בת מצווש באינסטוש

מה ההבדל בין "בת מצווה" ו"בת מצווש"? כשמדובר בציון הגעתה של נערה לגיל 12, המונח הראשון מציין את נקודת הזמן, את המועד המיוחד, ואת החגיגה הנערכת לכבוד העניין. המונח השני, בעברית המדוברת העכשווית שלנו, מציין מכלול אופנתי של תכנים ופעולות סביב התאריך, האירוע וכלת השמחה. "היא ממש רוצה בת מצווש", אמרה אם מופתעת בהתייחסה לנערה שהתקרבה לגיל בת המצווה. הכוונה הייתה שהילדה, הנערה, מעוניינת בכל הקיטש והצבעוניות, החגיגות המצולמות עד תשישות ובכל פלטת הצבעים הכרוכה בכך – כלומר באיזושהי מקבילה למסיבות, לחגיגות ולאירועים המוכרים מהתרבות הפופולרית האמריקנית או הטלוויזיונית הרחבה יותר, ובכלל זה החגיגות המאורגנות עם הגעת נערה אמריקנית או לטינו-אמריקני לגיל 15. בעולם דובר הספרדית מדברים על quinceañera, הנערה המגיעה לגיל 15, מונח שמציין כיום גם את החגיגה. בספרדית quince הוא חמש-עשרה, ו-año הוא שנה, וכך שם העצם והתואר quinceañera מציינים "מי שהיא בת 15".

אך יש ב"בת מצווש" אלמנט קטן נוסף, מעניין מבחינה לשונית, והוא הסיומת -וּש. הסיומת מוכרת לנו למשל מ"אינסטוש", כינוי לאינסטגרם, ולא פחות מכך מ"מאמוש" (וריאנט של "מאמי") ועוד. אכן, מדובר בסיומת המשמשת ליצירת כינויים והמבטאת יחס רגשי רך, תוך ייחוס חום כלפי דבר שנחשב חמוד, אינטימי, "מפנק", עוטף וכדומה. קוראים וקוראות מכירים בוודאי את הטון הנלווה לצורות כאלו, טון שנחשב מתחנן, מתפנק או רך באורח מובהק, מוחצן וגם מלאכותי. כל אלו הם חלק מהשפה, שנוצרות בה צורות הבעה, אלמנטים דקדוקיים העונים על צורך ומאפשרים את ההבעה שהדוברים והדוברות מעוניינים בה. גם אם רבים עשויים להיות ביקורתיים כלפי המילים הללו והשימוש בהן, ואפילו ללעוג למשתמשים בהן ולהלעיג על המנהגים והמאפיינים המשתמעים מהן, הן קיימות, והן חלק מהמילון החי ומהשפה כפי שהיא.

יצירת כינויים בעלי גוון רגשי היא דבר נפוץ בשפות רבות. ברור לגמרי, למשל, כי "אינסטגרם" הוא השם הפורמלי של הרשת החברתית, בעוד ש"אינסטוש" הוא הכינוי שלה בפי מי שחשים גל של חום בלב או תחושה של השתייכות אינטימית לרשת האמורה, לאופן ההתבטאות בה ולמקומה בחייהם. "אינסטוש" היא המקום האינטימי וההוויה החברתית החמימה שמתאפשרת במסגרת ״אינסטגרם״. הדבר אכן דומה ל"בת מצווש" במובן הנוגע לאינטימיות, לתחושת השייכות והזיקה, לאפקט החברתי המשותף, שמובע באמצעות הכינוי הספציפי, בעזרת הסיומת -וּש.

נראה שהיסטורית, הסיומת -ush מקורה ביידיש, ובכל אופן ברור שהיא מצויה בה. אך נראה שהקריירה שלה רחבה ועמוקה יותר מבחינה היסטורית ומבחינת התפשטותה בלשונות אחרות השייכות, כמו יידיש, לקבוצה הגרמאנית. ככזאת, היא מוכרת גם לדוברי אנגלית, בוודאי אנגלית בריטית. אצל האנגלים, למשל מי ששמה הוא ברברה, כלומרBarbara, לא פעם מכונה בחיבה Babs. כלומר, סיומת -s קיימת באנגלית גם לכינויי חיבה, עם הגוון החמוד, האינטימי, הקשור לכך. גם אחת מצורות החיבה ל"אבא", Pop, יכולה להפוך ל-Pops, עם הסיומת המביעה חיבה, קירבה וחום אינטימי. הסיומת האנגלית הזאת מקבילה ל-וּש בעברית, גם בכך ששתיהן ניתנות להוספה לשמות פרטיים. כך אנו מכירים בעברית לא רק את פעולת הסיומת בשם כמו חיימוש (בימי עברו, כשהשם הפרטי "חיים" היה נפוץ יותר) אלא גם בשמות עכשוויים. כך יש לנו  אוריתוש לאורית ותאירוש לתאיר וגם ליוש ומאיוש לליה ומאיה, בהתאמה. הסיומת מוכרת, בצורות שונות, גם בגרמנית והולנדית, אך לא פחות מכך בפולנית ובשפות סלביות אחרות, כך שמשני כיווני השפעה על יידיש אפשר להבין את התבססותה בה.

כיום, אפשר לקבוע בביטחון שהסיומת -וּש היא חלק מהעברית העכשווית, בדיבור וגם בכתב. אין פירוש הדבר שהיא אינה נושאת סטיגמה במופעים מסוימים שלה, או שהביקורת כלפי חלק מהדוברים והדוברות המרבים להשתמש בה אינה קיימת. גם זה חלק מהמציאות הלשונית: תמיד יהיו מי שלא אוהבים דבר מסוים המשתרש או המושרש בשפה. למשל, השימוש ב"הַיוּש" ו"בַּיוּש", צורות שנוצרו מ"היי" ומ"ביי", שימוש התחום לרוב צעירות וצעירים, אינו מתקבל היטב כשהוא נשמע מפיו של גבר – הדבר נתפש כחיקוי מזלזל ומלעיג, כהתחנחנות יתר לגלגנית.

בכל אופן, "ביוש" כולל אלמנט של "חמוד" ו"אינטימי" של "שלנו הפרטי", אך לא אלמנט של הקטנה. גם זה עניין מוכר בתחום סיומות ההקטנה בשפות שונות, שמשלבות צדדים רגשיים פרט לעניינים הקשורים לגודל. לפעמים צד אחד של הפונקציה משמש, וצד אחר לא.

עניין נוסף העולה באורח מובהק מהעיון הקצר ב סיומת -וּש הוא שהיא אכן נפוצה הרבה יותר בפי נשים מאשר גברים. הדבר נוגע לשפתן של נשים השונה משפתם של גברים, באוצר מילים, בביטויים, בתחביר ובדרכי ההבעה. אלו עניינים להזדמנויות אחרות, שבוודאי יבואו. ועד אז, בַּיוש?