קל לפספס, אבל בלא מעט מקומות בעולם המכסים הכבדים המכסים את בורות הביוב, את פתחי הכניסה לתעלות תת קרקעיות שבהן עוברים מגוון כבלי תשתיות, מקושטים ביצירות אמנות של ממש. חשבון הפליקר הזה מציג את המיטב של יצירות האמנות האורבניות האלה (אמנות על Manhole covers), והכתבה הזו באתר אטלס אובסקורה מביאה את סיפוריהם של האמנים היפנים, שהיצירות שלהם מונחות ברחובות, ממש מתחת לאפם של העוברים ושבים.
דוגמאות? בבקשה:
נורוז, ראש השנה הפרסי המשמש גם לציון בוא האביב, הביא את ספריית הקונגרס האמריקנית להעלות לרשת את אוסף הכתבים הפרסיים העתיקים שלה.
באוסף, המקיף 700 שנה, ישנם מסמכים נדירים בשפה הפרסית, העוסקים בתחומים מגוונים החל ממדע וכלה בדת ופילוסופיה, והם נכתבו בידי מלומדים מן האזור, ובין השאר על ידי כותבים מהודו, מן הקווקז ומאזורים באפגניסטן וטג'יקיסטן. כמו כן כולל האוסף שירים של משוררים ידועים, ליתוגרפיות וטקסטים המלווים באיורים צבעוניים יוצאי דופן ואפילו סידורי תפילה יהודיים.
עגלת תינוק, נעלי נשים, מכונת תפירה, תיקי יד מהודרים - כולם עשויים מסכיני גילוח.
האמנית טייבה בגום ליפי (Tayeba Begum Lipi) ילידת בנגלדש, מספרת בראיונות שמאחר שהייתה הילדה ה-11 במשפחה בת 12 ילדים, נכחה בלידת רבים מאחייניותיה ואחייניה, וסכין הגילוח החד ששימש את המיילדת לחיתוך חבל הטבור נותר חרוט בזיכרונה. בהמשך יצירתה, הסכין משמש אותה לביטוי האלימות שחוות נשים בכל העולם. בעבודות העוסקות במצוקתם של טרנסג'נדרים, הסכין מרמזת על שיעור ההתאבדות הגבוה בקרב קבוצה זו. בימים אלה מוצגות עבודתיה של ליפי (שכבר הציגה בביאנלה בוונציה וגם בגוגנהיים הניו יורקי) בגלריה סונדראם טאגור בניו יורק, וניתן לצפות בכולן ברשת כאן.
התמונה הראשית: מתוך עבודת הווידאו של ליפי (Unveiling Womanhood (2017.
הגבול בין חיים למוות הוא דק, ולעתים גם מאוד לא ברור - לפחות מבחינה חוקית, משפטית -- משום שהוא משתנה ממדינה למדינה, ולכן גם עלול לחרוץ גורלות.
ביאטריס ג'ין, עיתונאית המתמחה בהצגה גרפית של תחקיריה, יצרה מצגת משובחת ואינטראקטיבית, המבהירה את ההבדלים בין האופן שבו מדינות שונות בעולם מכריעות בשאלה האם אדם הוא חי או מת. תחת הכותרת Limbo Lines היא מספרת על הכללים הנהוגים במדינות שונות, ואשר בגללם אדם שמת מוות מוחי ברוסיה עשוי להיחשב חי לגמרי אם ליבו פועם, בסין. המפה שלה גם מגלה באילו מדינות הנושא כלל לא זכה להסדרה חוקית, על אף ההשפעות המרחיקות לכת על נושאים כמו ירושה, תרומת איברים, מעמד אישי ועוד.
המצגת של ג'ין נמצאת במלואה כאן.
חוקר המוזיקה והפולקלור אלן לומקס (Lomax), הקליט ותיעד אלפי מוזיקאים חלוציים בתחום הבלוז, הפולק והג'אז בארצות הברית וכעת 17 אלף הקלטות שלו עומדות לרשות הציבור המתעניין ברשת.
אוסף ההקלטות של לומקס עלה לרשת בזכות ה- Association for Cultural Equityשבאתר הבית שלהם ניתן למצוא גם קישורים לפודקאסט העוסק בגילויו של לומקס ובמורשת שהותיר אחריו, כשהלך לעולמו בשנת 2002.
כדי למצוא את הידיים והרגליים בתוך האוסף הענק הזה, כדאי לעיין קודם במדריך, הכולל הסברים על תקופות, ז'אנרים, אמצעי הקלטה ואמנים באוספו של לומקס. עיון קצר יבהיר שטמונים כאן אוצרות: הקלטה של קבוצת אסירים שרה תוך כדי עבודה בחווה במיסיסיפי ב-1947, שירי עם גאליים המחקים קולות של ציפורים. שירי עם שהושרו במעגל ועוד ועוד.
הנופים המוזרים והיפהפיים האלה נוצרו כולם בתהליכים של כריית מלח. לא מפתיע, על כן, שחלק ממכרות המלח, האגמים שבהם מתבצעים תהליכי אידוי להפקת מלח והמישורים העצומים שהשמש מייבשת, הופכים לאתרי תיירות. עורך הצילום של The Atlantic, אלן טיילור, ליקט אסופה מרהיבה של תמונות ממכרות מלח בכל העולם. הכתבה שלו במלואה (המספרת את הסיפור מאחורי כל תמונה) נמצאת כאן. והנה לכם דוגמיות מתוכה.
בתמונה הראשית: משחק כדורגל בחדר במכרה מלח, בעומק של 300 מטרים, באוקראינה (צילום: Marianna Ianovska / Shutterstock)
כריית מלח באגם בסנגל. צילום: Sebastian Miranda / Barcroft Media via Getty
כריית מלח באגם בסין, הפעיל כמכרה מלח כבר אלפיים שנה. צילום: Barcroft Media via Getty
מכרה מלח בבלרוס, שהוסב לשמש לאתר בריאות בעומק 480 מטרים. צילום: Sergey Mikhalenko / Shutterstock
שיירת גמלים מובילה מלח ממכרה באתיופיה. צילום: Joel Santos / Barcroft Media via Getty
זיקוקים