שיר — סביר אדליה פראדו בימים עברו, בחודש מאי, הייתי הופכת למלאך. אמי הייתה מלבישה אותי בשמלה, בכנפיים, תוקעת לי את הכתר על הראש ומורה לי: "תשירי בקול רם, השמיעי יפה את המלים". ואני הייתי מעופפת במעלה הרחוב. תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר אדליה פראדו (Adélia...
שיר — אהוב כעור אדליה פראדו אני רוצה אהוב כעור. אהוב כעור אינו מביט הצדה לאחרת. לאחר שמוצאים אותו, הוא כמו אמונה, אינו מתעסק עוד בתאולוגיה. קשה מרוב שהוא חזק, האהוב הכעור רזה, משוגע על סקס וילדים יש לו כמה שבא. כל מה שהוא לא מדבר, הוא...
שיר — היה קיר מיגל טורגה ללא ספק, אני יכול רק לומר שהיה קיר ושכנגדו היטלתי את החיים כולם. לא. מעולם לא עקפתי אותו. מעולם לא ניסיתי מיגל טורגה (Torga), ששמו האמיתי היה אדולפו קורייה דה רושה (Correia de Rocha), נולד בצפון פורטוגל ב-1907 והלך לעולמו ב-1995....
שיר — כוכבים מורילו מנדס יש כוכבים לבנים, כחולים, ירוקים, אדומים. יש כוכבים-דגים, כוכבים-פסנתרים, כוכבים-ילדוֹת, כוכבים-מעופפים, כוכבים-פרחים, כוכבים-קיכלים, יש כוכבים שרואים, ששומעים, אחרים הם חרשים ואחרים עיוורים. יש הרבה יותר כוכבים מאשר מכונות, בורגנים ופועלים: יש כמעט רק כוכבים. מורילו מנדס (Murilo Mendes), היה משורר ברזילאי,...
פודקאסט — סיפורה של מאורה דפנה לוי לסוּ ברואר (Sue Brewer) שמור מקום של כבוד בהיכל התהילה של נאשוויל ״בזכות הנדיבות שגילתה כלפי קהילת יוצרי המוזיקה של העיר״ (כך נכתב באתר). בשנות השישים והשבעים היא פתחה את ביתה, ליבה (וכיסה) כדי לאפשר לאמנים ליצור מוזיקת קאנטרי, ואצלה בסלון...
שיר — רגע בבית קפה מנואל בנדיירה כשחלפה הלוויה הגברים שהיו בבית הקפה הסירו את כובעיהם באורח מכני בירכו את המת בהיסח הדעת הם היו כולם נתונים לחיים שקועים בחיים בוטחים בחיים. עם זאת, אחד מהם גילה את ראשו במחווה ארוכה ואיטית מביט ארוכות במשטח הלה ידע שהחיים...
שיר — איילת השחר מנואל בנדיירה אני רוצה את איילת השחר היכן איילת השחר חבריי אויביי חפשו את איילת השחר היא נעלמה הלכה עירומה נעלמה עם מי? חפשו בכל מקום תגידו שאני אדם ללא גאווה אדם שמקבל הכול מה אכפת לי? אני רוצה את איילת השחר שלושה...
שיר — לאהוב קרלוס דרומונד דה אנדרדה מה יכול יצור לעשות בין יצורים, אם לא לאהוב? אם לא לאהוב ולשכוח, לאהוב ולאהוב רע, לאהוב, לאבד אהבה, לאהוב? אם לא תמיד, ואפילו בעיניים זגוגיות, לאהוב? מה יכול, אני שואל, היצור המלא אהבה, הבודד, החג לו ביקום, אם לא לחוג...
שיר — בית הזמן האבוד קרלוס דרומונד דה אנדרדה דפקתי בשער של הזמן האבוד, איש לא ניגש. דפקתי פעם נוספת, ועוד פעם ועד פעם. שום תשובה. בית הזמן האבוד מכוסה בקיסוס כדי מחציתו; מחציתו האחרת – אפר. בית שאיש אינו מתגורר בו, ואני דופק וקורא מרוב כאב על כך שאני...
שיר — כשאת חולפת בדממה בין העלים אאוז׳ניו דה אנדרדה כשאת חולפת בדממה בין העלים, ציפור נולדת מחדש מתוך מותה ומנופפת בכנפיה לפתע; כל השיבולים רוטטות בשלות כאילו היום עצמו מטה אותן, ובחומרה, מדודים, עוצרים המעיינות כדי לשתות את פנייך. אאוז׳ניו דה אנדרדה (Eugénio de Andrade) - שם העט של ז׳וזה...
שיר — אילו יכולתי לשוב לאחור אנה ברילייה אילו יכולתי לשוב לאחור לא הייתי אוהבת אותך. כל-כך הרבה יותר קל לשמוע על הלב שקט בחזה כאילו כל הימים וכל השעות זהים זה לזה. אי-השקט מכך שאתה חסר לי מותיר את עיניי עצובות בהמתנה שתקבל את היד שאני מושיטה לך....
שיר — כותרת שתהיה אנה לואיזה אמראל בשירי נותרת עם רגליים באוויר (אבל גם אני הייתי כבר פעמים רבות כל כך) בין שורות של שיר אני רואה את ידיך על הרצפה של שירי והרגליים נוגעות בכותרת (שתהיה כאשר ארצה) באשר לתשוקתי כך תהיה: תקָנה לא נוחה: אני צריכה...
שיר — זכור מריו סזאריני זכור שכל הרגעים שהכתירו אותנו, כל הרחובות הקורנים שפתחנו, עתידים למצוא ללא סוף את מקומם הכמהָ את ניצן פריחתם את האופק, ושמהחיפוש הזה, המתיש והמדויק, לא יהיה לנו סימן אלא הידיעה שהוא ילך למקום שבו היינו זה לזה בחיים מריו סזאריני...
שיר — תרזה מנואל בנדיירה בפעם הראשונה שראיתי את תרזה חשבתי שיש לה רגליים מטופשות חשבתי גם שהפנים שלה נראות כמו רגל כששוב ראיתי את תרזה חשבתי שהעיניים שלה זקנות הרבה יותר משאר הגוף (העיניים נולדו ונותרו עשר שנים בהמתנה לכך ששאר הגוף ייוולד) בפעם השלישית...
שיר — אני עוזב לפָּסָארְגָדָה מנואל בנדיירה אני עוזב לפסארגדה שם אני חבר של המלך שם יש לי אישה שאני אוהב במיטה שאבחר אני עוזב לפסארגדה אני עוזב לפסארגדה פה אני לא מאושר שם הקיום הוא הרפתקה באופן כל כך מופרע שחואנה המשוגעת מספרד מלכה ומטורפת מדומה מסתבר...
שיר — המרְאָה מיא קואוטו ההוא שמזדקן בי ניגש למראה מנסה להראות שאני אני. האחרים שלי, מעמידים פנים שהם אינם מכירים את הדמות, הותירו אותי לבדי, נבוך, עם השתקפותי הפתאומית. הגיל הוא זאת: משקל האור שבו אנו רואים את עצמנו. מיא קואוטו (Mia Couto) הוא משורר...
שיר — על הלא-כלום יש לי דברים של עומק מנואל דה בארוס השירה שמורה במלים – היא כל מה שאני יודע. גורלי הוא לא לדעת כמעט הכול. על הלא-כלום יש לי דברים של עומק. אין לי קשרים עם המציאות. בעל עוצמה מבחינתי אינו מי שמגלה זהב. מבחינתי בעל עוצמה הוא מי שמגלה את...
שיר — דיוקן האמן כדבר מנואל דה בארוס עושרו הגדול ביותר של האדם הוא אי-השלמות שלו. במובן הזה אני רב-נכסים. מלים שמקבלות אותי כפי שאני - אני איני מקבלן. איני סובל להיות בסך-הכול אחד שפותח דלתות, מסובב שסתומים, שמביט בשעון, שקונה לחם בשש ערב, שהולך שם בחוץ, שמצביע בעיפרון,...
שיר — ילדותי מנואל דה בארוס הילד הלך ביער והיגואר אכל אותו. אחר כך המשאית עברה בתוך הגוף של הילד והוא הלך לספר לאימא. והאימא אמרה: אבל אם היגואר אכל אותך, איך הצליחה המשאית לעבור לך בתוך הגוף? המשאית רק עברה ממש ליד הגוף שלי ואני זזתי...
שיר — מוזיקה דוממת לואיש פליפה קסטרו מנדש אמרת שיש לנו עודף של מלים: והיה זה המקום המושלם לדברים, הריק האפל ההוא במבטך. והתארכה הסבלנות הקשה, פרי של הקור בידינו הריקות שלא היו להן דברים נוספים לתת. מחוותנו אמרה אז את הכאב ונמשכה בדברים העתיקים ביותר הבדידות ללא עקבות...
וידאו — האי של אלפי דפנה לוי פרידה אינה עניין פשוט, ובעיקר כשהרגשות סוערים. כרים יוצא לפגוש את אלפי באי, ״האי שלהם״, בניסיון למצוא דרך להרגיע את הגעגועים ומוצא את עצמו נאלץ לפרק את האהבה. בעדינות. הרכות הגדולה שבה נוהגים שני הצעירים זה בזה בולטת במיוחד על רקע...
שיר — מן הרחבה ז'ורז'ה וונדרליי אלמלא היה באחר-צהריים המותווה של היער שם במרחקים הכתם הלבן המעופף כרקדנית שלבסוף זיהיתי כשקית ניילון שקופה מאלו שבסופרמרקט, היא בהחלט הייתה ללא ספק אנפה, שחף. ז'ורז'ה וונדרליי (Wanderley), יליד 1938, היה רופא, משורר, חוקר ספרות ומתרגם, ממדינת פרנמבוקו בברזיל. הוא...
שיר — הנהר פריירה גולאר להיות כמו הנהר הזורם לו שקט בתוך הלילה. לא לחשוש מאפלות הלילה. אם יש כוכבים בשמיים, לשקף אותם. ואם השמיים מתכסים בעננים, כמו הנהר העננים הם מים, לשקף גם אותם בלי צער בעומקים השלווים. תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר פריירה גולאר (Ferreira...
שיר — עדיין בוקר כעת ז'וזה סאראמאגו עדיין בוקר כעת, והרוחות כבר נרדמות בשמיים. לאט-לאט עולה הערפל העתיק והעכור. אדמונית, השמש מפלסת שביל בכסף המעונן של המים הללו. בוקר, אהובתי, והלילה נמלט, ובדבש עינייך מחשיכה מרירות הצללים ומיני הצער. ז'וזה סאראמאגו (1922-2010), מגדולי הסופרים הפורטוגזיים במאה ה-20, זכה...