סוגרים

לפני זמן מה התבשרנו שהאפיפיור, פרנציסקוס הראשון, השלים עשר שנים בכהונתו בכס הקדוש כראש הכנסייה הקתולית. כלי תקשורת ישראליים-עבריים דיווחו על כך בעברית עכשווית לעילא, בנוסח ״האפיפיור פרנציסקוס סוגר עשור של כהונה״.

פרנציסקוס עצמו, במקור ארגנטינאי בשם חורחה ברגוליו, מן הסתם לא ידע שכך תוארה בעברית השלמת עשר שנותיו בתפקיד הרם. לרגע, יכלו הקוראים לחשוב שהאפיפיור הוא ישראלי שסגר מה שסגר ובוודאי יסגור עוד כל מיני פרקי זמן במה שנותר לו לחיות בעולם הזה.

במילים אחרות, העין נמשכה לאותו שימוש בפועל ״לסגור״ בעברית המדוברת העכשווית. פירושו, במקרים כאלו, הוא ״השלים״ וכשמדובר בפרקי זמן, בנתחי זמן שיש סיבה לציינם, ה״סגירה״ כוללת הענקה של גושפנקה כלשהי או הכרה פומבית. ״סגרתי שבוע בלי לגעת במתוקים״, אמר מישהו בשיחה שנקלעתי לשמוע חלקים ממנה. כלומר: יש מקום לציין שהשלמתי שבוע בלי לאכול דברים מתוקים. פרק הזמן שהושלם ברגע זה כמו נארז חגיגית ומוצג לראווה.

״לסגור״ מציג עושר נאה של משמעויות, שמצדיקות ערכים נפרדים במילון של העברית החיה שלנו. פרט ל״לסגור״ שתיארתי כאן בקצרה, יש ״לסגור״ במובן של ״להגיע להסכמה״, ״לחתום על חוזה״ וכדומה. ״סגרנו על תאריך״, מבשר הזוג הצעיר להוריו, והכוונה לתאריך לחתונה. ״סגרתי איתם על מחיר״, אומר מישהו אחר ומתכוון לכך שהוא הגיע לסיכום שבעקבותיו המחיר מוסכם וסופי. לכן טבעי למצוא ביטוי כמו ״סגורים על כל הפרטים״, שפירושו שיש בין הצדדים הסכמה על כל הפרטים כמכלול. כדורגלנים, למשל, ״סוגרים את כל התנאים״ בקבוצתם במסגרת חוזה חדש והם מכריזים, למשל, ״אני סגור במכבי חיפה״, כלומר הגעתי עם הקבוצה להסכמה חוזית, אפילו רק עקרונית, אך מתוך כוונה לחתימת חוזה מחייבת. בתוך כך התיישן מעט, ככל הנראה, הפועל ״לסגור עניין״, אך הוא טרם חלף מן העולם. אותו ״עניין״ הוא חלק מהפועל והוא אינו מתייחס אלא להסכמה הכללית שיש להגיע אליה.

בנוסף לכך, נפוץ מאוד הביטוי ״סגור!״ לביטוי הסכמה מלאה וקבלת התנאים שלה. כשהוא משמש בין דוברים, הנושא הוא העניין שביניהם, מה שהם דנו בו וגיבשו עליו הסכמה. באותה סביבה סמנטית אפשר למצוא את ״להיות סגור על...״, כלומר להיות במצב של הסכמה והחלטה מוגמרת בנוגע לעניין מסוים. ״אני סגור על הבולונז״, אומר מישהו מול תפריט, כשסביבתו מציעה לו משהו אחר. כלומר, לא, לא תודה, ההחלטה שלו כבר התקבלה ומבחינתו היא סופית.

ואם לא די בכך, ישראלים שואלים זה את זה ״מה נסגר איתו?״ כלומר, ברצונם לדעת מה הוא החליט, היכן הוא עומד, אך גם במובן שדומה ל״מה הקטע שלו?״ הצורה האימפרסונלית מתאימה לכך שהשאלה מתייחסת למצב, להלך הרוח של האדם שמתעניינים בו. יש טעם לשים לב שגם כאן יש לא פעם נגיעה בעניינים של החלטה.

עם השנים התפתח עוד ״לסגור״, והוא שייך לשגרת עולמם של חיילים וחיילות בצבא. הללו ״סוגרים שבת״, או ״סוגרים סופ״ש״. הדימוי שעלה בדמיוני בשעתו הוא של סימון X בלוח השנה על גבי המשבצת של שבת מסוימת, כלומר של סוף שבוע ישראלי של ששי-שבת, שבו החייל או החיילת נותרים כבולים לבסיס. אבל השערה כזאת אינה יותר מתמונת דמיון, מניסיון להקיש משהו הגיוני ביחס למקור הביטוי ״לסגור שבת״ וכל העניין דורש בירור על סמך מקורות כתובים. בכל אופן, אפשר לשמוע היום ״אני סוגר שבת״, ״אני סוגרת השבוע״ (כשהכוונה היא לששי-שבת בסופו) ו״כבר סגרתי פעמיים החודש, די, כמה אפשר, נמאס״ וכדומה.

אז מה נסגר עם האפיפיור? בשעתו, הקרדינלים סגרו עניין ובחרו בו לתפקיד, והוא די מהר סגר על השם ״פרנציסקוס״. מאז הוא סגר לא מעט ימי ראשון ולא ברור אם הוא סגור על זה שהוא אוהב את התפקיד, אבל נראה שזה הקטע שלו, הרי הוא סגר כבר עשר שנים, ועוד לא התפטר. סגור?