סוף השנה מגיע, ואיתו הסיכומים. בעוד אמצעי התקשורת למיניהם מרכיבים רשימות של "הכי", אנחנו ב"אלכסון" מעדיפים, כהרגלנו, ללכת עם העובדות ולהביא אותן לקוראינו בשקיפות, כפי שהן. הסתכלנו בנתונים ובדקנו מה היו עשרת המאמרים הנקראים ביותר בשנת 2015, מבין כל השפע שפרסמנו השנה, שכן אתם גם מרבים לחזור אחורה ולקרוא מאמרים משנים קודמות.
רגע לפני הרשימה עצמה, אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לקיים מסורת נוספת של סוף השנה: להבטיח הבטחה ולהביע משאלה.
אנחנו מבטיחים שנמשיך לדבוק במלה הכתובה, לפרסם מאמרים מרתקים, ארוכים ומרחיבי דעת. נמשיך להעשיר אתכם במחשבות, מדי פעם להעניק לכם "קריאות", וכל העת גם לשעשע ולטרוד את שלוותכם בזיקוקים. ומשאלתנו לשנה הקרובה היא שתמשיכו ליהנות, להגיב, להשתתף, לתמוך ולתרום ולהיות איתנו, כי אנחנו כאן בשבילכם.
אז רגע לפני חגיגות סוף השנה, הנה הרשימה של עשרת המאמרים הנקראים ביותר מבין המאמרים שפורסמו השנה ב"אלכסון":
1. אושר גזור ושמור, יעקב בורק
2. אם אתה בתוכי, מי אני?, סם קין, Psychology Today
3. מדוע נשים עוזבות את ההייטק?, רייצ'ל תומס, Medium
4. השעון הביולוגי מתקתק לאט, ג'ין טוונגי, Atlantic
5. לסביות לא סופרות אורגזמות, הארה אסטרוף מראנו, Psychology Today
6. הפילוסוף שהציל אותי, אליסון גופניק, Atlantic
7. ימיו האחרונים של המוות, יובל נח הררי
8. הפורנוגרפיה טובה לך, מריה קוניקובה, AEON
9. וכל השאר הוא רעש, יעקב בורק
10. טובים במיטה, ג'ניפר בלייר, Psychology Today
תגובות פייסבוק
3 תגובות על ממה הכי נהניתם ב-2015?
יש אכזבה מכך שאלה הנקראים ביותר הם ממש לא בהכרח המאמרים הטובים ביותר. בעיני כמובן. קוראים לזה פופוליזם. זה מה יש (אפילו ב"אלכסון").
שלום מאיר,
אנחנו שמחים שאתה נהנה מ"אלכסון" ומתכניו. "עשרת הנקראים ביותר" הם פשוט כך: בדקנו מה היו עשרת המאמרים שפורסמו ב-2015 ושזכו למספר הקוראים הרב ביותר. ללא עמדה, ללא בחירה מצדנו - לכן אין מדובר בפופוליזם אלא בשיקוף מה שהקהל קרא יותר מכל. תמשיך לקרוא את מה שמעניין אותך, הפץ בין חבריך וכך תשפיעו על עשרת הנקראים ביותר לשנת 2016. שנה טובה ומוצלחת מכולנו.
מאיר שבת שלום רב. לא נראה שהמאמרים המתפרסמים באלכסון הם פופוליסטים ואינם מתי מרים להיות כאלה בעיקר בגלל הנושאים ובמחשבות שבהם. המשך יום וערב נעימים ושלווים
הצד שלי בעניין
טרומן קפוטהאני יודע מה אומרים עלי ואתם יכולים לקחת את הצד שלי או...
X רבע שעה
גם אוהדות מקללות
יָאמוּר נוּהְרָאטעל מגדר ותפיסת ההוגנות בכדורגל הטורקי. | בדומה למדינות אחרות, הכדורגל בטורקיה נתפס...
X חצי שעה
כאב ראש היסטורי
העיסוק במקורותיהן של מילים הוא עניין משעשע ומעוט תועלת. האפשרות לדעת, באורח מלא ושלם, שמילה מסוימת בשפה התגלגלה אליה במסלול מסוים, משפה אחרת, אולי דרך שפות נוספות, על פני מאות ואולי אלפי שנים – מוגבלת מאוד. כמו בכל עיסוק בחומרים היסטוריים, אנו נתקלים בחורים בתיעוד, סובלים מהטיות בשל התיעוד שכן עומד לפנינו, מתקשים להעריך את משמעות הממצאים הקדומים ומגלים שהמילה הבודדת היא יצור חמקמק.
לא אתרכז כאן בניתוח – ולמעשה בפירוק ובקעקוע – של המושג הקלוקל "מילה", שאין לו הגדרה ממשית או מועילה, ובוודאי לא כללית, וגם לא אביא את החלופות האפשריות ל"מילה" כשאנו עוסקים בבירור אטימולוגי. נסתפק לכן בהרגל המושרש בנו נוכח הפריטים שאנו נוטים לכנותם בשם הזה. אך המילה היא יצור חמקמק, כמו כל אלמנט בשפה שאנו מנסים לברר את מקורו ההיסטורי, בדיוק כיוון שיש לנו קושי עצום להבין את התפקוד של האלמנט בכל שלב, בכל קורפוס של טקסטים. תפקוד כזה עולה מהשימוש, והשימוש מעיד על עצמו מתוך הניגודים בין השימוש באלמנט שאנו ממוקדים בו והשימוש באלמנטים מתחרים. ה"משמעות" של "מילה", אם כן, בשלב מסוים של שפה, עולה מתוך התפקוד שלה במערכת מורכבת ורבת קשרים. עניין מסובך מאוד, שיש סיכוי קטן בלבד למפותו באורח שלם במידה סבירה.
במילים אחרות, עבור מי שדווקא רוצה להתעסק בתחום הספקולטיבי, המשעשע לפרקים והלא מאוד מועיל הזה, מדובר בכאב ראש.
אפילו במיגרנה. שהרי המיגרנה היא דוגמה טובה לקשיי האטימולוגיה. המילה האנגלית migraine, שדומות לה קיימות בצרפתית (migraine), ספרדית (migraña) ובשפות אירופיות רבות נוספות, מתמפה ללטינית עממית, שם אותרה הצורה hemicrania, שצורה זהה לה יש ביוונית, ἡμικρανία, "הימיקרניה". המילה היוונית מורכבת מהתחילית "הֶמי-" המוכרת לנו למשל מ"הֶמיספרה", שהיא מחצית הספירה, ומ-"cranion", שמשמעותה "גולגולת". כלומר, "מיגרנה", בכל שושלת היוחסין הזאת, היא "מחצית גולגולת". יש המשערים שליוונית חדר המונח מהמצרית העתיקה, שם נמצא "חצי ראש" – בביטוי של סמיכות פשוטה - כביטוי המציין כאב ראש עז. הביטוי המצרי נמצא בפפירוסים העוסקים במאגיה, ולא ברור האם ההתאמה בחלקים ובמשמעות הבסיסית, המילונית, בין הצורות במצרית וביוונית היא מקרית או שמא הגיעה דרך מגע תרבותי, אולי בתחום הרפואה, בין העולם המצרי והעולם דובר היוונית, מגע שהתקיים במשך יותר מאלף שנה.
מכל אלו אנו לומדים שפוטנציאלית, כאב הראש העז והמיוחד המוכר לרבים מדי מאיתנו והמכונה בקרב דוברי עברית בשם "מיגרנה", נקרא במילה שמתגלגלת בלשונות הים התיכון ואירופה מזה 2,500 שנה, אולי אפילו עד 4,000 שנה. והנה הבעיה הקטנה והעיקשת: איננו יודעים. כדי לדעת על קשר בין "חצי ראש" במצרית עתיקה ובין "המיקרניה" ביוונית, יהיה צורך לגלות תרגום ישיר, טקסט לצד טקסט, בהקשר רפואי, כששני הטקסטים מדברים על הנגע הבריאותי. רף דרישות גבוה, אך הכרחי כדי לקבוע עובדה היסטורית ולא להישאר עם השערה בלבד. למעשה, אותה הדרישה עומדת גם ביחס לשלבים המאוחרים יותר, של גלגול מיוונית ללטינית (אולי), מלטינית לצרפתית קדומה, ומשם לאנגלית וכו'. איננו יכולים להניח מראש שמדובר תמיד ב"מיגרנה", באותה "מיגרנה" – גם אם הצורות נראות כה דומות, גם אם המודעות לכך שחלקי המילה פירושם "מחצית גולגולת" הייתה חיה בראשיהם של הדוברים והכותבים על פני עשרות דורות.
זהו הרגע לעצור ולשים לב לעניין נוסף, שעשוי להיות חשוב. במצרית מדובר על "מחצית הראש" ואילו ביוונית ולאחר מכן החליפה את הראש הגולגולת. האם הדבר משמעותי? אולי, ואולי לא. ראשית, יהיה עלינו למפות את המילים המצריות לראש, גולגולת ויתר החלקים באיבר הגוף שבתוכו יושב המוח ובחזיתו יש עיניים. החלוקה הסמנטית הזו אינה מחויבת למה שבא אחריה בשפות אחרות, כמובן. מעבר לכך, יש לשים לב לכך שבשלב כלשהו, לא בדיוק ידוע, שלב שלא קל לאתר, אפשר להניח ש"migraine" כבר הפכה ליחידה אחודה ומותכת היטב, ללא תודעה של הדוברים באשר לגולגולת, בניגוד לראש או לפנים הראש או לקטע או אזור של הראש. היחידה שעוברת לכאורה משפה לשפה יכולה לעבור עם התודעה הזו או בלעדיה.
מבט נוסף על עניין הגולגולת, עצם הגולגולת, עם התובנות שאפשר לאסוף בקלות ממי שסובלים מהכאב הנורא הזה, עשוי להבהיר לנו שבמיגרנה הכאב מורגש על פני הגולגולת, לא פעם לאורך קו. בכך יש דחיפה נוספת לעיון בעניין "חצי גולגולת". מה אומרת אותה "חצי גולגולת"? האם הכוונה היא שחצי הגולגולת כואב? או שמרגישים חצי גולגולת? או שמרגישים שהגולגולת מתפצלת לשתיים, מרוב כאב לאורך קו?
השפה העברית החיה אימצה את "מיגרנה" ללא היסוס, והאימוץ לא הושהה עד לבדיקת עדויות של חולים וחולות. האקדמיה, ביצרנותה המשונה, תרמה את הצורה " צִלְחָה" או "צַלְחִית", על יסוד הארמית. דבר בתודעה העברית החיה אינו נקשר למילה החדשה הזו, והיא נדחתה בפועל – לא ראש, לא גולגולת, לא כאב או קו של כאב מגולמים בה מבחינת דוברים עכשוויים. נותר רק כאב הראש המפלח גולגולות רבות וטובות, ממצרים העתיקה ועד ימינו. ונותר המשחק באטימולוגיה, למי שראשם מבקש דווקא את זה.