים, והמוצר שאנחנו מקדמים מבלי דעת עשוי להיות אבקת כביסה, דיאטה שמפיקה רווחים למשווקיה, או שנאה לזר ולשונה מאיתנו. בועות אפיסטמיות, כלומר סביבות שכל הנמצאים בהן חושבים אותו הדבר, וגרוע מכך – תיבות תהודה, כלומר סביבות דמויות-כת, השוללות מעיקרן כל דעה חיצונית וכל אדם שאינו שייך להן, מצאו להן קרקע פורייה ברשתות החברתיות, ובראשן, כמובן, פייסבוק.

ובדרך, נוצרת התמכרות. ולא מאליה היא נוצרת, אלא שהיא תוצר הכרחי של האלגוריתם. עוד ועוד צריכה של פתיתי-פיד, עוד ועוד חדירה של פרסומות, גלויות וסמויות, למוצרים, לדעות, לתדמיות. הפסיביות של כורסת הטלוויזיה, האשליה ש"כל העולם בפייסבוק" ובעצם ש"האינטרנט זה פייסבוק" ואפילו ש"העולם זה פייסבוק" משרתת אינטרסים של לקוחות שעבורם אנחנו אכן מוצרים שיש לטפח רק כדי להעלות את ערכנו כמושאים של השפעה, כמעבירים של מסרים מוקצנים, חד-ממדיים.

ההתמכרות עולה בזמן. וזמן, בחיים האלו, הוא כל מה שיש לנו. לדעתנו, יחס של כבוד לזמן שלנו ושל זולתנו הוא מפתח לחיים של משמעות וצמיחה

מחירה של ההתמכרות גבוה, ויתכן מאוד שמומחים יבלו עוד שנים במיפוי המחיר הזה. אבל דבר אחד ברור: ההתמכרות עולה בזמן. וזמן, בחיים האלו, הוא כל מה שיש לנו. לדעתנו, יחס של כבוד לזמן שלנו ושל זולתנו הוא מפתח לחיים של משמעות וצמיחה.

ופייסבוק עצמה נותרת כענק דומם ברקע. בעולם מתקיים ויכוח חשוב בדבר זהותה של החברה. האם היא חברה טכנולוגית, שירות תוכן, כלי תקשורת, פלטפורמת פרסום או מערכת לחיבור בין בני-אדם, כפי שטוען מייסדה מראשית הדרך, ואיכשהו עדיין מנסה לכסות עצמו בעלה התאנה הרופס הזה? כמי שמקדמים סדר יום חברתי-אתי ברור, ערכים של אחריות, אחריותיות ואמפתיה אנושית, כמי שרואים בשקיפות תנאי לחברה אזרחית תקינה, וכמי שמאמינים שחברה אנושית צריכה לסוב סביב מושגים משותפים של יושרה, אמת וחילופי דעות הוגנים, איננו יכולים שלא לשים לב שפייסבוק, כחברה (תרתי משמע, אם תרצו) אינה נותנת את הדין, אינה אחראית לשום חברה אנושית מוגדרת. לא פעם מתקשים שלוחיה להשיב על השאלה הפשוטה: על פי כלליה של איזו מדינה הם טוענים שמותר להם או אסור להם לעשות דבר זה או אחר? אחריות אזרחית אינה נחלתה של "הרשת החברתית" הכחלחלה.

מה לכל אלו ול"אלכסון"?

שום דבר. איננו פוסלים, בשום אופן, את הקולות האומרים לנו, וביתר שאת מאז הודענו על יציאתנו מפייסבוק, שיש לרשת ערך כזירת שיח במעגלים שונים, שיש לה ערך כמקום שבו בני-אדם מוצאים זה את זה, ואף כמשענת זמינה ברגעים של מצוקה קטנה או קטנה פחות. כל אחד חופשי לנהל את חייו ואת זמנו כמיטב הבנתו. אך ככתב עת, מתוך הזהות העמוקה של "אלכסון", החלטנו לעזוב את הזירה הזאת, שאינה מתאימה לנו. ובעודנו עושים זאת, ביקשנו מקהל העוקבים אחרינו בפייסבוק, להצטרף לרשימת מקבלי הניוזלטר השבועי שלנו. גם שם, כמובן, איננו מפריעים בפרסומות, ואנחנו ממעטים לפנות אליכם מעבר לשיתוף שלכם ביבול המגוון של חומרינו השבועיים. מובן מאליו שאיננו משתפים את הרשימה עם איש ושלעולם לא נמכור אותה: אינכם מוצרים. אתם נכס אנושי, ועבורכם אנחנו כאן. רבים מאוד מיהרו להצטרף לניוזלטר, אכן, והתהליך נמשך כל העת.

"אלכסון" יתעקש להמשיך להיות מקום ייחודי בנוף כתבי העת העבריים, בתמונת האינטרנט הישראלי ובשיח הציבורי. אנחנו רואים ברכה בעמלנו, שמושקעים בו כסף רב, שיקול דעת רב, וגם אהבה רבה.

תמונה ראשית: הכחול המשמש את פייסבוק

ומה קרה מאז הודענו ש"אלכסון" יוצא מפייסבוק?

עד שיצאנו מפייסבוק, כ-14% מהתעבורה של "אלכסון" הגיעה דרך פייסבוק. בניגוד לאזהרות ולמה שמקובל לחשוב, לא איבדנו 14% מהקוראים וגם לא מסך הכניסות לאתר שלנו. למעשה, מספר הקוראים לא ירד כלל וקהילת הקוראים המשיכה להתפתח ולצמוח - כך מזה יותר משנתיים וחצי מאז עשינו את הצעד הנחשוני שגרם ללא מעט הרמת גבות. יתרה מכך, לקראת עזיבתנו, ראינו עלייה חדה מאוד, חסרת תקדים, במספר הנרשמים לקבלת הניוזלטר השבועי: קוראים וקוראות שבחרו לקבל את התכנים של "אלכסון" באורח ישיר, בפורמט ובקצב שאנו שולחים אותם. בנוסף לכך, חלה עלייה בזמן השהייה הממוצע של הקוראים הבוחרים להיכנס למאמר או למחשבה, כלומר לאחר שעזבנו את פייסבוק הסתמנה העמקה של תשומת הלב שהקוראים מקדישים למה שמתפרסם בכתב העת. כמו כן, חלה עלייה באיכות התגובות והועצם הקשר בין הקוראים וכתב העת כפי שהדבר ניכר מהודעות שנשלחות למערכת. מעניין לשים לב שלא חל שינוי בפרופיל של הקוראים והקוראות: לא מבחינת קבוצות הגיל ולא מבחינת החלוקה המגדרית. וכל אותה עת, ועד היום, אנו ממשיכים לפרסם מאמרים ארוכים, טכסטים הדורשים מחשבה, תשומת לב והתעמקות, קשב משמעותי וגם ריכוז.

כלומר, פייסבוק לא היה אלא מקסם שווא והפרעה שמשכפלת את עצמה באורח ויראלי, גירוי ריקני שלא הניב דבר. הסתבר שאין זה נכון שצעירים משתמשים בפייסבוק יותר מאשר מבוגרים או שיש יתרון לגברים על נשים. הפוסטים הקצרים שהפנו לחומרים שלנו הניבו תעבורה מעוטת משקל ו-27,000 הלייקים לא היו שווים הרבה. לעומת זאת, היציאה מפייסבוק העמיקה את רמת הדיון שמתעוררת עם פרסום תכנים ב"אלכסון" וקירבה רבים מאוד אל כתב העת ואל הרעיונות שהוא מקדם.

ויש לדברים הללו צד נוסף: דומה שאין כל סיבה לחשוש מפני עזיבת פייסבוק. מנגנוני פייסבוק משרתים בעיקר את בעליהם, כלומר את פייסבוק עצמו, ולא את יוצרי התוכן או את הקוראים. נוכח האיומים לפיהם כיוון ש"כולם בפייסבוק", עזיבת הרשת תגרום ל"קריסה" או ל"מוות" עקב איבוד הקהל, הוכח שקהל אמיתי אינו תלוי בפעלולים או במניפולציות אפלות יותר או פחות. קהל אמיתי, כמוכם הקוראים אותנו כעת, הוא פשוט כזה, אמיתי.

אין סיבה להיות במקום רע, לא לגופי תוכן, ואחת כמה וכמה לא לכם ולכן, קוראינו הרבים, הטובים והמודעים.

המחשבה התפרסמה לראשונה ב"אלכסון" ב-30 במאי 2018

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

74 תגובות על 27 אלף לייקים למכירה

01
אברום רותם

חסר תאריך לכתבות, כך שאני לא בטוח שתגובתי כבר רלוונטית.
בכל מקרה - נראה לי שהניתוח הערכי של הסוגיה מופרז.
למעשה אינך משתף את פייסובק עם החומרים, שכן אתה רק מאפשר לאחרים, שלא יודעים את יוסף, להיחשף ולהגיע לאלכסון ברשת. כלומר - רק לינקים החוצה, (למרות שפייסבוק לא אוהבת את זה, וברור למה.)
אך מצד שני הפרסום שאלכסון קיים ומתעדכן מידי שבוע חשוב. פייסבוק היא פלטפורמת פרסום (תמורת עשרות שקלים אפשר להגיע לאלפי אנשים.

בקיצור- הפצה הפצה הפצה. מה עוד תבקשו?

היי, אני קוראת אלכסון נלהבת ובימים אלו מסכמת שנה ללא פייסבוק. הדברים שנכתבו מאוד רלוונטיים עבורי, אני מרגישה שיש לי יותר זמן לעצמי, שהעיסוק שלי במדיה החברתית פחת ואני משתמשת בטוויטר לצרכים מקצועיים ובאינסטגרם לפרסום תמונות מטיולים (כשעוד אפשר היה לטייל...).
בשנתיים האחרונות לשימוש שלי בפייסבוק, הרגשתי שכולם מציצים לי ולא ממש משתפים איתי שום דבר, שרק אנשים מהעבר הרחוק שאינם קרובים אליי פתאום מוצאים אותי ורואים לנכון להגיב על מה שאני מפרסמת, שהאנשים שאני רוצה את תשומת ליבם ממילא לא שמים לב אליי שם בדיוק כמו בחיים האמיתיים. הרגשתי שאני כל הזמן מפסידה במירוץ ומפגרת אחרי ההתקדמות של כולם - אני לא כמו כולם לא יותר טובה מהשכנים, מהעמיתים לעבודה לשעבר או האנשים שהיו איתי בצבא. שאני חיה ביקום אחר מקביל וקצת כמו בתיכון פשוט לא חלק מהמקובלים. זה התחיל להשפיע על הבריאות הנפשית שלי. אחרי כן מדדתי את הזמן ביוםש אני מבלה שם והבנתי שזהו, אני לא יכולה להמשיך ככה יותר. אז אולי ללא אג'נדה פוליטית אלא מתוך הרצון לדאוג לעצמי ולהפסיק לדאוג מה אחרים עושים או לא עושים, סגרתי ומחקתי את הפייסבוק. לא שמתי שום פוסט פרידה ולא הזהרתי שאני הולכת להפסקה, אני אפילו לא זוכרת מה הייתה התגובה או הלייק האחרון שלי ומה התמונה האחרונה. יש לא את הפרופיל שמור על המחשב וחשבתי להתנתק לשנה ולראות איך זה. בהתחלה היה נורא קשה וכל הזמן חיפשתי את הפיד, מה אחרים עושים? איך לא אדע אם מישהי התחתנה או אם מישהו עבר מדינה? פיספסתי את יום ההולדת של אחותי ואמא שלי הייתה צריכה להגיד לי שפישלתי...כי פייסבוק לא הזכירו לי, הפסיקו להזמין אותי לאירועים חברתיים כי זה היה מסובך מדי, אין לי פייסבוק אז אי אפשר פשוט לצרף אותי לקבוצה.
אחרי כמה חודשים הבנתי שיש לי אנשים חדשים בחיי, שאני לא חברה שלהם בפייסבוק, הבנתי שאם אני יושבת עם חברה לצהריים אז לפעמים היא תהיה כל הזמן בטלפון בעוד לי אין לאן לברוח מהאינטרקציה איתה ואני מרגישה פחות חשובה כי תשומת הלב שלי היא רק אליה, הבנתי שאני יכולה לרשום את ימי ההולדת בלוח שנה ולתלות אותו על הקיר במציאות, הבנתי שאם אני מפתחת תמונה ותולה אותה על הקיר זה מרגיש יותר מיוחד מהתמונות שם.
עכשיו, אחרי שנה בלי, אני מרגישה שכרגע לא נכון לי לחזור. אני מרגישה שהרבה מתח, חרדה ותסכול שנבעו מהשימוש בפייסבוק לא חלק מהחיים שלי עכשיו. שהאנשים ששמרו על קשר רק שם, ואיבדתי כתוצאה מכך 80% מהאנשים שהייתי איתם בקשר "חברי" (לא משפחתי או קשור לעבודה באיזושהי צורה), ושזה בסדר כי פיסית אי אפשר להיות בקשר עם 450+ אנשים קרובים. אני לא יודעת אם אחזור בעתיד, יש לי גיבוי מלא של הפרופיל על אחד המחשבים, אבל כרגע מרגיש לי נכון להגביל לטוויטר למטרות עבודה, ואינסטגרם לא יותר מ20 דקות ביום (יש לי התרעה שמודיעה כשאני עוברת את זה). ככה אני מרגישה שאני דואגת לעצמי לזמן שלי ולשפיות הנפשית שלי. בדור שלי, אני בת 37, self care זה כמו הדת החדשה. פייסבוק הם לא הרשע בהתגלמותו, בדיוק כמו אלכוהול, הם יכולים להיות טובים במידה ואפילו מעודדים קשרים וכיף, אבל בדיוק כמו לאלכסון, זו לא הפלטפורמה עבורי כרגע.

03
רועי אביטבול

דף האינטרנט שלכם מחזיק ״עוגיה״ של פייסבוק. כפי הנראה היא נשתלת יחד עם מנגנון התגובות שלהם.
בפועל היא מאפשרת לפייסבוק לעקוב אחר הרגלי הגולשים העוברים ומשאירים חתימה כשהם עוברים באתרכם.
ראוי להשלים את המהלך שהתחלתם ולהתנתק גם מהמנגנון הזה.

    05
    יורם

    שלום רועי,
    מבירור טכני מסתבר שאנחנו לא שותלים דבר אלא מאפשרים תגובות למשתמשים שמזהים את עצמם מתוך פייסבוק. מגובר בעוגייה שבאה עם משתמש כזה.
    אנחנו, מצדנו, נקיים מעוגיות זרות. גלישה ב"אינקוגניטו" מראה זאת ללא ספק. מבחינה מסוימת תוכל לחשוב על הדבר כעל מארח (אנחנו) שאינו מעשן אך שמחזיק מאפרה על השולחן במרפסת עבור אורחים.
    איננו פוסלים קוראים שבאים מתוך פייסבוק, הגם שעמדתנו ביחס לפייסבוק ברורה בהחלט, כפי שראית.

    תודה, שוב -

    יורם

06
אראל גלבוע

כל הכבוד על התובנה, פייסבוק הוכיחה שכל האמצעים כשרים כדי להתעשר תוך עידוד שטחיות והקצנה, ועתה, בזכות התנתקותכם מפייסבוק ערככם עלה בעיניי עשרות מונים

07
ליהוא קולטון

אין לי פייסבוק, לא היה, וגם לא יהיה. לצערי אני נאלץ להשתמש בוואטסאפ אבל גם את זה אפסיק בקרוב כנראה.
ערכי העצמי אינו נמדד במספרי לייקים.
מבין לחלוטין את הצעד שלכם. להערכתי זה צעד שימצב אתכם כגוף ערכי יותר שנמצא מחוץ למעגל הקסמים של הטרוף החברתי הקורה בפייסבוק ובמניפולציות הנצלניות הקורות בגוגל אמזון ודומיהם. יישר כוח

09
ענבר

התנתקתי מפייסבוק אחרי תקופה שבה גם אני הפסדתי במירוץ הזמן. פייסבוק והרשתות הגדולות מיצבו את עצמם בתור ה"בד גאייז" של התקופה האחרונה. אני מופתעת מהזמן העומד לרשותי כעת. מקווה לא להתמכר לרשתות חלופיות גרועות לא פחות. תודה אלכסון, ותודה ינה, על הטקסט/ים ועל החיזוק.