חולמים ומתקרבים

רובנו חווינו מצב שבו אנו מתעוררים מחלום שהוא כל-כך לא ייאמן, משונה או מרגש, שאיננו יכולים לחכות לרגע שבו נוכל לספר עליו למישהו אחר. בוודאי הייתם בצד המקבל, כמאזינים לסיפורים של אנשים על ההרפתקאות שלהם בחלום. כמדען העוסק בתחום החלומות, אני תוהה מזה שנים מה בעצם קורה בשיחות הללו ומה הן עשויות לומר לנו על טבעם של חלומות.

דיונים על חלומות יכולים להשפיע על השומעים באותה מידה, ולעתים אפילו יותר, מאשר על האדם החולם עצמו

בשנת 2016 התחלתי להנחות דיונים פומביים על חלומות, ביחד עם שותפתי לפרויקט, האמנית ואשת האקדמיה ג'וליה לוקהרט (Lockheart). באירועים הללו, אני דן בחלום ראוי לציון של מתנדב או מתנדבת, מול קהל, ובעודנו משוחחים, לוקהרט יוצרת יצירת אמנות המבוססת על החלום. אני זוכר במיוחד אירוע משנת 2017: החלום של המתנדבת שלנו היה תיאור מטפורי של ההשפעה הרגשית שהיא חוותה כשבתה עזבה את הבית. החלום היה כל כך חד, שכל הנוכחים בקהל התרגשו מאוד. לוקהרט ואני הבנו אז שדיונים על חלומות יכולים להשפיע על השומעים באותה מידה, ולעתים אפילו יותר, מאשר על האדם החולם עצמו. יתרה מכך, הבנו שהדבר עשוי לשפוך אור על אחת התעלומות הגדולות ביותר של הפסיכולוגיה: מדוע בני אדם חולמים?

השאלה אם לחלומות ולחלימה יש תפקיד היא נושא לדיון מזה שנים. מצד אחד ניצבת הדעה שלפיה חלום הוא אפיפנומן, כלומר תוצר לוואי נטול תפקיד של תהליכי חלימה בהקיץ שנמשכים אל השינה. בספרו Dreaming Souls(משנת 2000), הנוירו-ביולוג אוון פלאנגן (Flanagan) מתאר חלומות כ"spandrels" דקורטיביים, מונח שביולוגים אבולוציוניים משתמשים בו כדי לתאר תכונות של אורגניזם שנראה שאינן משרתות כל מטרה בהקשר של הישרדות או התרבות.

מדענים רבים הציעו תפקודים שונים לחלומות, אך התפקודים הללו, ברובם העצום, מבוססים על הרעיון שהתפקוד מתרחש באמצעות תהליכים עצביים במהלך השינה, ללא קשר לשאלה אם זוכרים את החלומות לאחר מכן או לא

לעומת זאת, מדענים רבים הציעו תפקודים שונים לחלומות, אך התפקודים הללו, ברובם העצום, מבוססים על הרעיון שהתפקוד מתרחש באמצעות תהליכים עצביים במהלך השינה, ללא קשר לשאלה אם זוכרים את החלומות לאחר מכן או לא. דוגמאות להצעות הללו כוללות את האפשרות שבחלומותינו אנחנו מבצעים הדמיה ומתאמנים בהתגברות על איומים, שחלומות ממלאים תפקיד בגיבוש זיכרונות או בוויסות של רגשות, או שהם יוצרים דימויים חזותיים שמסייעים לנו להתמודד עם זיכרונות מפחידים מחיי הערות שלנו. יחד עם זאת, ממצאים שתואמים את התאוריות הללו הינם כולם ממצאים של קורלציה – מה שאינו מאפשר כלל להסיק שחלומות אכן גורמים לאפקטים כלשהם על הזיכרון או על הרגשות. על חוקרים להמתין לשלב שבו הם יהיו מסוגלים לשנות חלומות כחלק מניסוי מבוקר, כמו למשל באמצעות עירור תכני חלום באורח ממוקד, כדי שיהיה באפשרותם לטעון טענות סיבתיות מהסוג הזה.

אלא שהוכח שלחלומות יש אפקטים גרימתיים כשחולקים אותם לאחר שמתעוררים. רמזים המצביעים על האפקטים הללו עולים ממחקרים המערבים קורלציות. למשל, באחד המחקרים, זוגות ששיתפו זה את זה בחלומות באורח תדיר יותר גם דיווחו על אינטימיות רבה יותר במערכת היחסים. יש גם ראיות מוצקות יותר לאפקטים של שיתוף בחלומות. במחקר ניסויי אחד, חוקרים חילקו משתתפים באורח אקראי לשלוש קבוצות: משתפי חלומות, משתפי אירועים (תיאור אירועים ממהלך היום) וקבוצת ביקורת. בקבוצה הראשונה והשנייה, המשתתפים שיתפו חלומות או אירועים ממהלך היום עם בן זוגם במשך חצי שעה, שלוש פעמים בשבוע במשך ארבעה שבועות. התגלה ששיתוף חלומות מגביר את האינטימיות בחיי הנישואין יותר מאשר שיתוף באירועים או מכפי שנצפה בקבוצת הביקורת. צוות החוקרים, בראשות היועצת למערכות יחסים תלמה דאפי (Duffey), העלה את האפשרות ששיתוף בחלומות עשוי להעצים מערכות יחסים בכך שהוא מספק פורום למודעות עצמית ולחשיפה עצמית כלפי בן הזוג.

ספרות בדיונית – שכמו חלימה, גם היא הדמיה של חוויה חברתית – יכולה להגביר את האמפתיה של אנשי

האירוע שבו היה שיתוף בחלום עז ונוגע במיוחד, ב-2017, נתן השראה ללוקהרט ולי להרחיב את קו החקירה הזה ביחס לשיתוף בחלומות בהקשר למערכות יחסים. החקירות הראשונות שלנו גילו  שאנשים בעלי רמת אמפתיה גבוהה נוטים לשתף בחלומות שלהם לעתים קרובות יותר ולהקשיב לחלומותיהם של אחרים בתדירות רבה יותר. לאחר מכן, בדקנו אם שיתוף בחלומות עשוי אכן להגדיל את רמת האמפתיה כלפי אדם אחר. (ממצא כזה היה עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים שהראו שספרות בדיונית – שכמו חלימה, גם היא הדמיה של חוויה חברתית – יכולה להגביר את האמפתיה של אנשים). גייסנו זוגות של משתתפים – חברים או זוגות בקשר רומנטי. ביקשנו מאדם אחד בכל זוג שלאחר חלום, יפגוש את האדם השני בזוג שלו מהר ככל האפשר, כדי לדון איתו על החלום במשך 15 עד 30 דקות. על ידי השוואת מדדי סקר שמולאו לפני ואחרי השיתוף בחלום, גילינו שהאמפתיה של השומעים כלפי משתפי החלום עלתה. במחקר הזה, ובשחזור שבוצע לאחר מכן, משתפי החלומות לא הראו עליה באמפתיה כלפי השומע, ככל הנראה כיוון שהמשתף בחלום התייחס לחלום שלו ולחייו שלו במהלך הדיון.

קל לראות את היתרונות שיש לעידוד אדם אחר להתייחס אליכם באמפתיה רבה יותר. בספרנו, The Science and Art of Dreaming (משנת 2003), לוקהרט ואני מעלים את ההשערה שעל פני האבולוציה האנושית, בני אדם ששיתפו בחלומות בעלי היבטים חברתיים, רגשיים וכן היבטים כמו-סיפוריים אחרים מבחינת התוכן, אולי זכו ליתרון מבחינת ההישרדות או ההתרבות תודות לפונקציה מעוררת אמפתיה שיש לחלומות מהסוג הזה.

יתכן שצורה בסיסית של חלימה הופיעה בקרב מינים רבים של בעלי חיים, וזאת לצורך גיבוש הזיכרון, אימון בהתמודדות עם איומים או תפקודים אחרים, או אולי ללא כל פונקציה בכלל – כלא יותר מ"spandrel". אך אז, לאחר התפתחות הדיבור המורכב אצל בני האדם, יכולת שהייתה מאפשרת שיתוף בחלומות, תהליכים אבולוציוניים יכלו להתחיל לעצב את רכיבי התוכן של החלום. לפי ההשערה הזאת, הדבר התחיל בממדי זמן דומים להתפתחות השפה האנושית וסיפור הסיפורים, שהחלו לפני בערך 150 עד 200 אלף שנה, יכולות שתמכו בגיבוש הקבוצה ובשיתוף הפעולה בין חבריה.

ההקשר התיאורטי הרחב יותר לעניין הזה ממקם את השיתוף בחלומות כחלק ממה שמלומדים מכנים "הביות העצמי של האדם". התיאוריה הבולטת הזאת בדבר האבולוציה החברתית האנושית מציעה את הרעיון שאנו בייתנו את עצמנו, בדיוק כפי שבייתנו כלבים, חתולים וסוסים. התיאוריה טוענת שהיו יתרונות אבולוציוניים לבני אדם שהיו פחות תוקפניים ויותר סובלניים, שיתוף פעולה ואמפתיה בקרב הקבוצה החברתית שלהם.

אנו מציעים את הרעיון שהפונקציה של חלומות טמונה בשימוש בהם בערות – באופן שבו הם מאפשרים לגלות את הלב ואת העצמי, לטובת הקבוצה, אפילו אם הדבר עלול לעתים להיות לא נוח לפרט

על בסיס כל אלו, אנו מציעים את הרעיון שהפונקציה של חלומות טמונה בשימוש בהם בערות – באופן שבו הם מאפשרים לגלות את הלב ואת העצמי, לטובת הקבוצה, אפילו אם הדבר עלול לעתים להיות לא נוח לפרט. זכירה וסיפור של חלומות הם, אם כן, חיוניים לפונקציה שלהם כפי שהיא התפתחה. כמובן, שיתוף בסיפורים או בזיכרונות, או אפילו דיון בסרט האהוב עלינו, יכולים לגרום, באורח דומה, לגילוי לב וחשיפה של העצמי, וגם להתקשרות. אך אולי החלומות מצטיינים במיוחד בכך שהם מובילים לתועלות החברתיות הללו כיוון שהם מתאפיינים בכך שהם כוללים תוכן רגשי ביותר שנגזר מהחיים בערות.

אם כך, מהו השלב הבא? כיצד יוכלו חוקרים לאמוד את ההשערות המנוגדות באשר לפונקציות של החלימה? אנו מאמינים שחלק מהנתונים ששימשו כדי לתמוך בכך שלחלומות יש פונקציה במסגרת השינה יכולים להיות מפורשים באורח התואם את התיאוריה שלנו ביחס לשיתוף בחלומות.

ראו למשל את הממצאים משנת 2020, של מוניקה ברגמן (Bergman) ועמיתיה, המבוססים על ניתוח של 632 חלומות שתוארו על ידי 150 ניצולים פולנים ממחנה אושוויץ, שנאספו בשנות השבעים של המאה שעברה. מדובר בחלומות שדווחו ברטרוספקטיבה, חלומות שנחוו לפני מלחמת העולם השנייה, במהלך תקופת המאסר במלחמה, ולאחר המלחמה. הקבוצה של ברגמן גילתה שחלומות הקשורים למלחמה וכן חלומות מאיימים אחרים היו נפוצים יותר דווקא לאחר המלחמה מאשר במהלך הכליאה, ושחלומות המערבים משפחה ונושאים הקשורים לחירות היו נפוצים דווקא במהלך תקופת הכליאה, יותר מאשר לפני המלחמה או אחריה.

שיתוף בחלומות ביחס לחיים הקודמים, ביחס לערך ולזהות בעבר, יכלו לסייע לגיבוש החברתי ולאמפתיה בקרב האסירים שחוו את הנסיבות הנוראות של מחנה הריכוז

הצוות של ברגמן הגיע למסקנה שהתבנית הזאת עולה בקנה אחד עם הרעיון שחלומות משמשים כדי לעבד רגשות וזיכרונות במהלך השינה. ואולם, אנו סבורים שאפשר לפרש את אותם הממצאים דרך העדשה של התיאוריה שלנו בדבר שיתוף בחלומות. מנקודת המבט הזאת, שיתוף בחלומות ביחס לחיים הקודמים, ביחס לערך ולזהות בעבר, יכלו לסייע לגיבוש החברתי ולאמפתיה בקרב האסירים שחוו את הנסיבות הנוראות של מחנה הריכוז. בדומה, לאחר המלחמה, שיתוף בחלומות על אודות אושוויץ יכול היה לעודד גיבוש חברתי ואמפתיה כלפי החולם בשל מה שהוא או היא חוו בזמן שהם היו כלואים במחנה. במבט כזה, החלומות יכלו לסייע לקדם גילויי עצמי וגיבוש של הקבוצה, אפילו אם משמעות הדבר הייתה חזרה לזיכרונות כואבים מבחינת החולם. (אנחנו סבורים שטיעון דומה באשר לכך שלחלומות יש פונקציה ביחס לשלב שלאחר השינה יכול לעמוד איתן ביחס למחקר בין-תרבותי שבוצע לאחרונה על אודות טבע התוכן של חלומותיהם של בני אדם).

יתכן שהפונקציה של החלומות מתממשת לא במהלך השינה שלנו, אלא כשאנו מתעוררים ומספרים את החלומות שלנו

הציבור וגם חוקרים מאמינים, באורח גורף למדי, שיתכן בהחלט שחלומות עושים משהו למעננו ולטובת המוח שלנו, בעודנו ישנים. הסיבה לכך היא שלעתים קרובות חלומות הם מורכבים, ולא פעם הם משקפים את החיים שלנו באורח יצירתי ומטפורי. אך לוקהרט ואני איננו החוקרים היחידים בתחום הזה שמסתייגים ממתן חשיבות רבה לתהליכים העצביים שנצפים במהלך השינה ולמידה שבה הם רלוונטיים לחוויית החלימה שלנו ולפונקציה שלה. יתכן שהפונקציה של החלומות מתממשת לא במהלך השינה שלנו, אלא כשאנו מתעוררים ומספרים את החלומות שלנו. אם כך, בפעם הבאה שאתם מתעוררים עם חלום טרי שנותר בראשכם, נסו לספר אותו למישהו מהר ככל האפשר. יתכן שהחלום נועד לאדם האחר ולא לכם. כמו הסמקה, יתכן שחלימה היא האופן שבו האבולוציה מאלצת אתכם לחשוף את עצמכם בפני אחרים.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגם במיוחד לאלכסון: אדם הררי

תמונה ראשית: עולם של אפשרויות: נשים ילידיות בפנמה תופרות את חלומותיהן ומציגות אותם בקהילה. תצלום: ריטה וילרט.