וידאו — מצאתי דפנה לוי דייגו ברקה (Berakha), במאי הסרט Now I Know Where to Find You, גדל אצל סבו וסבתו בספרד. כשהיה בן 12 בערך, החליט שהוא רוצה להתגורר עם אביו, שחי בארגנטינה, במרחק של עשרת אלפים קילומטר, ונסע אליו, אל חיים חדשים לגמרי. הגעגועים לסבתא...
מאמר — להתעורר, לדעת, לדעת לעשות אנה גלמן, אורית יושינסקי כולנו חלק מהמרקם החברתי, מהמציאות הפוליטית, מהרגע ההיסטורי: משבר הוא גם הזדמנות לשאלות, למודעות, לבהירות חדשה, כי אלו חיינו. | מה יכול אנליטיקאי לומר בעת הזו, או מה אפשר לומר מתוך השיח האנליטי שקורע פרצה בשיח, ביחס החברתי הקיים? האם השיח האנליטי...
מחשבה — מגפה עד שנמאס קרלוס דימאס, Zócalo מתי נגמרת מגפה? מי מחליט? מה הקשר בין ההחלטה ובין המציאות שהציבור חווה? | חקר המגפות סבב לרוב סביב מה שההיסטוריון צ׳רלס רוזנברג כינה בשם ״מבנה דרמטורגי״: סיפור של הדבקה שמגיע לשיאו במחלה מפושטת, צער ויגון, ואז מגיע לסוף מוגדר. מגפת COVID-19...
מחשבה — אלוהים כבר לא ימות יורם מלצר מותו של דייגו ארמנדו מרדונה מעלה שאלות על גיבורים לאומיים ודמויות גדולות, ועל המשקל המונח על כתפי בני תמותה. | מי מת עם מותו של דייגו מרדונה? הלוויה, שהתקיימה במהירות, לא הותירה מקום לספק. האיש הביוגרפי, שחי ונשם והתהלך בעולם, הגיע לתחנתו...
זיקוק — שלא לא-יקרו שוב דפנה לוי המוזיאון לדיסאינפורמציה (Museo de la desinformación) הוא אתר ארגנטינאי שכותרת המשנה שלו מכריזה ״ישנם דברים שלא קרו, בואו לא ניתן להם לקרות שוב״. יוצרי האתר (שכולו מתורגם לאנגלית) הם אנשי קרן La Voz Pública, ארגון ללא מטרות רווח הפועל לחיזוק המערכת...
קריאה — סבתא עכבישה רֶבֶּקָה סוֹלניט נמאס לי שגברים מסבירים לי דברים. זה לא הוגן ולא פעם הם פשוט טועים. | 1 אישה תולה כביסה בחוץ. הכול קורה ולא-כלום. מגופה אנחנו רואים רק כמה אצבעות וזוג שוקיים חומות וחזקות וכפות רגליים. הסדין הלבן תלוי מולה, אבל הרוח מעיפה...
מאמר — לא בגלל המילקי רוני אלפנדרי חנה ארנדט גלתה מגרמניה, חוליו קורטאסר גלה מארגנטינה. על גלות, יצירה, השתייכות ומדינת הלאום. | שאלת השתייכותו של היחיד למולדתו או למדינת הלאום שבה הוא חי היא אחת השאלות התרבותיות המשמעותיות ביותר של המאות העשרים והעשרים ואחת. במסה זו, אני מבקש לעורר...
קריאה — סֶנְסיני רוברטו בולניו הסופר הצעיר לא שיער כי חלופת מכתבים רגעית תשנה את עולמו. | האופן שבו התגלגלה ידידותי עם סֶנְסִיני ללא ספק חורג מהרגיל. בתקופה ההיא הייתי בן עשרים ומשהו ועני כמו עכברוש. גרתי בפאתי חירוֹנָה, בבית מתפרק שהשאירו לי אחותי וגיסי כשנסעו למקסיקו,...
מחשבות מתחילות כאן
